חוק זכות יוצרים החדש – חדש מול ישן

ביום 25.5.08 נכנס לתוקפו חוק זכות יוצרים, תשס”ח 2007, שהחליף את חוק זכות יוצרים 1911 עתיק היומין שיובא לישראל מהדין האנגלי.

אומנם הפסיקה בישראל הצליחה לסלול את דרכה בנבכי הסוגיות הנוגעות לזכויות יוצרים בהתאם להתפתחויות המודרניות השונות, עם זאת ביחס לסוגיות מסוימות שררה אי בהירות שנבעה מהגישות השונות של בתי המשפט.

באופן עקרוני החוק החדש אינו יוצר “מהפכות” בדיני זכויות יוצרים והוא נשען בבסיסו על החוק הישן. יחד עם זאת, החוק מתאים את הדינים הבסיסיים לשינויים המודרניים שהתחוללו לאחרונה, כגון הגנה על זכויות יוצרים בעידן המחשב ומחזק את משקלם של האינטרסים הציבוריים אל מול האינטרסים של בעלי זכויות היוצרים.

קצרה היריעה מלערוך השוואה של כל הוראות החוק החדש אל מול החוק הישן ונושאים רבים הינם נושאים מקצועיים ופרטניים שאין כאן המקום להתייחס אליהם, ובכלל זה הזכות המוסרית, הרחבת אגד הזכויות, זכויות דיגיטליות, השמעה בפומבי וכו’. עם זאת, להלן תמצית בלבד מן החידושים החשובים המרכזיים בחוק החדש:

א. דרישת הקיבוע

החוק החדש דורש קיבוע של יצירה כתנאי לקיומה של זכות יוצרים. המשמעות לכך היא שכאשר אדם פיתח יצירה מסוימת, הרי שכל עוד לא העלה את היצירה על גבי הנייר או במחשב או בכל דרך מוחשית אחרת, לא ניתן יהיה להגן על היצירה.
המשמעות לכך היא שבמידה והינכם יוצרים יצירה ברת הגנה מומלץ בשלב הראשון להעלות את היצירה על הכתב או על גבי מצגת מחשב או כל מדיה מוחשית אחרת וכן לפרט בכתב במידה הראויה, כך שניתן יהיה להצביע בבירור על יישומו ואופן ביטויו של הרעיון הגלום ביצירה, שכן חוק זכות יוצרים אינו מגן על רעיון כשלעצמו, אלא רק על אופן ביטויו.

כן מומלץ לתארך את מועד הכנת היצירה באופן ברור ולהפקיד את היצירה אצל עורך דין הבקיא בתחום לצורך חיזוק ההגנה על זכויות בעל היצירה (החיזוק הוא ראייתי בלבד, שכן בישראל אין דרישה חוקית לרישום הזכות).

ב. הבעלות על זכות היוצרים בכל הנוגע ליחסי עובד – מעביד

לפי החוק הישן יצירה שנוצרה על ידי עובד “תוך כדי עבודתו” אצל המעביד הרי, שאם אין הסכם הקובע את ההיפך, יהיה המעביד בעל זכויות היוצרים ביצירה. החוק החדש קובע גם הוא הוראה דומה, אלא שהחוק החדש חיזק את הקשר והזיקה הנדרשים בין היצירה לעבודתו של העובד, זאת כמובן לטובתו של העובד.
לפי החוק החדש, על מנת שהמעביד יהיה זכאי להיות בעלים של יצירה שנוצרה על ידי עובדו נדרש כי חיבור היצירה ייעשה לא רק “תוך כדי עבודתו” (מבחן הזמן), אלא גם “לצורך עבודתו (מבחן המטרה) ובמהלכה”. שינוי זה הינו בעיקר יישום של פסיקות בתי המשפט שיישמו בעיקרון את המבחן האמריקאי.

ג. הבעלות על זכות היוצרים בכל הנוגע ליחסי מזמין – קבלן

כאשר אדם יוצר יצירה בעבור אדם אחר שהזמין זאת ממנו, הכוונה המשוערת של הצדדים הינה בדרך כלל, כי המזמין יקבל יחד עם היצירה גם את הזכות הבלעדית לעשות בה שימוש. עם זאת, לא תמיד מודעים הצדדים למשמעות המשפטית של הזמנת יצירה וכך לעיתים לא מקבלת שאלת הבעלות על זכות היוצרים ביטוי מפורש בכתב.

ההסדר שהיה קבוע בחוק הישן הקנה את הזכויות למזמין היצירה בכפוף לשני תנאים בלבד:
א. כאשר המדובר בסוגים מסוימים של יצירות כגון פיתוח, צילום או תמונה.
ב. כאשר המזמין שילם תמורת הזמנת היצירה דבר ערך בהתאם להזמנה.

עם זאת, רבים היו שסברו (בטעות) כי ניתן להחיל את הכלל אף לגבי יצירות אחרות ולקבוע כי בכל סיטואציה שבה חוברה יצירה לפי הזמנה ושולמה בעדה תמורה, הזכויות של המזמין, וזאת אף שהחוק קבע אחרת.

החוק החדש הסיר ספקות בעניין שאלת הבעלות ביחסי מזמין – קבלן ואימץ את העיקרון הכללי לפיו ביצירה שנוצרה לפי הזמנה הבעל הראשון של זכות היוצרים בה יהא היוצר, אלא אם כן הוסכם אחרת במפורש או במשתמע.

חשוב לציין כי אף אם החוק קבע עקרון כללי זה, הרי שבאין הסכם בכתב, ייתכן ובית המשפט יראה בהתנהגות הצדדים ראיה להסכמה משתמעת ויקבע כי המזמין הוא הבעלים ולא היוצר.

ביחס לצילומים או דיוקנים קבע החוק החדש, כי הזכויות שייכות למזמין ללא דרישת דבר ערך כתמורה.

ד. הרחבת ההיתרים המקנים נטילת של זכות יוצרים לשם הגנה אל אינטרס ציבורי

החוק החדש מרחיב את ההיתרים ל”שימוש הוגן” ביצירה, המתירים את השימוש ביצירה אף ללא הסכמת בעל זכות היוצרים וללא תשלום לבעל הזכות.

בעוד שהדין הישן הגדיר באופן כללי רשימה סגורה של “שימושים הוגנים”, מותיר החוק החדש את הקביעה בדבר הוגנות השימוש לשיקול דעתו של בית המשפט תוך פירוט והוספה של מספר דוגמאות ל”שימוש הוגן”. קרי החוק עבר לרשימה פתוחה. כך למשל שימוש הוגן ביצירה ייחשב כמותר אם הוא מיועד למטרות כגון אלו: לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות או הוראה ובחינה על ידי מוסד חינוכי. לצורך בחינת “הוגנות” השימוש יתחשב בית המשפט בשיקולים שונים כגון מטרת השימוש, אופיו, אופי היצירה, היקף השימוש ועוד. בדרך זו פותח הדין פתח לחיזוק האינטרס הציבורי על חשבון אינטרס היוצר על קניינו.

ביטוי לחיזוק האינטרס הציבורי אל מול בעלי הזכויות ניתן לראות כבר בפסיקת בתי המשפט בתחום האינטרנט, כגון החלטתה של כב’ השופטת אגמון שניתנה אך לאחרונה, לפיה העברת משחקי כדורגל באינטרנט בשיטת סטרימינג בחינם לציבור המשתמשים, חוסה תחת השימוש ההוגן ולפיכך אינה מפרה את זכות היוצרים של הפריימר ליג. בית המשפט קבע, כי שימוש הוגן הינה זכות בעל חשיבות משמעותית במימד האינטרנט ואינה רק בבחינת טענת הגנה. בית המשפט דן בשיקולים השונים אותם יש לשקול בדיון בנושא הגנת השימוש ההוגן וקבע, כי מפעיל אתר האינטרנט ביסס את זכותו להמשיך ולהעביר את המשחקים באתר האינטרנט כמימוש זכותו לשימוש הוגן. נקבע כי, מפעיל האתר הראה, כי מדובר בשימוש עם מטרות חברתיות חשובות, הנוגע ליצירה שאינה מצויה בליבת דיני זכויות היוצרים. לסיכום נקבע כי מפעיל האתר “יישאר באלמוניותו ואם ירצה בכך, ימשיך להגשים את משאלתו להעביר, באותה מתכונת, משחקי ספורט לאוהדים ברחבי העולם חינם”. בש”א 11646/08 ת.א 1636/08 The Football Association Premier League Ltd. נ’ פלוני ואח’ (מחוזי תל אביב).

ה. העברת זכויות יוצרים והענקת רישיון

בעוד שבדין הישן הזכות לתבוע בגין הפרת זכות היוצרים הייתה שמורה לבעל הזכות היוצרים בלבד (למרות שהיו פסקי דין שקבעו אחרת) הדין החדש קובע הסדר לפיו גם לבעל הרישיון ישנה זכות להגיש תביעה בגין הפרת זכות יוצרים וזאת בכפוף לכך שמדובר ברישיון בלעדי (“ייחודי” כלשון החוק). כמו כן על בעל הרישיון לצרף את בעל הזכויות כבעל דין או לבקש לפטור אותו מכך.

מאחר והוקנתה הזכות גם לבעל הרישיון לתבוע צדדים שלישיים, יש לתת לכך ביטוי לכך בהסכמי הרישיון. כך למשל, בכל הנוגע לנשיאה בעלויות ובהוצאות המשפטיות של הליך כזה, מניעת סירובו של בעל הזכויות להצטרף להליך, למי שמורה זכות התביעה כנגד מפרים, מתי ובאילו סיטואציות וכד’.

במידה ואנו רוצים לשמר את זכות התביעה אצל בעל הרישיון הבלעדי חשוב להגדיר את ההסכם כ”רישיון ייחודי” כהגדרתו בסעיף 37 (ד) לחוק זכות יוצרים החדש, קרי רישיון המעניק לבעליו הזכות הייחודית לעשות פעולה מהפעולות המפורטות בסעיף 11, כפי שנקבע בו, ומגביל את בעל זכות היוצרים מלעשות ומלהרשות לאחר לעשות פעולה כאמור.

ו. שינוי גובה הפיצוי הסטטוטורי הקבוע החוק במקרה של הפרת זכות יוצרים

על פי הדין הישן בית המשפט היה רשאי לפסוק בגין הפרת זכות יוצרים פיצוי כספי ללא הוכחת הנזק שנע בין 10,000 ₪ לבין 20,000 ₪. במידה ובית המשפט מצא, כי התקיימה הפרה של היצירה, היה כבול במידה רבה לתחום זה של תקרת ורצפת פיצויים לכל יצירה שהופרה ולא היה רשאי לחרוג מהגבולות שהותוו, לא כלפי מעלה ולא כלפי מטה.

בחוק החדש נקבע הסדר שונה לפיו בית המשפט רשאי לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק בגין כל הפרה בסך של שלא יעלה על 100,000 ₪ ואינו מוגבל עוד לגבול התחתון. כלומר, על פי החוק החדש רשאי בית המשפט לפסוק פיצוי שנע בין 0 ל- 100,000 ₪.

השיקולים אותם ישקול בית המשפט במקרה של הפרה מפורטים להלן:
(1) היקף ההפרה;
(2) משך הזמן שבו בוצעה ההפרה;
(3) חומרת ההפרה;
(4) הנזק הממשי שנגרם לתובע, להערכת בית המשפט;
(5) הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, להערכת בית המשפט;
(6) מאפייני פעילותו של הנתבע;
(7) טיב היחסים שבין הנתבע לתובע;
(8) תום לבו של הנתבע.

ז. קביעת פיצוי סטטוטורי לפגיעה בזכות המוסרית

בעוד שעל פי הדין הישן לא נקבע פיצוי ללא הוכחת נזק להפרת הזכות המוסרית, קובע החוק החדש כי, בית המשפט רשאי לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק בסכום של עד 100,000 ₪ גם בגין הפרת הזכות המוסרית.
אין באמור כדי להוות ייעוץ משפטי ו/או חוות דעת מכל סוג שהיא ואנו ממליצים לפנות לעורך דין הבקיא בתחום.