פוסטים

Chanel-No.5

האם אפשר לרשום סימן מסחר על מספר ?

חברת הבשמים שנל בעל סימן המסחר NO 5 מבקשת למנוע מיצרנית שוקולד אוסטרלית לעשות שימוש במספר 5.

חברת שוקולד אוסטרלית הגישה בקשה לרישום סימן מסחר על הספרה 5 בנוגע למוצרי שוקולד. שנל הגישה התנגדות לבקשה זו במטרה למנוע מיצרנית שוקולד אוסטרלית לרשום את הספרה 5 בנוגע למצרי שוקולד. שנל טוענת, כי הספרה 5 מזוהה עמה בכל רחבי העולם וכי אף כי מדובר במוצרי שוקולד ולא במוצרי בישום ישנו חשש כבד להטעיית הצרכן. מה אתם אומרים? האם הייתם טועים לחשוב שהשוקולד הינו תוצרת שנל.

האם ניתן לרשום סימן מסחר על מספר ?

ככלל ניתן לרשום סימני מסחר על מספרים וכאלו נרשמו בישראל ובכל רחבי העולם. כך למשל רשמה חברת התעופה בואינג את סימני המסחר 737 ו- 747. אינטל רשמה את הספרות 486 ו- 586 על המעבדים שלה, חברת האופנה ליוויס רשמה את הספרות 501 בקשר למוצרי ג’ינס וכו’.

גם בישראל בהתאם לפקודת סימני המסחר ולהוראות הרלוונטיות של לשכת סימני המסחר ניתן לרשום סימן מסחר על מספר כשלעצמו, אולם הדרישה המרכזית הינה שהמספר יעמוד בתנאי של “אופי מבחין”, כלומר יהיה בו כדי להבחין בין מוצרי בעל הסימן המבוקש למוצרי המתחרים.

כך למשל מספר בודד שאינו מעוצב לא ייחשב בעל אופי מבחין. גם צירוף של שתי ספרות בלבד עשוי להיחשב כחסר אופי מבחין מאחר והוא נפוץ כמציין מטרות מסחריות כגון מידות, כמויות וכו’.

לעומת זאת, צירוף של שלוש ספרות ויותר ייחשב כסימן מסחר בעל אופי מבחין. כך למשל נרשם בהצלחה סימן המסחר 800 בבעלות חברת לימודי הפסיכומטרי 800. כך למשל בישראל נרשמו הסימנים הבאים: 747 (חברת בואינג), 012,  No. 5 (שנל), 015 (קווי זהב) וכו’.

משרדנו מתמחה ברישום סימני מסחר בישראל וברחבי העולם. בכל שאלה אתם מוזמנים לפנות למשרדנו בטלפון 077-231-2126 או באמצעות האתר www.sivan-law.com

 

 

converse

האם קונברס זכאית לבלעדיות בעיצוב נעלי האול סטאר ולהגנה של סימן מסחר?

אתם בוודאי מכירים את נעלי האול סטאר, נעלי בד עם סוליית גומי, שלושה פסים, מגן פלסטיק קדמי ולוגו בצורת כוכב המופיע בדרך כלל בצידי הנעל. אלו נעליים ידועות שזכו לתהילה עוד בשנות ה – 80 ונקראו על שמו של  שחקן הכדורסל צ’אק טיילור (Chuck Taylor All star). הנעליים יוצרו לראשונה ב-1917 כנעלי כדורסל ושמן המקורי היה “אול סטאר”  .

בשנות ה- 60 החלו נעלי אולסטאר להימכר בצבעי שחור לבן בלבד, אולם במרוצת השנים החלו להימכר בצבעים ובגזרות שונות וזכו לפופולאריות מאין כמוה. על פי הערכה כללית נמכרו עד היום קרוב ל 750 מיליון זוגות נעליים. אולסטאר נחשבת לנעל הנמכרת ביותר בהיסטוריה עד היום. בשנת 2003 קנתה חברת נייק את חברת קונברס בסכום של כ- 310 מיליון דולר.

לאחרונה החלה חברת קונברס להגיש תביעות נגד שורה ארוכה של חברות אופנה (31 חברות) המפיצות נעליים בעלי מאפיינים הדומים למאפייני נעלי אול סטאר, למשל Sketchers, FILA, Ed Hardy   Kmart , H&M ועוד.

בכתבי התביעה טענה חברת קונברס כי חברות אלו מוכרות חיקויים מטעים של נעלי צק טיילור המקוריות, תוך הטעיית ציבור הצרכנים ומפרות את סימנה המסחרי הרשום מס’ 4398753 כפי שנראה בתמונה:

Converse-Registration_Page_1

סימן המסחר הרשום שבבעלות קונברס מתאר את המאפיינים הבאים:

  • מעטפת הגומי המקיפה את הסוליה בעלת שני הפסים והכיסוי הקדמי של הנעל
  • המגן הקדמי מגומי (BUMPER)
  • העיצוב של המגן הקדמי ותבנית היהלומים בקדמת הנעל.

קונברס טענה כי הנעליים הנמכרים על ידי חברות אלו עולים כדי הטעיית הצרכן, הפרת סימן מסחר רשום, דילול סימן מסחר, תחרות בלתי הוגנת ועילות תביעה נוספות.

האם קונברס זכאית לבלעדיות במאפיינים אלו של נעלי האול סטאר?

שאלה טובה ובתי המשפט בארה”ב טרם הכריעו בסוגיה. מחד מדובר אכן בנעל אשר שמה הולך לפניה ואשר העיצוב הייחודי שלה זכה למוניטין רב בשנים כתוצאה משימוש אינטנסיבי בינלאומי, המצדיק פרישת מטריית ההגנה המשפטית על העיצוב הייחודי שלה בין אם נרשם ובין אם לא (אגב, הסימן נרשם רק בשנת 2013) בדומה להגנה שניתנה (ולו באופן חלקי)  לנעלי הנשים של מעצב האופנה הנודע לובוטין בעלות הסוליה האדומה.

מאידך, מתן בלעדיות על מעטפת הגומי בחלק הקדמי של הנעל למשל משמעו מתן הגנה לאלמנט פונקציונאלי, והרי לפי פסיקות בתי המשפט לא ניתן לפרוש את הגנה על מאפיין עיצובי פונקציונאלי שימושי של מוצר אופנה.

הפסים השחורים שבצידי הסוליה אינם פונקציונאליים ונראה כי ניתן יהיה להגן עליהם. לגבי הבמפר מגומי בחלק הקדמי של הנעל, מחד ניתן לטעון, כי מדובר באלמנט פונקציונאלי, שנועד להגן על האגודל ומאידך ניתן לומר כי, מדובר באלמנט עיצובי ויזואלי בלבד, שכן אין בו כשלעצמו כדי להגן על האגודלים מעבר לכל נעל אחרת. יצוין, כי ההגדרה בחוק האמריקאי לנושא הפונקציונאליות אינה פשוטה כלל.

חברת ניו באלנס המייצרת את נעלי PF FLAYERS החליטה מצידה להקדים תרופה למכה והגישה לאחרונה תביעה לבית המשפט בארה”ב להצהיר על כך, כי קונברס אינה זכאית לבלעדיות בשימוש במאפייני נעלי האול סטאר בהקשר לנעלי ספורט (במפר מגומי, כיסוי גומי ופסים בסוליה). ניו בלנס אף הגישה בקשה לבטל את סימנה המסחרי הרשום של קונברס מאחר ולטענתה המאפיינים האלו אינם בעלי אופי מבחין ואין בהם כדי להצביע על קונברס דווקא כיצרנית הנעליים.

ראו כיצד נראים נעלי ה-  PF FLAYERS ושפטו בעצמכם:

PF FLAYERS

כמובן שיש לשאול גם את השאלה הבאה, האם המאפיינים הייחודיים של נעלי אולסטאר הפכו במרוצת השנים לכה רווחים ומקובלים בתעשיית האופנה עד שקהל הצרכנים לאו דווקא מזהה את המאפיינים האלו עם קונברס? במידה וזה המקרה ייתכן וניתן יהיה לבטל את הסימן המסחרי של קונברס באופן שמאפיינים אלו יהפכו לחופשיים לשימוש ציבור הצרכנים.

מה אתם חושבים כשאתם רואים נעליים כאלו? על מה אתם חושבים ? על נעלי קונברס או  על נעלי H&M או סקטצ’רס?

כך או כך, בקרוב נהיה עדים לאחד מקרבות הענקים היקרים ביותר בעולם האופנה. מעניין יהיה לעקוב אחר תוצאות ההליכים האלו להן עשויות להיות השפעה מכרעת על הגנת הקניין הרוחני בתעשיית האופנה.

מאמר זה הנו לצורכי התרשמות בלבד, אין באמור לעיל כדי להוות משום ייעוץ משפטי כלשהו ומומלץ להיוועץ בעו”ד הבקיא בתחום.

לכל שאלה אתם מוזמנים לפנות לעו”ד יוסי סיוון, עורך דין אופנה וקניין רוחני.

vans

ביהמ”ש האירופי: סימן הגל של חברת VANS אינו כשיר לרישום כסימן מסחר

האיחוד האירופי: סימן הגל של vans  לא ניתן לרישום כסימן מסחר

 

חברת אופנה האמריקאית  VANS הידועה בעיקר במוצרי ההנעלה והספורט שלה ניסתה בשנת 2011 לרשום את הלוגו שלה הנראה בצורת גל לאורך הנעל כסימן מסחר באיחוד האירופי במטרה למנוע ממתחריה לעשות שימוש במאפיין הגל.  רשם סימני המסחר באיחוד האירופי דחה את הבקשה ולאחרונה נדחה אף הערעור שהגישה חברת VANS לבית המשפט האירופי לצדק.

סימן הגל אותו ניסתה לרשום חברת VANS נראה כך:

 

vans wave

על מנת שניתן יהיה לרשום לוגו כסימן מסחר בעל הסימן חייב להוכיח כי סימן המסחר הינו בעל אופי מבחין אינהרנטי או לחילופין כי הלוגו זכה למשמעות משנית (secondary meaning), כלומר שהלוגו הינו כה מפורסם עד  כדי כך שעקב השימוש האינטנסיבי בו, הפך להיות מזוהה עם בעל הסימן בלבד.

 

במקרה זה עלתה השאלה האם הצרכן הסביר היה מזהה את הלוגו המבוקש עם חברת VANS. דוגמא ללוגו בתחום האופנה שזכה ל – משמעות משנית הינו הוא סימן שלושת הפסים של אדידס למשל. סימן שלושת הפסים של אדידס הינו כה ידוע עד כי ציבור הצרכנים בענף מוצרי הספורט יזהה כל פריט לבוש הנושא עליו את שלושת הפסים המקבילים עם חברת אדידס.

 

בענייננו, ערכאת הערעור קבעה, כי סימן הגל פשטני מידי ומשמש כתבנית או קישוט גרידא ולא כסימן המצביע על מקור הטובין וכי כאשר מדובר בסימנים פשטניים הבנויים מצורת גיאומטרית בסיסית קשה לקהל הצרכנים לזהות סימנים אלו עם יצרן כלשהו. כך פסק בית המשפט הגבוה לצדק בעניין זה:

 

However, a sign which is excessively simple and is constituted by a basic geometrical figure, such as a circle, a line, a rectangle or a conventional pentagon, is not, in itself, capable of conveying a message which consumers will be able to remember, with the result that they will not regard it as a trade mark unless it has acquired distinctive character through us…”

 

חברת ונס כשלה מלהוכיח כי הלוגו שלה זכה למשמעות משנית כתוצאה משימוש, בעיקר מאחר והראיות שהגישה התייחסו לנתונים שהיא עצמה אספה ולא הסתמכו על סקרי דעת קהל אובייקטיבים.

 

ערכאת הערעור של בית המשפט האירופי לצדק קבעה, כי ונס כשלה מלהוכיח שחלק גדול מהציבור באיחוד האירופי מזהה את הלוגו הגלי כמייצג את חברת VANS.

 

המסקנה שניתן ללמוד מההחלטה היא שעל מנת להצליח לזכות בבלעדיות במותג אופנה יש לאמץ לוגו או שם בעל אופי מבחין כשלעצמו, לוגו ייחודי שניתן לזיהוי ואבחנה על ידי הצרכן ויש להימנע ככל הניתן מאימוץ סימנים גראפיים, שניתן לראות בהם כסוג של קישוט, או עיטור, המקובלים בתחום האופנה.

אין באמור לעיל כדי להוות משום חוו”ד משפטית כלשהי אין להסתמך על האמור ומומלץ להיוועץ בעורך דין הבקיא בתחום.

לכל שאלה הנכם מוזמנים לפנות לעו”ד יוסי סיוון, עו”ד קניין רוחני

 

Reserved_ReportViewerWebControl

בית המשפט המחוזי: לא ניתן לרשום סימן מסחר תלת מימדי על כיסא הילדים STOKKE

חברת STOKKE השוודית הגישה בקשה לרישום סימן מסחר תלת ממדי עבור כיסא ילדים מתכוונן (בקשה מס’ 170443) – ראו בתמונה המצורפת.

רשם סימני המסחר דחה את הבקשה לסימן מסחר בקובעו שהסימן אינו עומד בתנאים לרישום סימן מסחר תלת מימדי וזאת בין היתר מהנימוקים הבאים:

א.      הכסא הוא מוצר בעל אופי פונקציונאלי ואסתטי ממשי

בהחלטתו סקר רשם סימני המסחר את ההלכה בנוגע לרישום סימן מסחר תלת מימדי המורכב מצורתו של מוצר, כפי שנקבעה בע”א 11487/03 August Storck KG נ’ אלפא אינטואיט מוצרי מזון בע”מ (23.3.08) (להלן: ” עניין טופיפי”). באותו עניין נקבע כי סימן מסחר כאמור יהיה כשיר לרישום בתנאי שמוכח כי רכש אופי מבחין, וכי צורת המוצר אינה ממלאת תפקיד פונקציונלי או אסתטי (מעבר לתפקיד זניח).

הרשם דחה את טענת המבקשת לפיה ניתן להשיג את המטרה הפונקציונאלית של הכסא, גם בצורות שונות. לפיכך קבע כי “… עיצובו של הכסא הוכתב על ידי עקרונות פונקציונאליים” וכי: “הענקת זכויות בלעדיות לגבי הכיוונון הפונקציונאלי של כיסא מסוג זה, עלולה להגביל למעשה את התחרות בשוק הכסאות הגבוהים המתכווננים”.

ב.      המבקשת לא הוכיחה שהיא עושה שימוש בכיסא כסימן מסחרי

הרשם קבע, כי אין די בראיות שהציגה המבקשת כדי לבסס את טענתה שהיא עושה בסימן דמות הכסא שימוש כבסימן מסחר, וזאת בעיקר משום שבצילומים שהוגשו, דמות הכסא לרוב אינה מופיעה לבדה, אלא לצד סימן מסחר אחר של המערערת, ובחלק מן המקרים לא הופיעה דמות הכסא כלל.

ג.       המבקשת לא הוכיחה שהכסא רכש אופי מבחין כתוצאה משימוש

הרשם קבע כי המבקשת לא הוכיחה שסימן דמות הכסא רכש אופי מבחין, בפרט לא בישראל.

 חברת STOKKE הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטתו של רשם סימני המסחר.

בית המשפט המחוזי (כב’ השופט גדעון גינת) דחה את הערעור וקבע כי הרשם לא טעה בהחלטתו וכי סירוב רישום הסימן המבוקש כסימן תלת ממדי נעשה כדין ובהתאם להלכה שנפסקה בבית המשפט העליון.

נקבע כי רישום סימן מסחר תלת מימדי המורכב מצורתו של מוצר הינה חריג, שיש לאפשרו רק במקרים יוצאי דופן, בהם הוכח בצורה ברורה וחד משמעית על ידי מבקש הרישום, כי דמות המוצר משמשת אותו כסימן מסחר וזכתה להכרה ולהוקרה על ידי ציבור הצרכנים (היינו, הסימן רכש אופי מבחין למעשה), וכי צורתו של המוצר אינה בעלת תפקיד פונקציונאלי או אסתטי ממשי. הלכה זו שנקבעה בעניין טופיפי אושרה גם בדיון הנוסף באותו עניין (דנ”א 4237/08 אלפא אינטואיט מוצרי מזון בע”מ נ’ August Storck KG (5.10.09)), וכן בע”א 3776/06 עין גדי קוסמטיקס בע”מ נ’ רשם הפטנטים המדגמים וסימני המסחר (12.5.08), בפסקאות 8, 10.

nautica_stacked_medium

למי הזכות על דמות “המפרשית” בתחום האופנה?

למי הזכות על דמות “המפרשית” בתחום האופנה?

15.2.12

למי הזכות לקבל סימן מסחר רשום על דמות “המפרשית” בישראל – חברת נאוטיקה העולמית או יצרן ישראלי שהגיש לפניה בקשה לסימן מסחר?

ענף האופנה הישראלי מתאפיין לעיתים קרובות בהתגוששות ענפה בין גורמים מסחריים, הטוענים לבעלות בלעדית בשם, סימן מסחרי או בדמות מסוימת. בענף האופנה קיימת חשיבות רבה למוטיב או לרעיון המרכזי המגולם בסימן המסחרי המופיע על הבגד ועל כן ישנה נכונות מצד חברות אופנה רבות להיאבק על הזכות לרשום סימן מסחר על דמות המושכת את עיני הצרכן, בכדי לזכות בזכות הבלעדיות לשימוש בסימן.

לאחרונה נדון ברשם סימני המסחר מקרה ובו הוגשו שתי בקשות לרישום סימני מסחר עבור דמות “המפרשית”. הבקשה הראשונה הוגשה על ידי אזרח ישראלי, מר סאסן חודאדי, במאי 2008 בסוג 25 עבור חולצות, עניבות מעילים וכו’ ויש בה שמות של מפרשית נטויה בשילוב האותיות TRE VELLA. הבקשה השניה הוגשה על ידי חברת נאוטיקה העולמית בסוג 25 עבור חליפות ודברי הלבשה, ביוני 2008 והיא מכילה דמות של מפרשית נטויה.

מאחר והוגשו שתי בקשות דומות המכילות שתיהן את דמות “המפרשית” הפעיל רשם סימני המסחר את סעיף 29 לפקודת סימני המסחר שהינו הליך “התחרות”. במסגרת הליך זה מתחרים הצדדים על הזכות לרשום את סימנם בפנקס סימני המסחר.

למי הזכויות לרשום את סימן המסחר?

הפוסקת בקניין רוחני יישמה את שלושת מבחני העזר שעוגנו בפסיקת בית המשפט בכל הנוגע להליך ההתחרות:

מבחן מועד הגשת הבקשה

נקבע, כי מבחן זה הוא השולי ובעל המשקל הנמוך ביותר מבין המבחנים המכריעים בעדיפות הבעלות בסימן מסחר. אומנם בקשת חברת נאוטיקה לרישום סימנה הוגשה מספר שבועות לאחר שהוגשה הבקשה לרישום סימן מר חודאדאדי, אך נקבע כי אין בכך משום שיהוי מטעם חברת נאוטיקה או על חוסר תום לב מצידה.

מבחן היקף השימוש ערב הגשת הבקשות המתחרות

במסגרת מבחן זה בוחן רשם סימני המסחר את היקף השימוש בסימנים בישראל עד למועד הגשת הבקשות. יודגש כי אין עסקינן בהיקף השימוש בסימנים על רקע מימד הזמן בלבד, כי אם בהיקף שימוש אשר יעיד, כי הסימן האחד רכש אופי מבחין מובהק יותר מהסימן המתחרה.

מר חודאדאדי כתב בתצהירו, כי לא עשה כל שימוש בסימן המסחר בישראל. מר חודאדאדי העיד כי התנהל מול מפעל בסין והתכתב עם חברה תורכית, נדרש להוצאות כאלה ואחרות לייצור סחורות נושאות הסימן המבוקש, אך בזאת התמצו פעולותיו לקראת שיווקן בישראל. סחורות אלו אף לא נכנסו לשטח מדינת ישראל ונותרו במחסני אותה חברה תורכית.

חברת נאוטיקה מאידך, הצביעה על שימוש בסימן המפרשיות וצירפה פרסומים ומודעות בהן עשתה שימוש בסימן המבוקש בישראל, לצד שם החברה, הן למטרות שיווק ומכירות והן במסגרת הענקת חסות לאירועים כאלה ואחרים.

לפיכך השתכנעה הפוסקת כי, סימן המפרשיות רכש אופי מבחין חזק יותר יחסית לסימנו של מר חודאדאדי. אי לכך, לצורך מבחן היקף השימוש בסימן, בהעדר כל שימוש מצד מר חודאדאדי בסימנו, או הסבר מוצדק לאי השימוש כאמור, נקבע כי ידה של חברת נאוטיקה על העליונה.

חברת נאוטיקה טענה כי סימנה הוא סימן מוכר היטב בישראל ועל כן יש להעדיף את סימנה. סימן מסחר מוכר היטב נהנה ממעמד רם ומיוחד אשר עשוי להקנות לו עדיפות על פני סימני מסחר, אשר אינם בעלי מוניטין נרחב כמותו. בין הקריטריונים אשר יחולו לבחינת היות סימן מוכר היטב נמצא את אלה: מידת ההיכרות של הציבור הרלבנטי עם הסימן, היקף ומשך השימוש בסימן והמשאבים שהושקעו בפרסומו, מידת אופיו המבחין של הסימן, מידת הייחוד (בלעדיות) של הסימן וכד’. הפוסקת קבעה כי, נאוטיקה לא הצליחה להוכיח כי סימנה הינו סימן מסחר מוכר היטב בישראל.

מבחן תום הלב בבחירת הסימן ובעת השימוש בו

מבחן תום הלב, דן בשאלה האם אחד הצדדים בחר את הסימן המבוקש לרישום על מנת להיבנות ממוניטין של הסימן המתחרה או בכוונה לפגוע במוניטין זה. הפוסקת קבעה כי, עדותו של מר חודאדאדי אינה מהימנה. עם זאת קבעה כי אין לראות בהתנהלותו “Fraud on the Patent Office” כטענת חברת נאוטיקה. נקבע כי לכל היותר הוא נהג כ”מעשה בת יענה”, היינו לטמון ראשו היטב בחול, מבלי להתאמץ ולבדוק, קודם הגשת בקשה לרישום סימנו, את השלכות מעשיו והתנהלותו בקשר עם הסימן.

נוכח המסקנות הנובעות מהחלת מבחני העזר קבעה הפוסקת, כי יש להעדיף את רישום סימנה של חברת נאוטיקה על פני זה של מר חודאדאדי.

האם שני הסימנים יכולים לחיות באופן מקביל? (דו קיום)?

מר חודאדי טען כי שני הסימנים יכולים לחיות יחד ללא חשש להטעיית הצרכן. הפוסקת דחתה את טענתו וקבעה כי קיים דמיון רב בין הסימנים המתבטא במוטיב הדומיננטי בשני הסימנים הוא כמובן איור המפרשיות. נקבע כי הביטוי העיצובי של איור המפרשיות בסימן מר חודאדאדי דומה דמיון רב לזה שבסימן חברת נאוטיקה.

לסיכום – הפוסקת הורתה לסגור את סימן המסחר של מר חודאדי ולהמשיך לבחון את הבקשה של נאוטיקה. כמו כן, חוייב מר חודאדי לשלם לנאוטיקה הוצאות ושכ”ט בסך 5,000 ₪.

החלטת הפוסקת יערה שושני כספי מיום 15.2.2012.

חשוב לציין, כי היקף השימוש הינו מרכיב חשוב ביותר במבחן בין שתי בקשות דומות ועל כן רצוי לעשות שימוש בפועל בסימן המבוקש בישראל מיד עם הגשתו וזאת אף שאין חובה חוקית לעשות כן, כתנאי לתוקפו של הסימן.

Crocs

15.1.13 נעלי קרוקס כשירות לרישום כסימן מסחר תלת מימדי

רשם סימני המסחר נעתר לבקשת חברת CROCS לאפשר את רשום נעלי הקרוקס הידועים כסימן מסחר תלת מימדי, לאחר שהוכח בפניו כי נעלי קרוקס רכשו אופי מבחין כתוצאה משימוש אינטיסיבי בישראל והן עומדות בתנאים למתן סימן מסחר תלת מימדי על המוצר עצמו.

אילו מוצרים כשירים לרישום סימן מסחר תלת מימדי?
לצורך בחינה האם ניתן לרשום סימן מסחר תלת מימדי על מוצר מסויים יש לבחון האם עלה בידי בעל הסימן להוכיח כי הסימן המורכב מהמוצר עצמו רכש אופי מבחין כתוצאה משימוש בו.

א. אופי מבחין נרכש
כביחס לכל סימן מסחר, המבחנים לבחינת אופיו המבחין הנרכש של סימן נלמדים מנתונים עובדתיים שונים כגון משך והיקף השימוש שנעשה בסימן, האופן בו פורסם הסימן והאמצעים שהושקעו ביצירת קשר מחשבתי בין הסימן לתודעת הציבור.
שלל ראיות שהגישה CROCS תמכו בכך כי, נעלי ה CROCS רכשו אופי מבחין באופן שקהל הצרכנים הישראלי על רבדיו, מקשר בין הנעליים נשוא הבקשות שבפני לבין חברת CROCS.
כן הוכח כי CROCS השקיעה משאבים ומאמצים רבים על מנת להגן על המוניטין בנעליים מפני זיופים. CROCS אף הגישה סקר צרכנים במסגרתו שהוצגה לצרכנים תמונת נעל שבגינו נתבקש סימן מסחר ללא סימן הקרוקודיל המופיע בדרך כלל על כפתור בצדי רצועת הנעל.
הנשאלים נתבקשו לענות על השאלה לאיזו חברה או מותג הנעל שייכת. למעלה מ 87% השיבו “קרוקס” וכ-7% השיבו כי המדובר בחיקוי/זיוף של “קרוקס”. בשאלה נוספת נתבקשו הנשאלים לומר אם עולים בראשם שמות חברות או מותגים נוספים. סיכום ממצאי תשובה זו מצביע על כך של- 78.5% מהם לא הייתה אסוציאציה נוספת זולת CROCS.
הפוסקת בקניין רוחני קבעה, כי בראיות שהוגשו יש כדי לבסס קביעה חד משמעית כי הנעליים הפכו לאמצעי לזיהוי CROCS ובידולה ביחס ליתר העסקים בתחום ועל כן רכשו אופי מבחין.
ב. האם מתקיימים החריגים: פונקציונאלי או אסתטי
על פי ההלכה הקבועה בפסק הדין בעניין “אלפא אינטואיט”, יש לבדוק האם מתקיימים אחד או יותר משני החריגים, אשר יש בהם כדי למנוע את קיבול הבקשות לרישום סימני מסחר תלת מימדים:
פונקציונאליות
לעניין בדיקת מרכיב הפונקציונאליות בסימן המסחר המורכב מצורת המוצר עצמה נקבע כי במידה שצורתו מוכתבת על ידי שיקולים המשפיעים על תפקוד המוצר הרי שזה לא יהא כשיר לרישום. הפוסקת קבעה כי, יתכן ועיצוב הנעליים מושפע באופן זה או אחר משיקולים פונקציונאליים (למשל, החורים בנעל המשמשים לצורך אוורור כף הרגל). עם זאת, היא אינה סבורה כי המדובר במקרה בו לעיצוב הנעליים נשוא הבקשות תפקיד פונקציונאלי ממשי.
אסתטיות
בחינת התפקיד האסתטי בסימנים המבוקשים יעשה לאור הקבוע בפסק הדין בעניין “אלפא אינטואיט” (בפסקה 10, עמ’ 7), שם נקבע כדלקמן: “בדברינו על שיקולים אסתטיים, מתייחסים אנו לכך, שעל אף שצורה מסוימת של המוצר אינה נדרשת לשם השגת תוצאה פונקציונלית כלשהי, הרי שלאותה צורה נודעת עדיפות על פני צורות אפשריות אחרות בשל טעמים של אסתטיקה והעדפותיו של ציבור הצרכנים הרלוונטי.” כפי שצוין לא אחת, כמו גם בפסה”ד הנ”ל עצמו, עיצובם של רוב המוצרים מוכתבת במידה זו או אחרת, משיקולים אסתטיים, דבר אשר מקשה על מתן תשובה לשאלה, האם לעיצוב מסוים עדיפות על פני צורות אחרות בשל טעמים של אסתטיקה והעדפות ציבור הצרכנים.
הפוסקת הפנתה להסדר האמריקאי והקנדי הקובע כי: “באותם מקרים בהם יוכח בבירור כי צורת המוצר משמשת בפועל לבידולו של המוצר, וכי הצורה אינה בעלת תפקיד אסתטי או פונקציונלי ממשי- תהא הצורה כשרה לרישום כסימן מסחר.” בהתאם לשתי מערכות הדינים הנ”ל, ככל שימצא כי למוצר תפקיד אסתטי משמעותי יותר בעיני הצרכן הרלוונטי, כך תפחת הנטייה לאפשר לבעליו מונופולין בגינו בדמות סימן מסחר רשום, וזאת מחשש ליצירת מצב בו תוענק בלעדיות בעיצוב מסוים, באופן שימנע עוסקים אחרים להשתמש בו וכתוצאה מכך תפגע התחרות החופשית. למעשה המדובר באותו הנימוק ממש אשר בגינו תסורב לרישום כסימן מסחר צורת מוצר המוכתבת בעיקרה משיקולים פונקציונאליים, אשר יש להותיר את השימוש בה לנחלת הכלל.
ראיות המבקשת כללו כתבות רבות המתייחסות לנעליים נשוא הבקשות כמכוערות, מגושמות ונעדרות כל אסתטיות, כמו גם מאמרים בהם מביע דעתו מר שניידר נשיא קרוקס העולמית, באשר לכיעורן של הנעליים. לאור כל האמור לעיל, קבעה הפוסקת כי עיצוב הנעליים של CROCS אינו בעל תפקיד אסתטי ממשי על פי הלכת “אלפא אינטוטיט”, ולפיכך, משרכשו אופי מבחין כנדרש, כשירות הן לרישום כסימן מסחר.

המשמעות כעת היא שלנעלי קרוקס שנרשמו כסימן מסחר תהיינה הגנה ארוכה יותר (בתנאי שתחודש כל 10 שנים) ושונה יותר מאשר הגנת מדגם רשום.
בקשה לרישום סימני מסחר, מספר 212302, ו- 212303
(סימני מסחר תלת מימדיים)
אין באמור לעיל כדי להוות חוות דעת משפטית כלשהי ומומלץ להיוועץ בעורך דין הבקי בתחום
www.sivan-law.com

apple-store-trademark-drawing-660x312

אפל הצליחה לרשום סימן מסחר על עיצוב החנויות שלה

חנות הינה כרטיס הביקור של כל מותג, היא ה-DNA שלו והיא מבטאת את התדמית השיווקית והסגנון הייחודי שלו. רשתות מסחריות רבות משקיעות הון עתק בעיצוב החנויות שלהן ובגיבוש קונספט ושפה עיצובית ייחודית, שתאפיין את חנויותיהן.
נשאלת השאלה האם ניתן לקבל איזושהי בלעדיות על הסגנון העיצובי, הסידור וה- LOOK AND FEEL של החנות?
בארה”ב, מסתבר כי ניתן להגן על עיצוב וסידור (LAYOUT) של חנות באמצעות רישום סימן מסחר. מדובר בהגנה חדשנית התופסת תאוצה לאחרונה.

חברת אפל העולמית הצליחה (22 לינואר 2013) לרשום בארה”ב סימן מסחרי על לא פחות מאשר העיצוב הייחודי המאפיין את חנויותיה, הכולל חלונות זכוכית גדולות, עמדות הדגמה מסודרות בשתי שורות מקבילות צמודות לקיר לאורך החנות ותאורה ייחודית. בקשות דומות הוגשו על ידי אפל אף במדינות נוספות ברחבי הועלם. מבנה הזכוכית והמדרגות השקופות שבחנות אפל הידועה בניו יורק אף רשומות כפטנט על ידי אפל.

אכן סימן מסחר על עיצוב חנות אינו נשמע סביר, אין המדובר בשם, סימן או לוגו, אלא בעיצוב החזית והחלל הפנימי של חנות. אלא שאפל הצליחה להוכיח כי, עיצוב החנויות שלה הוא כה ייחודי עד כדי כך שהפך בעצם לסימן ההיכר שלה.
תהליך הרישום של אפל היה מורכב מאוד. אפל הגישה פרסומים רבים וסקר דעת קהל ובו הוצגו לצרכנים תצלומים של חנויות שונות בתחום מוצרי האלקטרוניקה ללא הלוגו המסחרי שלהן. 43 אחוזים מהנשאלים זיהו את החנויות של אפל.
גם חברת מייקרוסופט רשמה סימן מסחרי על עיצוב רשת החנויות שלה. יש הטוענים אף כי חברת אפל רשמה זאת בעקבות מייקרוסופט.
האם ניתן גם בישראל להגן על עיצוב וסידור של חנות באמצעות רישום סימן מסחר? בישראל לא ידוע על רישום סימני מסחר על עיצובי חנויות ונושא זה כלל לא עלה לדיון. יחד עם זאת, רק בהתקיים נסיבות מיוחדות בלבד ניתן יהיה לדעתנו לרשום סימן כזה. נסיבות מיוחדות אלו יכולות להתקיים רק כאשר מדובר בעיצוב אחיד וייחודי דיו, בעל אופי מבחין מובהק ושציבור הצרכנים הנחשף אליו מזהה אותו עם המותג בלבד.
היתרונות שברישום סימן מסחר על עיצוב החנות הם קבלת בלעדיות בעיצוב הייחודי, הגנה מפני מתחרים ומניעת הטעייה הן בשלב הכניסה לחנות והן בשלב הרכישה. סימן מסחר רשום, מעבר לכלי להשגת בלעדיות בשוק התחרותי, הינו גם נכס בעל ערך כלכלי רב. ראוי לציין, כי ניתן להגן על עיצוב חנות גם באמצעות דינים אחרים, אולם סימן מסחרי רשום יהיה לדעתנו אפקטיבי יותר לאכיפה וירתיע מתחרים.
מעניין יהיה לדעת מי יהיה המותג הישראלי הראשון שיצליח לקבל בלעדיות על הקונספט העיצובי של חנויותיו בישראל וכיצד יתייחס לכך רשם סימני המסחר.
אין באמור לעיל כדי להות משום חוות דעת משפטית כלשהי ויש להיוועץ עם עורך דין הבקיא בתחום.

purple cadbury

2.10.12 ביהמ”ש באנגליה: קדבורי זכאית להגנת סימן מסחר על הצבע הסגול של חפיסות השוקולד שלה

“עלייתם של הצבעים כסימני מסחר”

מעצב העל הנודע כריסטיאן לובוטין זכה להגנה על הסוליה האדומה בנעלי נשים כסימן המסחרי שלו בהליך משפטי שניהל מול ויי.סיינט לוריין בארה”ב וכעת פסק בית המשפט הגבוה באנגליה כי, חברת קדבורי זכאית לרשום סימן מסחר על הצבע הסגול לגבי מוצרי השוקולד שהיא מייצרת. בתי המשפט נוטים להכיר יותר ויותר בצבע מסויים כסימן מסחרי וכזכות קניינית לכל דבר ועניין תוך הגבלת התחרות בשוק.

ביום 15.4.2004 הגישה קדבורי בקשה לסימן מסחר על הצבע הסגול עבור מוצרי שוקולד, חפיסות שוקולד ומשקאות מבוססים על שוקולד ועוגות שוקולד. הבקשה נדחתה על ידי רשם סימני המסחר באנגליה שקבע כי הסימן חסר אופי מבחין (נעדר ייחודיות). חברת קדבורי לא וויתרה והגישה ראיות למכביר המוכיחות כי הצבע הסגול רכש משמעות משנית באופן שציבור הצרכנים מזהה את הצבע הסגול עם מוצרי השוקולד שלה בלבד.

חברת נסטלה הגישה התנגדות לבקשה לסימן מסחר וטענה כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב וכי הסימן נעדר כל אופי מבחין. נסטלה טענה כי אין זה ראוי ליתן סימן מסחר לגורם מסחרי כלשהו על צבע שאמור להיות פתוח לכל העוסקים בתחום.

באוקטובר 2011 דחה רשם סימני המסחר האנגלי את ההתנגדות ומצא כי, קדבורי אכן הצליחה להוכיח כי הצבע הסגול של מוצריה רכש אופי מבחין באמצעות שימוש אינטיסיבי ברחבי אנגליה. עם זאת רשם סימני החסר הגביל את רשימת המוצרים הכלולים בבקשה למוצרי שוקולד לאכילה בלבד.

חברת נסטלה הגישה ערעור על ההחלטה לבית המשפט הגבוה, אך בית המשפט דחה את הערעור בקובעו את הדברים הבאים:
The evidence clearly supports a finding that purple is distinctive of Cadbury for milk chocolate.”
יחד עם זאת, הגביל בית המשפט הגבוה את רשימת הסחורות שבבקשה למוצרי שוקולד מחלב בלבד.

אכן חברת נסטלה הצליחה בהגבלת רשימת המוצרים המוגנים בסימן המסחר, אולם הקביעה המשפטית כי, קדבורי זכאית לבלעדיות בצבע הסגול לגבי חפיסות שוקולד חלב הינה בעלת משמעות מרחיקת לכת באיחוד האירופי ועשויות להיות לה השלכות גם בישראל.

המשמעות של החלטה זו הינה כי בעלי מותגים שיצליחו להוכיח כי, צבע המותג שלהם מזוהה עמם בקרב ציבור הצרכנים יוכלו לנסות ולרכוש בלעדיות בצבע עצמו באמצעות רישום סימן מסחר על הצבע ובכך להגביל את מתחריהם. עם זאת, חשוב לציין כי, במקרה זה המדובר בחברה שהחלה לעשות שימוש בצבע הסגול למוצרי השוקולד שלה עוד משנת 1914. המדובר בשימוש ארוך ואינטנסיבי לכל הדעות. חברה שמבקשת לרשום סימן מסחר על צבע, עליה לעמוד בנטל משמעותי וכבד להוכיח כי, הציבור אכן מזהה את הצבע עם מוצריה בלבד.

המאמר הינו להתרשמות בלבד, אין באמור כדי להוות חוות דעת כלשהי ועל המשתמש להתייעץ עם עורך דין הבקיא בתחום.

Cointreo

15.4.13 בקבוק המשקה האלכוהולי COINTREAU אינו כשיר לרישום כסימן מסחר תלת מימדי

 רשם סימני המסחר דחה בקשה לרישום סימן מסחר תלת מימדי עבור בקבוק משקה האלכוהול COINTREAU וזאת בשל אי עמידתו של הבקבוק בתנאים לרישום סימן מסחר תלת מימדי.

המבקשת טענה, כי מדובר בבקבוק ייחודי בעל אופי מבחין אינהרנטי וכי צורתו של הבקבוק הינה ייחודית בהיותו “גוץ” ומרובע בשונה מבקבוקי אלכוהול אחרים, אשר גבוהים בדרך כלל, צרים יותר ועגולים. כן טענה המבקשת כי, הבקבוק הינו בעל אופי מבחין נרכש. לטענתה מדובר במוצר שקיים בעולם משנת 1849 ונמכר בישראל משנת 1964 ועד היום בהיקפים ניכרים. לטענתה בישראל נמכרו בין השנים 1994 – 2009 חצי מיליון בקבוקים. לעניין אופיו המבחין הנרכש הסתמכה המבקשת גם על התוצאות הרבות שנתקבלו בחיפוש דמויות שנעשה באמצעות מנוע החיפוש Google.

התנאים לרישום סימן מסחר תלת מימדי
בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון בע”א 11487/03 AUGUST STORCK KG נ’ אלפא אינטואיט מוצרי מזון בע”מ (פורסם בנבו, 23.03.2008) (להלן: “טופיפי”), והחלטתו של כב’ הפוסק בקניין רוחני (כתוארו אז) בעניין בקשה לרישום סימן מסחר 174402 Diageo North America, Inc. (פורסמה באתר רשות הפטנטים, 13.4.2011), לצורך רישום הבקבוק כסימן מסחר צריכים להתקיים שלושה תנאים מצטברים. שלושתם מכוונים, למעשה, להשיב על השאלה האם ענייננו בסימן מסחר והאם יש בו די אופי מבחין כדי להכשירו לרישום.

א. התנאי הראשון – צורת הבקבוק חורגת מן המקובל בתחום הספציפי
התנאי כי צורת הבקבוק תהיה חריגה או מיוחדת הינו תנאי יסודי להענקת זכות שימוש בלעדית בצורת הבקבוק. הסיבות לכך הן שתיים והן שלובות זו בזו. ראשית, אין זה ראוי להפקיע מציבור העוסקים בתחום לתקופה בלתי מוגבלת צורת בקבוק, אשר כבר עושים בה שימוש בשוק. שנית, אין צורה מקובלת במסחר מסוגלת להבחין בין טובין של יצרן אחד לבין טובין של אחר. במלים אחרות, אין צורת בקבוק מקובלת מסוגלת למלא תפקיד של סימן מסחר.
הפוסקת קבעה כי במקרה דנן קיימים בשוק בקבוקים נוספים בעלי דימיון רב לבקבוק נשוא הבקשה וזאת על פי תוצאות של מנוע החיפוש בגוגל. על כן לא התקיים התנאי הראשון לרישום הבקבוק כסימן מסחר תלת מימדי.

ב. התנאי השני – על הבקבוק למלא בפועל תפקיד של סימן מסחר
התנאי השני לרישום סימן מסחר על צורת הבקבוק הינו כי הבקבוק ממלא בפועל תפקיד של סימן מסחר והוא נתפס ככזה בעיני ציבור הצרכנים והעוסקים. לצורך הוכחת תנאי זה הפנתה המבקשת לספרות בתחום המשקאות האלכוהוליים. מבין קטעי הספרות, רלוונטי במיוחד לענייננו הינו תרגום לעברית של קטעים מספרו של אן ווייל בשם “COINTREAU The Saga of the world-wide brand” העוסק, בין היתר, בבקבוק הייחודי של המבקשת ומעלה טענה לפיה “מירב האנשים מסוגלים אף לזהות את הבקבוק המפורסם באמצעות חוש המישוש בלבד” וכי “הבקבוק מפורסם לפחות כמו החברה COINTRAEU עצמה”.
הפוסקת קבעה, כי יש להתייחס לאמירות אלה בספר האמור ולתרגומם בזהירות הראויה וכי היא אינה סבורה כי יש בהן כדי לסייע למבקשת במידה המספיקה לרישום הסימן כפי שנתבקש, שכן זיהוי הבקבוק באמצעות חוש המישוש מתאפשר באמצעות שמו של המעצב החרוט על הבקבוק ולא בשל צורתו הייחודית.

ג. התנאי השלישי – הבקבוק רכש אופי מבחין כתוצאה משימוש
התנאי השלישי לרישום הוא כי הבקבוק רכש אופי מבחין כתוצאה משימוש במשך שנים רבות. לעניין אופיו המבחין הנרכש לא הוכיחה המבקשת כי הבקבוק רכש אופי מבחין במנותק מיתר הסימנים על גביו, ובעיקר הכיתוב והסרט האדום. המבקשת הסתמכה לעניין רכישת אופי מבחין על ראיות שהוגשו בעניין סימן אחר, המשלב בין בקבוקה של המבקשת לבין התווית שעל גביו, אשר כולל רכיבים רבים הבולטים יותר מן הבקבוק לבדו. נקבע כי, בשעה שנעשה שימוש של כלל רכיבי חוזי המוצר יחד והמבקשת לא הוכיחה כי הבקבוק לבדו רכש בקרב הציבור אופי מבחין, אין היא זכאית לרישומו כסימן מסחר במנותק מיתר הרכיבים. לאור האמור נדחתה הבקשה לרישום סימן המסחר על בקבוק ה- COINTREAU.

אכן, אין לדעתנו בעיצוב הבקבוק האמור משום ייחודיות ביחס ליתר בקבוקי המשקאות האלכהוליים הקיימים בעולם ואין מדובר במוצר שנצרב בתודעת הצרכן בזכות עיצובו הייחודי ועל כן אין הוא משמש כסימן מסחר.

dreamstime_xs_11928184

ביהמ”ש: רשת רנואר רשאית לעשות שימוש במונח CARGO חרף היותו סימן מסחר רשום

בית המשפט המחוזי (כב’ השופט אברהם יעקב) קבע בהחלטתו כי חברת רנואר רשאית להשתמש בסימן CARGO על גבי מכנסי דגמ”ח שהיא משווקת חרף היות המונח סימן מסחר רשום, מאחר וסימן זה הינו מונח המקובל בשוק לתיאור מכנסי דגמ”ח ואין להפקיעו מנחלת הכלל.

התובעים ניו ג’ינס בע”מ ומר ציון זיקרי הגישו תביעה למתן צו מניעה קבוע, למתן חשבונות ולפיצוי כספי בסך 3,000,000 ₪ בגין שימוש מפר שעושות לכאורה הנתבעות בסימני המסחר הרשומים של התובעת (סימן מסחר מעוצב שמספרו 172937 וסימן מסחר לא מעוצב שמספרו 172939 (להלן: “סימני המסחר”)).

התובעת היא חברה העוסקת בייבוא, עיצוב, ייצור שיווק ומכירה של מוצרי הלבשה. פעילותה העסקית של התובעת מתנהלת תחת שם המותג “CARGO” ושם זה מוטבע על כלל מוצרי ההלבשה של התובעת, החנויות שבהן נמכרת מרכולתה ומסמכיה העסקיים. התובע 2 הינו הבעלים של התובעת ועל שמו רשומים סימני המסחר נשוא התובענה. הנתבעות הינן חברות מאוגדות כדין בישראל, העוסקות אף הן בתחום ההלבשה והאופנה.

על פי האמור בכתב התביעה, ביום 31/07/05 המחה התובע את זכויות השימוש הבלעדיות בסימני המסחר נשוא התובענה לתובעת. סימני המסחר מוכרים היטב בתחום מוצרי ההלבשה וההנעלה ומקנים לתובעים את הזכות לשימוש ייחודי נרחב מכוח סעיף 46 וסעיף 46א לפקודת סימני מסחר (נוסח חדש), תשל”ב-1972. התובעים טוענים כי הנתבעות מפרות את זכויותיהם הקנייניות בסימני המסחר הרשומים בארבעה אופנים אשר באים לידי ביטוי במספר רב של דגמים מתוצרתן של הנתבעות:

בית המשפט קבע בין היתר את הדברים הבאים:

שני סימני המסחר של התובע הם סימנים הכוללים את המילה CARGO. סימן 172937 הוא סימן מעוצב כך שהאות הראשונה במילה, האותC , גדולה ומכילה בתוכה את יתר אותיות המילה. סימן 172939 הוא סימן לא מעוצב.

מעדויות הנתבעות עולה כי המונח CARGO הינו מונח תיאורי השגור בענף ההלבשה ככזה המתייחס למכנסיים רחבים מרובי כיסים או לולאות, הידועים גם כמכנסי דגמ”ח.

העידה על כך הגב’ ויקטוריה קס פינקלשטיין, קניינית ומעצבת ראשית אצל הנתבעת 3 (עמ’ 4-5 בתצהיר וכן עמ’ 9 בפרוטוקול). העיד על כך מר ברקוביץ’, מנהל הנתבעת 1 (בסעיף 13 בתצהירו). כמו כן העיד על כך מר סוויסה, יועץ בתחום הטקסטיל אשר הגיש חוות דעת מומחה מטעם הנתבעת 3 (סעיף ד.2. בחוות הדעת). מחוות דעתו עולה כי שימוש במונחים לועזיים בתחום האופנה הינו דבר שבשגרה, גם במקרים בהם קיימים מונחים מקבילים בשפה העברית, זאת בפרט בעידן הגלובליזציה בו אנו מצויים. מונחים לועזיים שונים המתארים פריטי לבוש הפכו שגורים בשפה היומיומית ובין המוכרים שבהם ניתן למצוא את המונחים: טי-שירט, מכנסי ג’ינס, ג’אקט, חליפת טרנינג ועוד רבים אחרים. לדברי העד, גם המונח “קרגו” הוא מונח המתאר פריט לבוש מסוג מכנסיים מרובי כיסים, המאפשרים לשאת מטען רב (להזכיר כי הפירוש המילוני הפשוט למילה CARGO באנגלית הינו מטען או משא). עוד הוסיף כי במהלך השנים, ניכרו השפעות אופנתיות שונות על עיצוב המכנסיים כך שניתן כיום למצוא מכנסי קרגו בעלי מאפיינים שונים ומגוונים.
כך אמר בעדותו:

“מכנס קרגו הוא מכנס מרובה כיסים ויש לו מאפיינים שונים, אין דגם אחד שהוא “מכנס קרגו” בלבד. יש מאפיינים שונים המשתנים מדגם לדגם ומעיצוב לעיצוב, בהתאם לשיגעון האופנתי .. הרעיון הוא שזה מכנס מרובה כיסים” (עמ’ 98 ש’ 6-11 בפרוטוקול).

על השימוש המתאר במונח CARGO ניתן ללמוד גם מכך שהנתבעת 3 עושה בו שימוש בפנותה אל היצרן הסיני לשם הזמנת מכנסיים מסוג מסוים וכן מתוך אתרי אינטרנט שונים, זרים וישראליים, בהם נעשה שימוש במונח קרגו לתיאור מכנסי דגמ”ח (נספחים 1 ו-2 לחוו”ד סוויסה).

התובע לא הצליח להפריך טענה זו ועדותו של מר זיקרי, שהעיד מטעמו, אך חיזקה אותה. יצויין כי מר זיקרי הותיר בעדותו רושם שלילי, התחמק ממתן תשובות ישירות לשאלות שהוצגו בפניו ועשה כל שביכולתו על מנת להימנע ממתן תשובה ישירה לשאלה בדבר מהות המונח קרגו. מדבריו עלה כי משמעות המונח קרגו והשימוש המתאר בו היו ידועים לו היטב אך הוא עשה מאמץ על מנת להסתיר נתונים אלה.

….מדבריו של העד עולה המסקנה הברורה לפיה השימוש במונח קרגו שגור ומקובל, לפחות בקרב העוסקים בענף האופנה, ככזה המתאר מכנסיים עם כיסים. לדידי, אין נפקות לשאלה האם המונח משמש כמונח תיאורי רק בקרב העוסקים בתחום האופנה או בקרב הציבור הרחב. די בכך שהמונח משמש כמונח תיאורי בקרב העוסקים באותו תחום על מנת שתקום זכותם לעשות שימוש במונח זה ואין להפקיעו מנחלת הכלל.

עמד על כך המלומד ע’ פרידמן, בהתייחסו להגיון העומד בבסיס הוראת סעיף 11(10) בפקודה האוסר רישום סימן מסחר בגין ביטויים הנהוגים במסחר לתיאורם של טובין ומהותם, בעמ’ 315 בספרו:

“סימן המתאר טיב, איכות או מהות של סחורה הנו סימן שנועד לשרת את כלל הסוחרים באותן סחורות. בשל היותו סימן הפתוח לשימוש הכלל, אין למנוע ממתחרים עסקיים ומסחריים, להשתמש בסימן מסוג זה לשם תיאור הטובין המוצעים על ידם לציבור הצרכנים, על ידי הענקת זכות שימוש בלעדית בסימן תיאורי מובהק מינקותו לסוחר פלוני”.

משנמצא כי המונח CARGO הינו מונח מתאר, הרי שהוא אינו זוכה להגנת הפקודה, אלא מקום בו רכש הסימן אופי מבחין. לעניין זה כותב פרידמן בעמ’ 316 בספרו כך:

“כל אימת שקיימת זיקה הדוקה בין הסימן לבין מהות הטובין הנושאים את הסימן, יהיה על מבקש הסימן להוכיח כי חרף היות הסימן בעל משמעות תיאורית רכש הסימן אופי מבחין במהלך וכתוצאה מהשימוש המסחרי שנעשה בו עד כי הצרכן רואה בסימן כסממן למקור הטובין ולא כתיאור של הטובין”.

המבחנים שבאמצעותם ניתן לעמוד על אופיו המבחין של סימן מסחר זהים לאלה המלמדים על קיומו של מוניטין לעוסק. בענייננו, כשל התובע מלהראות כי הסימן CARGO רכש אופי מבחין בקרב ציבור הצרכנים ולמעשה הוכיח את ההיפך. התובע הגיש חוות דעת מומחה מטעם ד”ר מינה צמח, אשר ערכה עבורו סקר שמטרתו לבחון האם המילה “קרגו” ידועה בקרב הציבור הישראלי ואיזו משמעות מייחס הציבור למילה זו. מתוצאות הסקר עולה כי 60.7% מהמרואיינים קישרו את המילה קרגו עם דבר כלשהו, בעוד 39.3% מהמרואיינים לא קישרו את המילה עם דבר. מרבית המרואיינים זיהו את המונח “קרגו” ככזה המתייחס למטען, משלוחים או הובלות ואילו רק מיעוטם קישרו את המונח עם עולם האופנה, אך לא זיהו את המונח עם מי מהתובעים…

אשר לשימוש שעושות הנתבעות בסימן CARGO – הוכח כי הנתבעות עושות שימוש בסימן על גבי מכנסי דגמ”ח בלבד ולא על גבי פריטי לבוש שאינם מסוג מכנסיים, כך שהשימוש בסימן מצומצם ומשמש לתיאור מכנסיים מסוג מסויים. הן הנתבעת 1 והן הנתבעת 3 עושות שימוש במונח CARGO כשהוא נלווה תמיד לשם המותג של הרשת – “רנואר” או “גולף” בהתאמה. ככל מוצרי הנתבעות, גם המכנסיים הנושאים את הסימן CARGO נמכרים אך ורק בחנויות הרשת, כאשר אין מקום לטעות מצד הצרכן ביחס למקור הטובין אותם הוא רוכש.

כאן המקום להזכיר את הראציונאל העומד בבסיס דיני סימני המסחר שעניינו מניעת תחרות בלתי הוגנת ולאו דווקא הגנה על אינטרס כלכלי של עוסק זה או אחר. בת”א (ת”א) 2177/05 SALOMON-ADIDAS נ’ גלאל יאסין (לא פורסם, 13/12/10) קבעה השופטת אגמון-גונן, ודבריה מתאימים אף לענייננו, כך:

“אם התפקיד של סימני מסחר הוא למנוע תחרות בלתי הוגנת, היינו, לגרום לצרכנים לרכוש מוצר שלא התכוונו אליו תוך כדי בלבול והטעיה, אין סיבה להגן על סימן המסחר בהעדר תחרות בלתי הוגנת וכאשר אין סכנה שהצרכן יטעה.
סימני מסחר משחקים תפקיד מרכזי ומהווים נדבך מרכזי וחשוב בשיווק ובפרסום. אולם, בהיעדר ניסיון להינות ממוניטין של אחר, בהעדר כל טעות אפשרית מצד הצרכנים וללא בסיס רעיוני של תחרות בלתי הוגנת, תהיה זו פגיעה שאינה נדרשת בנחלת הכלל, להגן על הערך הכלכלי של סימן המסחר ככזה”.

בענייננו, אין חשש להטעיית הצרכנים, כאמור, והשימוש שעושות הנתבעות בסימן לצורך תיאור מכנסי קרגו מתוצרתן, הוא שימוש לגיטימי אשר אינו פוגע בתחרות ההוגנת.

אשר לסימן המסחר המעוצב, אין חולק כי עיצובו של הסימן זוכה להגנה מרבית, אולם לא נמצא דמיון בין הסימן המעוצב כפי שנרשם על ידי התובע לבין עיצובו של איזה מן הסימנים המוטבעים על תוצרתן של הנתבעות. מר זיקרי אף העיד לעניין זה ואישר, ביחס לנתבעת 1, כי היא אינה עושה שימוש בסימן המעוצב (עמ’ 29 ש’ 26-27 בפרוטוקול). הטענה בדבר הדמיון בעיצובם של הסימנים נזנחה בסיכומים וממילא לא הוכחה ועל כן היא נדחית.

משדחיתי את הטענה בדבר השימוש המפר בסימן המסחר של התובע ומשקבעתי כי הסימן הינו סימן תיאורי שאין להפקיעו מנחלת הכלל וכי השימוש שעשו הנתבעות בסימן זה נעשה לצורך תיאור מוצריהן הינו לגיטימי ואינו פוגע בתחרות ההוגנת – הרי שיש לדחות גם את יתר עילות התובענה.

בית המשפט דחה את התביעה וחייב את התובעות בהוצאות הנתבעות ובשכר טרחת עו”ד בסך 100,000 ש”ח.