eu

רישום סימני מסחר באיחוד האירופי

סימן מסחר באירופה

סימן מסחר רשום באיחוד האירופי מגן על זכויות בעל הסימן בכל 27 מדינות האיחוד האירופי בעלויות סבירות באופן יחסי להליך של רישום לאומי בכל מדינה ומדינה באירופה – הליך ארוך ויקר באופן יחסי.

סימן מסחר באיחוד האירופי מעניק זכויות בלעדיות לבעל הסימן לעשות שימוש בסימן ולמנוע מצד ג’ לעשות שימוש בסימן זהה או דומה עד כדי להטעות לסימן הרשום. סימן מסחר באיחוד האירופי תקף ל- 10 שנים. ניתן לחדש את הסימן לתקופות נוספות של 10 שנים בכל פעם ללא הגבלה.

בעל הזכות בסימן רשום זכאי למנוע שימוש בלתי מורשה של צדדים שלישיים על גבי סחורות או שירותים שבגינם נרשם הסימן וזאת באמצעות נקיטת הליכים משפטיים בבתי המשפט של האיחוד האירופי וכן באמצעות פניה לרשויות המכס של האיחוד האירופי בבקשה למניעת כניסתן של סחורות המפרות את זכויותיו של בעל הסימן.

בעל סימן מסחר באיחוד האירופי חייב לעשות שימוש מקורי בסימנו תוך תקופה של 5 שנים (תקופת החסד) ממועד הרישום, אחרת יהיה חשוף לביטול הסימן על ידי צד ג’. שימוש מקורי בסימן הוא שימוש המתבצע ולו במדינה אחת במדינות האיחוד האירופי. בחלוף תקופת החסד של 5 שנים ממועד הרישום, ניתן לפתוח בהליך של ביטול הסימן הרשום.

משרדנו מתמחה ברישום סימני מסחר באיחוד האירופי, במתן ייעוץ משפטי שוטף בכל הנוגע לתהליך רישום סימני מסחר באיחוד האירופי, התנגדויות והליכי ביטול סימני מסחר.

calcalist

עו”ד סיוון מתראיין באתר כלכליסט אודות הגנה על מותגי אופנה

“רוצים להיות ורסצ’ה הבאים? כך תבחרו במותג הנכון ותגנו עליו מפני מתחרים”
עו”ד יוסי סיוון, נותן 10 טיפים למעצבי אופנה המעוניינים לפתוח עסק עצמאי ומסביר כיצד בוחרים שם ואיך מונעים מהמתחרים לפגוע במותג שלכם, כלכליסט יולי 2013

Reserved_ReportViewerWebControl

בית המשפט המחוזי: לא ניתן לרשום סימן מסחר תלת מימדי על כיסא הילדים STOKKE

חברת STOKKE השוודית הגישה בקשה לרישום סימן מסחר תלת ממדי עבור כיסא ילדים מתכוונן (בקשה מס’ 170443) – ראו בתמונה המצורפת.

רשם סימני המסחר דחה את הבקשה לסימן מסחר בקובעו שהסימן אינו עומד בתנאים לרישום סימן מסחר תלת מימדי וזאת בין היתר מהנימוקים הבאים:

א.      הכסא הוא מוצר בעל אופי פונקציונאלי ואסתטי ממשי

בהחלטתו סקר רשם סימני המסחר את ההלכה בנוגע לרישום סימן מסחר תלת מימדי המורכב מצורתו של מוצר, כפי שנקבעה בע”א 11487/03 August Storck KG נ’ אלפא אינטואיט מוצרי מזון בע”מ (23.3.08) (להלן: ” עניין טופיפי”). באותו עניין נקבע כי סימן מסחר כאמור יהיה כשיר לרישום בתנאי שמוכח כי רכש אופי מבחין, וכי צורת המוצר אינה ממלאת תפקיד פונקציונלי או אסתטי (מעבר לתפקיד זניח).

הרשם דחה את טענת המבקשת לפיה ניתן להשיג את המטרה הפונקציונאלית של הכסא, גם בצורות שונות. לפיכך קבע כי “… עיצובו של הכסא הוכתב על ידי עקרונות פונקציונאליים” וכי: “הענקת זכויות בלעדיות לגבי הכיוונון הפונקציונאלי של כיסא מסוג זה, עלולה להגביל למעשה את התחרות בשוק הכסאות הגבוהים המתכווננים”.

ב.      המבקשת לא הוכיחה שהיא עושה שימוש בכיסא כסימן מסחרי

הרשם קבע, כי אין די בראיות שהציגה המבקשת כדי לבסס את טענתה שהיא עושה בסימן דמות הכסא שימוש כבסימן מסחר, וזאת בעיקר משום שבצילומים שהוגשו, דמות הכסא לרוב אינה מופיעה לבדה, אלא לצד סימן מסחר אחר של המערערת, ובחלק מן המקרים לא הופיעה דמות הכסא כלל.

ג.       המבקשת לא הוכיחה שהכסא רכש אופי מבחין כתוצאה משימוש

הרשם קבע כי המבקשת לא הוכיחה שסימן דמות הכסא רכש אופי מבחין, בפרט לא בישראל.

 חברת STOKKE הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטתו של רשם סימני המסחר.

בית המשפט המחוזי (כב’ השופט גדעון גינת) דחה את הערעור וקבע כי הרשם לא טעה בהחלטתו וכי סירוב רישום הסימן המבוקש כסימן תלת ממדי נעשה כדין ובהתאם להלכה שנפסקה בבית המשפט העליון.

נקבע כי רישום סימן מסחר תלת מימדי המורכב מצורתו של מוצר הינה חריג, שיש לאפשרו רק במקרים יוצאי דופן, בהם הוכח בצורה ברורה וחד משמעית על ידי מבקש הרישום, כי דמות המוצר משמשת אותו כסימן מסחר וזכתה להכרה ולהוקרה על ידי ציבור הצרכנים (היינו, הסימן רכש אופי מבחין למעשה), וכי צורתו של המוצר אינה בעלת תפקיד פונקציונאלי או אסתטי ממשי. הלכה זו שנקבעה בעניין טופיפי אושרה גם בדיון הנוסף באותו עניין (דנ”א 4237/08 אלפא אינטואיט מוצרי מזון בע”מ נ’ August Storck KG (5.10.09)), וכן בע”א 3776/06 עין גדי קוסמטיקס בע”מ נ’ רשם הפטנטים המדגמים וסימני המסחר (12.5.08), בפסקאות 8, 10.

EA

ארה”ב: שימוש בדמות זהה לשחקן פוטבול במשחק וידיאו מהווה הפרת זכות הפרסום

הזכות לפרסום

בית המשפט לערעורים בארה”ב קבע, כי שימוש בלתי מורשה בדמות של ספורטאי ידוע במסגרת משחק מחשב מהווה הפרת זכויות הפרסום של הספורטאי ואינו מוגן תחת חופש הביטוי.

סמואל קלר, שחקן פוטבול אמריקאי ידוע הגיש תביעה נגד חברת משחקי המחשב אלקטרוניק ארטס (EA) בטענה שאלקטרוניק ארטס הפרה את זכות הפרסום שלו מאחר ועשתה שימוש בדמות הזהה לדמותו במסגרת משחק הווידאו ללא הסכמתו. המשחק כלל דמות אווטאר הזהה לדמותו של קלר מבחינת הגובה, צבע שיער, מספר החולצה, צבע עור, סגנון תספורת, סגנון משחק, שנת סיום הקולג’ ומאפייני פנים.

בית המשפט המחוזי דחה את טענת אלקטרוניק ארטס, כי השימוש בדמות דומה מוגן תחת חופש הביטוי. בערכאת הערעור דן בית המשפט בטענת ההגנה של אלרטוניקס ארטס לפיה השימוש מוגן תחת חופש הביטוי בחוקה האמריקאיתFirst Amendment . בית המשפט יישם את המבחן שנקבע בפסק הדין inComedy III Productions v Saderup, שם נקבע כי במקרה והשימוש בדמות סלבריטי מוסיף אלמנטים יצירתיים מהותיים נוספים מעבר לשימוש סטנדרטי בדמות סלבריטי ניתן יהיה להכיר בכך כשימוש המוגן תחת חופש הביטוי.

בית המשפט מצא כי השימוש שנעשה בדמותו של קלר אינו נושא מאפיינים יצירתיים כלשהם מעבר להעתקת מאפייני דמותו של קלר במשחק פוטבול אמריקאי – סביבה ידועה ומוכרת במסגרתה זכה השחקן לפרסום כספורטאי.

אלקטרוניקס ארטס הוסיפה וטענה כי השימוש בדמותו של קלר מותרת מאחר ומדובר בנתוני ספורט סטטיסטיים הרלוונטים לזכות הציבור לדעת. בית המשפט לערעורים דחה גם את הטענה הזו וקבע כי, אלקטרוניק ארטס אינה חברת מדיה או תקשורת והיא אינה מוכרת או משווקת מידע סטטיסטי לציבור.

יצויין, כי שופט המיעוט סבר כי חופש היצירה של אלקטרוניק ארטס (EA) גובר על זכות הפרסום של קלר ומוגן תחת חופש הביטוי , אולם דעתו כאמור לא התקבלה.

NCAA Student-Athlete Name & Likeness Licensing Litigation

Young woman is signing financial contract with male realtor. Close-up.

רוצים לגייס השקעה למיזם שלכם? 9 טיפים חשובים לפני שתקבלו את הכסף

סטארט אפים רבים אינם מסוגלים להתקדם מעבר לשלב גיבוש הרעיון ללא גיוס הון הדרוש לשם פיתוח הפרויקט שלהם, כגון תשלום לעובדים, ספקים, שכירות, מחקר ופיתוח וכו’. גיוס ההון ממשקיעים הינו הדרך המקובלת והמהירה במקרה זה היות וליזמים הצעירים אין את הקשרים, הידע וההיכרות הנחוצים בעולם העסקים.
לכן, יזמים רבים פונים למתווכי השקעות. מתווכי השקעות הם בדרך כלל בעלי קשרים ענפים במסחר והיכרות עם גורמים מסחריים רבים המעוניינים להשקיע ביזמויות עסקיות כגון קרנות פרטיות, קרנות הון סיכון, משקיעים פרטיים (אנג’לים) וכו’. ישנם מתווכי השקעות בעלי קשרים עם משקיעים בישראל ובחו”ל ובאפשרותם הציג את הפרויקט שלכם בפני משקיעים שלא חשבתם שתוכלו להשיגם כלל.

בטרם תתקשרו מול מתווך השקעות לאיתור ההשקעה המתאימה עבור המיזם שלכם, חשוב לדעת מספר כללי אצבע חשובים שיסייעו לכם להתמודד מול אותם מתווכי השקעות, אשר בדרך כלל הינם אנשי עסקים ממולחים ובעלי ניסיון.

  1. מהו הסכם FINDER?
    הסכם FINDER (פיינדר) הוא הסכם המפרט את תנאי ההתקשרות בין חברה צעירה (START UP) הזקוקה להשקעה לבין מתווך, המאתר את המשקיעים הפוטנציאליים.
  2. מדוע יש צורך בהסכם FINDER?
    ככל התקשרות מסחרית קיומו של הסכם המגדיר באופן מסודר את תנאי ההתקשרות בין הצדדים הינו מומלץ ביותר ועשוי למנוע סכסוכים משפטיים או אי הבנות למיניהן. חשוב לציין, כי סכסוכים בלתי פתורים עם המתווכים עשויים להכשיל עסקאות להשקעה או אף להרתיע משקיעים פוטנציאלים. קיומו של הסכם זה חשוב גם מבחינת תהליך בדיקת הנאותות שמבצע כל משקיע בטרם החלטתו לבצע את ההשקעה בחברה.
  3. מהי עמלת התיווך של ה-FINDER ?
    התמורה לה זכאי המתווך הינו למעשה עמלת תיווך (FINDER’S FEE). נהוג כי, עמלת המתוך נגזרת (באחוזים) מסך ההשקעה שהוא מצליח לגייס עבור החברה, כלומר העמלה הינה למעשה תלוית הצלחה.
    דמי התיווך המקובלים בעולם המסחר בתחום גיוס ההשקעות תלוי בגורמים שונים כגון, תחום העיסוק של החברה, האם מדובר בסטארט אפ קטן או בחברה מתפקדת, ניסיונו ומקצועיותו של המתווך וכו’, אך בסופו של דבר מדובר במשא ומתן לכל דבר ועניין בין המתווך לחברה. באופן כללי, נהוג כי עמלת המתווך נעה בין 3% עד 5% מסכום ההשקעה. אם כי ישנם הסכמים שבהם מוגדרת עמלה של עד 7 אחוזים ואף יותר.
  4. ממה צריך להיזהר בהסכמי FINDER ?
    ראשית, עליכם להיות ברורים ולהגדיר במפורש את היקף השירותים שנדרש מהמתווך. מתווכים רבים נוהגים להרחיב את היקף תפקידם מעבר לתפקיד המוגדר של איתור השקעה פוטנציאלית באופן שעלול לחשוף את החברה ולחייב אותה לשלם עמלות נוספות או לחשוף אותה בפני תביעות מצד משקיעים בכל הנוגע למצגים או התחייבויות שונות. יש להגדיר היטב מהי הסמכות של מתווך העסקאות, מהם השירותים הנדרשים ממנו ומה מצופה ממנו במסגרת המשא ומתן עם משקיעים פוטנציאלים.
    הגבלת סמכות המתווך – אנו ממליצים בשלב בראשון להגביל את סמכות המתווך לאיתור משקיע פוטנציאלי בלבד ולא מעבר לכך. כך למשל, רצוי מאוד להגדיר בהסכם כי, המתווך לא יהיה רשאי לנהל משא ומתן מטעם החברה, ולא יהיה רשאי להציג עצמו כנציג רשמי של החברה או להתחייב בשם החברה שלכם. ככל שתזדקקו להרחיב את שירותי המתווך מעבר לאיתור משקיע פוטציאלי ולהסמיך אותו גם כמנהל משא ומתן מטעמכם (NEGOTIATOR) בכדי לזרז את התהליך או בכדי לנצל את כישוריו או מקצועיותו של המתווך, תוכלו תמיד להרחיב את סמכויותיו במסגרת תוספת להסכם ה FINDER.
  5. אישור רשימה של משקיעים מראש – על מנת למנוע מצבים של פניה של מספר מתווכים לאותו המשקיע או פניה למשקיע שאינכם מעוניינים בו מסיבה כזו או אחרת (כגון ניגוד תחרות עסקית, ניגוד עניינים, ענייני סודיות וכו’) עליכם לשלוט היטב בתפקידו של המתווך ולשמור לעצמכם את הזכות לאשר מראש את המשקיע לפני פניה אליו באמצעות המתווך. כך למשל, ייתכן מצב שבו לא תהיו מעוניינים שהמתווך יפנה למשקיע שהשקיע בפרויקט מתחרה שלכם, דבר שעשוי לפגוע באינטרסים שלכם. הדרך המקובלת היא לקבוע בהסכם נספח ובו יפורטו המשקיעים שיאושרו תחילה על ידכם בטרם המתווך יפנה למשקיעים פוטנציאלים.
  6. הגדרות ברורות לאופן חישוב העמלה ולמושגים: “עסקה” ו- “השקעה” – מומלץ להגדיר באופן מפורש כיצד מחושבת העמלה ומהי העסקה או ההשקעה ממנה נגזרת העמלה. כך למשל, האם מדובר בהלוואה ולא בהשקעה, האם מתי משתכללת ה”עסקה”? מה קורה במקרה שההשקעה מבוצעת בשלבים לפי אבני דרך, האם עמלת המתווכת משולמת באותו האופן ורק לאחר קבלת הכספים על ידכם או מייד עם הזרמת התשלום הראשוני של ההשקעה? האם העמלה תיגזר רק מתשלום מזומן? מה קורה אם המשקיע מקבל אופציות לרכישת מניות בעתיד? האם גם אז המתווך יהיה זכאי לעמלה? כל הנושאים האלו חייבים להיות מוסדרים בצורה מפורטת תוך שלמונחים המהותיים צריכה להיות הגדרה מדוייקת שלא ניתנת לשתי פרשנויות.
  7. סודיות – המתווך מטבע הדברים יהיה חשוף למיד סודי ובעל ערך רב. עליכם להקפיד בשלב הראשוני להחתים את המתווך בהתחייסות לסודיות ובשלב השני להכניס סעיף סודיות מתאים לתוך הסכם התיוווך שיגדיר את הגבולות בכל הנוגע לשימוש במידע הסודי שנמסר למתווך. כך למשל, עליכם להקפיד כי המתווך ישמור על סודיות המידע ולא יפיץ אותו לכל עבר במטרה להשיג השקעה. חשיפת המידע הסודי לגורמים שלא יתחייבו לסודיות עשויה להעמיד בסכנה את הפרויקט כולו.
  8. תקופת ההסכם ותחולת סעיפים ממנו גם לאחר ביטולו או סיומו – חשוב להגדיר מהי תקופת ההסכם, ואת הדרך לביטול ההסכם באופן מיידי על ידכם. מומלץ שתהיה לכם שליטה באופן שתוכלו לבטל את ההסכם בכל עת מבלי לתת כל סיבה להחלטתכם וזאת כדי לא להיות כרוכים עם מתווך שאינו לרוחכם או שאינכם מסתדרים עימו. כמו כן, חשוב לציין, כי ישנם סעיפים שאמורים להיוותר בתוקף אף לאחר תום ההסכם כגון סעיף סודיות, סעיף המגביל את אחריות החברה, וכו’ וזאת כדי למנוע סיכונים בתקופה שלאחר סיום ההתקשרות.
  9. איסור מצגי שווא – מומלץ לאסור על המתווך להציג מצגים מטעים או מידע לא מדוייק בכדי לשכנע משקיעים להשקיע בחברה. מתווכים בעלי התלהבות יתרה עלולים “לשנות” את הנתונים בכדי להגביר את אטרקטיביות של ההשקעה ואתם עשויים להיות חשופים לתביעות מצד המשקיעים.

לסיכום, זהו אחד ההסכמים הראשונים שתחתמו במסגרת היזמות העסקית שלכם, חשוב להקפיד כי הההסכם הראשון שלכם יעגן את זכויותיכם וימנע אי הבנות וסכסוכים מיותרים.

אין באמור לעיל כדי להוות משום חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי ומומלץ להיוועץ בעורך דין הבקיא בתחום.
לפניה להיוועצות עם עורך דין סיוון לחץ כאן 

535

חיוב חברה מתחרה בפיצוי בסך 100,000 ₪ בגין גזל סודות מסחריים באמצעות עובד לשעבר

(ת”א 3810-07 חברת סורוביץ מרקטניג בע”מ נ’ חברת הנדיקר בע”מ)

בית משפט השלום בראשל”צ קיבל תביעה של חברה נ’ חברה מתחרה, אשר עשתה שימוש בסודות מסחריים, שקיבלה מעובד לשעבר של החברה.

המדובר בשתי חברות פרטיות העוסקות בשיווק והפצת ציוד היקפי למחשב. חלק מהמוצרים המשווקים על ידן הם בעלי תכונות פונקציונאליות זהות, אולם מיוצרים על ידי יצרנים שונים. בית המשפט פסק כי, העובד לשעבר שהועסק על ידי החברה כסמנ”כל סחר, לקח עימו ללא הרשאה את רשימת הלקוחות של החברה, נתונים חסויים, כגון מחירים ורווחים ותנאי תשלום, אשר נשמרו במחשבי החברה ולא ניתן היה להוציאם ללא הקלדת שם משתמש וסיסמא והעבירם לחברה המתחרה. עוד נמצא כי, גישה למידע המסווג ניתנה לשלושה בעלי תפקידים בכירים בלבד בחברה.

בית המשפט דן בשאלה האם רשימת לקוחות תיחשב כסוד מסחרי מוגן. נקבע כי, כדי שרשימת לקוחות תזכה להגנת דיני סודות המסחר עליה לעמוד בדרישות שונות. כך למשל על הרשימה לכלול מידע בעל מימד סודי. רשימת הלקוחות צריכה לכלול פרטי לקוחות שקשה לאתרם בנקל באמצעים פשוטים וגלויים לעין. באופן עקרוני לא קיימת דרישה לכך כי, יושקעו מאמצים ומשאבים כספיים ליצירת הסוד המסחרי כתנאי חיוני להגנתו, אולם העדר השקעה כאמור יכול להצביע על כך כי, המידע נגיש ואינו סודי.

נקבע כי, מר שטרן עובד לשעבר של החברה גזל שלא כדין את רשימת הלקוחות של החברה והפר בכך את סעיף 6(א) לחוק עוולות מסחריות. בית המשפט חייב את החברה המתחרה בפיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 100,000 ₪.

בהתייחסו לסוגיית הפיצוי קבע בית המשפט במסגרת פסק הדין את הדברים הבאים, אשר מפאת חשיבותם הובאו כאן לפניכם:

“המצב שבו אדם עובד בעת ובעונה אחת בשני מקומות עבודה המתחרים לפחות חלקית על אותו פלח שוק (כאשר תחרות כזו יכולה להיות לא רק באמצעות שיווק מוצרים זהים אלא גם בשיווק מוצרים מתחרים), ממלא בשניהם תפקיד של שיווק ומכירות ופונה ללקוחותיו של מעסיק אחד על מנת להציע להם לעבור לרכישת מוצרי המעסיק האחר כשהוא יודע את הפרטים החשובים: לא רק שם הלקוח אלא גם כמויות רכישה של מוצרים מסוגים שונים, מחירים, תנאי תשלום ועוד, ומשתמש בידע הזה לצורך העברת הלקוחות אל המעסיק החדש, הוא מצב שאין הדעת סובלתו. תחרות עסקית היא מצב ראוי ורצוי, והדין אף פועל לעודד אותו בין היתר בדרך של הטלת סנקציות, לרבות פליליות, על מי שפועל כדי לפגוע בתחרות על ידי הגבל עסקי אסור. עם זאת אסור שתחרות תתנהל כאילו הכל מותר וכל האמצעים כשרים. “תחרות” המתנהלת בדרך שתוארה לעיל אינה יכולה להתקבל על הדעת ואין להתירה, אלא להיפך: יש לקבוע לה “מחיר” שיבהיר שכאן נחצו קוים אדומים שאין לחצותם. המעסיק החדש שהפיק תועלת מהמהלך אינו יכול לצאת פטור בלא כלום או בסנקציה קלה רק משום שהתובעת לא הוכיחה את גובה נזקיה. בדיוק לכך נועדה הוראת החוק בדבר פיצוי ללא הוכחת נזק: הן לפיצוי על נזק גם כאשר שיעורו לא הוכח (ודוק: במצבים מעין אלה יהיה זה בדרך כלל קשה מאד להוכיח שיעורו של נזק), והן להרתעת מעוולים פוטנציאליים מפני התנהגות העולה כדי עוולה מסחרית. עוולות מסחריות מתבצעות רק מפני שבצידן פוטנציאל רווח למבצען. פגיעה של ממש בתועלת הכלכלית שהמעוול מצפה להפיק היא כלי מרכזי בהרתעה מפני ביצוע עוולות כאלה. מטעמים פרטניים ונורמטיביים אלה נובעת המסקנה שבמקרה דנן יש לפסוק את מלוא הפיצוי הסטאטוטורי, ולא מצאתי בפי הנתבעת שיקולים כלשהם התומכים בפסיקת פיצוי נמוך מהתקרה הקבועה בחוק. על כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לידי הנתבעת את מלוא סכום הפיצוי הקבוע בס’ 13 לחוק עוולות מסחריות, קרי סך של 100,000 ₪.

ת”א 3810-07 חברת סורוביץ מרקטניג בע”מ נ’ חברת הנדיקר בע”מ

פסק הדין מחזק את החשיבות שבאימוץ כללי התנהגות קפדניים עם עובדים, בכל הנוגע לסודות מסחריים ואי תחרות. כך למשל, ניתן לשמור את הנתונים באופן מסודר במחשב החברה, תחת שם משתמש וסיסמא ומתן גישה לנתונים אלו רק לבעלי התפקידים הבכירים בחברה. בעידן התחרותי שבו עובדים מתנייעים מחברה לחברה מדי תקופות קצרות, בייחוד בתחומי ההייטק והמסחר בציוד אלקטרוני, חשוב לשמור היטב את הנתונים המסחריים הרגישים של החברה כגון רשימת לקוחות, מחירים, רווחים ותנאי תשלום. נתונים אלו יכולים בנקל לשחק לידי מתחרים בשוק התחרותי הרגיש ולגרום נזקים קשים ביותר, עד כדי ריסוק פעילותה המסחרית של החברה.

בנוגע להסכמי עבודה אכן בתי המשפט קבעו, כי הגבלת העובד הכוללת איסור שימוש במידע סודי של המעביד לשעבר לצורך תחרות עמו או העברת המידע לצדדים שלישיים, חלה ללא צורך באיסור הסכמי מפורש על תחרות או בסעיף המורה על שמירת סודיות, אך איסור מפורש במסגרת חוזה העסקה לעשות שימוש בסודות המסחריים ולהעבירם לצדדים שלישיים תוך פירוט ספציפי מהם הסודות, כגון: רשימת לקוחותיה, תנאי תשלום ומחירים עשויה להגביר את המודעות בקרב העובדים ולחזק את ההגנה המשפטית של החברה על סודותיה המסחריים.

 

 

 

754

נתבעתם בהפרת זכויות יוצרים במאמר באינטרנט? בידקו היטב האם התובע בכלל רשאי לתבוע, מאת עו”ד יוסי סיוון

ביהמ”ש דחה תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים במאמר באתר אינטרנט ופסק כי, התובעים לא הוכיחו בעלות בזכויות היוצרים במאמר ולפיכך אין הם רשאים לתבוע.

תמצית העובדות לפי פסק הדין :
אופיר ורדי חברת אתיקה עוסקת בבניה בקידום אתרי אינטרנט הגישו תביעה נגד הולמס פלייס וקובי פרנקו בגין העתקת שני מאמרים, כך נטען, שהועתקו, כך על פי הנטען, על ידי הנתבע קובי פרנקו, מאמן אישי המועסק בהולמס פלייס אינטרנשיונל בע”מ, רשת מכוני כושר (להלן: “הנתבעת”,להלן יחד: “הנתבעים”) ופורסמו באתר האינטרנט של הנתבעת. לטענת התובעים, בנוסף להפרת זכויות יוצרים- מוסרית וכלכלית כאחד, הפיקו הנתבעים רווח מתכני המאמרים, בהיותם מתחרים של התובעת בתחום בו עסקו המאמרים (אימון אישי). התביעה הוגשה על סכום של 120,000 ש”ח. שורות זהות נמצאו במאמרו של הנתבע 2 אשר התפרסמו באתר האינטרנט של הנתבעת 1.
התובעים אינם רשאים לתבוע שכן אינם בעלי זכויות יוצרים במאמר
בית המשפט קבע, כי מאחר והתובעים לא כתבו בעצמם את המאמר, אלא גב’ שרון ברודצקי, הרי שהתובעים לא הוכיחו כי, ניתנה להם הזכות לתבוע בגין ההעתקה, גם אם הייתה כזו.
נטל ההוכחה להראות שהזכויות הועברו מוטל על התובעים ולא על הנתבעים
בכל הנוגע להוכחת הטענה כי הזכויות הועברו קבע בית המשפט, כי העברת זכות יוצרים טעונה מסמך בכתב וכי הנטל להראות, כי הזכויות עברו מוטל על התובעים אשר לא הציגו כל חוזה המעניק להם את הזכות במאמרים שכתבה הגב’ ברודצקי, כפרי לנסר. לפיכך, דחה בית המשפט את הטענה.
הזכות המוסרית נותרה אצל בעל זכויות היוצרים
בית המשפט קבע בעניין זה את הדברים הבאים:
“לעמדתי, נכונה הגישה לפיה בשל אופיה היחודי, לעולם תיותר הזכות המוסרית בידי יוצרה ותמשיך להתקיים גם לאחר שהזכות הכלכלית, כולה/ חלקה הועברה לאחר. (ר’ גם כותרת ס’ 45 (א) לחוק, המגדירה כי הזכות המוסרית היא אישית, וס’ 45(ב) בו נכתב: “הזכות המוסרית היא אישית ואינה ניתנת להעברה, והיא תעמוד ליוצר אף אם אין לו ביצירה זכות יוצרים או אם העביר את זכות היוצרים ביצירה, כולה או חלקה, לאחר”)”. לפיכך ברי כי גם לו היתה מוכחת העברת בעלות או זכות יוצרים על המאמרים, העברה זו פירושה הקניית הזכות הכלכלית בלבד. משהתברר כי התובעים לא כתבו איזה מהמאמרים הנוגעים לתביעה – ממילא לא היה מקום לקבוע כי הינם זכאים לפיצוי בגין הפרת הזכות המוסרית, שאיננה שלהם”.

לסיכום:
לסיכום קבע בית המשפט כי, התובעים לא הוכיחו בעלות בזכויות יוצרים במאמרים. התביעה נדחתה והתובעים חוייבו יחד ולחוד ישאו בשכ”ט עוה”ד הנתבעים בסך 15,000 ₪ (7,500 ₪ לכ”א מהנתבעים).

ת”א 3087-12-10 אתיקה השקעות בע”מ ואח’ נ’ הולמס פלייס אינטרנציונאל בע”מ ואח’ (פסק דין של כב’ השופטת ניבה ריב מיום 23.5.12)

מסקנה :

כאשר אתם מקבלים מכתב תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים במאמר באינטרנט, מומלץ להתייעץ עם עורך דין הבקיא בתחום ולבחון בראש ובראשונה האם התובע הינו בכלל בעל זכויות היוצרים במאמר. במקרים רבים מי שאינו מחבר המאמר ולא הוכיח העברת זכויות היוצרים אליו לא יוכל לתבוע בגין הפרת זכויות יוצרים .

nautica_stacked_medium

למי הזכות על דמות “המפרשית” בתחום האופנה?

למי הזכות על דמות “המפרשית” בתחום האופנה?

15.2.12

למי הזכות לקבל סימן מסחר רשום על דמות “המפרשית” בישראל – חברת נאוטיקה העולמית או יצרן ישראלי שהגיש לפניה בקשה לסימן מסחר?

ענף האופנה הישראלי מתאפיין לעיתים קרובות בהתגוששות ענפה בין גורמים מסחריים, הטוענים לבעלות בלעדית בשם, סימן מסחרי או בדמות מסוימת. בענף האופנה קיימת חשיבות רבה למוטיב או לרעיון המרכזי המגולם בסימן המסחרי המופיע על הבגד ועל כן ישנה נכונות מצד חברות אופנה רבות להיאבק על הזכות לרשום סימן מסחר על דמות המושכת את עיני הצרכן, בכדי לזכות בזכות הבלעדיות לשימוש בסימן.

לאחרונה נדון ברשם סימני המסחר מקרה ובו הוגשו שתי בקשות לרישום סימני מסחר עבור דמות “המפרשית”. הבקשה הראשונה הוגשה על ידי אזרח ישראלי, מר סאסן חודאדי, במאי 2008 בסוג 25 עבור חולצות, עניבות מעילים וכו’ ויש בה שמות של מפרשית נטויה בשילוב האותיות TRE VELLA. הבקשה השניה הוגשה על ידי חברת נאוטיקה העולמית בסוג 25 עבור חליפות ודברי הלבשה, ביוני 2008 והיא מכילה דמות של מפרשית נטויה.

מאחר והוגשו שתי בקשות דומות המכילות שתיהן את דמות “המפרשית” הפעיל רשם סימני המסחר את סעיף 29 לפקודת סימני המסחר שהינו הליך “התחרות”. במסגרת הליך זה מתחרים הצדדים על הזכות לרשום את סימנם בפנקס סימני המסחר.

למי הזכויות לרשום את סימן המסחר?

הפוסקת בקניין רוחני יישמה את שלושת מבחני העזר שעוגנו בפסיקת בית המשפט בכל הנוגע להליך ההתחרות:

מבחן מועד הגשת הבקשה

נקבע, כי מבחן זה הוא השולי ובעל המשקל הנמוך ביותר מבין המבחנים המכריעים בעדיפות הבעלות בסימן מסחר. אומנם בקשת חברת נאוטיקה לרישום סימנה הוגשה מספר שבועות לאחר שהוגשה הבקשה לרישום סימן מר חודאדאדי, אך נקבע כי אין בכך משום שיהוי מטעם חברת נאוטיקה או על חוסר תום לב מצידה.

מבחן היקף השימוש ערב הגשת הבקשות המתחרות

במסגרת מבחן זה בוחן רשם סימני המסחר את היקף השימוש בסימנים בישראל עד למועד הגשת הבקשות. יודגש כי אין עסקינן בהיקף השימוש בסימנים על רקע מימד הזמן בלבד, כי אם בהיקף שימוש אשר יעיד, כי הסימן האחד רכש אופי מבחין מובהק יותר מהסימן המתחרה.

מר חודאדאדי כתב בתצהירו, כי לא עשה כל שימוש בסימן המסחר בישראל. מר חודאדאדי העיד כי התנהל מול מפעל בסין והתכתב עם חברה תורכית, נדרש להוצאות כאלה ואחרות לייצור סחורות נושאות הסימן המבוקש, אך בזאת התמצו פעולותיו לקראת שיווקן בישראל. סחורות אלו אף לא נכנסו לשטח מדינת ישראל ונותרו במחסני אותה חברה תורכית.

חברת נאוטיקה מאידך, הצביעה על שימוש בסימן המפרשיות וצירפה פרסומים ומודעות בהן עשתה שימוש בסימן המבוקש בישראל, לצד שם החברה, הן למטרות שיווק ומכירות והן במסגרת הענקת חסות לאירועים כאלה ואחרים.

לפיכך השתכנעה הפוסקת כי, סימן המפרשיות רכש אופי מבחין חזק יותר יחסית לסימנו של מר חודאדאדי. אי לכך, לצורך מבחן היקף השימוש בסימן, בהעדר כל שימוש מצד מר חודאדאדי בסימנו, או הסבר מוצדק לאי השימוש כאמור, נקבע כי ידה של חברת נאוטיקה על העליונה.

חברת נאוטיקה טענה כי סימנה הוא סימן מוכר היטב בישראל ועל כן יש להעדיף את סימנה. סימן מסחר מוכר היטב נהנה ממעמד רם ומיוחד אשר עשוי להקנות לו עדיפות על פני סימני מסחר, אשר אינם בעלי מוניטין נרחב כמותו. בין הקריטריונים אשר יחולו לבחינת היות סימן מוכר היטב נמצא את אלה: מידת ההיכרות של הציבור הרלבנטי עם הסימן, היקף ומשך השימוש בסימן והמשאבים שהושקעו בפרסומו, מידת אופיו המבחין של הסימן, מידת הייחוד (בלעדיות) של הסימן וכד’. הפוסקת קבעה כי, נאוטיקה לא הצליחה להוכיח כי סימנה הינו סימן מסחר מוכר היטב בישראל.

מבחן תום הלב בבחירת הסימן ובעת השימוש בו

מבחן תום הלב, דן בשאלה האם אחד הצדדים בחר את הסימן המבוקש לרישום על מנת להיבנות ממוניטין של הסימן המתחרה או בכוונה לפגוע במוניטין זה. הפוסקת קבעה כי, עדותו של מר חודאדאדי אינה מהימנה. עם זאת קבעה כי אין לראות בהתנהלותו “Fraud on the Patent Office” כטענת חברת נאוטיקה. נקבע כי לכל היותר הוא נהג כ”מעשה בת יענה”, היינו לטמון ראשו היטב בחול, מבלי להתאמץ ולבדוק, קודם הגשת בקשה לרישום סימנו, את השלכות מעשיו והתנהלותו בקשר עם הסימן.

נוכח המסקנות הנובעות מהחלת מבחני העזר קבעה הפוסקת, כי יש להעדיף את רישום סימנה של חברת נאוטיקה על פני זה של מר חודאדאדי.

האם שני הסימנים יכולים לחיות באופן מקביל? (דו קיום)?

מר חודאדי טען כי שני הסימנים יכולים לחיות יחד ללא חשש להטעיית הצרכן. הפוסקת דחתה את טענתו וקבעה כי קיים דמיון רב בין הסימנים המתבטא במוטיב הדומיננטי בשני הסימנים הוא כמובן איור המפרשיות. נקבע כי הביטוי העיצובי של איור המפרשיות בסימן מר חודאדאדי דומה דמיון רב לזה שבסימן חברת נאוטיקה.

לסיכום – הפוסקת הורתה לסגור את סימן המסחר של מר חודאדי ולהמשיך לבחון את הבקשה של נאוטיקה. כמו כן, חוייב מר חודאדי לשלם לנאוטיקה הוצאות ושכ”ט בסך 5,000 ₪.

החלטת הפוסקת יערה שושני כספי מיום 15.2.2012.

חשוב לציין, כי היקף השימוש הינו מרכיב חשוב ביותר במבחן בין שתי בקשות דומות ועל כן רצוי לעשות שימוש בפועל בסימן המבוקש בישראל מיד עם הגשתו וזאת אף שאין חובה חוקית לעשות כן, כתנאי לתוקפו של הסימן.

Crocs

15.1.13 נעלי קרוקס כשירות לרישום כסימן מסחר תלת מימדי

רשם סימני המסחר נעתר לבקשת חברת CROCS לאפשר את רשום נעלי הקרוקס הידועים כסימן מסחר תלת מימדי, לאחר שהוכח בפניו כי נעלי קרוקס רכשו אופי מבחין כתוצאה משימוש אינטיסיבי בישראל והן עומדות בתנאים למתן סימן מסחר תלת מימדי על המוצר עצמו.

אילו מוצרים כשירים לרישום סימן מסחר תלת מימדי?
לצורך בחינה האם ניתן לרשום סימן מסחר תלת מימדי על מוצר מסויים יש לבחון האם עלה בידי בעל הסימן להוכיח כי הסימן המורכב מהמוצר עצמו רכש אופי מבחין כתוצאה משימוש בו.

א. אופי מבחין נרכש
כביחס לכל סימן מסחר, המבחנים לבחינת אופיו המבחין הנרכש של סימן נלמדים מנתונים עובדתיים שונים כגון משך והיקף השימוש שנעשה בסימן, האופן בו פורסם הסימן והאמצעים שהושקעו ביצירת קשר מחשבתי בין הסימן לתודעת הציבור.
שלל ראיות שהגישה CROCS תמכו בכך כי, נעלי ה CROCS רכשו אופי מבחין באופן שקהל הצרכנים הישראלי על רבדיו, מקשר בין הנעליים נשוא הבקשות שבפני לבין חברת CROCS.
כן הוכח כי CROCS השקיעה משאבים ומאמצים רבים על מנת להגן על המוניטין בנעליים מפני זיופים. CROCS אף הגישה סקר צרכנים במסגרתו שהוצגה לצרכנים תמונת נעל שבגינו נתבקש סימן מסחר ללא סימן הקרוקודיל המופיע בדרך כלל על כפתור בצדי רצועת הנעל.
הנשאלים נתבקשו לענות על השאלה לאיזו חברה או מותג הנעל שייכת. למעלה מ 87% השיבו “קרוקס” וכ-7% השיבו כי המדובר בחיקוי/זיוף של “קרוקס”. בשאלה נוספת נתבקשו הנשאלים לומר אם עולים בראשם שמות חברות או מותגים נוספים. סיכום ממצאי תשובה זו מצביע על כך של- 78.5% מהם לא הייתה אסוציאציה נוספת זולת CROCS.
הפוסקת בקניין רוחני קבעה, כי בראיות שהוגשו יש כדי לבסס קביעה חד משמעית כי הנעליים הפכו לאמצעי לזיהוי CROCS ובידולה ביחס ליתר העסקים בתחום ועל כן רכשו אופי מבחין.
ב. האם מתקיימים החריגים: פונקציונאלי או אסתטי
על פי ההלכה הקבועה בפסק הדין בעניין “אלפא אינטואיט”, יש לבדוק האם מתקיימים אחד או יותר משני החריגים, אשר יש בהם כדי למנוע את קיבול הבקשות לרישום סימני מסחר תלת מימדים:
פונקציונאליות
לעניין בדיקת מרכיב הפונקציונאליות בסימן המסחר המורכב מצורת המוצר עצמה נקבע כי במידה שצורתו מוכתבת על ידי שיקולים המשפיעים על תפקוד המוצר הרי שזה לא יהא כשיר לרישום. הפוסקת קבעה כי, יתכן ועיצוב הנעליים מושפע באופן זה או אחר משיקולים פונקציונאליים (למשל, החורים בנעל המשמשים לצורך אוורור כף הרגל). עם זאת, היא אינה סבורה כי המדובר במקרה בו לעיצוב הנעליים נשוא הבקשות תפקיד פונקציונאלי ממשי.
אסתטיות
בחינת התפקיד האסתטי בסימנים המבוקשים יעשה לאור הקבוע בפסק הדין בעניין “אלפא אינטואיט” (בפסקה 10, עמ’ 7), שם נקבע כדלקמן: “בדברינו על שיקולים אסתטיים, מתייחסים אנו לכך, שעל אף שצורה מסוימת של המוצר אינה נדרשת לשם השגת תוצאה פונקציונלית כלשהי, הרי שלאותה צורה נודעת עדיפות על פני צורות אפשריות אחרות בשל טעמים של אסתטיקה והעדפותיו של ציבור הצרכנים הרלוונטי.” כפי שצוין לא אחת, כמו גם בפסה”ד הנ”ל עצמו, עיצובם של רוב המוצרים מוכתבת במידה זו או אחרת, משיקולים אסתטיים, דבר אשר מקשה על מתן תשובה לשאלה, האם לעיצוב מסוים עדיפות על פני צורות אחרות בשל טעמים של אסתטיקה והעדפות ציבור הצרכנים.
הפוסקת הפנתה להסדר האמריקאי והקנדי הקובע כי: “באותם מקרים בהם יוכח בבירור כי צורת המוצר משמשת בפועל לבידולו של המוצר, וכי הצורה אינה בעלת תפקיד אסתטי או פונקציונלי ממשי- תהא הצורה כשרה לרישום כסימן מסחר.” בהתאם לשתי מערכות הדינים הנ”ל, ככל שימצא כי למוצר תפקיד אסתטי משמעותי יותר בעיני הצרכן הרלוונטי, כך תפחת הנטייה לאפשר לבעליו מונופולין בגינו בדמות סימן מסחר רשום, וזאת מחשש ליצירת מצב בו תוענק בלעדיות בעיצוב מסוים, באופן שימנע עוסקים אחרים להשתמש בו וכתוצאה מכך תפגע התחרות החופשית. למעשה המדובר באותו הנימוק ממש אשר בגינו תסורב לרישום כסימן מסחר צורת מוצר המוכתבת בעיקרה משיקולים פונקציונאליים, אשר יש להותיר את השימוש בה לנחלת הכלל.
ראיות המבקשת כללו כתבות רבות המתייחסות לנעליים נשוא הבקשות כמכוערות, מגושמות ונעדרות כל אסתטיות, כמו גם מאמרים בהם מביע דעתו מר שניידר נשיא קרוקס העולמית, באשר לכיעורן של הנעליים. לאור כל האמור לעיל, קבעה הפוסקת כי עיצוב הנעליים של CROCS אינו בעל תפקיד אסתטי ממשי על פי הלכת “אלפא אינטוטיט”, ולפיכך, משרכשו אופי מבחין כנדרש, כשירות הן לרישום כסימן מסחר.

המשמעות כעת היא שלנעלי קרוקס שנרשמו כסימן מסחר תהיינה הגנה ארוכה יותר (בתנאי שתחודש כל 10 שנים) ושונה יותר מאשר הגנת מדגם רשום.
בקשה לרישום סימני מסחר, מספר 212302, ו- 212303
(סימני מסחר תלת מימדיים)
אין באמור לעיל כדי להוות חוות דעת משפטית כלשהי ומומלץ להיוועץ בעורך דין הבקי בתחום
www.sivan-law.com

“מהו סוד מסחרי?” מאת עו”ד יוסי סיוון

מהו סוד מסחרי?

סוד מסחרי מוגדר בסעיף ההגדרות בחוק עוולות מסחריות, תשנ”ט 1999 כדלקמן:

” סוד מסחרי”, “סוד” – מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו ;

כלומר, על מנת שמידע כלשהו ייחשב “סוד מסחרי” עליו לעמוד בכל התנאים המפורטים להלן:

א. מידע עסקי – תנאי זה לכאורה הוא הפשוט ביותר, שכן למעשה כל מידע יכול להיחשב כעסקי אם מדובר במידע ששייך לעסק כלשהו או נוגע לעסקים.

ב. מכל סוג שהוא – כאן הכוונה שלא רק מידע סטנדרטי יכול להיחשב כמידע עסקי, אלא גם נוסחאות, תרשימים, רשימת לקוחות, שרטוטים וכו’.

ג. שאינו נחלת הרבים- כלומר, מידע שאינו נחלת הכלל, מידע שאינו מפורסם או ידוע לציבור או לעוסקים בתחום.

ד. ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים – מידע שלא ניתן לגלותו בקלות כגון חיפוש באינטרנט או במקורות מידע ציבוריים.

ה. אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו – כאן הדרישה היא שסודיות המידע מקנה לבעל המידע איזשהו יתרון עסקי על פני המתחרים שלו, כלומר מידע חיוני ברמה העסקית תחרותית.

ו. ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו – כאן הדרישה היא שבעל העסק ינקוט באמצעים סבירים לשמור על סודיותו כגון: שמירה במערבת ממוחשבת עם כניסה מוגבלת לבעלי הרשאה תחת שם משתמש וסיסמא, שמירה בכספת, נקיטת אמצעי הגנה שונים על המידע, חשיפת המידע בפני עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם ואי-חשיפתו לעובדים אחרים או שמירת החומר במקום מוגן.

מה נחשב ל”סוד מסחרי”?

בתי המשפט בישראל קבעו כי “רשימת לקוחות” עשויה להיחשב “סוד מסחרי” בנסיבות בהן יוכח שדרוש מאמץ מיוחד להשיגה, ובאותם מקרים שיוכח שיש ערך מוסף כלשהו בקבלת הרשימה ‘מן המוכן’. כמו כן, נוסחאות מתמטיות, קוד תוכנה, שיטות עבודה ייחודית, ומידע טכנולוגי, נוסחאות הנדסיות עשויים להיחשב כסוד מסחרי מוגן.

מהו גזל סוד מסחרי?

סעיף 6 (א) לחוק עוולת מסחריות קובע כי: ” לא יגזול אדם סוד מסחרי של אחר”. מהו אם כן, גזל סוד מסחרי?

(ב) גזל סוד מסחרי הוא אחד מאלה:
(1) נטילת סוד מסחרי ללא הסכמת בעליו באמצעים פסולים, או שימוש בסוד על ידי הנוטל;
לעניין זה אין נפקא מינה אם הסוד ניטל מבעליו או מאדם אחר אשר הסוד המסחרי נמצא בידיעתו;
(2) שימוש בסוד מסחרי ללא הסכמת בעליו כאשר השימוש הוא בניגוד לחיוב חוזי או לחובת אמון המוטלים על המשתמש כלפי בעל הסוד;
(3) קבלת סוד מסחרי או שימוש בו ללא הסכמת בעליו, כאשר המקבל או המשתמש יודע או שהדבר גלוי על פניו, בעת הקבלה או השימוש, כי הסוד הועבר אליו באופן האסור על פי פסקאות (1) או (2) או כי הסוד הועבר אל אדם אחר כלשהו באופן אסור כאמור לפני שהגיע אליו.
(ג) גילוי סוד מסחרי באמצעות הנדסה חוזרת, לא ייחשב, כשלעצמו, אמצעי פסול כאמור בסעיף קטן (ב)(1); לעניין סעיף קטן זה, ‘הנדסה חוזרת’ – פירוק או ניתוח של מוצר או של תהליך במטרה לפענח סוד מסחרי, בהילוך חוזר”.

מהם הפיצויים בגין גזל סוד מסחרי?

בהתאם לסעיף 13 לחוק עוולות מסחריות רשאי בית המשפט לפסוק לתובע סך של עד 100,000 ש”ח בגין כל הפרה ללא הוכחת נזק.

dreamstime_xs_11928184

זהירות, סימן מסחר רשום לא תמיד יעניק לכם זכויות בלעדיות, מאת עו”ד יוסי סיוון

זהירות, סימן מסחר רשום לא תמיד יעניק לכם זכויות בלעדיות, מאת עו”ד יוסי סיוון

לאחרונה ניתן פסק דין חשוב ביותר בתחום הקניין הרוחני, המדגיש את החשיבות הרבה שבביצוע בדיקת נאותות קפדנית ומעמיקה לא רק לנכסיה המוחשיים של חברה מסחרית, אלא גם למותג המסחרי שלה.

במסגרת פסק הדין, שניתן ביום 11.9.11 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, נקבע כי חברת קרוקר הישראלית, שעשתה שימוש באות W המוטבעת על הכיס האחורי במכנסי הג’ינס מתוצרתה, הפרה את סימן המסחר של חברת Wrangler העולמית (תפר ה-W על הג’ינס) וזאת על אף שקרוקר עושה שימוש ממושך מזה כ-10 שנים בתפר ה-W ואף שבבעלותה סימן מסחר רשום עוד משנת 2000.

בית המשפט נעתר לבקשה לצו המניעה שהוגשה על ידי Wrangler וכן חייב את קרוקר בתשלום פיצויים בסך של 250,000 שקל וכן הוצאות משפט בסך של 100,000 שקל. במסגרת פסק הדין הדגיש בית המשפט את העובדה, כי גם אם נרשם סימן מסחר אין הוא יכול להוות הגנה בפני הפרה כל עוד מדובר בדמיון מטעה בין שני הסימנים. עוד נקבע, כי נכונותו של רשם סימני המסחר לרשום את סימני המסחר אינה מהווה ראיה לכך, כי אין המדובר בסימן מסחר מפר, הנרשם תוך הפרת זכויות בקניין רוחני.

כלומר, עצם קיומו של סימן מסחר רשום, אין בו כדי להבטיח הגנה בפני הפרה של צדדים שלישיים. לכך, עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת מבחינת הערך הכלכלי של המותג המסחרי.

דוגמא נוספת היא במקרה שהסימן הרשום הינו מונח המשמש את העוסקים בענף או שהוא הפך לכזה עם הזמן, שאז אין להקנות לבעליו בלעדיות, אף אם הוא רשום.

לאחרונה ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי מרכז, בו נקבע, כי אין להקנות בלעדיות לבעל הסימן בקשר למוצרים מסוימים, על אף שהסימן רשום. חברת ניו ג’ינס רשמה את סימן המסחר CARGO ועל יסוד רישום זה הגישה תביעה נגד חברת רנואר במסגרתה עתרה למנוע מרנואר שימוש בסימן CARGO על גבי דגמי המכנסיים של רנואר. בית המשפט המחוזי התרשם מהעדויות במשפט כי, המילה , CARGO אף שנרשמה כסימן מסחר בבעלות ניו ג’ינס, הפכה למונח מקצועי בתחום האופנה המיועד לתיאור מכנסי דגמ”ח ועל כן אין להעניק בלעדיות בה לבעל הסימן הרשום בנוגע למכנסי דגמ”ח.

רואים אנו, שחרף רישומו של הסימן בית המשפט בחן את כשירותו וקבע כי, הוא סימן מתאר שלא ראוי להפקיעו מנחלת הכלל. המשמעות לכך היא שכאשר מחליטים לרכוש עסק הנשען על מותג מסחרי, כגון חברת אופנה למשל, חשוב ביותר להעמיק ולבחון היטב לא רק את קיומו של סימן מסחר רשום בפרוטפוליו של החברה הנרכשת, אלא גם את חוסנו המשפטי של הסימן המסחרי.

החוסן המשפטי של הסימן המסחרי בא לידי ביטוי הן ביכולת לשמר את הזכויות הבלעדיות המוקנות לבעל הסימן, הן וביכולת לתקוף חיקויים והפרות על ידי גורמים כאלו ואחרים בשוק והן ביכולתו של בעל הסימן לעמוד בפני תביעות הפרה מצד צדדים שלישיים. ביצוע בדיקת נאותות מקיפה ומעמיקה לסימני המסחר של החברה תקטין את הסיכונים הכרוכים בביצוע העסקה ותבטיח את ערכו הפיננסי של המותג המסחרי הנרכש.

יוסי סיוון הנו עו”ד בעלים ומייסד של משרד עורכי דין המתמחה בקניין רוחני וסימני מסחר המידע. המוצג במאמר הנו מידע כללי בלבד, אין להסתמך עליו ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית.

10 טיפים חשובים למעצבי אופנה – כיצד לבחור במותג הנכון ולהגן עליו מפני מתחרים ?

עבור כל מעצב אופנה המעוניין לפתח עסק עצמאי משלו, בחירת שם המותג הינה הפעולה היזמית החשובה ביותר הסוללת את דרכו להצלחה. אספנו עבורכם, מעצבי האופנה, 10 טיפים חשובים לבחירת המותג הנכון ולהגנה עליו מפני מתחרים בענף האופנה.

א. בחירת שם מותג יצירתי וקליט, שניתן להגנה

מעצבים רבים בוחרים שמות טרווייאלים כגון שילוב של שם פרטי ושם משפחה. חשוב לזכור, כי שם פרטי בשילוב שם משפחה הוא אומנם ניתן להגנה באמצעות רישומו כסימן מסחרי, אולם הגנה זו מוגבלת  ולא ניתן למנוע ממתחרה שלכם, העושה שימוש בשם דומה או זהה לשלכם, מלעשות שימוש בשמו כל עוד מדובר בשימוש שנעשה בתום לב.

לעומת זאת, בחירה בשם שאינו שם פרטי אלא שם יצירתי, פרי הדמיון יהיה ניתן להגנה רחבה יותר באמצעות רישום המותג כסימן מסחרי. מעבר לכך, בחירה בשם פרי הדמיון תיצור אצל הצרכן קונוטציה מיידית לחנות המעצב ולמוצריו, ותסייע לכם להגן על המותג שלכם.

ב. רצוי להימנע מבחירת שם תיאורי

רצוי להימנע מלבחור בשם, המתאר את הסחורה או את הבגד כגון, CARGO עבור מותג מכנסי דגמ”ח, VEST עבור גופיות וכו’, “התחתון” עבור הלבשה תחתונה.  מעבר לכך שמדובר בשמות שאינם ייחודיים ואינם יוצרים קונוטציה מיידית במוחו של הצרכן בנוגע למקור המוצר, הם בדרך כלל לא ניתנים להגנה ולא תוכלו לקבל עליהם בלעדיות כלשהי.

ג. מומלץ לבצע חיפוש ראשוני עצמאי בכדי לוודא שלא בחרתם שם או סימן מסחרי הנמצא כבר בשימוש על ידי גורם אחר

לאחר שבחרתם בשם המותג, רצוי לחפש במנועי חיפוש דוגמת גוגל הן באנגלית והן בעברית על מנת לאתר שימושים קיימים בשוק האופנה. אף אם אתם ידענים גדולים בענף האופנה ומכירים את השוק היטב, מומלץ להשקיע בחיפוש כזה על מנת לוודא שאינכם עושים שימוש בשמות מסחריים של יצרני אופנה אחרים. חיפוש עצמאי זה יקטין את הסיכונים לחשיפה משפטית בעתיד.

הידעתם? השקת מותג אופנה ללא ביצוע חיפוש לאיתור מותגים בעלי שם דומה או חיפוש סימן מסחר עלולה לגרום לסיבוכים משפטיים מיותרים ויקרים”. פנו אלינו לקבלת ייעוץ.

עו"ד יוסי סיוון
עו"ד יוסי סיוון עורך דין קניין רוחני

ד. עליכם להחליט בקפידה רבה מהו שוק היעד של המוצרים שלכם ובהתאם לבחור שם מותג שיתאים לשוק היעד

כך למשל אם בחרתם שם מותג שיש לו קונוטציות שליליות בשפה הסינית תהיה לכם בעיה לחדור לשוק הסיני ובמקרה זה תיאלצו לשנות את שם המותג לפי שוק היעד. בחירת שווקי היעד בראשית המיזם ותכנון נכון של השווקים המיועדים תסייע לכם לגבש אסטרטגיה נכונה להגנה על המותג מפני מתחרים הן בישראל והן מחוצה לה.

ה. בצעו חיפוש סימן מסחרי בסיוע עורכי דין המתמחים בתחום הקניין הרוחני

חיפוש סימן מסחר ינפיק לכם דו”ח תוצאות בו יופיעו כל הסימנים הרשומים וכל הבקשות לסימני המסחר שהוגשו על ידי חברות אופנה אחרות, אשר טרם נרשמו. לאחר קבלת דו”ח החיפוש תוכלו לדעת האם חברה כלשהי רשמה או מנסה לרשום סימן מסחרי דומה.

זהו צעד מומלץ ביותר לכל מעצב אופנה המפתח מותג חדש. בענף האופנה קיימים רישומים רבים של מותגי אופנה בבעלות חברות בינלאומיות אף אלו שטרם החלו לעשות בהם שימוש. כמו כן, עליכם להגדיר היטב את הטריטוריות שבהן יתבצע החיפוש שכן בכל מדינה ישנה מערכת רישומים נפרדת של סימני המסחר ולכך משמעות רבה מבחינת בחירת המסלול הרישומי המתאים מהבחינה המשפטית. במקביל רצוי גם לבצע חיפוש שלא קיים שם מתחם דומה.

ו. לאחר שמצאתם שהמותג שלכם מקורי ולא קיים שם זהה או דומה מומלץ להגיש בקשה לרישום סימן מסחר

רישום סימן מסחר יעניק לכם בלעדיות על שם המותג ויכולת למנוע ממתחרים לעשות שימוש בשם זהה או דומה עד כדי הטעייה לשם שלכם. מדובר בזכות קניינית חשובה ביותר שיש לה ערך כספי נפרד משל עצמה. כך למשל, כאשר תבקשו למכור את העסק תוכלו לגבות תשלום נפרד עבור הסימן המסחרי.

ז. ציינו באופן בולט כי המותג שלכם מוגן כסימן רשום

לאחר שהגשתם בקשה לרישום סימן מסחר תוכלו לציין לצד שם המותג את האותיות TM המציינות, כי המדובר בסימן מסחרי. לאחר שהסימן נרשם תוכלו להוסיף את הסימון ® המציינת את העובדה כי, מדובר בסימן מסחרי רשום. סימון זה נועד להרתיע מתחרים מלהעתיק את המותג או להפר את זכויותיכם.

ח. במקביל להגשת הבקשה לרישום סימן מסחר מומלץ לרכוש גם את הדומיין (שם המתחם) המתאים המכיל את שם המותג

בישראל ובמדינות רבות בעולם פועלים גופים הרושמים סימני מסחר של עסקים מתחילים אחרים, שלא הקפידו לרשום שם מתחם וזאת במטרה לסחור בשם המתחם. רישום סימן מסחר ועשוי להרתיע חברות אלו מלחטוף את שמות המתחם הנושאים את שם המותג שלכם ואף לאפשר לכם לקבל לידיכם שם מתחם שנרשם בחוסר תום לב על ידי המתחרים שלכם.

ט. האם בכוונתכם לשווק את המוצרים גם בחו”ל?

אם כן, רצוי להקדים ולרשום סימני מסחר גם במדינות אלו. השווקים החזקים היום בענף האופנה הינה ארה”ב האיחוד האירופי ולאחרונה סין והונג קונג ומומלץ לרשום סימני מסחר גם במדינות אלו.

י. חשוב מאוד – לא לבצע השקה או פרסום של המותג החדש בטרם תגישו בקשה לרישום סימן מסחר

גם כאן חשוב לציין את קיומם של מתחרים שונים שינצלו את העובדה שלא הקדמתם ורשמתם סימן מסחרי ויעשו זאת לפניכם או שיפתחו מותג דומה. הגשת הבקשה לסימן המסחר וקבלת האישור בשלב הראשוני בטרם ההשקה של המותג המסחרי עשויה למנוע סיכונים אלו ותסייע לכם להגן בצורה טובה יותר על זכויותיכם.

לאחר שתתחילו לקצור הצלחה בשוק האופנה תבינו עד כמה חשוב וחיוני היה כבר בתחילת הדרך לרשום סימן מסחרי. אם המתחרים שלכם כבר מתחילים לנסות לחקות את המותג שלכם, זו האינדיקציה לכך שיש לכם מותג מנצח בעל ערך רב.

יוסי סיוון הנו עו”ד בעלים של משרד עורכי דין המתמחה בקניין רוחני וסימני מסחר. המוצג במאמר הנו מידע כללי בלבד, אין להסתמך עליו ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית.

הגנת דיני הקניין הרוחני על אפליקציות לאייפון ואנדרויד

 

פיתוח אפליקציות למכשירי האייפון והאנדרואיד הפך לאחרונה לאחד מתחומי העניין הנפוצים ביותר עבור היזמים הבודדים, אנשי הייטק, מפתחי תוכנה ובעצם כל אחד בעל כישרון יצירתיות או דמיון מפותח. ישראלים רבים פיתחו אפליקציות ייחודיות הנוגעות לתחומים רבים בחיי היום יום, אפליקציות המניבות להם הכנסות רבות והוות גם כלי שיווקי ופרסומי יעיל.

תחום פיתוח האפליקציות לאייפון שונה מאוד מתחום אפליקציות מחשב, שכן הוא מאפשר לכל יזם ובעל רעיון לפתח אפליקציה במהירות רבה ותוך השקעה מועטה, באופן יחסי לפיתוח אפליקציות מחשב הדורש השקעה של אלפי שעות אדם והשקעה רבה במחשבים ושרתים.

קיימים כיום יותר מ- 5,000 אפליקציות בחנות האפסטור של אפל, מאות אפליקציות פותחו על ידי ישראלים, הידועים בכושר היצירתיות המפותח שלהם. עדיין, יש תחומים רבים בהם לא פותחו אפליקציות ודומה כי, אנו צפויים למהפכה עצומה בתחום, שכן להערכתנו תחום פיתוח האפליקציות טרם הגיע לשיאו.

אילו סוגי הגנות רלוונטיות לאפליקציה?

זכות יוצרים

ההגנה הראשונה הרלוונטית היא הגנת זכויות היוצרים. בהתאם לדין בישראל ובמדינות נוספות החברות באמנת ברן, הגנת זכויות היוצרים על יצירה חלה מרגע העלאת היצירה על הכתב. אפליקציה היא בעצם תוכנת מחשב הפועלת במכשיר הסלולארי ומאפשרת ביצוע פעולות מסוימות על ידי המשתמש. תוכנת מחשב מוגנת בזכויות יוצרים על פי הדין בישראל. האפליקציה תהיה מוגנת בזכויות יוצרים במידה והיא אכן מקורית מרגע העלאתה על הכתב כקוד מקור. באפליקציה באייפון ניתן באופן עקרוני להגן על המכללים הבאים בתנאי שהם מקוריים: <!–[if !supportLists]–> עיצוב גראפי של האפליקציה (מוגן כיצירה אומנותית), קוד המקור (מוגן כיצירה ספרותית), אפקטים ויזואליים וצלילים (מוגן כיצירה אומנותית או מוסיקלית), טקסט ותוכן (מוגן כיצירה ספרותית), טקסט אודות תוכן האפליקציה (מוגן כיצירה ספרותית), קבצי וידיאו הכלולים באפליקציה (מוגן כיצירה דרמטית או אומנותית).

לא ניתן להגן על רעיון כשלעצמו אלא רק על אופן ביטוי הרעיון, במידה והוא מקורי. כמו כן, לא ניתן להגן על עובדות, נתונים, תהליכים ושיטות ביצוע, מושג מתמטי, או חדשות היום.

שאלה – אם ממילא חלה הגנת זכויות היוצרים מרגע הכתיבה, מדוע רצוי לנקוט גם בפעולה אקטיבית בכדי להגן על זכויותיי?

תשובה – מבחינת החוק עצמו ישנה הגנה, אולם במידה וישנו סכסוך בינך לאדם אחר שיפתח אפליקציה זהה או דומה באופן מהותי ויעשה בה גם שימוש באותם מכללים ייחודיים שחוברו על ידך, אזי תעלה השאלה מי חיבר את האפליקציה קודם לכן. במקרה כזה, אם ביצעת פעולה אקטיבית לשמירת זכויותיך הדבר יחזק את טענותיך מהבחינה הראייתית.

בארה”ב למשל, ישנו מרשם זכויות ממשלתי מסודר. בארה”ב תוכלו להגיש בקשה לרישום זכויות היוצרים במרשם זכויות היוצרים. בישראל אין רישום זכויות יוצרים המעוגן בחוק, אולם אם הפקדת את האפליקציה באמצעות תצהיר מאושר על ידי עורך דין תוכל לעשות שימוש בתצהיר זה כראיה לתמיכה בעמדתך, כי הינך בעל זכויות היוצרים באפליקציה, וכן לגבי מועד כתיבת האפליקציה ותוכנה.

 סימן מסחר

רישום סימן מסחר על השם המסחרי של האפליקציה הינו אחד מאמצעי ההגנה האפקטיביים ביותר עבור מפתחי אפליקציות. רישום סימן מסחר יעניק לכם זכות משפטית חשובה ביותר למנוע מהמתחרים שלכם לעשות שימוש בשם המסחרי הרשום ואף יזכה אתכם בפיצויים כספיים במידה והפרו את זכויותיכם.

שלב ראשון – בחירת שם האפליקציה. עליכם לבחור שם מסחרי ייחודי עבור האפליקציה שלכם. בחירת השם לאפליקציה הינה הצעד החשוב ביותר מהבחינה השיווקית.

מפתחים רבים בוחרים שמות קליטים המתארים את הפעולה הפיזית של האפליקציה, מאחר והם מעוניינים שהצרכן יזהה מייד מהי האפליקציה וכיצד היא תשמש אותו. כך למשל השם TRACK MY COUPONS הינו שם מסחרי המתאר את פעילות האפליקציה – מעקב אחר קופונים. שם כזה הינו קשה מאוד להגנה על פי דיני סימני המסחר וקרוב לוודאי שלא יהיה כשיר לרישום כסימן מסחרי.

לכן רצוי לבחור שם מקורי וייחודי שאין בו משום תיאור הפעולה המבוצעת על ידי האפליקציה, אלא שם קליט וייחודי שיהיה מזוהה עם האפליקציה הזו בלבד. כך למשל השם COUPONSPIDER הנו ייחודי דיו ויהיה קל יותר להגנה כסימן מסחרי מאשר השם TRACK MY COUPONS . מהבחינה השיווקית עדיין ניתן יהיה להבין מייד כי, המדובר באפליקציה הנוגעת לקופונים.

שלב שני – ביצוע חיפוש לאחר שהחלטתכם מהו שם האפליקציה המבוקש מומלץ לבצע חיפוש במאגר המידע של רשם סימני המסחר, בכדי לבדוק האם ישנם סימנים מסחריים זהים או דומים לסימן המבוקש, שעשויים להכשיל את רישומו. חיפוש סימן מסחר הינו מלאכה מורכבת ורצוי להתייעץ עם עורך דין הבקיא בתחום הן לגבי אופן ביצוע החיפוש והן לגבי המסקנות העולות מתוצאות החיפוש.

בנוסף, רצוי לבצע חיפוש גם במאגר המידע של רשם החברות וכן בחנות האפסטור של אפל, בכדי לוודא כי, לא קיים גורם מסחרי שכבר עושה בפועל שימוש בסימן המסחרי.

בנקודה זו חשוב לציין, כי במידה ומדובר באפליקציות הפונות לקהל יעד בחו”ל ולא רק בישראל (אפליקציות באנגלית או בשפה אחרת) רצוי לבצע חיפוש גם ביעדי השיווק בחו”ל. אחד מיעדי השיווק החזקים ביותר עבור אפליקציות לאייפון הינו ארה”ב, לכן מומלץ לבצע חיפוש ברשם סימני המסחר בארה”ב.

חשוב לציין, כי לא תוכלו להסתמך על מערכת אישור האפליקציות של אפל ש”תעשה לכם את העבודה”. עליכם לוודא באופן אקטיבי כי, זכויותיכם מוגנות ביחס לבעלי אפליקציות דומות הקיימות כיום בחנות האפסטור.

שלב שלישי – רישום סימן מסחר. רישום סימן מסחר מתבצע באמצעות הגשת בקשה לרשם סימני המסחר ותשלום האגרה הנדרשת. במידה ומדובר באפליקציות הפונות לקהל יעד בחו”ל ולא רק בישראל (אפליקציות באנגלית או בשפה אחרת) רצוי לבצע הליך של רישום סימן מסחר גם במדינות הרלוונטיות, לפחות בארה”ב שהינה אחד מיעדי השיווק החשובים עבור אפליקציות של אייפון. בעניין זה מומלץ לפנות לעורך דין הבקיא בתחום לצורך הליך עריכה והגשת הבקשה לרישום סימן מסחר.

פטנט

פטנט הינה זכות שמעניק הדין המקנה לממציא ההמצאה בלעדיות למשך תקופה של 20 שנה. הזכות המוענקת בפטנט היא למנוע מאחרים מלעשות שימוש מסחרי בהמצאה המוגנת, וזאת בין אם הנתבע העתיק את ההמצאה ובין אם לא. בישראל ניתן לרשום פטנט על כל המצאה שהיא חדשה, מועילה, ניתנת לשימוש תעשייתי ויש בה משום התקדמות המצאתית.

אפליקציה היא למעשה תוכנת מחשב וככזו עד לא מזמן לא ניתן היה להגן עליה בישראל באמצעות פטנט, אלא אם היא הייתה חלק אינטגרלי ממכשיר פיזי כלשהו. לאחרונה פרסם רשם הפטנטים הוראות חדשות לרישום פטנטים בתחום התוכנה, לפיהן כאשר התוכנה גורמת לתהליך או אפקט טכנולוגי מוחשי הנוסף על פעולתו הרגילה של המחשב או הגורם לכך שהמחשב פועל בצורה חדשה, לרבות שיפור ביצועי המחשב ניתן יהיה לרשם אותה כפטנט. להרחבה בנוגע להוראות רשם הפטנטים בנוגע לרישום פטנט על תוכנה ראה באתר רשם הפטנטים.

בארה”ב לעומת זאת, ניתן בנסיבות מסוימות לרשום פטנט על תוכנה לרבות אפליקציה לאייפון. הדין בארה”ב מאפשר רישום פטנטים על תוכנות באופן ליברלי יותר מאשר בישראל וממדינות אחרות כגון אירופה.

רישום פטנט כורך בחובו עלויות גבוהות הכרוכות הן בתשלום לעורכי פטנטים והן בתשלום אגרות בישראל ובמדינות אחרות. בנושא אפליקציות לאייפון, רצוי לבחון את יעילות רישום הפטנט אל מול ההוצאה העסקית הכרוכה בכך.

הגשת בקשה לפטנט מאפשרת למפתח האפליקציה לציין במהלך השנים הראשונות כי האפליקציה היא בשלב של PATENT PENDING. ציון עובדה זו מהווה תמרור אזהרה בפני מתחרים, אשר עשויים להירתע מלנסות ולחקות את האפליקציה, אף על פי שבתקופה זו אין למגיש הבקשה כל זכויות פטנט עד שהפטנט יקובל ויירשם כדין.

סודות מסחריים

סוד מסחרי מוגדר על פי הדין הישראלי כמידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו.

אפליקציה היא תוכנה הבנויה מאלגוריתמים הכלולים בקוד המקור. אלגוריתמים אלו עשויים להוות משום סוד מסחרי כהגדרתו בדין במידה ומפתח האפליקציה נקט באמצעים סבירים לשמור על סודיות האפליקציה, כגון: שמירה במערבת ממוחשבת עם כניסה מוגבלת לבעלי הרשאה תחת שם משתמש וסיסמא, חשיפת המידע בפני עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם ואי-חשיפתו לעובדים אחרים או שמירת החומר במקום מוגן.

חשוב לציין, כי בנושא האפליקציה מומלץ להחתים בהסכם סודיות כל גורם שיש לו נגיעה כלשהי בבניית האפליקציה, החל ממעצב גראפי, יועץ שיווקי ועד למתכנת הכותב את הקוד של אפליקציה. קיומו של הסכם סודיות מצביע על נקיטת אמצעים סבירים לשמור על סודיותו ומהווה תנאי חשוב ומהותי להוכחת קיומו של סוד מסחר.

האמור לעיל אינו מהוה ייעוץ משפטי מכל סוג שהוא ועליכם להתייעץ עם עורכי דין הבקיאים בתחום.

apple-store-trademark-drawing-660x312

אפל הצליחה לרשום סימן מסחר על עיצוב החנויות שלה

חנות הינה כרטיס הביקור של כל מותג, היא ה-DNA שלו והיא מבטאת את התדמית השיווקית והסגנון הייחודי שלו. רשתות מסחריות רבות משקיעות הון עתק בעיצוב החנויות שלהן ובגיבוש קונספט ושפה עיצובית ייחודית, שתאפיין את חנויותיהן.
נשאלת השאלה האם ניתן לקבל איזושהי בלעדיות על הסגנון העיצובי, הסידור וה- LOOK AND FEEL של החנות?
בארה”ב, מסתבר כי ניתן להגן על עיצוב וסידור (LAYOUT) של חנות באמצעות רישום סימן מסחר. מדובר בהגנה חדשנית התופסת תאוצה לאחרונה.

חברת אפל העולמית הצליחה (22 לינואר 2013) לרשום בארה”ב סימן מסחרי על לא פחות מאשר העיצוב הייחודי המאפיין את חנויותיה, הכולל חלונות זכוכית גדולות, עמדות הדגמה מסודרות בשתי שורות מקבילות צמודות לקיר לאורך החנות ותאורה ייחודית. בקשות דומות הוגשו על ידי אפל אף במדינות נוספות ברחבי הועלם. מבנה הזכוכית והמדרגות השקופות שבחנות אפל הידועה בניו יורק אף רשומות כפטנט על ידי אפל.

אכן סימן מסחר על עיצוב חנות אינו נשמע סביר, אין המדובר בשם, סימן או לוגו, אלא בעיצוב החזית והחלל הפנימי של חנות. אלא שאפל הצליחה להוכיח כי, עיצוב החנויות שלה הוא כה ייחודי עד כדי כך שהפך בעצם לסימן ההיכר שלה.
תהליך הרישום של אפל היה מורכב מאוד. אפל הגישה פרסומים רבים וסקר דעת קהל ובו הוצגו לצרכנים תצלומים של חנויות שונות בתחום מוצרי האלקטרוניקה ללא הלוגו המסחרי שלהן. 43 אחוזים מהנשאלים זיהו את החנויות של אפל.
גם חברת מייקרוסופט רשמה סימן מסחרי על עיצוב רשת החנויות שלה. יש הטוענים אף כי חברת אפל רשמה זאת בעקבות מייקרוסופט.
האם ניתן גם בישראל להגן על עיצוב וסידור של חנות באמצעות רישום סימן מסחר? בישראל לא ידוע על רישום סימני מסחר על עיצובי חנויות ונושא זה כלל לא עלה לדיון. יחד עם זאת, רק בהתקיים נסיבות מיוחדות בלבד ניתן יהיה לדעתנו לרשום סימן כזה. נסיבות מיוחדות אלו יכולות להתקיים רק כאשר מדובר בעיצוב אחיד וייחודי דיו, בעל אופי מבחין מובהק ושציבור הצרכנים הנחשף אליו מזהה אותו עם המותג בלבד.
היתרונות שברישום סימן מסחר על עיצוב החנות הם קבלת בלעדיות בעיצוב הייחודי, הגנה מפני מתחרים ומניעת הטעייה הן בשלב הכניסה לחנות והן בשלב הרכישה. סימן מסחר רשום, מעבר לכלי להשגת בלעדיות בשוק התחרותי, הינו גם נכס בעל ערך כלכלי רב. ראוי לציין, כי ניתן להגן על עיצוב חנות גם באמצעות דינים אחרים, אולם סימן מסחרי רשום יהיה לדעתנו אפקטיבי יותר לאכיפה וירתיע מתחרים.
מעניין יהיה לדעת מי יהיה המותג הישראלי הראשון שיצליח לקבל בלעדיות על הקונספט העיצובי של חנויותיו בישראל וכיצד יתייחס לכך רשם סימני המסחר.
אין באמור לעיל כדי להות משום חוות דעת משפטית כלשהי ויש להיוועץ עם עורך דין הבקיא בתחום.

priemr leag

ביהמ”ש העליון : שידור משחקי כדורגל בצפייה ישירה באינטרנט ללא אישור מהווה הפרת זכויות יוצרים

ביהמ”ש העליון: שידור משחקי כדורגל בשידור חי בשיטת צפיה ישירה באינטרנט ללא אישור בעלי הזכויות מהווה הפרת זכויות יוצרים והגנת ה”שימוש ההוגן” אינה חלה

ביהמ”ש העליון קבע כי בהחלטה חשובה ותקדימית כי שידור ב streaming באינטרנט של משחקי כדורגל בשידור חי ללא אישור בעלי הזכויות מהווה הפרת זכויות יוצרים. בכך הפך בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי שניתנה על ידי כב’ השופטת מיכל אגמון גונן, לפיה STREEMING אינו מהווה “שידור” וכי במקרה זה חלה הגנת השימוש ההוגן.

העובדות:

הנתבע הוא בעל אתר האינטרנט LIVEFOOTY, אשר הציע לציבור הגולשים באינטרנט אפשרות לצפות במשחקי כדורגל בשידור חי, בלא תשלום, וזאת בלא שקיים בידו היתר או רישיון להעברת שידורי המשחקים מיד הליגה האנגלית. זהותו של בעל האתר הנתבע אינה ידועה לליגה האנגלית ולתביעה צורפו ספקיות האינטרנט כצד לתביעה.

במוקד הדיון ניצבו, שתי שאלות :

– האם הנתבע אחראי להפרת זכויות היוצרים במשחקי הכדורגל?

 – אם כן, האם יש מקום לחשוף את זהותו, בכדי לאפשר לבעלת הזכויות בשידורי המשחקים להגיש נגדו תביעה.

פסק הדין של בית המשפט המחוזי:

בית המשפט המחוזי דחה את התביעה של הליגה האנגלית וקבע כי עליה להמציא לפלוני את כתב התביעה באמצעות ספקיות האינטרנט. נקבע, כי הזהות האנונימית היא חלק מיתרונותיה של רשת האינטרנט, וכי יש לאפשר לפלוני להביע עמדה בשאלות העומדות לדיון, גם אם אינו מעוניין להזדהות.

בית המשפט סבר כי יסוד ה”שידור” אינו מתקיים במקרה של העברה בטכניקה של הזרמה (“streaming”), וזאת שכן הגדרת השידור בסעיף זה – כך נקבע – היא תלוית טכנולוגיה, ומתקיימת אך במקום בו מדובר ב”העברה קווית או אלחוטית” של תכנים.

בית המשפט קבע, כי הזכות הרלוונטית לצורך העברת תוכן ברשת האינטרנט היא זכות ה”העמדה לרשות הציבור” (הקבועה בסעיף 15 לחוק החדש), בעוד שזכות השידור – כך נקבע – נועדה להתמודד עם אמצעים טכנולוגיים אחרים. עוד נקבע, כי אף זכות ה”העמדה לרשות הציבור”, המעוגנת בסעיף 15 לחוק החדש, לא הופרה במקרה זה, וזאת נוכח העובדה שמדובר בשידור חי, כלומר שידור המועמד לרשות הציבור אך בנקודת זמן מסוימת. לאור האמור, נקבע כי “אין מדובר בהפרת זכויות השידור של המבקשת [המערערת]. אין גם הפרה של הזכות להעמדה לרשות הציבור, וככל הנראה אין מדובר גם בהעתקה”.

עם זאת, אף שנקבע כי לא הופרו זכויות היוצרים של הליגה, הוסיף בית המשפט וקבע כי מדובר במקרה בפעילות שיש בה תרומה חברתית חשובה, וכי למשתמשים קיימת זכות להשתתף בחיי התרבות ולצפות במשחקי הספורט הבינלאומיים. זאת ניתן ללמוד, בין היתר, מכך שהמועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין מחייבת את ספקיות התוכן, במקרים מסוימים, לאפשר לצופים לחזות באירועי ספורט מרכזיים ללא תשלום.

עוד נפסק, כי מטרתו של פלוני היא לאפשר צפייה חופשית באירועי ספורט, וכי בכך מגשים פלוני את זכותם של המשתמשים לצפייה במשחקים. כמו כן נקבע, כי נוכח העובדה שמשחקי הספורט עצמם אינם מוגנים בזכות יוצרים (להבדיל מצילום המשחקים ושידורם), אין מדובר במקרה זה בפגיעה המצויה בלב דיני זכויות היוצרים.

לבסוף נקבע כי פלוני “הרים את הנטל להראות כי העברת משחקי הכדורגל של הפרמייר ליג [הליגה], ללא תשלום, באתר האינטרנט שלו, מהווה מימוש של זכותו לשימוש הוגן”.

נקבע כי לא הופרו זכויותיה של הליגה במשחקים, וכי מכל מקום מדובר בשימוש הוגן, כך שממילא פלוני אינו אחראי להפרה. מן הטעם הזה נקבע כי אין גם מקום לחשיפת פרטיו של פלוני.

פסק הדין של בית המשפט העליון

בית המשפט העליון הפך את החלטת בית המשפט המחוזי וקבע כי הנתבע הפר את זכות היוצרים של הליגה האנגלית.

בכל הנוגע לשאלה האם שידור בשיטת STREENIMG מהווה “שידור” על פי חוק זכות יוצרים נקבע כי השידור – במהותו – אינו מותנה או מוגבל באמצעי הטכני המשמש להעברתו. משכך, אין מניעה שהזכות לשדר יצירה מוגנת תחול גם על שידורים באמצעות רשת האינטרנט, לרבות בטכניקה של הזרמת אינפורמציה. נקבע אפוא, כי העברת תכנים באמצעות רשת האינטרנט בטכנולוגיית “הזרמה” עולה כדי “שידור”. בהתאם, נקבע כי הזרמת משחקי הכדורגל במקרה זה עולה כדי הפרת זכות היוצרים של הליגה, וכי פלוני אחראי להפרה שבוצעה.

האם קמה לנתבע הגנת “שימוש הוגן”?

דוקטרינת השימוש ההוגן נועדה לאפשר את קיומם של שימושים מסוימים, הנתפסים כרצויים מבחינת התכלית החברתית שהם משרתים – וזאת אף אם מדובר בהפרה של זכות יוצרים. למעשה, דוקטרינה זו מאפשרת, במקרים המתאימים לכך, לאזן בין התכליות השונות של דיני זכויות היוצרים – השאיפה להעניק תמריץ להפקת יצירות חדשות, כמו גם הרצון להעשיר את המרחב הציבורי במגוון של יצירות.

בית המשפט העליון קבע כי המדובר בהגנה של זכות יוצרים ולא בזכות חיובית, כלומר הנטל להוכיחה הוא על הנתבע. במקרה זה, נקבע כי הנתבע לא הוכיח כי חלו התנאים הקבועים בחוק ל”שימוש הוגן”.

נקבע כי, אף העובדה שהמדינה מבקשת לעתים לאפשר לציבור גישה חופשית לשידורים נבחרים – כגון משחקי כדורגל מרכזים – אין בה, כשלעצמה, כדי להצדיק את פגיעה בזכות היוצרים במקרה שלפנינו.

נמצא, כי השימוש שעשה פלוני אינו “הוגן”, וזאת – בין היתר – נוכח העובדה שנעשה שימוש ביצירה כולה, במועד ובאופן הפוגעים בצורה משמעותית בשוק של היצירה המוגנת. פלוני נמצא אם-כן אחראי להפרת זכויותיה של הליגה בשידור המלא של משחקי הכדורגל.

חשיפת פרטיו של בעל האתר

בנוגע לשאלה זו קבע בית המשפט כי בהעדר הסדר חקיקתי לא ניתן, לעת הזו, ליתן צו לחשוף את פרטי בעל האתר. נקבע כי על המחוקק לדאוג לכך שניתן יהא להיפרע ממעוולים כמו פלוני ושכמותו.

בסופו של יום, בית המשפט העליון אומנם הפך את החלטת בית המשפט המחוזי אולם בכל הנוגע לחשיפת פרטי בעל האתר לא נעתר לתביעת הליגה האנגלית.