יוסי סיוון ושות’ הינו משרד בוטיק ייחודי המתמחה בתחומי הקניין הרוחני והמשפט המסחרי.
בתחום הקניין הרוחני מתמחה המשרד בייצוג וייעוץ משפטי בתחום דיני זכויות יוצרים, סימני מסחר, פטנטים, מדגמים, חיקויים מסחריים, סודות מסחריים, גניבת עין, הגנה על מותגים ועיצובים, קניין רוחני וכד’. אנו עוסקים במתן ייעוץ משפטי שוטף וכן ייצוג משפטי וניהול הליכים בבתי המשפט, אכיפה ורישום זכויות, הליכים ברשם הפטנטים וסימני המסחר, חוות דעת משפטיות בקניין רוחני, חיפוש סימן מסחר, דיני אינטרנט ומחשבים וכן כינוס ותפיסת נכסים בתיקי עוולות מסחריות.
בתחום המשפט המסחרי משרדנו מספק ייעוץ משפטי שוטף ליזמים, חברות מסחריות, גורמים פרטיים וחברות אינטרנט והייטק בכל הנוגע להקמת מיזמים עסקיים, הקמת סטארטאפים מן היסוד החל מגיבוש הרעיון ועד לגיוס משקיעים, ליווי שוטף ליזמים ולחברות לרבות ביצוע בדיקות נאותות עבור משקיעים וחברות מסחריות, ליווי משפטי שוטף בתחום פיתוח אפליקציות, ניסוח הסכמים לפיתוח אפליקציות וכד’.
משרדנו מתמחה בתחומי הקניין הרוחני בקרב התעשיות הבאות: אופנה ולבוש, הגנה על מוצרים תעשייתיים, מסחר וקמעונאות, תוכנות מחשב ומולטימדיה, אינטרנט ותקשורת, מוסיקה ואומנות וכן בתחומי ההייטק השונים.
משרדנו שם לנגד עיניו את טובת הלקוח כאינטרס ראשון במעלה ומאמין בעקרון של ניהול הליכים משפטיים קצרים וממוקדים, הימנעות מניהול הליכי סרק חסרי תועלת , השגת תוצאות מרביות בתקופה קצרה ככל הניתן והתחשבות עילאית בצרכי הלקוח ובשיקולים הכלכליים הכרוכים בניהול הליכים בבתי המשפט בישראל כחלק בלתי נפרד מהשיקולים הדרושים.
היתרון היחסי של משרדנו מונח בשילובם של מספר מרכיבים חיוניים וחשובים :משרד מקצועי וממוקד מטרה בעל יכולת הענקת יחס אישי ופרטני לכל לקוח, ניסיון מעשי בשטח של מספר שנים במשרדים הגדולים במדינה בניהול בתיקי ליטיגציה מסחרית בהיקפים של מיליוני שקלים , יכולת הרכבת תבנית עלויות הגיונית וסבירה, המותאמת באופן אישי לצרכי הלקוח ולסוג השירות המשפטי הנדרש, כאשר כל תיק נתפר לפי מידותיו.
נשמח לעמוד לרשותכם בכל שאלה או בעיה. פנו אלינו בטלפון 077-231-2126 – יוסי סיוון , עו”ד בקניין רוחני
באתר זה תוכלו למצוא מאמרים, חדשות ועדכונים שוטפים בתחומי התמחותו של המשרד:
- זכויות יצרים סודות מסחריים הגנה על מותגים חוזים ועסקאות
- סימני מסחר חיקויים מסחריים פיתוח אפליקציות הקמת חברות
- פטנטים מדגמים דיני אינטרנט הסכמי שותפויות
פרסומים אודות משרדנו:
המילה SOHO היא אוניברסאלית ואיננה ניתנת להגנה כסימן מסחר
בית המשפט המחוזי קבע, כי המילה SOHO שייכת למשפחת ה”מילים בעלות ‘ניחוח אוניברסלי’, וככזו אינה ניתנת להגנה כסימן מסחר ולא ניתן לשלול אותה מהציבור.
העובדות:
קולקשן סוהו מנהלת מזה כעשׂוֹר, רשת חנויות לממכר מוצרים מעוצבים בתחומים שונים וּמגוּונים, וּבין אלה פריטי ריהוט, אביזרי מטבח, פריטי נוי, תיקים, תכשיטים ואביזרי אופנה. החנויות נושאות את הסימן “SOHO”. ביוני 2013 נרשם, בהעדר התנגדות, סימן מסחר לגבי השם האמור (בסוג 35, המתייחס גם ל”חנויות וממכר מוצרים מעוצבים בתחומי צריכה שונים”).
אלקטרה נדל”ן החלה בשנת 2011 בבניית מתחם מסחרי באזור התעשייה פולג, נתניה, כאשר שמו של הפרויקט המתבצע, וּשמו של המרכז המסחרי המיועד, הוא: “SO HO”.
השאלה המשפטית:
קולקשן סוהו הגישה לבית המשפט תביעה להמרצת פתיחה נגד אלקטרה נדל”ן, כאשר השאלה שנדונה בתיק הייתה האם זכאית קולקשן סוהו – הן מכוח סימן המסחר הרשום והן בשׂים-לב לשימוש רב‑השנים ולמוניטין שצברה, כך לטענתה למנוע את השימוש בסימן על-ידי אלקטרה נדל”ן?
המילה SOHO פופולארית ברחבי העולם ומזוהה עם מתחמי תרבות ואומנות
הפּוֹפּוּלריוּת של הסימן “SOHO” נובעת מכך, שמדובר בשם של אזורים עירוניים בלונדון וּבניו-יורק, שבמשך השנים רכשו לעצמם מעין הילה של מתחמים ספוּגי תרבות מיוחדת, מידה מסוימת של פּעילוּת בּוֹהמית וכן פעילויות נוספות בתחומים של אופנה, אמנות, קולנוע, תיאטרון וּבילוי.
הטוענת למונופולין בישראל בשם “SOHO”, אימצה לעצמה מונח גיאוגרפי, שבמשך השנים רכש לעצמו משמעות תיאוּרית נוספת בתחומים תרבותיים וחברתיים. כינוי רשת חנויות קולקשן סוהו בשם “SOHO” אינו כינוי תיאוּרי/גיאוגראפי גרידא, אלא מדובר בשם שביקש להיבּנוֹת מההילה הנוספת שרכש לעצמו, במשך השנים, השם או הכינוי. לשון אחר: השימוש בשם “SOHO” אמר, למעשה, לציבור הלקוחות, שראוי לייחס לרשת החנויות את התכונות המיוחדות הנוספות המתקשרות לאזורים הגיאוגרפיים המיוחדים הנ”ל.
הסימן SOHO הינו סימן אוניברסאלי
בית המשפט הפנה לפסיקה הקיימת בנושא בפסק-הדין בעניין רע”א 7836/09 ג.ו.פ. שמש השקעות בע”מ נ’ נעמה מנשה (13.12.2009), שם נדונה השאלה באיזו מידה ניתן להגן על המילה “שמש” בהקשר של שימוש בה כסימן שהוא חלק משמן של מסעדות מתחרות. השופט ד”ר א’ גרוניס כתב בעניין זה את הדברים הבאים:
“4. ההליך שבפנינו מעורר את הסוגיה של היקף ההגנה שיש להעניק לשם של עסק (והוא הדין לגבי שם מוצר או שירות) בגדר דיני הקניין הרוחני. מקובל להבחין, הן לעניין גניבת עין והן לעניין סימני מסחר, בין ארבעה סוגי שמות: שמות גנרים; שמות תיאוריים; שמות מרמזים; ושמות שרירותיים או דמיוניים (ראו, ע”א 5792/99 תקשורת וחינוך דתי-יהודי משפחה (1997) בע”מ – עיתון “משפחה” נ’ אס.בי.סי פרסום, שיווק וקידום מכירות בע”מ – עיתון “משפחה טובה”, פ”ד נה(3) 933 (2001) (להלן – עניין משפחה); ע”א 8981/04 אבי מלכה – “מסעדת אווזי הזהב” נ’ אווזי שכונת התקווה (1997) ניהול מסעדות בע”מ, פיסקאות 19-15, 29-27 (טרם פורסם, 27.9.06) (להלן – עניין אווזי); ע”א 491/05 אגודת הכורמים הקואופרטיבית של יקבי ראשון לציון וזכרון יעקב נ’ חברת הכרם בע”מפיסקאות 20-19 (לא פורסם, 17.10.06)). עוצמת ההגנה המוענקת לשמות נגזרת מסיווגם לאחת מן הקטגוריות הנזכרות. יודגש, ההבחנה בין הקטגוריות השונות אינה משליכה רק על השאלה האם זכאי השם להגנה כלשהי, אלא גם על היקף ההגנה לה הוא יזכה (ע”א 4116/06 Gateway Inc נ’ פסקול טכנולוגיות מתקדמות בע”מ, פיסקאות 17-13 (טרם פורסם, 20.6.07)). ככלל, שמות גנריים אינם בני הגנה. שמות תיאוריים אינם זוכים להגנה, אלא אם הוכח כי הם רכשו “משמעות שנייה” או “אופי מבחין” (ראו, עניין משפחה, עמ’ 946-945; ע”א 3559/02 מועדון מנויי טוטו זהב בע”מ נ’ המועצה להסדר ההימורים בספורט, פ”ד נט(1) 873, 891-890 (2004)). המבחנים לגבי רכישת אופי מבחין דומים לאלו הנוהגים להוכחת מוניטין (ע”א 3559/02 הנ”ל, עמ’ 891). גם במקרים בהם זוכה שם תיאורי להגנה מכיוון שהוכח שהוא רכש משמעות נוספת, היקף ההגנה יהיה מצומצם יותר מזה העשוי להינתן לשמות מרמזים או שרירותיים. אחת המגבלות המשמעותיות היא שההגנה על שם תיאורי ניתנת ביחס למילה המדויקת המכילה את השם בלבד. אין ההגנה משתרעת על הטיות של המילה או על צירופים המכילים אותה (עניין משפחה, עמ’ 946; עניין אווזי, פיסקאות 22-21).
“5. לאיזו מן הקטגוריות הנזכרות יש לסווג את השם “שמש”? לטענת המשיב, מדובר בשם דמיוני, שכן למילה “שמש” אין כל קשר ענייני לתחום בו מדובר. אכן, על דרך העיקרון קביעת הקטגוריה אליה משתייך שם מסוים נעשית על פי ההקשר בו מדובר. כפי שציין השופט מ’ חשין בעניין משפחה: “למותר לומר כי התשובה לשאלה אם מילה מסויימת מילה תיאורית היא, אם לאו, תלויה בהקשר הדברים. כך, למשל, השם Aviation כשמה של חנות לרהיטי-בית, אני מניח שלא יראו בה מילה תיאורית; הוא הדין במילה College כשמה של חנות ירקות או המילה Leisure News כשמה של סוכנות למקומות עבודה” (עניין משפחה, עמ’ 948). עם זאת, ישנם שמות אשר על אף שאין הם מתקשרים באופן ספציפי עם תחום מסוים, הרי מעצם טבעם אין לשייך אותם לקטגוריה של שמות שרירותיים. אלו מילים בעלות “ניחוח אוניברסלי”, אשר נתקשה מאוד לקבוע כי יכול אדם לנַכס אותן לעצמו ולשלול אותן מן הציבור. דוגמה למילה המשתייכת לקטגוריה זו היא המילה “זהב”. לגבי מילה זו הבעתי בעבר את דעתי, כי היא נחשבת לשם תיאורי, אף כאשר אין מדובר במוצרים העשויים מן המתכת היקרה. זאת, שכן נהוג להשתמש בה לשם ציון איכות מעולה (ראו, רע”א 4322/09 ש.א. פורמט סחר ושירותים (1994) בע”מ נ’ א.ש. שניר בע”מ, פיסקה 3 (לא פורסם, 3.8.09)). באשר למילה “שמש”, הרי זו אינה משמשת רק לצורך זיהויו של גרם השמים סביבו אנו חגים. מדובר במילה אשר מקושרות לה גם משמעויות שונות, כגון שמחה, מרכזיות, בהירות וכדומה. אמת, בשונה מהמילה “זהב”, אין זה נהוג לעשות שימוש שגרתי במילה “שמש” לתיאור איכות או טיב. על כן, קשה יותר לקבוע כי מילה זו נחשבת תמיד לשם תיאורי. יחד עם זאת, אין להתעלם מכך שמדובר במילה שיש לה משמעות אוניברסלית.”
מדובר בעסקים שונים – אין חשש להטעייה
בכל הנוגע לשאלת ההטעיה קבע בית המשפט, כי די בשׁוֹני בעסקים של בעלות-הדין כדי ליצור את האבחנה הדרושה. וכי אין חשש להטעייה של צרכן פוטנציאלי, לא בשלב הנוכחי כאשר המרכז המסחרי נמצא עדין בשלב של תכנון, בנייה והקמה וגם לא בשלב הבא.
“אינני סבור שצרכן הרואה מרכז מסחרי בשם SOHO עלול לחשוב שחנות מתוך רשת החנויות המוכרת לו בשם זה נמצאת בפניו. נראה לי שראוי לראות במילה או בסימן SOHO כשייכת למשפחת ה”מילים בעלות ‘ניחוח אוניברסלי’, אשר נתקשה מאוד לקבוע כי יכול אדם לנכס אותן לעצמו ולשלול אותן מן הציבור” כלשון השופט גרוניס בעניין שמש ובעניין ש א פורמט סחר ושירותים הנ”ל…”.
לסיכום
למרות שהוכח לבית המשפט קיומו של מוניטין בשימוש בסימן SOHO קבע בית המשפט, כי המדובר בסימן שלא ניתן להפקיעו מהציבור וכי אין לאפשר לגורם כלשהו בלעדיות בסימן זה.
פסק דין של כב’ השופט גדעון גינת מיום 9.3.14.
של מי זכויות היוצרים בצילום? של הצלם או של המזמין?
זכויות יוצרים בצילום
של מי זכויות היוצרים בצילום? של הצלם או של המזמין?
צילומים נחשבים על פי חוק זכות יוצרים ל”יצירה אומנותית” כאמור בסעיף ההגדרות וכן בסעיף 4(א)(1) לחוק זכות יוצרים ועל כן הם מוגנים בזכויות יוצרים (בכפוף למקרים מסוימים שבהם אין הצילום מקורי דיו בכדי לחסות תחת ההגנה).
המשמעות של כך הינה שהעתקה של הצילום ללא רישיון מאת בעל זכויות היוצרים תהווה הפרת זכויות יוצרים. מיהו אם כן בעל זכויות היוצרים בצילום?
בהתאם לסעיף 33 (1) לחוק זכות יוצרים, היוצר של יצירה הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה. יוצר היצירה בצילום הינו הצלם על כן הצלם הינו הבעלים בזכויות היוצרים בצילום.
אלא שלא תמיד ייחשב הצלם לבעל זכויות היוצרים, שכן קביעת הבעלות תהיה תלויה תמיד בסוג הצילום ובנסיבות השונות הכרוכות בהפקתו.
ישנן שתי סיטואציות עיקריות:
סיטואציה ראשונה – הצלם מצלם את הצילום לצרכים מסחריים ומוכר את הצילומים שלו ללקוחותיו. במקרה זה אין כל ספק כי, הצלם הינו בעל זכויות היוצרים בצילום.
סיטואציה שנייה – הצלם מצלם את הצילום עבור אדם אחר או בעל עסק. זוהי יצירה מוזמנת. יצירה מוזמנת היא יצירה שהופקה בהזמנה על ידי אדם אחר, שאינו יוצר או מחבר היצירה, כגון חברה מסחרית שמזמינה צילום של אירוע שיווקי שלה, בעל עסק שמזמין צילום של המוצרים המסחריים שלו, תיאטרון המזמין צילום של המחזות וההצגות שבאולם, עיתון המזמין צילום של אירועים שונים וכד’.
בנושא יצירה מוזמנת ישנם ישנו הכלל והחריג:
הכלל:
במסגרת הזמנת עבודה משלם בעל העסק לצלם עבור הפקת התמונה, בהנחה כי כל זכויות היוצרים בצילום שייכות לבעל העסק, שכן הוא שילם את התמורה המלאה עבור צילום זה. ובכן, הנחה זו הינה מוטעית. החוק קובע במפורש, כי בסיטואציה של יצירה מוזמנת בעל זכויות היוצרים אינו המזמין אלא היוצר, אלא אם כן הוסכם אחרת במפורש או במשתמע.
כלומר הצלם הוא שמחזיק בזכויות היוצרים בצילומים אלו אלא אם כן “הוסכם אחרת במפורש או במשתמע”.
“במפורש” הכוונה להסכמה מפורשת, כגון מכתב, הסכם, הודעת דוא”ל או כל מסמך אחר שמשמעותו היא שהצלם וויתר על זכויותיו לטובת המזמין.
“במשתמע” הכוונה היא לכך שאף שהצדדים לא הסכימו במפורש או בכתב על כך שהזכויות תהיינה שייכות למזמין, הרי שניתן להוכיח שהייתה כוונה משתמעת לכך. הוכחת כוונה משתמעת אינה קלה, והיא תלויה בנוהג שהשתרש בתחום, בכוונת הצדדים ובסיטואציה עצמה. לעיתים רבות יהיה צורך בהבאת עדויות נוספות שיתמכו בטענת המזמין, כי זכויות היוצרים שייכות לו, לרבות הצגת מסמכים וראיות נוספות.
בכדי להימנע מהצורך בהוכחת כוונה משתמעת ומהבאת ראיות נוספות, מומלץ ביותר לכל עסק המזמין הפקת צילום מצלם כלשהו להחתים אותו על מסמך המאשר כי, מלוא הזכויות בצילומים שייכות למזמין.
נוסח לדוגמא של מסמך כזה יכול להיות כדלקמן:
“הריני מאשר באופן בלתי חוזר, כי מלוא זכויות היוצרים בתמונות שיצולמו על ידי עבורך, במסגרת ההפקה של _______ תהיינה בבעלותך הבלעדית על אף האמור בכל דין ואני מתחייב, כי לא ייעשה על ידי כל שימוש בתמונות אלו ללא הסכמתך מראש ובכתב”.
חתימת הצלם על מסמך זה הינה למעשה הוכחה מפורשת כהגדרת הדין, כי הזכויות בתמונה תהיינה של המזמין ולא של הצלם, על אף האמור בחוק זכות יוצרים והיא אף מטילה על הצלם איסור לעשות שימוש בצילומים לשימושו השיווקי, כגון לפרסם את עסקו ללא קבלת אישור על כך.
החריג:
צילום דיוקן, צילום אירוע משפחתי או אירוע פרטי שנוצרה לפי הזמנה
החוק קובע, כי בכל הנוגע לצילומי דיוקן, אירוע משפחתי או אירוע פרטי שנוצרה לפי הזמנה, הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה הוא דווקא המזמין, אלא אם הוסכם אחרת.
לתשומת ליבכם, רק במקרה ומדובר בצילום דיוקן או צילום אירוע משפחתי או פרטי בלבד, בעל האירוע שהזמין את הצילום, יהיה בעל זכויות היוצרים, אלא אם הוסכם אחרת.
אין באמור לעיל כדי להוות משום חוות דעת כלשהי ומומלץ להיוועץ עם עורכי דין הבקיאים בתחום.
פנה אלינו בטלפון 077-231-2126
האם כל תמונה (צילום) מוגנת בזכויות יוצרים?
האם כל תמונה (צילום) מוגנת בזכויות יוצרים?
נקודת המוצא היא שכל צילום מוגן בזכויות יוצרים באשר הוא. צילום (יצירת צילום) נחשב על פי חוק זכות יוצרים כ”יצירה אומנותית” ועל כן הוא מוגן בזכויות יוצרים. הצילום הוא בדרך כלל תוצר של מחשבה, השקעה ויצירתיות. בדרך כלל משקיע הצלם זמן, אנרגיה ומשאבים רבים בהפקת צילום מדויק, בפוזיציה המתאימה, לרבות התאמת האור והצל העמדת מושא הצילום במקומו הנכון וכו’. על כן, צילום בהגדרתו מוגן בזכויות יוצרים על פי החוק.
אלא שבתי המשפט בישראל החלו לאחרונה לצמצם את מרחב ההגנה על כל צילום באשר הוא בהתייחס לצילומים סטנדרטים של מוצרים מסחריים למשל.
כך למשל, בעניין שטיינברג נ’ סמבירא פסקה השופטת חנה ינון בבית המשפט השלום בתל אביב, כי אין זכויות יוצרים בתמונות של כלי בית ומתנות. בית המשפט בעניין זה את הדברים הבאים:
“מדובר בצילומים של כלי בית שונים אשר, לטעמי, אינם צילומים בעלי אופי אומנותי, אלא כאלו שנועדו להציג את מוצרי חברת קורנינג ולפרסם אותם לצרכיה”.
על פי הדין, לצורך הקמתה של זכות יוצרים, יש לעמוד בשני תנאים מצטברים והם: האחד, שהמדובר ביצירה “מקורית”, שמשמעה, שהיצירה היא פרי עמלו הרוחני של היוצר, והתנאי השני הוא, כי מדובר ביצירה שהיא תוצר של השקעה מינימאלית, של משאב כלשהו .
חשוב לציין, כי גם צילום שאינו בעל ערך אומנותי, העומד בסטנדרט נמוך של מקוריות, ראוי להגנת זכות יוצרים בדין הישראלי .
בהתייחס לצילומי כלי הבית והמתנות קבע בית המשפט את הדברים הבאים:
“התרשמתי כי בצילומים אין כל ייחודיות או מקוריות, והתובע לא הוכיח בפני כי יש בהם משהו מעבר לצילומי כלי בית אחרים ולגישתי הם אינם שונים מאלה אשר מופיעים באתרים אחרים, כפי שניתן להתרשם בדוגמאות לאתרי אינטרנט אותם הציג בפני הנתבע“
בית המשפט הסתמך בפיסקתו על דוקטרינת המיזוג. בהתאם לדוקטרינת המיזוג, כאשר היצירה, מעצם אופיה, ניתנת לביטוי במספר מצומצם של אפשרויות הבעה, אין צידוק להעניק זכות יוצרים. הנחת היסוד היא שבמקרה של רעיון שהאפשרויות לבטאו הן מוגבלות במיוחד, ההגנה על הביטוי תגביל למעשה גם את השימוש ברעיון החשש העומד בבסיס כלל זה הוא כי מקרים אלה הגנת החוק משמעותה המעשית תהא הענקת הגנה על ‘הרעיון’ ויצירת מונופול שיחסום דרכם של יוצרים אחרים בעתיד.
נראה כי לאור פסיקת בתי המשפט לעיל, יהיה זה סביר להניח כי, בתי המשפט עשויים לגלות הסתייגות מפסיקת פיצוי בגין העתקת תמונות של מוצרים מסחריים סטנדרטים שאין בהם כל יצירתיות או מקוריות, אולם יש לבחון זאת בכל מקרה לגופו ולהתייעץ עם עורכי דין בקיאים בתחום.
הינכם מוזמנים לפנות לעו”ד יוסי סיוון, עורך דין קניין רוחני, בכל שאלה או הבהרה בנושא.
האמור לעיל אינו מהווה חוות דעת משפטית כלשהי ואין להסתמך עליו.