זכייה של משרדנו בהליך בקשה להפקדת ערובה ברשם סימני המסחר
מצ”ב החלטה של רשם סימני המסחר בה זכה במשרדנו לאחרונה:
התנגדות לרישום סימן מסחר מס’ 256843
(בקשה להפקדת ערובה)
המבקש (מבקש הרישום): | מר דוד איבגי | ||
ע”י ב”כ עוה”ד עמיר פרידמן
|
|||
המשיבה (המתנגדת): | Lifestyle Equities CV
ע”י ב”כ עוה”ד יוסי סיוון
|
||
ה ח ל ט ה
- לפני בקשה שהוגשה מטעם מר דוד איבגי (להלן: “המבקש”), להורות על הפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו בהליך זה בתוספת רכיב של הוצאות לדוגמא בגין ניסיון להטעות את הרשות. לפני תגובת חברת Lifestyle Equities CV (להלן: “המשיבה”), וכן תשובת המבקש לתגובה זו.
- ברקע הבקשה להפקדת ערובה, מצויה התנגדות שהגישה המשיבה, לרישום סימן מסחר מס’ 256843 אשר הוגש מטעם המבקש בסוג 25 (ביגוד והלבשה) (להלן: “הסימן המבוקש”). להלן יובא הסימן המבוקש לצד סימן המתנגדת לצורך ההמחשה:
סימן מסחר מס’ 256843 | סימן המתנגדת |
- המבקש טוען כי המשיבה היא חברה זרה נטולת נכסים בישראל ולפיכך קיים קושי להיפרע ממני במידה שהתנגדותה תדחה. בנוסף נטען כי סיכויי ההתנגדות קלושים שכן אין ברישום הסימן המבוקש כל חשש לדמיון מטעה ביחס לסימן המתנגדת או ליצירת תחרות בלתי הוגנת במסחר. לגישתו קיים בסיס משפטי לחיוב המשיבה בערובה. לבקשה צורף תצהיר חתום על ידי המבקש.
- המשיבה הגישה תגובתה לבקשה להפקדת ערובה, אמנם ללא תצהיר תומך, במסגרתה נטען כי דין הבקשה להידחות. ראשית נטען כי לרשם סימני המסחר מסור שיקול דעת נרחב בבואו לשקול את הצורך בהפקדת ערובה לטובת בעל דין. בנוסף נטען כי המבקש לא הוכיח כי המשיבה לא תוכל לעמוד בתשלום הוצאותיו במידה שההתנגדות תדחה. לגישתה, העובדה כי המשיבה היא חברה זרה אינה מצדיקה כשלעצמה הטלת ערובה עליה. מעבר לכך, נטען כי המשיבה היא בעלת איתנות כלכלית גבוהה וכי בבעלותה סימן מסחר (BEVERLY HIILS POLO CLUB), שהינו מפורסם וידוע ברחבי העולם ולפיכך בעל ערך כלכלי רב ממנו ניתן להיפרע. עוד טענה המשיבה כי יש ברשותה נכסים בישראל, הם סימני המסחר הרשומים על שמה, ותמורת השימוש בהם גובה היא דמי רישיון גבוהים. כמו כן נטען כי סיכויי ההתנגדות הינם גבוהים ביותר כפי שעולה לגישתה מכתב הטענות והראיות שהוגשו זה מכבר. לבסוף נטען כי חיוב בהפקדת ערובה בנסיבות העניין תהווה פגיעה בזכות היסוד קניינית שבידי המשיבה ובזכות הגישה לערכאות.
- בתשובתו טוען המבקש כי המשיבה נמנעה בתגובתה לצרף תצהיר ראיות אשר יתמוך בטענתה ביחס ליכולתה הכלכלית הגבוהה, והרי על פי דין נטל ההוכחה להוכחת היותה ברת פירעון מוטל על כתפיה. עוד נטען כי לא הוצגו ולא פורטו כדבעי נכסי המשיבה בישראל. בנוסף נטען כי הטענה לפיה הפקדת ערובה תפגע בזכות הגישה לערכאות, שמורה למי שהפרוטה אינה בכיסו, ואילו המשיבה טוענת (אך אינה מוכיחה) כי כוחה הכלכלי רב הוא. לבסוף חזר המבקש וטען כי בנסיבות העניין בהיעדר כל דמיון מכל סוג בין סימן המתנגדת לבין הסימן המבוקש, סיכויי ההתנגדות קלושים.
דיון והכרעה
- סמכות רשם סימני המסחר להורות על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות, אינה במחלוקת בין הצדדים להליך שבפני. סמכותו זו נידונה לראשונה בהחלטת כב’ רשם סימני המסחר (כתארו אז) מ. גולדברג, בבקשה בקשה למחיקת סימן מסחר מס’ 69909 “במבינו” (בקשה לחיוב בהפקדת ערובה להוצאות), אקטרינה גוטמן נ’ שלמה עיני, פורסם בנבו (14.12.1998)). במהלך השנים, ניתנו החלטות רבות המעגנות את סמכותו של רשם סימני המסחר להורות על הפקדת ערובה לכיסוי הוצאות הנתבע (ראו למשל: החלטת רשם סימני המסחר בהתנגדות לרישום סימן מסחר 242256 (בקשה להפקדת ערובה) מזרח ומערב חנויות בע”מ נ’ מזרח ומערב יבוא ושיווק בע”מ (פורסם באתר רשות הפטנטים 27.8.2012).
- אחד מן הנימוקים בבקשה להפקדת ערובה המונחת לפני הוא זה לפיו המשיבה הינה חברה זרה המאוגדת בהולנד. לעניין זה טענה המשיבה לתחולת הוראות אמנת האג (הפרוצדורה האזרחית), 1954 (להלן: “אמנת האג”) והתקנות אשר הותקנו לצידה מכוחן אין לחייבה בהפקדת ערובה רק משום היותה חברה זרה. המבקש אינו כופר בטענתה זו של המשיבה, ולראיה לא התייחס לכך המבקש בתשובתו לתגובת המשיבה.
- אכן, תכלית אמנת האג היא למנוע אפליה בין חברת חוץ לבין חברה שהתאגדה בישראל, ולמנוע הטלת חיובים על חברה תובעת זרה, אשר אינם נדרשים מחברה ישראלית, רק מחמת היותה זרה או מחמת שאין לה בישראל מקום מושב או מקום מגורים. בספרו של ד”ר יואל זוסמן “סדר הדין האזרחי” (מהדורה שביעית, 1995), עמ’ 902, נכתבו הדברים הבאים באשר לרעיון העומד בבסיס אמנת האג:
“רעיון האמנה הנ”ל, שלביצועה הותקנו התקנות, הוא לפטור את אזרחי המדינות שהצטרפו לאמנה ואף מתגוררים באחת המדינות האלה – בין במדינה שאזרחיה הם ובין במדינה אחרת בעלת האמנה – ממתן ערובה להוצאות של משפט שהגישו במדינה בעלת האמנה, ותמורת הפטור האמור נקבעו סידורים המאפשרים ביצוע פסק דין המחייב תובע כזה בתשלום הוצאות המשפט בכל אתר ואתר”.
- אם כן, מקום מושבן של המשיבה בהולנד, אשר הינה חברה באמנת האג, אינו יכול לשמש כשיקול המחזק את המסקנה כי יש לחייבן בהפקדת ערובה לטובת המבקשות. (לעניין זה ראו גם ת”א 717-09-09 EDT MARINE CONSTRUCTION LTD נ’ כלל חברה לביטוח בע”מ, וכן ספרו של אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, 2009, עמוד 751).
- לפיכך, יש לבחון את הבקשה להפקדת ערובה המונחת לפני, על פי הוראות סעיף 353א’ לחוק החברות, תשנ”ט-1999 (להלן: “חוק החברות”) החלות על חברה בע”מ באשר היא, לרבות חברות זרות. סעיף זה מעניק ליושב בדין שיקול דעת להורות לחברה-תובעת על הפקדת ערובה לכיסוי הוצאות הנתבע. סעיף 353א’ לחוק החברות קובע כדלקמן:
“הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין.”
- כאמור לעיל, סעיף 353א’ מונה שתי חלופות, אשר בהתקיימן לא יורה בית המשפט על הפקדת ערובה על ידי חברה-תובעת להבטחת הוצאות הנתבע: האחת, במסגרתה החברה-תובעת הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין. השנייה, אם בית המשפט סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה-תובעת בהפקדת ערובה.
- הפסיקה פירשה את סעיף 353א’ לחוק החברות כמקים חזקה, לפיה חייבת חברה-תובעת בהפקדת ערובה, ולפתח האחרונה רובץ הנטל לסתור חזקה זו. ראה לעניין זה רע”א 9618/11 ארט יודאיקה בע”מ נ’ ג. טלי עד שינוע בע”מ (פורסם בנבו 29.12.2011) וכן רע”א 10905/07 נאות אואזיס מלונות נ’ זיסר (פורסם בנבו, 13.7.2008). העיקרון העומד בבסיס החזקה הנ”ל, כך אף הוסבר בפסיקה הנ”ל, הוא הצורך למנוע מחברה-תובעת להתחמק מתשלום הוצאות הנתבע, לו תדחה תביעתה, תוך הסתתרות מאחורי מסך האישיות המשפטית של החברה.
- ברע”א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת נ’ בנק הפועלים (פורסם בנבו, 11.2.2009) (להלן: “פרשת ל.נ. הנדסה ממוחשבת”) נקבעו שלושה השלבים על פיהם יש לילך בעת הכרעה בבקשה להורות לחברה-תובעת להפקיד ערובה לכיסוי הוצאות הנתבע, וכך נקבע:
“13. מן האמור לעיל עד כה עולה כי על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו… זהו שלב הבדיקה השני… אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה… משמסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים”.
- ראשית אם כן יש לבחון את מצבה הכלכלי של החברה התובעת. בפסיקה נקבע כי איתנות כלכלית נלמדת בעיקר ממאזני חברה, התנהלותה ויכולתה לפרוע חובות מוכחים וכד’. נטל ההוכחה להראות כי החברה-התובעת הינה בעלת יכולת לשאת בתשלום הוצאות המשפט, רובץ הוא לפתחה (ראו ת.א. (מחוזי ת”א) 1593-09 מיטרוניקס בע”מ נ’ GEFG NEKAR antriebssysteme GmbH (פורסם בנבו 27.12.2010).
- בפסיקה נקבע כי על מנת להרים את הנטל הרובץ לפתחה, לא די בטענת החברה-תובעת לפיה הינה בעלת חוסן כלכלי וכי עליה להקים תשתית עובדתית-פיננסית לשם כך:
“על המשיבה, הטוענת ליכולת כלכלית איתנה, היה להתכבד ולפרוס בפני בית המשפט תמונה עובדתית מלאה אודות חוסנה הכלכלי ויכולתה לעמוד בהוצאות, בין היתר על ידי ראיות אודות נכסיה, זכויותיה, חובותיה, והתחייבויותיה. נתונים אלו יש לבסס על דפי חשבון, מסגרות אשראי, מאזנים, חוות דעת של רואי חשבון, זכויות רשומות בנכסים, זכויות החברה מכוח הסכמים וכד'”. (ת”א (מחוזי ת”א) 40653-12-09 יובלים – נדל”ן וקמעונאות (2002) בע”מ נ’ דלק נדל”ן בע”מ (פורסם בנבו 31.1.2011).
- יושם אל לב, והדבר מהותי בענייננו, כי בפסיקה נקבע (הן בפרשת ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע”מ והן בפסקי דין מאוחרים לה), כי אפילו הגיע בית המשפט לקביעה כי החברה-תובעת לא הראתה כי תוכל לשאת בהוצאות הנתבע, אין זה סוף פסוק. זהו רק השלב הראשון, ועל בית המשפט להמשיך ולבחון האם יש בנסיבות העניין כדי לפטור את המשיבה מהפקדת ערובה לטובת הנתבע. (ראו למשל: רע”א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ’ נוריס לפיתוח והובלות בע”מ (פורסם בנבו, 23.5.2011); רע”א 7706/12 עירית ירושלים נ’ שירותי מזון בע”מ (פורסם בנבו 7.11.2012)).
- ומן הכלל אל הפרט.
- כאמור, הוראת סעיף 353א’ לחוק החברות מקימה חזקה שבדין לפיה על חברה-תובעת להפקיד ערובה לטובת כיסוי הוצאות הנתבע. די בכך כי המשיבה הינה חברה אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, כדי להקים את החזקה הנ”ל. יחד עם זאת יש לזכור כי ליושב בדין שיקול דעת לפטור את החברה-תובעת מהפקדת ערובה, זאת אם הוכיחה את היותה ברת פירעון, או שקיימות נסיבות אחרות המצדיקות מתן פטור כאמור.
- הצדק הוא עם המבקש בטענתו כי בתגובתה לבקשה להפקדת ערובה, נמנעה המשיבה מלהציג ראיות מפורטות, כגון מסמכים פיננסיים כאלו ואחרים התומכות בחוסנה הכלכלי. מן הראוי היה כי יוצגו על ידה מסמכים, אשר יציגו בפני ערכאה זו תמונה מלאה באשר למצבה הכלכלי של החברה, כפי שנדרש מחברה-תובעת אשר כנגדה מוגשת בקשה להפקדת ערובה במסגרת הליך משפטי.
- אף על פי כן, מתוך עיון בתצהיר ראיותיה העיקריות אשר הוגשו מטעם המשיבה בהליך, עולה כי המדובר בחברה ידועה ומכרת ברחבי העולם. בנוסף המדובר בחברה אשר לה פעילות כלכלית משמעותית בישראל, והיא גובה דמי רישיון בלתי מבוטלים עבור השימוש בישראל בסימני המסחר אשר בבעלותה. מכאן כי יש ממש בטענת המשיבה לפיה סימני המסחר הרשומים על שמה בישראל, הינם בעל ערך כלכלי מהם ניתן יהא להיפרע במידת הצורך. סימני מסחר רשומים הינם נכס סחיר ועביר (ראו: ת.א. (ת”א) 38462-12-09 Proneuron נ’ טבע (פורסם בנבו, 17.10.2010)). ככאלה, סימני מסחר, הם בבחינת נכסים אשר דבר קיומם עשוי לפעול לטובת בעליהם, ולפטרם בנסיבות העניין מהצורך בהפקדת ערובה. כך נקבע בת.א (ת”א) 63707-01-14 טוגו – הנעלה והלבשה בע”מ ואח’ נ River Light V.L.Pתקדין-מחוזי (21.5.2014). להלן יובאו הדברים כלשונם:
“צודקים המבקשים בטענתם, כי המשיבה נמנעה מלהציג מסמך פיננסי התומך באיתנותה הפיננסית. עם זאת, מדובר בחברה מוכרת בעולם, אשר הצהרותיה בנוגע לאיתנותה הפיננסית לא נסתרו ואף נתמכו בתצהיר, ויש ממש בטענתה כי רשומים על שמה סימני מסחר בישראל, המהווים “נכס”, לענייננו.” (הדגשות אינן במקור).
- בענייננו, הצדדים טענו ארוכות באשר לסיכויי ההתנגדות להתקבל/להידחות. מפי המבקש נשמעו טענות הנוגעות להעדר חשש לדמיון מטעה בין הסימן המבוקש לבין סימן המתנגדת. זאת בעוד שמפי המתנגדת נשמעו טענות הפוכות, כמו גם טענות ביחס לחשש מפני יצירת תחרות בלתי הוגנת במסחר, לו ירשם הסימן המבוקש.
- איני סבורה כי במסגרת ההחלטה דנן יש להידרש לדיון בסיכויי ההתנגדות להתקבל או להידחות. הכרעה בעניין זה מצריכה קיומו של דיון הוכחות במסגרתו ישמעו העדים מטעם הצדדים ויושמעו סיכומי הצדדים. החלטה בבקשה להפקדת ערובה אינה המקום לדיון בסוגיות אשר עלו במסגרת הליך ההתנגדות כנגד הסימן המבוקש. כך, אף איני רואה מקום לדון בפסיקות השונות אשר ניתנו על ידי ערכאות שיפוטיות ברחבי העולם, וצורפו מטעם המבקש כתמיכה לטענתו בדבר סיכוייה הנמוכים לכאורה של ההתנגדות להתקבל. בהקשר זה, כבר נפסק כדלקמן בפרשת ל.נ. הנדסה ממוחשבת, בעמ’ 10:
“בדרך כלל אין זה ראוי להכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד או קלושים מאוד.”
- יחד עם זאת, מהתבוננות בסימן המבוקש אל מול סימן המתנגדת, קיים קושי מה להשתחרר מהרושם הקיים לפחות לכאורה ועל פני הדברים, בדבר דמיון כלשהו ביניהם. זאת כמובן מבלי שיוכרע דבר בשלב זה בשאלת קיומו של דמיון מטעה בין הסימנים שמהותו היא בלבול ציבור הצרכנים. לפיכך, אין בידי לקבוע בשלב זה כי המדובר בהתנגדות שסיכוייה להתקבל מופרכים אפריורית.
- לאור כל האמור לעיל, מאחר שעולה מראיות המתנגדת כי הינה חברה-תובעת מוכרת וידועה בעולם, בעלת סימני מסחר רשומים בישראל אשר הינם, על פניו, בעלי ערך כלכלי לא מבוטל ואשר הם-הם הבסיס לפעילותה הכלכלית של המתנגדת בישראל; ובהתחשב בכך שהמדובר, לכאורה בהתנגדות שסיכוייה להתקבל אינם קלושים או מופרכים, סבורה אני כי במקרה שלפני חל החריג הקבוע בסעיף 353א’ לחוק החברות לפיו “נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיובה בערובה” של המשיבה. זאת, מבלי להכריע בשלב זה דבר לגופו של עניין בטענות אשר הועלו במסגרת הליך ההתנגדות.
- לסיכום, לא מצאתי כי יש לתהות באשר ליכולתה של המשיבה לשלם את הוצאות המבקש במידה שהתנגדותה תדחה. מעבר לכך, ספק בלבי האם חששו של המבקש שמא לא יעלה בידי המשיבה לשאת בהוצאותיו כנה הוא, אם לאו.
- סוף דבר, בהתחשב בכלל נסיבות המקרה שלפני ובשיקולים הקבועים בדין לעניין חיובה של חברה-תובעת בהפקדת ערובה לטובת הנתבע, הריני דוחה את הבקשה. המבקש יישא בהוצאות שכ”ט המשיבה, כתוצאה מהצורך להשיב לבקשה זו, בסך 1,500 ₪ (לא כולל מע”מ). סכום זה ישולם תוך 20 ימים מהיום, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד ההחלטה ועד ליום התשלום בפועל.
יערה שושני כספי
פוסקת בקניין רוחני
ניתן בירושלים ביום ט’ טבת תשע”ו
31 דצמבר 2015