יוסי סיוון ושות’ הינו משרד בוטיק ייחודי המתמחה בתחומי הקניין הרוחני והמשפט המסחרי.
בתחום הקניין הרוחני מתמחה המשרד בייצוג וייעוץ משפטי בתחום דיני זכויות יוצרים, סימני מסחר, פטנטים, מדגמים, חיקויים מסחריים, סודות מסחריים, גניבת עין, הגנה על מותגים ועיצובים, קניין רוחני וכד’. אנו עוסקים במתן ייעוץ משפטי שוטף וכן ייצוג משפטי וניהול הליכים בבתי המשפט, אכיפה ורישום זכויות, הליכים ברשם הפטנטים וסימני המסחר, חוות דעת משפטיות בקניין רוחני, חיפוש סימן מסחר, דיני אינטרנט ומחשבים וכן כינוס ותפיסת נכסים בתיקי עוולות מסחריות.
בתחום המשפט המסחרי משרדנו מספק ייעוץ משפטי שוטף ליזמים, חברות מסחריות, גורמים פרטיים וחברות אינטרנט והייטק בכל הנוגע להקמת מיזמים עסקיים, הקמת סטארטאפים מן היסוד החל מגיבוש הרעיון ועד לגיוס משקיעים, ליווי שוטף ליזמים ולחברות לרבות ביצוע בדיקות נאותות עבור משקיעים וחברות מסחריות, ליווי משפטי שוטף בתחום פיתוח אפליקציות, ניסוח הסכמים לפיתוח אפליקציות וכד’.
משרדנו מתמחה בתחומי הקניין הרוחני בקרב התעשיות הבאות: אופנה ולבוש, הגנה על מוצרים תעשייתיים, מסחר וקמעונאות, תוכנות מחשב ומולטימדיה, אינטרנט ותקשורת, מוסיקה ואומנות וכן בתחומי ההייטק השונים.
משרדנו שם לנגד עיניו את טובת הלקוח כאינטרס ראשון במעלה ומאמין בעקרון של ניהול הליכים משפטיים קצרים וממוקדים, הימנעות מניהול הליכי סרק חסרי תועלת , השגת תוצאות מרביות בתקופה קצרה ככל הניתן והתחשבות עילאית בצרכי הלקוח ובשיקולים הכלכליים הכרוכים בניהול הליכים בבתי המשפט בישראל כחלק בלתי נפרד מהשיקולים הדרושים.
היתרון היחסי של משרדנו מונח בשילובם של מספר מרכיבים חיוניים וחשובים :משרד מקצועי וממוקד מטרה בעל יכולת הענקת יחס אישי ופרטני לכל לקוח, ניסיון מעשי בשטח של מספר שנים במשרדים הגדולים במדינה בניהול בתיקי ליטיגציה מסחרית בהיקפים של מיליוני שקלים , יכולת הרכבת תבנית עלויות הגיונית וסבירה, המותאמת באופן אישי לצרכי הלקוח ולסוג השירות המשפטי הנדרש, כאשר כל תיק נתפר לפי מידותיו.
נשמח לעמוד לרשותכם בכל שאלה או בעיה. פנו אלינו בטלפון 077-231-2126 – יוסי סיוון , עו”ד בקניין רוחני
באתר זה תוכלו למצוא מאמרים, חדשות ועדכונים שוטפים בתחומי התמחותו של המשרד:
- זכויות יצרים סודות מסחריים הגנה על מותגים חוזים ועסקאות
- סימני מסחר חיקויים מסחריים פיתוח אפליקציות הקמת חברות
- פטנטים מדגמים דיני אינטרנט הסכמי שותפויות
פרסומים אודות משרדנו:
ביהמ”ש המחוזי: בעל בית קפה ירושלמי איבד את זכויותיו בסימן המסחר “אתנחתא” ואינו בעל המוניטין
בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה ביום 28.12.11 תביעה להפרת סימן המסחר “אתנחתא”, שהוגשה על ידי בעל בית הקפה הירושלמי “אתנחתא”, נגד בעלי בית קפה בתל אביב שהוקם בשנת 2007 בשם ” אתנחתא קפה קטן על דיזינגוף”.
התובע, בעל בית הקפה הירושלמי “אתנחתא” הקים בשנות התשעים את בית הקפה “אתנחתא” בירושלים. בשנת 2000, בעקבות האינתיפאדה השניה הפסיק התובע את פעילות בית הקפה ומכר אותו. בעקבות הפסקת הפעילות חדל התובע לעשות שימוש בסימן המסחר “אתנחתא”. בשנת 2007, פתחו הנתבעים בית קפה בתל-אביב בשם “אתנחתא קפה קטן על דיזינגוף”. התובע הגיש בקשה לצו מניעה נגד הנתבעים למנוע מהם כל שימוש בשם “אתנחתא”.
בית המשפט המחוזי אימץ את ההכרעות הקודמות, שהתקבלו על ידי בתי המשפט בהליכים נוספים שהתקיימו בין הצדדים וקבע כי, לא מתקיימת הפרת סימן מסחר וכי ממילא סימן המסחר הרשום שהיה בבעלות התובע בוטל על ידי רשם סימני המסחר, זאת לאור העובדה שהסימן לא היה בשימוש מזה כ- 10 שנים.
בית המשפט קבע שאין כל חשש להטעיה וכי אין למנוע מהנתבעים מלעשות שימוש בשם “אתנחתא” לבית קפה בתל אביב. נקבע כי, הציבור הרחב אומנם יכול לזכור “סימן מסחר”/לוגו של רשתות שיווק גדולות הפרושות ברחבי הארץ, אך לא כך הם פני הדברים, באשר לעסקים קטנים, בוודאי חנות/עסק בודד, אשר צברו מוניטין, כדוגמת בית הקפה “אתנחתא” שהתנהל בירושלים וחדל לפעול מאז שנת 2000.
נקבע כי קשה להניח שהצרכן/הציבור יזכור באופן מדויק את “סימן המסחר” או את הלוגו של העסק. בית הקפה “אתנחתא” בירושלים, נסגר בשנת 2000, מאז, לא נפתח בית קפה של התובע הנושא שם זה, וגם לא נעשה כל שימוש בשם זה. בית הקפה “אתנחתא” בתל אביב נפתח בשנת 2007 ונראה אחרת לחלוטין מבית הקפה שפעל בירושלים, כך גם התפריט המוגש בו שונה לחלוטין.
נקבע כי אין להניח שקהל/ציבור מירושלים יגיע לתל-אביב, מתוך מחשבה שבית הקפה “אתנחתא” ברח’ דיזנגוף בתל-אביב יש לו קשר כלשהו לבית הקפה “אתנחתא”, אשר פעל בירושלים בשנות ה-90, נסגר בשנת 2000 ומאז אינו קיים. על כן אין כל חשש להטעיית הציבור.
עוד נקבע, כי המוניטין בשם “אתנחתא” לו טען התובע שייך לשנות ה-90 וחלף עבר לו שנים לפני שנפתח בית הקפה “אתנחתא” בתל אביב ועל כן אין לו זכות למנוע שימוש בשם זה מבעלי בית הקפה בתל אביב.
ת”א 2067-08 דהאן נ’ ג’י.אר.בי יזמות ואח’, בית המשפט המחוזי תל אביב
ביהמ”ש בארה”ב: ללובוטין אין בלעדיות על הסוליה האדומה
נעלי היוקרה של המעצב הנודע כריסטיאן לובוטין הינם מהפופולאריים והיוקרתיים ביותר בארה”ב, אהודים בעיקר על ידי סלבריטאיות כגון שרה ג’סיקה פרקר, ונשות העשירון העליון. סימן ההיכר של נעלי לובוטין הוא הסוליה האדומה הבוהקת המופיעה במרבית הדגמים שלהם. לובוטין אף רשם סימן מסחר בארה”ב על הסוליה האדומה של נעליו ואף הצליח פעמים רבות למנוע הפצת נעלי נשים עם סימן ההיכר שלו – הסוליות האדומות הבוהקות.
לאחרונה הפיצה יצרנית הנעליים ויי.וי. סנט לוריין סדרה של נעלי עקב לנשים בעלי סוליות אדומות בוהקות ובסגנון דומה. לובוטין הגיש תביעה נגד סנט לוריין ועתר לצו מניעה למנוע מהם את הפצת מוצריהם. לובוטין טען כי דגמי הנעליים של סנט לוריין הינם חיקוי בוטה של סימן ההיכר שלו וכי זה עלול לגרום להטעיית ציבור הצרכנים.
בית המשפט דחה את צו המניעה וקבע כי ללובוטין אין מונופול על הצבע האדום וזאת אף שהוכח מוניטין בשימוש בסוליה האדומה וחרף קיומו של סימן מסחר רשום בארה”ב על הנעל עם הסוליה האדומה. עוד קבע בית המשפט, כי סימן המסחר שניתן ללובוטין הינו רחב מדי ואינו ראוי שכן הוא מעניק בלעדיות ליצרן על השימוש בצבע האדום, מאפיין שאמור להישאר פתוח לשימוש ציבור העוסקים בתחום. בית המשפט השווה את מעצבי האופנה לאומנים וציירים וקבע כי, היצירתיות מבוססת על השימוש בצבע כמדיום חופשי וכי אין להטיל מגבלות שיפריעו ליצירתיות ויכשילו את התחרותיות בשוק:
“The law should not countenance restraints that would interfere with creativity and stifle competition by one designer, while granting another a monopoly invested with the right to exclude use of an ornamental or functional medium necessary for freest and most productive artistic expression by all engaged in the same enterprise…”
ההחלטה בעניין לובוטין הינה תקדימית מאחר והיא מחיה מחדש את הדוקטרינה של הפונקציונאליות האסטטית, שלעיתים נדמה היה שנזנחה על ידי בתי המשפט. בית המשפט אימץ הלכה קודמת, לפיה לא ניתן להעניק הגנה לצבע אחד בתחום האופנה מחשש לפגיעה ביצירתיות ובתחרותיות. לובוטין מתכוון להגיש ערעור על ההחלטה.
מה הגבול בין פרסומת השוואתית מותרת לבין הפרת סימן מסחר? מאת עו”ד יוסי סיוון
לאחרונה פורסמה בכלכליסט כתבה אודות הקמפיין המסעיר שהשיקה חברת סודה סטרים שמטרתו לעורר את המודעות העולמית לשמירה על איכות הסביבה. במסגרת הקמפיין הציבה סודה סטרים ב-20 מקומות ברחבי העולם, מתקנים ובהם כ-10,000 בקבוקי משקה ופחיות ריקים, שמכרו חברות המשקאות הגדולות בעולם, כולל חברת קוקה קולה וזאת כדי להדגים את כמות האשפה שניתן לחסוך באמצעות שימוש במוצרי סודה סטרים.
כפי שצוין בכתבה, פנתה קוקה קולה באמצעות עורכי דינה לחברת סודה סטרים ודרשה ממנה להסיר את הקמפיין שלה בכל רחבי העולם, בשל השימוש בסימן המסחרי הרשום של קוקה-קולה.
סיטואציה זו מעלה סוגיה מעניינת – היכן עובר הגבול בין פרסומת השוואתית לגיטימית, העושה שימוש בשמו של מתחרה ללא רשותו, לבין שימוש בשמו של המתחרה העולה כדי הפרת סימן מסחר?
בפרסומת השוואתית נעשה בדרך כלל שימוש בסימן מסחר של מתחרה (ללא אישורו) לצורך עריכת השוואה בין שירותים או מוצרים מסוימים של שני גופים מתחרים.
ראו לדוגמא: פרסומת של פפסי (מתוך יוטיוב) בה נראה ילד מטפס על פחיות קוקה קולה כדי להגיע לפחית של פפסי:
פרסומת של BMW (מתוך יוטיוב):
פרסומת למקדונלד (מתוך יוטיוב):
המונח “פרסומת השוואתית” אינו מוגדר בחוק הישראלי, אלא רק בפסיקת בתי המשפט. בפסק הדין של בית המשפט העליון בעניין מקדונלד (ע”א 8483/02 אלוניאל בע”מ נ’ אריאל מקדונלד) נקבע כי, פרסומת השוואתית היא פרסומת המשווה בין המוצרים המסופקים על ידי מתחרים, בין המחירים שגובה כל אחד מהם, בין טיב השירות שניתן על ידי כל אחד מהם וכיוצא באלה.
לעומת זאת, בהתאם לדין האירופי ההגדרה של פרסומת השוואתית הינה רחבה יותר וכוללת כל פרסומת בה מוזכר המתחרה – ולו ברמיזה. סעיף 3a לדירקטיבה האירופית מעמיד מספר תנאים להיותה של הפרסומת ההשוואתית מותרת וללא הפרת סימני מסחר: אסור שהפרסומת תגרום להטעיה; על הפרסומת לערוך השוואה בין שני מוצרים או שירותים העונים לאותם הצרכים; על הפרסומת לערוך השוואה אובייקטיבית; הפרסומת אינה מלעיזה (denigrate) או פוגעת בשמו הטוב (discredit) של סימן מסחר של מתחרה.
חשוב לציין, כי באופן עקרוני פקודת סימני המסחר בישראל אינה מעניקה הגנה למשתמש בסימן המסחר של מתחרהו לצורך פרסומת השוואתית. בפסק הדין בעניין מקדונלד לעיל הובעה הדעה כי, ייתכן, שיש מקום לשקול מתן הגנה שכזו, בנסיבות מסוימות, בשל שהפרסומת ההשוואתית כשלעצמה משקפת פרקטיקה מסחרית רצויה, המספקת מידע יקר ערך לצרכן. יחד עם זאת, נקבע כי ההיתר לעריכתה של פרסומת השוואתית בישראל, יכול שימצא בחריג שיצרה הפסיקה ולפיו שימוש אשר נעשה בסימן המסחר בקשר לסחורתו של בעל הסימן עצמו לא ייחשב להפרת סימן מסחר (פסק דין בע”א 471/70 גייגי נ’ פזכים, בעמ’ 707).
נראה כי, בשל העדר חקיקה ספציפית בישראל תיבחן סוגיית הלגיטימיות של פרסומת השוואתית על ידי בתי המשפט על יסוד כללים הדומים למדינות המערביות ברחבי העולם.
אכן, ראוי שלא להגביל יתר על המידה את השימוש בסימן של מתחרים במסגרת פרסומת השוואתית מחשש לפגיעה בחופש התחרות ובעקרון חופש המידע לצרכן, שהינם עקרונות חשובים במשפטנו.
יחד עם זאת, מן הראוי גם להציב גדרים להגנה הנפרסת סביב הפרסומת ההשוואתית, על מנת שיובטח שהפרסומת לא תשמש ככלי לניגוח לא הוגן של המתחרה (ואכן, הן בארצות הברית, הן באירופה והן בחוק האנגלי ישנם כלים למניעת שימוש לרעה בהגנה הניתנת לפרסומת ההשוואתית). כפי שנעשה במדינות רבות בעולם הגיעה העת שגם בישראל יקבע המחוקק כללים ברורים בנושא פרסומת השוואתית וזאת במטרה להקל על חופש הפרסום בפרט והתחרות החופשית בכלל.
יוסי סיוון הנו עו”ד בעלים ומייסד של משרד עורכי דין המתמחה בקניין רוחני וסימני מסחר המידע. המוצג במאמר הנו מידע כללי בלבד, אין להסתמך עליו ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית.