פוסטים

גראפיטי תמונה

ארה”ב : תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים נגד Roberto Cavalli – האם ציורי גראפיטי מוגנים בזכויות יוצרים?

רוברטו קוואלי, מעצב אופנה בינלאומי הידוע בזכות דגמיו הצבעוניים משווק מותג אופנה תחת השם המסחרי Just Cavalli. בשנת 2014 השיק רוברטו קוואלי ליין מוצרי אופנה ואקססוריז מקושטים בהדפסי גראפיטי צבעוניים (קולקציית הגראפיטי).

שלושה אמנים צעירים, רווק, רייס וסטיל, פנו לרוברטו קוואלי וטענו כי קולקציית הגראפיטי נעשתה תוך העתקתה מציורי הקיר שלהם וכי זה נעשה ללא הסכמתם תוך הפרת זכויות יוצרים. בהתאם דרשו שלושת האמנים להסיר את קולקציית הגראפיטי ממדפי החנויות.

משגילו כי דרישתם לא נענית הגישו שלושת האמנים תביעה לבית המשפט המחוזי בקליפורניה ארה”ב נגד רוברטו קוואלי ושורה ארוכה של מפיצים וריטיילרים, כגון חנויות אופנה, אמאזון, נורדסטורם ועוד.

שלושת האמנים טענו כי קולקציית הגראפיטי של רוברטו קוואלי הועתקה מציורי הקיר שאוירו על ידם בסאן פרנסיסקו. עוד טענו, כי יצירותיהם הוצגו במוזיאונים תערוכות אומנות שונות וכי מעולם לא נתנו הרשאה לרוברטו קוואלי להעתיק את יצירותיהם ולהדפיסם על גבי קולקציית האופנה שלו.

בכתב התביעה נטען כי רוברטו קוואלי אף הגדיל לעשות כאשר הוסיף את חתימתו “Just Cavalli ” על גבי ההדפסים, ובכך פגע בזכותם לקרדיט ואף פגע בשלמות היצירה. לטענתם הוספת חתימתו של קוואלי נעשתה באופן הגורם לצרכן לחשוב כאילו איורים אלו נעשו על ידו או בהזמנתו.

עוד נודע לאחרונה, כי בקשה שהוגשה על ידי רוברטו קוואלי לדחות את התביעה נגדו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בקליפורניה כך שההליך המשפטי יימשך כסדרו.

תביעה זו מעלה שאלה מעניינת האם ציורי הגראפיטי המופיעים כיום על גבי קירות ברחובות רבים ברחבי העולם מוגנים בזכויות יוצרים?

אכן סוגיה חדשנית אשר לאחרונה תופסת תאוצה בעקבות מקרים רבים של שימוש בהדפסי גראפיטי על ידי חברות אופנה בינלאומיות מבלי לקבל את הסכמתם של האומנים. יש הטוענים כי הסיבה לכך הינה הסברה של חברות מסחריות רבות, כי מאיירים אלו (בדרך כלל אנונימיים) לא יטרחו או יחששו להגיש תביעה בגין זכויות יוצרים או שהם כלל אינם מודעים לכך.

לדעתנו, איורי גראפיטי מוגנים בזכויות יוצרים ממש כמו כל יצירה אחרת המוגנת על פי דין (היצירות מקוריות ועומדות בתנאי הקיבוע) ועצם העלאתם על גבי קיר ציבורי אינה מפקיעה את זכותם של האומנים לתבוע בעלות בזכויות היוצרים ביצירות אלו, בטח בנסיבות שבהן לא נעשה שימוש הוגן ביצירה אלא שימוש מסחרי, שנועד למטרות רווח ולא למטרות ציבוריות.

יחד עם זאת, האם אכן האומנים הינם בעלי זכויות היוצרים באיורים אלו? למעשה שאלה רלוונטית היא האם ריסוס איורים על קירות ציבוריים בניגוד לדין ותוך עבירה על החוק מפקיע את זכותם של האומנים לטעון לבעלות בזכויות היוצרים? ואולי בעל הבניין שעל קירותיו אוירו ציורי גראפיטי הוא הבעלים בזכויות היוצרים? מה גובר דיני הרכוש או דיני זכויות היוצרים?

נראה כי מאיירי גראפיטי שיינסו לטעון לבעלות על זכויות היוצרים בציורי הקיר שלהם עלולים למצוא עצמם בפני כתב אישום על זיהום הסביבה או נזק לרכוש ולמעשה יצא שכרם בהפסדם. דומה כי, בנסיבות שבהן בעל הבניין מאפשר למאיירים להעלות את יצירותיהם על גבי הקירות, דווקא אז יהיה קל יותר למאיירים לטעון לבעלות בזכויות היוצרים, אולם גם אז, לבעל הבניין עשויות להיות טענות טובות ביחס לבעלות באיורים אלו.

כך או כך, נושא זה טרם הוכרע וסביר להניח שיתקבלו הכרעות חשובות בנושא חדשני זה.

Bridstone

ארה”ב: ברידג’סטון הגישה תביעה על העתקת החריצים שבצמיגיה

ארה”ב: חברת הצמיגים הבינלאומית Bridgestone טוענת כי חברת TreadWright הפרו מדגם רשום על חריצי הצמיגים הייחודיים שלה

חברת ברידג’סטון הינה בעלת מדגם רשום בארה”ב מס’ 475009 (patent design ) על עיצוב החריצים הייחודי בצמיגיה, כפי שניתן לראות בתמונה המצורפת.

לאחרונה הגישה חברת ברידג’סטון תביעה נגד חברת TreadWright בגין הפרת מדגם רשום. לטענת ברידג’סטון הנתבעת העתיקה את עיצוב חריצי הצמיגים שבמדגם הרשום וייצרה צמיג בעל עיצוב חריצים זהה לעיצוב חריצי הצמיגים במדגם הרשום שבבעלותה. כן טענה ברידג’סטון שהצמיגים המפרים פוגעים  במוניטין הרב שצברה בצמיגים בעלי החריצים הייחודיים והמוכרים.

ברידגסטון עתרה לפיצויים, צו מניעה קובע, צו להשמדת הצמיגים המפרים, התבניות ששימשו לייצור הצמיגים וכל הרווחים ממכירות הצמיגים המפרים.

Bridstone.jpg 2

חשוב לציין, כי המדגם הרשום ניתן לברידג’סטון חרף העובדה, כי לחריצים הייחודיים תפקיד פונקציונאלי ברור, שהינו הובלת המים וחיזוק יכולת האחיזה של הצמיג.

נמשיך לעקוב אחר תיק זה שכן חשוב יהיה לדעת כיצד בית המשפט יפסוק ביחס להיקף ההגנה החלה על עיצוב חריצי הצמיגים.

 Bridgestone Americas Tire Operations v. TreadWright

dreamstime_xs_11928184

זהירות, סימן מסחר רשום לא תמיד יעניק לכם זכויות בלעדיות, מאת עו”ד יוסי סיוון

זהירות, סימן מסחר רשום לא תמיד יעניק לכם זכויות בלעדיות, מאת עו”ד יוסי סיוון

לאחרונה ניתן פסק דין חשוב ביותר בתחום הקניין הרוחני, המדגיש את החשיבות הרבה שבביצוע בדיקת נאותות קפדנית ומעמיקה לא רק לנכסיה המוחשיים של חברה מסחרית, אלא גם למותג המסחרי שלה.

במסגרת פסק הדין, שניתן ביום 11.9.11 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, נקבע כי חברת קרוקר הישראלית, שעשתה שימוש באות W המוטבעת על הכיס האחורי במכנסי הג’ינס מתוצרתה, הפרה את סימן המסחר של חברת Wrangler העולמית (תפר ה-W על הג’ינס) וזאת על אף שקרוקר עושה שימוש ממושך מזה כ-10 שנים בתפר ה-W ואף שבבעלותה סימן מסחר רשום עוד משנת 2000.

בית המשפט נעתר לבקשה לצו המניעה שהוגשה על ידי Wrangler וכן חייב את קרוקר בתשלום פיצויים בסך של 250,000 שקל וכן הוצאות משפט בסך של 100,000 שקל. במסגרת פסק הדין הדגיש בית המשפט את העובדה, כי גם אם נרשם סימן מסחר אין הוא יכול להוות הגנה בפני הפרה כל עוד מדובר בדמיון מטעה בין שני הסימנים. עוד נקבע, כי נכונותו של רשם סימני המסחר לרשום את סימני המסחר אינה מהווה ראיה לכך, כי אין המדובר בסימן מסחר מפר, הנרשם תוך הפרת זכויות בקניין רוחני.

כלומר, עצם קיומו של סימן מסחר רשום, אין בו כדי להבטיח הגנה בפני הפרה של צדדים שלישיים. לכך, עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת מבחינת הערך הכלכלי של המותג המסחרי.

דוגמא נוספת היא במקרה שהסימן הרשום הינו מונח המשמש את העוסקים בענף או שהוא הפך לכזה עם הזמן, שאז אין להקנות לבעליו בלעדיות, אף אם הוא רשום.

לאחרונה ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי מרכז, בו נקבע, כי אין להקנות בלעדיות לבעל הסימן בקשר למוצרים מסוימים, על אף שהסימן רשום. חברת ניו ג’ינס רשמה את סימן המסחר CARGO ועל יסוד רישום זה הגישה תביעה נגד חברת רנואר במסגרתה עתרה למנוע מרנואר שימוש בסימן CARGO על גבי דגמי המכנסיים של רנואר. בית המשפט המחוזי התרשם מהעדויות במשפט כי, המילה , CARGO אף שנרשמה כסימן מסחר בבעלות ניו ג’ינס, הפכה למונח מקצועי בתחום האופנה המיועד לתיאור מכנסי דגמ”ח ועל כן אין להעניק בלעדיות בה לבעל הסימן הרשום בנוגע למכנסי דגמ”ח.

רואים אנו, שחרף רישומו של הסימן בית המשפט בחן את כשירותו וקבע כי, הוא סימן מתאר שלא ראוי להפקיעו מנחלת הכלל. המשמעות לכך היא שכאשר מחליטים לרכוש עסק הנשען על מותג מסחרי, כגון חברת אופנה למשל, חשוב ביותר להעמיק ולבחון היטב לא רק את קיומו של סימן מסחר רשום בפרוטפוליו של החברה הנרכשת, אלא גם את חוסנו המשפטי של הסימן המסחרי.

החוסן המשפטי של הסימן המסחרי בא לידי ביטוי הן ביכולת לשמר את הזכויות הבלעדיות המוקנות לבעל הסימן, הן וביכולת לתקוף חיקויים והפרות על ידי גורמים כאלו ואחרים בשוק והן ביכולתו של בעל הסימן לעמוד בפני תביעות הפרה מצד צדדים שלישיים. ביצוע בדיקת נאותות מקיפה ומעמיקה לסימני המסחר של החברה תקטין את הסיכונים הכרוכים בביצוע העסקה ותבטיח את ערכו הפיננסי של המותג המסחרי הנרכש.

יוסי סיוון הנו עו”ד בעלים ומייסד של משרד עורכי דין המתמחה בקניין רוחני וסימני מסחר המידע. המוצג במאמר הנו מידע כללי בלבד, אין להסתמך עליו ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית.

dreamstime_18374252

ניתן להכיר בעמיל מכס ככתובת מסירת כתב תביעה נגד יבואן מהשטחים

ניתן להכיר בעמיל מכס ככתובת להמצאת כתב תביעה נגד יבואן מעזה שייבא מוצרים החשודים כמפרים

ביהמ”ש המחוזי מרכז (כב’ השופט שאול מנהיים) קבע כי בנסיבות מסויימות ניתן להכיר בעמיל מכס ככתובת למסירת כתבי בי-דין נגד יבואן מהשטחים (במקרה הזה מעזה) אשר ייבא מוצרים החשודים כמפרים לישראל באמצעות עמיל המכס.

בית המשפט קיבל בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה נגד חברה מעזה שייבא מוצרים החשודים כמפרים זכויות בקנין רוחני של המבקשת, חברת קריסטיאן דיור. בית המשפט קבע כי החברה ידעה אודות כתב התביעה דרך עמיל המכס שייצג אותה ועל כן ניתן לראות בעמיל המכס ככתובת להמצאת כתבי בי-דין נגדה ואין היא יכולה להסתתר מאחורי העובדה כי כתב התביעה לא הומצא לידיה בעזה.

בשולי הדברים קבע בית המשפט את הדברים הבאים:

“לא ניתן להימנע מלהעיר כי הבעייתיות שנדונה לעיל אינה חד-פעמית, ובתי המשפט נתקלים בה כדבר שבשגרה. מסתבר כי קיימת תופעה שבה תושבי “אזור”, שאינו נתון בשליטת צה”ל ואינו חלק משטחה הריבוני של המדינה, מבקשים לייבא דרך מדינת ישראל מוצרים שנטען כי הם מוצרים מפרים (כמשמעות המונח בתחום דיני הקניין הרוחני). כדי להשלים עסקת יבוא באמצעות מדינת ישראל נדרשת מעורבות של עמיל מכס ישראלי, ועל כן גם כאשר תושב “אזור” מבקש לייבא דרך מדינת ישראל מוצרים מפרים, הוא שוכר שירותים של עמיל מכס ישראלי לטפל בהסדרת היבוא ובשחרורו מהמכס. עמיל המכס אינו מודע לאופיו המפר (מבחינת דיני הקניין הרוחני) של המשלוח שנמסר לטיפולו. ברגע שהמכס מגלה שהמשלוח המיובא כולל פריטים שהם לכאורה פריטים מפרים והמשלוח נתפס, נוהגים היבואנים הללו “לנתק מגע” עם המכס ולעיתים גם עם עמיל המכס, ובכך פוגעים באפשרות לקבלת פסק דין נגדם בגין ההפרה. נראה שהגיעה השעה לשקול מתן מענה כללי, חקוק, למצבים הללו שימנע את התרחיש שתואר לעיל ויבטיח כי מי שמבקשים ליהנות מהאפשרות לייבא באמצעות מדינת ישראל מוצרים, לא יוכלו לחמוק מכפיפות לסמכות השיפוט של בתי המשפט במדינת ישראל בכל הנוגע לתוצאות המשפטיות של היבוא שביקשו לבצע דרך תחום המדינה”.

ת”א 34661-11-10 COUTURE נ’ שרכת רבחי עיאד ושריכה ואח’ (מחוזי מרכז תל אביב)