יוסי סיוון ושות’ הינו משרד בוטיק ייחודי המתמחה בתחומי הקניין הרוחני והמשפט המסחרי.
בתחום הקניין הרוחני מתמחה המשרד בייצוג וייעוץ משפטי בתחום דיני זכויות יוצרים, סימני מסחר, פטנטים, מדגמים, חיקויים מסחריים, סודות מסחריים, גניבת עין, הגנה על מותגים ועיצובים, קניין רוחני וכד’. אנו עוסקים במתן ייעוץ משפטי שוטף וכן ייצוג משפטי וניהול הליכים בבתי המשפט, אכיפה ורישום זכויות, הליכים ברשם הפטנטים וסימני המסחר, חוות דעת משפטיות בקניין רוחני, חיפוש סימן מסחר, דיני אינטרנט ומחשבים וכן כינוס ותפיסת נכסים בתיקי עוולות מסחריות.
בתחום המשפט המסחרי משרדנו מספק ייעוץ משפטי שוטף ליזמים, חברות מסחריות, גורמים פרטיים וחברות אינטרנט והייטק בכל הנוגע להקמת מיזמים עסקיים, הקמת סטארטאפים מן היסוד החל מגיבוש הרעיון ועד לגיוס משקיעים, ליווי שוטף ליזמים ולחברות לרבות ביצוע בדיקות נאותות עבור משקיעים וחברות מסחריות, ליווי משפטי שוטף בתחום פיתוח אפליקציות, ניסוח הסכמים לפיתוח אפליקציות וכד’.
משרדנו מתמחה בתחומי הקניין הרוחני בקרב התעשיות הבאות: אופנה ולבוש, הגנה על מוצרים תעשייתיים, מסחר וקמעונאות, תוכנות מחשב ומולטימדיה, אינטרנט ותקשורת, מוסיקה ואומנות וכן בתחומי ההייטק השונים.
משרדנו שם לנגד עיניו את טובת הלקוח כאינטרס ראשון במעלה ומאמין בעקרון של ניהול הליכים משפטיים קצרים וממוקדים, הימנעות מניהול הליכי סרק חסרי תועלת , השגת תוצאות מרביות בתקופה קצרה ככל הניתן והתחשבות עילאית בצרכי הלקוח ובשיקולים הכלכליים הכרוכים בניהול הליכים בבתי המשפט בישראל כחלק בלתי נפרד מהשיקולים הדרושים.
היתרון היחסי של משרדנו מונח בשילובם של מספר מרכיבים חיוניים וחשובים :משרד מקצועי וממוקד מטרה בעל יכולת הענקת יחס אישי ופרטני לכל לקוח, ניסיון מעשי בשטח של מספר שנים במשרדים הגדולים במדינה בניהול בתיקי ליטיגציה מסחרית בהיקפים של מיליוני שקלים , יכולת הרכבת תבנית עלויות הגיונית וסבירה, המותאמת באופן אישי לצרכי הלקוח ולסוג השירות המשפטי הנדרש, כאשר כל תיק נתפר לפי מידותיו.
נשמח לעמוד לרשותכם בכל שאלה או בעיה. פנו אלינו בטלפון 077-231-2126 – יוסי סיוון , עו”ד בקניין רוחני
באתר זה תוכלו למצוא מאמרים, חדשות ועדכונים שוטפים בתחומי התמחותו של המשרד:
- זכויות יצרים סודות מסחריים הגנה על מותגים חוזים ועסקאות
- סימני מסחר חיקויים מסחריים פיתוח אפליקציות הקמת חברות
- פטנטים מדגמים דיני אינטרנט הסכמי שותפויות
פרסומים אודות משרדנו:
זכייה של משרדנו בהליך בקשה להפקדת ערובה ברשם סימני המסחר
מצ”ב החלטה של רשם סימני המסחר בה זכה במשרדנו לאחרונה:
התנגדות לרישום סימן מסחר מס’ 256843
(בקשה להפקדת ערובה)
| המבקש (מבקש הרישום): | מר דוד איבגי | ||
| ע”י ב”כ עוה”ד עמיר פרידמן
|
|||
| המשיבה (המתנגדת): | Lifestyle Equities CV
ע”י ב”כ עוה”ד יוסי סיוון
|
||
ה ח ל ט ה
- לפני בקשה שהוגשה מטעם מר דוד איבגי (להלן: “המבקש”), להורות על הפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו בהליך זה בתוספת רכיב של הוצאות לדוגמא בגין ניסיון להטעות את הרשות. לפני תגובת חברת Lifestyle Equities CV (להלן: “המשיבה”), וכן תשובת המבקש לתגובה זו.
- ברקע הבקשה להפקדת ערובה, מצויה התנגדות שהגישה המשיבה, לרישום סימן מסחר מס’ 256843 אשר הוגש מטעם המבקש בסוג 25 (ביגוד והלבשה) (להלן: “הסימן המבוקש”). להלן יובא הסימן המבוקש לצד סימן המתנגדת לצורך ההמחשה:
| סימן מסחר מס’ 256843 | סימן המתנגדת |
- המבקש טוען כי המשיבה היא חברה זרה נטולת נכסים בישראל ולפיכך קיים קושי להיפרע ממני במידה שהתנגדותה תדחה. בנוסף נטען כי סיכויי ההתנגדות קלושים שכן אין ברישום הסימן המבוקש כל חשש לדמיון מטעה ביחס לסימן המתנגדת או ליצירת תחרות בלתי הוגנת במסחר. לגישתו קיים בסיס משפטי לחיוב המשיבה בערובה. לבקשה צורף תצהיר חתום על ידי המבקש.
- המשיבה הגישה תגובתה לבקשה להפקדת ערובה, אמנם ללא תצהיר תומך, במסגרתה נטען כי דין הבקשה להידחות. ראשית נטען כי לרשם סימני המסחר מסור שיקול דעת נרחב בבואו לשקול את הצורך בהפקדת ערובה לטובת בעל דין. בנוסף נטען כי המבקש לא הוכיח כי המשיבה לא תוכל לעמוד בתשלום הוצאותיו במידה שההתנגדות תדחה. לגישתה, העובדה כי המשיבה היא חברה זרה אינה מצדיקה כשלעצמה הטלת ערובה עליה. מעבר לכך, נטען כי המשיבה היא בעלת איתנות כלכלית גבוהה וכי בבעלותה סימן מסחר (BEVERLY HIILS POLO CLUB), שהינו מפורסם וידוע ברחבי העולם ולפיכך בעל ערך כלכלי רב ממנו ניתן להיפרע. עוד טענה המשיבה כי יש ברשותה נכסים בישראל, הם סימני המסחר הרשומים על שמה, ותמורת השימוש בהם גובה היא דמי רישיון גבוהים. כמו כן נטען כי סיכויי ההתנגדות הינם גבוהים ביותר כפי שעולה לגישתה מכתב הטענות והראיות שהוגשו זה מכבר. לבסוף נטען כי חיוב בהפקדת ערובה בנסיבות העניין תהווה פגיעה בזכות היסוד קניינית שבידי המשיבה ובזכות הגישה לערכאות.
- בתשובתו טוען המבקש כי המשיבה נמנעה בתגובתה לצרף תצהיר ראיות אשר יתמוך בטענתה ביחס ליכולתה הכלכלית הגבוהה, והרי על פי דין נטל ההוכחה להוכחת היותה ברת פירעון מוטל על כתפיה. עוד נטען כי לא הוצגו ולא פורטו כדבעי נכסי המשיבה בישראל. בנוסף נטען כי הטענה לפיה הפקדת ערובה תפגע בזכות הגישה לערכאות, שמורה למי שהפרוטה אינה בכיסו, ואילו המשיבה טוענת (אך אינה מוכיחה) כי כוחה הכלכלי רב הוא. לבסוף חזר המבקש וטען כי בנסיבות העניין בהיעדר כל דמיון מכל סוג בין סימן המתנגדת לבין הסימן המבוקש, סיכויי ההתנגדות קלושים.
דיון והכרעה
- סמכות רשם סימני המסחר להורות על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות, אינה במחלוקת בין הצדדים להליך שבפני. סמכותו זו נידונה לראשונה בהחלטת כב’ רשם סימני המסחר (כתארו אז) מ. גולדברג, בבקשה בקשה למחיקת סימן מסחר מס’ 69909 “במבינו” (בקשה לחיוב בהפקדת ערובה להוצאות), אקטרינה גוטמן נ’ שלמה עיני, פורסם בנבו (14.12.1998)). במהלך השנים, ניתנו החלטות רבות המעגנות את סמכותו של רשם סימני המסחר להורות על הפקדת ערובה לכיסוי הוצאות הנתבע (ראו למשל: החלטת רשם סימני המסחר בהתנגדות לרישום סימן מסחר 242256 (בקשה להפקדת ערובה) מזרח ומערב חנויות בע”מ נ’ מזרח ומערב יבוא ושיווק בע”מ (פורסם באתר רשות הפטנטים 27.8.2012).
- אחד מן הנימוקים בבקשה להפקדת ערובה המונחת לפני הוא זה לפיו המשיבה הינה חברה זרה המאוגדת בהולנד. לעניין זה טענה המשיבה לתחולת הוראות אמנת האג (הפרוצדורה האזרחית), 1954 (להלן: “אמנת האג”) והתקנות אשר הותקנו לצידה מכוחן אין לחייבה בהפקדת ערובה רק משום היותה חברה זרה. המבקש אינו כופר בטענתה זו של המשיבה, ולראיה לא התייחס לכך המבקש בתשובתו לתגובת המשיבה.
- אכן, תכלית אמנת האג היא למנוע אפליה בין חברת חוץ לבין חברה שהתאגדה בישראל, ולמנוע הטלת חיובים על חברה תובעת זרה, אשר אינם נדרשים מחברה ישראלית, רק מחמת היותה זרה או מחמת שאין לה בישראל מקום מושב או מקום מגורים. בספרו של ד”ר יואל זוסמן “סדר הדין האזרחי” (מהדורה שביעית, 1995), עמ’ 902, נכתבו הדברים הבאים באשר לרעיון העומד בבסיס אמנת האג:
“רעיון האמנה הנ”ל, שלביצועה הותקנו התקנות, הוא לפטור את אזרחי המדינות שהצטרפו לאמנה ואף מתגוררים באחת המדינות האלה – בין במדינה שאזרחיה הם ובין במדינה אחרת בעלת האמנה – ממתן ערובה להוצאות של משפט שהגישו במדינה בעלת האמנה, ותמורת הפטור האמור נקבעו סידורים המאפשרים ביצוע פסק דין המחייב תובע כזה בתשלום הוצאות המשפט בכל אתר ואתר”.
- אם כן, מקום מושבן של המשיבה בהולנד, אשר הינה חברה באמנת האג, אינו יכול לשמש כשיקול המחזק את המסקנה כי יש לחייבן בהפקדת ערובה לטובת המבקשות. (לעניין זה ראו גם ת”א 717-09-09 EDT MARINE CONSTRUCTION LTD נ’ כלל חברה לביטוח בע”מ, וכן ספרו של אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, 2009, עמוד 751).
- לפיכך, יש לבחון את הבקשה להפקדת ערובה המונחת לפני, על פי הוראות סעיף 353א’ לחוק החברות, תשנ”ט-1999 (להלן: “חוק החברות”) החלות על חברה בע”מ באשר היא, לרבות חברות זרות. סעיף זה מעניק ליושב בדין שיקול דעת להורות לחברה-תובעת על הפקדת ערובה לכיסוי הוצאות הנתבע. סעיף 353א’ לחוק החברות קובע כדלקמן:
“הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין.”
- כאמור לעיל, סעיף 353א’ מונה שתי חלופות, אשר בהתקיימן לא יורה בית המשפט על הפקדת ערובה על ידי חברה-תובעת להבטחת הוצאות הנתבע: האחת, במסגרתה החברה-תובעת הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין. השנייה, אם בית המשפט סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה-תובעת בהפקדת ערובה.
- הפסיקה פירשה את סעיף 353א’ לחוק החברות כמקים חזקה, לפיה חייבת חברה-תובעת בהפקדת ערובה, ולפתח האחרונה רובץ הנטל לסתור חזקה זו. ראה לעניין זה רע”א 9618/11 ארט יודאיקה בע”מ נ’ ג. טלי עד שינוע בע”מ (פורסם בנבו 29.12.2011) וכן רע”א 10905/07 נאות אואזיס מלונות נ’ זיסר (פורסם בנבו, 13.7.2008). העיקרון העומד בבסיס החזקה הנ”ל, כך אף הוסבר בפסיקה הנ”ל, הוא הצורך למנוע מחברה-תובעת להתחמק מתשלום הוצאות הנתבע, לו תדחה תביעתה, תוך הסתתרות מאחורי מסך האישיות המשפטית של החברה.
- ברע”א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת נ’ בנק הפועלים (פורסם בנבו, 11.2.2009) (להלן: “פרשת ל.נ. הנדסה ממוחשבת”) נקבעו שלושה השלבים על פיהם יש לילך בעת הכרעה בבקשה להורות לחברה-תובעת להפקיד ערובה לכיסוי הוצאות הנתבע, וכך נקבע:
“13. מן האמור לעיל עד כה עולה כי על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו… זהו שלב הבדיקה השני… אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה… משמסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים”.
- ראשית אם כן יש לבחון את מצבה הכלכלי של החברה התובעת. בפסיקה נקבע כי איתנות כלכלית נלמדת בעיקר ממאזני חברה, התנהלותה ויכולתה לפרוע חובות מוכחים וכד’. נטל ההוכחה להראות כי החברה-התובעת הינה בעלת יכולת לשאת בתשלום הוצאות המשפט, רובץ הוא לפתחה (ראו ת.א. (מחוזי ת”א) 1593-09 מיטרוניקס בע”מ נ’ GEFG NEKAR antriebssysteme GmbH (פורסם בנבו 27.12.2010).
- בפסיקה נקבע כי על מנת להרים את הנטל הרובץ לפתחה, לא די בטענת החברה-תובעת לפיה הינה בעלת חוסן כלכלי וכי עליה להקים תשתית עובדתית-פיננסית לשם כך:
“על המשיבה, הטוענת ליכולת כלכלית איתנה, היה להתכבד ולפרוס בפני בית המשפט תמונה עובדתית מלאה אודות חוסנה הכלכלי ויכולתה לעמוד בהוצאות, בין היתר על ידי ראיות אודות נכסיה, זכויותיה, חובותיה, והתחייבויותיה. נתונים אלו יש לבסס על דפי חשבון, מסגרות אשראי, מאזנים, חוות דעת של רואי חשבון, זכויות רשומות בנכסים, זכויות החברה מכוח הסכמים וכד'”. (ת”א (מחוזי ת”א) 40653-12-09 יובלים – נדל”ן וקמעונאות (2002) בע”מ נ’ דלק נדל”ן בע”מ (פורסם בנבו 31.1.2011).
- יושם אל לב, והדבר מהותי בענייננו, כי בפסיקה נקבע (הן בפרשת ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע”מ והן בפסקי דין מאוחרים לה), כי אפילו הגיע בית המשפט לקביעה כי החברה-תובעת לא הראתה כי תוכל לשאת בהוצאות הנתבע, אין זה סוף פסוק. זהו רק השלב הראשון, ועל בית המשפט להמשיך ולבחון האם יש בנסיבות העניין כדי לפטור את המשיבה מהפקדת ערובה לטובת הנתבע. (ראו למשל: רע”א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ’ נוריס לפיתוח והובלות בע”מ (פורסם בנבו, 23.5.2011); רע”א 7706/12 עירית ירושלים נ’ שירותי מזון בע”מ (פורסם בנבו 7.11.2012)).
- ומן הכלל אל הפרט.
- כאמור, הוראת סעיף 353א’ לחוק החברות מקימה חזקה שבדין לפיה על חברה-תובעת להפקיד ערובה לטובת כיסוי הוצאות הנתבע. די בכך כי המשיבה הינה חברה אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, כדי להקים את החזקה הנ”ל. יחד עם זאת יש לזכור כי ליושב בדין שיקול דעת לפטור את החברה-תובעת מהפקדת ערובה, זאת אם הוכיחה את היותה ברת פירעון, או שקיימות נסיבות אחרות המצדיקות מתן פטור כאמור.
- הצדק הוא עם המבקש בטענתו כי בתגובתה לבקשה להפקדת ערובה, נמנעה המשיבה מלהציג ראיות מפורטות, כגון מסמכים פיננסיים כאלו ואחרים התומכות בחוסנה הכלכלי. מן הראוי היה כי יוצגו על ידה מסמכים, אשר יציגו בפני ערכאה זו תמונה מלאה באשר למצבה הכלכלי של החברה, כפי שנדרש מחברה-תובעת אשר כנגדה מוגשת בקשה להפקדת ערובה במסגרת הליך משפטי.
- אף על פי כן, מתוך עיון בתצהיר ראיותיה העיקריות אשר הוגשו מטעם המשיבה בהליך, עולה כי המדובר בחברה ידועה ומכרת ברחבי העולם. בנוסף המדובר בחברה אשר לה פעילות כלכלית משמעותית בישראל, והיא גובה דמי רישיון בלתי מבוטלים עבור השימוש בישראל בסימני המסחר אשר בבעלותה. מכאן כי יש ממש בטענת המשיבה לפיה סימני המסחר הרשומים על שמה בישראל, הינם בעל ערך כלכלי מהם ניתן יהא להיפרע במידת הצורך. סימני מסחר רשומים הינם נכס סחיר ועביר (ראו: ת.א. (ת”א) 38462-12-09 Proneuron נ’ טבע (פורסם בנבו, 17.10.2010)). ככאלה, סימני מסחר, הם בבחינת נכסים אשר דבר קיומם עשוי לפעול לטובת בעליהם, ולפטרם בנסיבות העניין מהצורך בהפקדת ערובה. כך נקבע בת.א (ת”א) 63707-01-14 טוגו – הנעלה והלבשה בע”מ ואח’ נ River Light V.L.Pתקדין-מחוזי (21.5.2014). להלן יובאו הדברים כלשונם:
“צודקים המבקשים בטענתם, כי המשיבה נמנעה מלהציג מסמך פיננסי התומך באיתנותה הפיננסית. עם זאת, מדובר בחברה מוכרת בעולם, אשר הצהרותיה בנוגע לאיתנותה הפיננסית לא נסתרו ואף נתמכו בתצהיר, ויש ממש בטענתה כי רשומים על שמה סימני מסחר בישראל, המהווים “נכס”, לענייננו.” (הדגשות אינן במקור).
- בענייננו, הצדדים טענו ארוכות באשר לסיכויי ההתנגדות להתקבל/להידחות. מפי המבקש נשמעו טענות הנוגעות להעדר חשש לדמיון מטעה בין הסימן המבוקש לבין סימן המתנגדת. זאת בעוד שמפי המתנגדת נשמעו טענות הפוכות, כמו גם טענות ביחס לחשש מפני יצירת תחרות בלתי הוגנת במסחר, לו ירשם הסימן המבוקש.
- איני סבורה כי במסגרת ההחלטה דנן יש להידרש לדיון בסיכויי ההתנגדות להתקבל או להידחות. הכרעה בעניין זה מצריכה קיומו של דיון הוכחות במסגרתו ישמעו העדים מטעם הצדדים ויושמעו סיכומי הצדדים. החלטה בבקשה להפקדת ערובה אינה המקום לדיון בסוגיות אשר עלו במסגרת הליך ההתנגדות כנגד הסימן המבוקש. כך, אף איני רואה מקום לדון בפסיקות השונות אשר ניתנו על ידי ערכאות שיפוטיות ברחבי העולם, וצורפו מטעם המבקש כתמיכה לטענתו בדבר סיכוייה הנמוכים לכאורה של ההתנגדות להתקבל. בהקשר זה, כבר נפסק כדלקמן בפרשת ל.נ. הנדסה ממוחשבת, בעמ’ 10:
“בדרך כלל אין זה ראוי להכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד או קלושים מאוד.”
- יחד עם זאת, מהתבוננות בסימן המבוקש אל מול סימן המתנגדת, קיים קושי מה להשתחרר מהרושם הקיים לפחות לכאורה ועל פני הדברים, בדבר דמיון כלשהו ביניהם. זאת כמובן מבלי שיוכרע דבר בשלב זה בשאלת קיומו של דמיון מטעה בין הסימנים שמהותו היא בלבול ציבור הצרכנים. לפיכך, אין בידי לקבוע בשלב זה כי המדובר בהתנגדות שסיכוייה להתקבל מופרכים אפריורית.
- לאור כל האמור לעיל, מאחר שעולה מראיות המתנגדת כי הינה חברה-תובעת מוכרת וידועה בעולם, בעלת סימני מסחר רשומים בישראל אשר הינם, על פניו, בעלי ערך כלכלי לא מבוטל ואשר הם-הם הבסיס לפעילותה הכלכלית של המתנגדת בישראל; ובהתחשב בכך שהמדובר, לכאורה בהתנגדות שסיכוייה להתקבל אינם קלושים או מופרכים, סבורה אני כי במקרה שלפני חל החריג הקבוע בסעיף 353א’ לחוק החברות לפיו “נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיובה בערובה” של המשיבה. זאת, מבלי להכריע בשלב זה דבר לגופו של עניין בטענות אשר הועלו במסגרת הליך ההתנגדות.
- לסיכום, לא מצאתי כי יש לתהות באשר ליכולתה של המשיבה לשלם את הוצאות המבקש במידה שהתנגדותה תדחה. מעבר לכך, ספק בלבי האם חששו של המבקש שמא לא יעלה בידי המשיבה לשאת בהוצאותיו כנה הוא, אם לאו.
- סוף דבר, בהתחשב בכלל נסיבות המקרה שלפני ובשיקולים הקבועים בדין לעניין חיובה של חברה-תובעת בהפקדת ערובה לטובת הנתבע, הריני דוחה את הבקשה. המבקש יישא בהוצאות שכ”ט המשיבה, כתוצאה מהצורך להשיב לבקשה זו, בסך 1,500 ₪ (לא כולל מע”מ). סכום זה ישולם תוך 20 ימים מהיום, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד ההחלטה ועד ליום התשלום בפועל.
יערה שושני כספי
פוסקת בקניין רוחני
ניתן בירושלים ביום ט’ טבת תשע”ו
31 דצמבר 2015
עו”ד יוסי סיוון בכלכליסט: רוצים להביא מותג בינלאומי חדש לישראל? כך עושים זאת שלב אחר שלב
יבואנים, יזמים ובעלי עסקים רבים מעוניינים להביא את המותג הבא לישראל, מותג בינלאומי שיקפיץ את המכירות ויהפוך אותם מעסקים קטנים לזכיינים של רשת בינלאומית משגשגת עם סניפים בכל הארץ.
ובכן, זה לא כל כך פשוט עבור יבואנים קטנים או בעלי עסקים אנונימיים, אולם זה בהחלט אפשרי – אם יש לכם את הכלים הנכונים, הידע, המוטיבציה וסכום השקעה קטן להתחלה.
חשוב להבין, כי ליווי משפטי צמוד להליך של התקשרות עם בעל מותג בינלאומי הינו הדרך הבטוחה והמומלצת ביותר להשיג מותג מצליח ולשמור על זכויותיכם במהלך ההתקשרות עם בעל המותג.
אז איך עושים את זה?
מתקשרים אלינו, קובעים פגישה על כוס קפה ומקבלים את כל המידע שצריך בכל הנוגע להתקשרות עם בעלי מותגים, מקבלים ליווי שוטף בכל התהליך החל משלב איתור בעל המותג, עובר לשלב הסכם ההתקשרות, תחילת הייבוא וההפצה בישראל מעורך דין מותגים, שהוא עורך המתמחה במותגים בינלאומיים.
קחו את העסק שלכם צעד אחד קדימה והתחילו לשחק במגרש של הגדולים באמת. בשביל זה צריך עורך דין טוב ובעל ניסיון, עורך דין המתמחה במותגים וזו בדיוק ההתמחות שלנו. ראו כתבה בכלכליסט שפורסמה על משרדנו: רוצים להביא מותג חדש לישראל? כך תעשו זאת שלב אחר שלב, כלכליסט 17.2.16.
ניצחון למשרד בצו מניעה זמני – האם מותר לשווק מוצרי קוסמטיקה ישראלים ב-EBAY למרות התנגדות היצרן?
ניצחון נוסף למשרדנו בבקשה לצו מניעה זמני, הפעם בנושא ייצוא מקביל ב- EBAY של מוצרי קוסמטיקה ודיני זכויות יוצרים.
השאלה שעמדה בהליך זה הייתה האם מותר לחנות ב- EBAY לשווק מוצרי קוסמטיקה שיוצרו בישראל למרות התנגדות היצרן בישראל ובנסיבות בהן המוצרים נרכשו מצדדים שלישיים.
משרדנו ייצג חנות EBAY בשם Beauty Shop שנגדה הוגשה תביעה על סך 400,000 ₪ ובקשה לצו מניעה זמני על ידי חברת הקוסמטיקה פארמה קוסמטיקס, המשווקת מוצרי קוסמטיקה תחת השם HOLYLAND.
במסגרת הבקשה לצו מניעה זמני טענה פארמה, כי מכירת מוצרי הקוסמטיקה מתוצרתה באתר EBAY גורמת לה נזק, גורמת להפרת הסכמים עם מפיצים בלעדיים ברחבי העולם.
כמו כן, לטענתה, מכירת מוצרי הקוסמטיקה באיביי מהווה אף הפרת חוזה. לטענתה, הוספת סעיף האוסר מכירה בחו”ל על גבי חשבוניות שנמסרו בעבר לביוטי שופ במסגרת יחסי מסחר קודמים, עולה כדי חוזה הפצה לכל דבר ועניין המונע מביוטי שופ מלשווק את מוצרי הקוסמטיקה באיביי, אף אם מדובר במוצרים אחרים שנרכשו בתמורה וכדין מצדדים שלישיים ולא מפארמה.
כן טענה פארמה, כי ביוטי שופ הפרה את זכויות היוצרים שלה בתצלומים של אריזות קוסמטיקה ובטקסטים אינפורמטיביים שהסבירו אודות המוצרים.
ביוטי שופ, באמצעות משרדנו, טענה כי כל מטרת הבקשה לצו מניעה זמני היא לחסום תחרות הוגנת בשוק ולשלוט שלא כדין במחירי מוצרי הקוסמטיקה באופן הפוגע בסופו של דבר בצרכנים. כן טענה ביוטי שופ, כי מן הראוי להכיל את ההלכה בדבר ייבוא מקביל גם בנסיבות בהן מדובר בייצוא מקביל של מוצרים מישראל לחו”ל.
בכל הנוגע לטענה בדבר הפרת הסכם עם מפיצים בלעדיים בחו”ל טענה ביוטי שופ, כי טענות אלו לא הוכחו וכי לא נגרם כל נזק לפרמה ובכל מקרה אין לכך כל קשר לביוטי שופ.
עוד טענה ביוטישופ, כי לא נשתכלל כל הסכם הפצה בינה לבין פארמה בכל הנוגע לאיסור שיווק המוצרים בחו”ל וכי חשבונית מס אינה יכולה להיות תחליף להסכם הפצה המחייב קיומו של משא ומתן, גמירות דעת ומסוימות באשר לתוכן ההתחייבות.
כן טענה ביוטי שופ, כי אף אם קיימת מגבלת מכירה (קרי אף אם השתכלל הסכם הפצה) הרי שמאחר ומדובר במוצרים שנרכשו בתמורה וכדין מצדדים שלישיים, אשר לגביהם לא התקיימה כל מגבלת הפצה, הרי שמכירת מוצרים אלו באיביי מותרת וזאת בהתאם להלכה של בית המשפט העליון בעניין רע”א 371/89 אילן ליבוביץ נ’ את י.אליהו בע”מ ואח’, לפיה “יצרן המוצר בוחר לו את אפיקי השיווק הרצויים0 לו. דרכם הוא מבקש לשווק את סחורתו. ההחלטה למי למכור את סחורתו היא בידו. עם זאת, לאחר /שמכר את סחורתו והעביר לרוכש את זכות הקניין בה, אין הוא יכול, מכוחו של המוניטין, להמשיך ולשלוט על אפיקי ההפצה של הסחורה….”
בכל הנוגע לטענה בדבר הפרת זכויות יוצרים, טענה ביוטי שופ, כי צילומים סטנדרטים של אריזות מוצרי קוסמטיקה או טקסטים אינפורמטיביים אינם מוגנים בזכויות יוצרים בהתאם לדוקטרינת המיזוג (כלל שהתפתח בפסיקה הקובע, כי כאשר היצירה, מעצם אופיה, ניתנת לביטוי במספר מצומצם של אפשרויות הבעה, אין צידוק להעניק זכות יוצרים) בוודאי כאשר מדובר בצילומי מוצרים שנועדו לשיווק המוצרים עצמם.
בית המשפט המחוזי (כב’ השופט מגן אלטוביה) דחה את הבקשה לצו מניעה זמני וקבע כי בכל הנוגע לטענת הפרת זכויות יוצרים ספק אם יש משום הפרת זכויות יוצרים במקרה של שימוש לצרכי שיווק שנעשה בתמונת המוצר או בטקסטים המופיעים על מוצר שנרכש כדין על ידי עוסק. על כן, סירב בית המשפט המחוזי ליתן צו מניעה זמני ביחס לצילומים אלו.
בכל הנוגע לעתירת פארמה למנוע את הפצת המוצרים באיביי, קיבל בית המשפט המחוזי את טענת ביוטי שופ, כי מדובר במוצרים שנרכשו בתמורה וכדין מצדדים שלישיים, שלא היו כבולים במגבלת הפצה כלשהי ועל כן אין מניעה מהפצתם בחו”ל וזאת על יסוד ההלכה של בית המשפט העליון בעניין אילן ליבוביץ.
בעניין זה פסק בית המשפט המחוזי את הדברים הבאים:
“יוער, כי זהות הספקים של המשיבה ידועה למבקשות (ש’ 21 ע’ 6 לפרוטוקול הדיון מיום 20.4.15) ובידי המבקשות האפשרות שלא למכור לספקים של המשיבה מוצריHL או לאסור עליהם למכור מוצרים אלה למשיבה או לחוץ לארץ. בחקירתו התחמק מנכ”ל המבקשות ממתן תשובה לשאלה : האם הוא יכול לחייב את לקוחותיו, הספקים של המשיבה שלא למכור למשיבה, וכך השיב: “זאת סוגיה” (שם, ש’23 ע’ 6). לכך יש להוסיף כי בהמשך נשאל מנכ”ל המבקשות אם חלה הגבלה כזו על הספקים של המשיבה וכך העיד: “לא יודע. אני חושב שלא” (שם, ש’ 29 ע’ 6). לכך יש להוסיף, כי המבקשות לא צירפו חשבוניות מכירה לספקי המשיבה, ומשכך לא הוכיחו שנאסר על ספקים אלה למכור מוצרי HL לחוץ לארץ או למשיבה. מטעם זה, איני מקבל את טענת המבקשות כאילו ספקי המשיבה לא היו יכולים למכור לה את הזכות למכור מוצרי HL בחוץ לארץ, כי זכות כזאת לא הייתה בידיהם (סעיף 22 לסיכומי המבקשות).”
בסופו של דבר דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לצו מניעה וחייב את המבקשות בהוצאות בסך 39,500 ₪.
לסיכומו של דבר, דומה כי בית המשפט המחוזי אימץ את ההלכה בדבר ייבוא מקביל גם בסיטואציות של ייצוא מקביל של מוצרים באמצעות האינטרנט.
האמור לעיל מתייחס להחלטה בנושא בקשה לצו מניעה זמני בלבד, מדובר במאמר התרשמותי בלבד, אין המדובר בחוות דעת כלשהי ואין להסתמך על מאמר זה, אלא מומלץ להיוועץ עם עורך דין הבקיא בתחום הייצוא המקביל / ייבוא מקביל / קניין רוחני. בכל שאלה הנכם מוזמנים ליצור קשר עם עו”ד יוסי סיוון בטלפון 077-231-2126 או באמצעות שליחת דוא”ל למשרד בצור קשר.