פוסטים

רשם סימני המסחר בישראל

השקיעו בקניין הרוחני שלכם ! בקריסה כלכלית הוא הנכס היחיד שישמור על ערכו

משבר הקורונה העולמי הביא עימו קריסה של חברות מסחריות רבות ברחבי העולם בתחומים שונים, כגון ענף האופנה והאקססוריז, בשמים ומוצרי מותרות. כך למשל, בארה”ב קרסו מותגים בינלאומיים ידועים שהגישו בקשה להגנה מפני נושים (CHAPTER11  ) כגון קבוצת ALDO, ענק מוצרי ההנעלה הקנדי, קבוצת Neiman Marcus  אחד מתאגידי האופנה הגדולים בארה”ב, J.C. Penney, רשת האופנה והקוסמטיקה הידועה שסניפיה פזורים בכל הפריים לוקיישנס בארה”ב, קבוצת הריטייל Brooks Brothers , True Religion (Round 2) , G Star Raw ועוד.

במסגרת הנכסים שנותרו לחברות מסחריות אלו ניתן למנות נכסים מוחשיים רבים כגון מלאי, ציוד, ריהוט ותכולת חנויות ועוד, נכסים שערכם נשחק באופן משמעותי בעת קריסת החברה, בעוד הנושים נאבקים על הזכות לממשם על מנת להקטין את נזקיהם.

בחברות ריטייל כאלו, הנכס היחיד ששומר על ערכו מפני הכרסום המתמשך בשוויה של החברה כתוצאה ממשברים כלכליים כדוגמת משבר הקורונה הינו הקניין הרוחני שלה, כגון סימני המסחר שלה, פטנטים, מדגמים רשומים ועוד.

בעוד שנכסיה המוחשיים של החברה כגון מלאי ציוד וכו’ מפורקים לחתיכות ומחולקים לנושי החברה, הרי שנכסי הקניין הרוחני של החברה עומדים איתן ומהווים נכס בעל ערך נפרד לכל דבר ועניין והם אינם ניתנים לחלוקה או להפרדה בדומה לרכוש (מטלטלין).  

אחד מנכסי הקניין הרוחני החשובים ביותר הינו הסימן המסחרי הרשום של החברה המעניק לבעל המותג הגנה וזכות בלעדית לשימוש במותג.

חוזקו ועוצמתו של המותג המסחרי מוגן באמצעות פרוטפוליו של סימני מסחר רשומים ומאפשר לנושי החברה או לבעליה במקרים רבים להמשיך ולהניב רווחים מייחודיותו של המותג ומהמוניטין הרב שדבק בו חרף קריסתה הכלכלית של החברה.

הערך הכלכלי הטמון בסימני המסחר של החברה הינו משמעותי ביותר שכן הבעלות בסימני המסחר מאפשרת לבעל הסימן ליצור בידול בין מוצריו למוצרי המתחרים שלו ולהגן על המוניטין שלו באמצעות הזכות לבלעדיות הגלומה בסימני המסחר.

קחו למשל דוגמא את מותג הג’ינס  G Star Raw שהגיש בקשה להגנה מפני נושים בארה”ב. חרף פירוקה של החברה עדיין ניתן להפיק רווחים משימוש בסימן המסחר G Star Raw שהינו עדיין מותג מוכר בארה”ב וזאת באמצעות הענקת רישיונות שימוש ליצרני אופנה אפורים, שהמותג המסחרי שלהם לא הצליח לחדור לתודעת הצרכנים.

דמי רישיון עבור שימוש בסימן מסחר יכולים להיחשב למשל כאחוזים מהיקף הייצור או מהיקף המכירות של מוצרים הנמכרים תחת שמו המסחרי של המותג. בדרך זו ניתן להפיק רווחים נאים מהקניין הרוחני של החברה אף לאחר שהחברה עצמה פורקה ואינה פעילה יותר. כלומר חברה שעסקה בייצור אופנה בתעשיית הריטייל יכולה לעבור עד מהרה שינוי מבני לחברת זיכיונות הסוחרת בזכויות שימוש לתקופות מוגבלות וכל זאת ללא הצורך בהחזקת חנויות, מלאי, ציוד ועובדים.   

גם בישראל קרסו חברות אופנה רבות לאחרונה, עם זאת, הסימנים המסחריים של חברות אלו יחד עם המוניטין הגלום בהם נותרו עומדים בעינם ועדיין ניתן להפיק מהם רווחים.

דומה כי השקעה ברישום והגנה על סימני המסחר לא רק בענף האופנה אלא גם בענפי תעשייה אחרים, הינה אחת ההשקעות המשתלמות ביותר ורצוי שחברות מסחריות יקפידו על בניית פרוטפוליו של סימני מסחר חזק ויציב השומר על ערכו ומשתבח במהלך השנים.

נכסי קניין רוחני אלו יכולים בעתות משבר קיצוניות להוות גלגל הצלה חשוב עבור חברות אלו ועבור בעלי המניות שלהם.    

הכותב הינו עורך דין המתמחה בקניין הרוחני וסימני מסחר. אין באמור משום ייעוץ משפטי כלשהו ומומלץ לפנות לעורך דין הבקיא בתחום.   

starbucks

האם סימן המסחר של בית הקפה הבלגי דומה עד כדי הטעייה לסימן המסחר של סטראבקס?   

coffe rocksstarbucks

האם בית הקפה הבלגי יצליח לרשום את סימן המסחר שלו באיחוד האירופי?  

רשת סטארבקס הידועה מפעילה קרוב ל 30,000 סניפי בתי קפה בכל רחבי העולם. מוצרי הקפה של סטארבקס נחשבים למוצרי הקפה המוכרים ביותר הנחשקים על ידי מיליוני צרכנים מידי יום. סטארבקס הינה אף בעלת סימן מסחר רשום באיחוד האירופי כפי שניתן לראות בתמונה. 

בית קפה בלגי ניסה לרשום את סימן המסחר COFFE ROCKS המורכב מאלמנט מעוגל וסימן תו במרכז האלמנט בתחום בתי הקפה.

סטארבקס הגישה התנגדות לרישום סימן מסחר וטענה כי הסימן של בית הקפה הבלגי דומה עד כדי הטעייה לסימן המסחר שלה בכל הוורסיות הקיימות (שחור לבן, ירוק וכו’) ועל כן פסול לרישום כסימן מסחר.

במאי 2016 דחתה ערכאת סימני המסחר של האיחוד האירופי את ההתנגדות וקבעה, כי מדובר בסימנים השונים מהבחינה הויזואלית ועל כן לא מתקיים חשש להטעייה.  

סטארבקס הגישה ערעור לבית המשפט הכללי של האיחוד האירופי (ערכאת הערעור), שבחן את נקודות הדמיון בין הסימנים.

בית המשפט של האיחוד האירופי קבע כי שני הסימנים חולקים באלמנט משותף בצורה של רכיב מעוגל ופונטים דומים וכי ערכאת סימני המסחר של האיחוד האירופי שגתה בביצוע השוואת הסימנים על בסיס ההתרשמות הכללית ושגתה בכך שלא הבחינה בקיומו של חשש להטעייה.

בסופו של דבר נקבע כי מדובר בסימן המשלב אלמנטים דומים עד מאוד לסימן של סטארבקס וכי הסימן הבלגי מבקש לנצל שלא כדין את המוניטין של חברת סטארבקס ועל כן פסול לרישום.

שימו לב כי למרות שהסימנים מכילים מרכיבים שונים, הרי שהעובדה כי הם חולקים אלמנטים משותפים בולטים המזוהים עם סטארבקס הכריעה את הכף לכיוון קיומו של חשש להטעייה.

בית הקפה הבלגי יצטרך לאמץ לעצמו לוגו שונה. הצלחה יפה למעצמת הקפה בהגנה על המותג המצליח שלה.

מעוניינים לרשום סימן מסחר ולקבל בלעדיות על הלוגו או השם המסחרי שלכם? פנו אלינו לקביעת פגישת ייעוץ 03-6966484 או באמצעות יצירת קשר 

Trademark Chrome Sign Isolated on White Background with Shadow 3D illustration

זכייה של משרדנו בהליך בקשה להפקדת ערובה ברשם סימני המסחר

מצ”ב החלטה של רשם סימני המסחר בה זכה במשרדנו לאחרונה:

 

 

התנגדות לרישום סימן מסחר מס’ 256843 

(בקשה להפקדת ערובה)

 

 

 

 

המבקש (מבקש הרישום): מר דוד איבגי
    ע”י ב”כ עוה”ד עמיר פרידמן

 

המשיבה (המתנגדת):                                            Lifestyle Equities CV

ע”י ב”כ עוה”ד יוסי סיוון

 

 

 

ה  ח  ל  ט  ה

 

  1. לפני בקשה שהוגשה מטעם מר דוד איבגי (להלן: “המבקש”), להורות על הפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו בהליך זה בתוספת רכיב של הוצאות לדוגמא בגין ניסיון להטעות את הרשות. לפני תגובת חברת Lifestyle Equities CV (להלן: “המשיבה”), וכן תשובת המבקש לתגובה זו.
  2. ברקע הבקשה להפקדת ערובה, מצויה התנגדות שהגישה המשיבה, לרישום סימן מסחר מס’ 256843 אשר הוגש מטעם המבקש בסוג 25 (ביגוד והלבשה) (להלן: “הסימן המבוקש”). להלן יובא הסימן המבוקש לצד סימן המתנגדת לצורך ההמחשה:
סימן מסחר מס’ 256843 סימן המתנגדת

 

 

  1. המבקש טוען כי המשיבה היא חברה זרה נטולת נכסים בישראל ולפיכך קיים קושי להיפרע ממני במידה שהתנגדותה תדחה. בנוסף נטען כי סיכויי ההתנגדות קלושים שכן אין ברישום הסימן המבוקש כל חשש לדמיון מטעה ביחס לסימן המתנגדת או ליצירת תחרות בלתי הוגנת במסחר. לגישתו קיים בסיס משפטי לחיוב המשיבה בערובה. לבקשה צורף תצהיר חתום על ידי המבקש.
  2. המשיבה הגישה תגובתה לבקשה להפקדת ערובה, אמנם ללא תצהיר תומך, במסגרתה נטען כי דין הבקשה להידחות. ראשית נטען כי לרשם סימני המסחר מסור שיקול דעת נרחב בבואו לשקול את הצורך בהפקדת ערובה לטובת בעל דין. בנוסף נטען כי המבקש לא הוכיח כי המשיבה לא תוכל לעמוד בתשלום הוצאותיו במידה שההתנגדות תדחה. לגישתה, העובדה כי המשיבה היא חברה זרה אינה מצדיקה כשלעצמה הטלת ערובה עליה. מעבר לכך, נטען כי המשיבה היא בעלת איתנות כלכלית גבוהה וכי בבעלותה סימן מסחר (BEVERLY HIILS POLO CLUB), שהינו מפורסם וידוע ברחבי העולם ולפיכך בעל ערך כלכלי רב ממנו ניתן להיפרע.  עוד טענה המשיבה כי יש ברשותה נכסים בישראל, הם סימני המסחר הרשומים על שמה, ותמורת השימוש בהם גובה היא דמי רישיון גבוהים. כמו כן נטען כי סיכויי ההתנגדות הינם גבוהים ביותר כפי שעולה לגישתה מכתב הטענות והראיות שהוגשו זה מכבר. לבסוף נטען כי חיוב בהפקדת ערובה בנסיבות העניין תהווה פגיעה בזכות היסוד קניינית שבידי המשיבה ובזכות הגישה לערכאות.
  3. בתשובתו טוען המבקש כי המשיבה נמנעה בתגובתה לצרף תצהיר ראיות אשר יתמוך בטענתה ביחס ליכולתה הכלכלית הגבוהה, והרי על פי דין נטל ההוכחה להוכחת היותה ברת פירעון מוטל על כתפיה. עוד נטען כי לא הוצגו ולא פורטו כדבעי נכסי המשיבה בישראל. בנוסף נטען כי הטענה לפיה הפקדת ערובה תפגע בזכות הגישה לערכאות, שמורה למי שהפרוטה אינה בכיסו, ואילו המשיבה טוענת (אך אינה מוכיחה) כי כוחה הכלכלי רב הוא. לבסוף חזר המבקש וטען כי בנסיבות העניין בהיעדר כל דמיון מכל סוג בין סימן המתנגדת לבין הסימן המבוקש, סיכויי ההתנגדות קלושים.

דיון והכרעה

  1. סמכות רשם סימני המסחר להורות על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות, אינה במחלוקת בין הצדדים להליך שבפני. סמכותו זו נידונה לראשונה בהחלטת כב’ רשם סימני המסחר (כתארו אז) מ. גולדברג, בבקשה בקשה למחיקת סימן מסחר מס’ 69909 “במבינו” (בקשה לחיוב בהפקדת ערובה להוצאות), אקטרינה גוטמן נ’ שלמה עיני, פורסם בנבו (14.12.1998)). במהלך השנים, ניתנו החלטות רבות המעגנות את סמכותו של רשם סימני המסחר להורות על הפקדת ערובה לכיסוי הוצאות הנתבע (ראו למשל: החלטת רשם סימני המסחר בהתנגדות לרישום סימן מסחר 242256 (בקשה להפקדת ערובה) מזרח ומערב חנויות בע”מ נ’ מזרח ומערב יבוא ושיווק בע”מ (פורסם באתר רשות הפטנטים 27.8.2012).
  2. אחד מן הנימוקים בבקשה להפקדת ערובה המונחת לפני הוא זה לפיו המשיבה הינה חברה זרה המאוגדת בהולנד. לעניין זה טענה המשיבה לתחולת הוראות אמנת האג (הפרוצדורה האזרחית), 1954 (להלן: “אמנת האג”) והתקנות אשר הותקנו לצידה מכוחן אין לחייבה בהפקדת ערובה רק משום היותה חברה זרה. המבקש אינו כופר בטענתה זו של המשיבה, ולראיה לא התייחס לכך המבקש בתשובתו לתגובת המשיבה.
  3. אכן, תכלית אמנת האג היא למנוע אפליה בין חברת חוץ לבין חברה שהתאגדה בישראל, ולמנוע הטלת חיובים על חברה תובעת זרה, אשר אינם נדרשים מחברה ישראלית, רק מחמת היותה זרה או מחמת שאין לה בישראל מקום מושב או מקום מגורים. בספרו של ד”ר יואל זוסמן “סדר הדין האזרחי” (מהדורה שביעית, 1995), עמ’ 902, נכתבו הדברים הבאים באשר לרעיון העומד בבסיס אמנת האג:

  “רעיון האמנה הנ”ל, שלביצועה הותקנו התקנות, הוא לפטור את אזרחי המדינות שהצטרפו לאמנה ואף מתגוררים באחת המדינות האלה – בין במדינה שאזרחיה הם ובין במדינה אחרת בעלת האמנה – ממתן ערובה להוצאות של משפט שהגישו במדינה בעלת האמנה, ותמורת הפטור האמור נקבעו סידורים המאפשרים ביצוע פסק דין המחייב תובע כזה בתשלום הוצאות המשפט בכל אתר ואתר”.

 

  1. אם כן, מקום מושבן של המשיבה בהולנד, אשר הינה חברה באמנת האג,  אינו יכול לשמש כשיקול המחזק את המסקנה כי יש לחייבן בהפקדת ערובה לטובת המבקשות. (לעניין זה ראו גם ת”א 717-09-09 EDT MARINE CONSTRUCTION LTD נ’ כלל חברה לביטוח בע”מ, וכן ספרו של אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, 2009, עמוד 751).
  2. לפיכך, יש לבחון את הבקשה להפקדת ערובה המונחת לפני, על פי הוראות סעיף 353א’ לחוק החברות, תשנ”ט-1999 (להלן: “חוק החברות”) החלות על חברה בע”מ באשר היא, לרבות חברות זרות. סעיף זה מעניק ליושב בדין שיקול דעת להורות לחברה-תובעת על הפקדת ערובה לכיסוי הוצאות הנתבע. סעיף 353א’ לחוק החברות קובע כדלקמן:

“הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין.”

 

  1. כאמור לעיל, סעיף 353א’ מונה שתי חלופות, אשר בהתקיימן לא יורה בית המשפט על הפקדת ערובה על ידי חברה-תובעת להבטחת הוצאות הנתבע: האחת, במסגרתה החברה-תובעת הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין. השנייה, אם בית המשפט סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה-תובעת בהפקדת ערובה.
  2. הפסיקה פירשה את סעיף 353א’ לחוק החברות כמקים חזקה, לפיה חייבת חברה-תובעת בהפקדת ערובה, ולפתח האחרונה רובץ הנטל לסתור חזקה זו. ראה לעניין זה רע”א 9618/11 ארט יודאיקה בע”מ נ’ ג. טלי עד שינוע בע”מ (פורסם בנבו 29.12.2011) וכן רע”א 10905/07 נאות אואזיס מלונות נ’ זיסר (פורסם בנבו, 13.7.2008). העיקרון העומד בבסיס החזקה הנ”ל, כך אף הוסבר בפסיקה הנ”ל, הוא הצורך למנוע מחברה-תובעת להתחמק מתשלום הוצאות הנתבע, לו תדחה תביעתה, תוך הסתתרות מאחורי מסך האישיות המשפטית של החברה.
  3. ברע”א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת נ’ בנק הפועלים (פורסם בנבו, 11.2.2009) (להלן: “פרשת ל.נ. הנדסה ממוחשבת”) נקבעו שלושה השלבים על פיהם יש לילך בעת הכרעה בבקשה להורות לחברה-תובעת להפקיד ערובה לכיסוי הוצאות הנתבע, וכך נקבע:

 “13. מן האמור לעיל עד כה עולה כי על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו… זהו שלב הבדיקה השני… אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה… משמסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים”.  

 

  1. ראשית אם כן יש לבחון את מצבה הכלכלי של החברה התובעת. בפסיקה נקבע כי איתנות כלכלית נלמדת בעיקר ממאזני חברה, התנהלותה ויכולתה לפרוע חובות מוכחים וכד’. נטל ההוכחה להראות כי החברה-התובעת הינה בעלת יכולת לשאת בתשלום הוצאות המשפט, רובץ הוא לפתחה (ראו ת.א. (מחוזי ת”א) 1593-09 מיטרוניקס בע”מ נ’ GEFG NEKAR antriebssysteme GmbH (פורסם בנבו 27.12.2010).
  2. בפסיקה נקבע כי על מנת להרים את הנטל הרובץ לפתחה, לא די בטענת החברה-תובעת לפיה הינה בעלת חוסן כלכלי וכי עליה להקים תשתית עובדתית-פיננסית לשם כך:

“על המשיבה, הטוענת ליכולת כלכלית איתנה, היה להתכבד ולפרוס בפני בית המשפט תמונה עובדתית מלאה אודות חוסנה הכלכלי ויכולתה לעמוד בהוצאות, בין היתר על ידי ראיות אודות נכסיה, זכויותיה, חובותיה, והתחייבויותיה. נתונים אלו יש לבסס על דפי חשבון, מסגרות אשראי, מאזנים, חוות דעת של רואי חשבון, זכויות רשומות בנכסים, זכויות החברה מכוח הסכמים וכד'”. (ת”א (מחוזי ת”א) 40653-12-09 יובלים – נדל”ן וקמעונאות (2002) בע”מ נ’ דלק נדל”ן בע”מ (פורסם בנבו 31.1.2011).

 

  1. יושם אל לב, והדבר מהותי בענייננו, כי בפסיקה נקבע (הן בפרשת ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע”מ והן בפסקי דין מאוחרים לה), כי אפילו הגיע בית המשפט לקביעה כי החברה-תובעת לא הראתה כי תוכל לשאת בהוצאות הנתבע, אין זה סוף פסוק. זהו רק השלב הראשון, ועל בית המשפט להמשיך ולבחון האם יש בנסיבות העניין כדי לפטור את המשיבה מהפקדת ערובה לטובת הנתבע. (ראו למשל: רע”א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ’ נוריס לפיתוח והובלות בע”מ (פורסם בנבו, 23.5.2011); רע”א 7706/12 עירית ירושלים נ’ שירותי מזון בע”מ (פורסם בנבו 7.11.2012)).
  2. ומן הכלל אל הפרט.
  3. כאמור, הוראת סעיף 353א’ לחוק החברות מקימה חזקה שבדין לפיה על חברה-תובעת להפקיד ערובה לטובת כיסוי הוצאות הנתבע. די בכך כי המשיבה הינה חברה אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, כדי להקים את החזקה הנ”ל. יחד עם זאת יש לזכור כי ליושב בדין שיקול דעת לפטור את החברה-תובעת מהפקדת ערובה, זאת אם הוכיחה את היותה ברת פירעון, או שקיימות נסיבות אחרות המצדיקות מתן פטור כאמור.
  4. הצדק הוא עם המבקש בטענתו כי בתגובתה לבקשה להפקדת ערובה, נמנעה המשיבה מלהציג ראיות מפורטות, כגון מסמכים פיננסיים כאלו ואחרים התומכות בחוסנה הכלכלי.  מן הראוי היה כי יוצגו על ידה מסמכים, אשר יציגו בפני ערכאה זו תמונה מלאה באשר למצבה הכלכלי של החברה, כפי שנדרש מחברה-תובעת אשר כנגדה מוגשת בקשה להפקדת ערובה במסגרת הליך משפטי.
  5. אף על פי כן, מתוך עיון בתצהיר ראיותיה העיקריות אשר הוגשו מטעם המשיבה בהליך, עולה כי המדובר בחברה ידועה ומכרת ברחבי העולם. בנוסף המדובר בחברה אשר לה פעילות כלכלית משמעותית בישראל, והיא גובה דמי רישיון בלתי מבוטלים עבור השימוש בישראל בסימני המסחר אשר בבעלותה. מכאן כי יש ממש בטענת המשיבה לפיה סימני המסחר הרשומים על שמה בישראל, הינם בעל ערך כלכלי מהם ניתן יהא להיפרע במידת הצורך. סימני מסחר רשומים הינם נכס סחיר ועביר (ראו: ת.א. (ת”א) 38462-12-09 Proneuron נ’ טבע (פורסם בנבו, 17.10.2010)). ככאלה, סימני מסחר, הם בבחינת נכסים אשר דבר קיומם עשוי לפעול לטובת בעליהם, ולפטרם בנסיבות העניין מהצורך בהפקדת ערובה. כך נקבע בת.א (ת”א) 63707-01-14  טוגו – הנעלה והלבשה בע”מ ואח’ נ   River Light V.L.Pתקדין-מחוזי (21.5.2014). להלן יובאו הדברים כלשונם:

“צודקים המבקשים בטענתם, כי המשיבה נמנעה מלהציג מסמך פיננסי התומך באיתנותה הפיננסית. עם זאת, מדובר בחברה מוכרת בעולם, אשר הצהרותיה בנוגע לאיתנותה הפיננסית לא נסתרו ואף נתמכו בתצהיר, ויש ממש בטענתה כי רשומים על שמה סימני מסחר בישראל, המהווים נכס”, לענייננו.” (הדגשות אינן במקור)

  

  1. בענייננו, הצדדים טענו ארוכות באשר לסיכויי ההתנגדות להתקבל/להידחות. מפי המבקש נשמעו טענות הנוגעות להעדר חשש לדמיון מטעה בין הסימן המבוקש לבין סימן המתנגדת. זאת בעוד שמפי המתנגדת נשמעו טענות הפוכות, כמו גם טענות ביחס לחשש מפני יצירת תחרות בלתי הוגנת במסחר, לו ירשם הסימן המבוקש.
  2. איני סבורה כי במסגרת ההחלטה דנן יש להידרש לדיון בסיכויי ההתנגדות להתקבל או להידחות. הכרעה בעניין זה מצריכה קיומו של דיון הוכחות במסגרתו ישמעו העדים מטעם הצדדים ויושמעו סיכומי הצדדים. החלטה בבקשה להפקדת ערובה אינה המקום לדיון בסוגיות אשר עלו במסגרת הליך ההתנגדות כנגד הסימן המבוקש. כך, אף איני רואה מקום לדון בפסיקות השונות אשר ניתנו על ידי ערכאות שיפוטיות ברחבי העולם, וצורפו מטעם המבקש כתמיכה לטענתו בדבר סיכוייה הנמוכים לכאורה של ההתנגדות להתקבל. בהקשר זה, כבר נפסק כדלקמן בפרשת ל.נ. הנדסה ממוחשבת, בעמ’ 10:

“בדרך כלל אין זה ראוי להכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד או קלושים מאוד.”

 

  1. יחד עם זאת, מהתבוננות בסימן המבוקש אל מול סימן המתנגדת, קיים קושי מה להשתחרר מהרושם הקיים לפחות לכאורה ועל פני הדברים, בדבר דמיון כלשהו ביניהם. זאת כמובן מבלי שיוכרע דבר בשלב זה בשאלת קיומו של דמיון מטעה בין הסימנים שמהותו היא בלבול ציבור הצרכנים. לפיכך, אין בידי לקבוע בשלב זה כי המדובר בהתנגדות שסיכוייה להתקבל מופרכים אפריורית.
  2. לאור כל האמור לעיל, מאחר שעולה מראיות המתנגדת כי הינה חברה-תובעת מוכרת וידועה בעולם, בעלת סימני מסחר רשומים בישראל אשר הינם, על פניו, בעלי ערך כלכלי לא מבוטל ואשר הם-הם הבסיס לפעילותה הכלכלית של המתנגדת בישראל; ובהתחשב בכך שהמדובר, לכאורה בהתנגדות שסיכוייה להתקבל אינם קלושים או מופרכים, סבורה אני כי במקרה שלפני חל החריג הקבוע בסעיף 353א’ לחוק החברות לפיו “נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיובה בערובה” של המשיבה. זאת, מבלי להכריע בשלב זה דבר לגופו של עניין בטענות אשר הועלו במסגרת הליך ההתנגדות.
  3. לסיכום, לא מצאתי כי יש לתהות באשר ליכולתה של המשיבה לשלם את הוצאות המבקש במידה שהתנגדותה תדחה. מעבר לכך, ספק בלבי האם חששו של המבקש שמא לא יעלה בידי המשיבה לשאת בהוצאותיו כנה הוא, אם לאו.
  4. סוף דבר, בהתחשב בכלל נסיבות המקרה שלפני ובשיקולים הקבועים בדין לעניין  חיובה של חברה-תובעת בהפקדת ערובה לטובת הנתבע, הריני דוחה את הבקשה. המבקש יישא בהוצאות שכ”ט המשיבה, כתוצאה מהצורך להשיב לבקשה זו, בסך 1,500 ₪ (לא כולל מע”מ). סכום זה ישולם תוך 20 ימים מהיום, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד ההחלטה ועד ליום התשלום בפועל.

 

 

 

 

 

 

 

יערה שושני כספי

פוסקת בקניין רוחני

 

 

 

 

 

 

 

ניתן בירושלים ביום       ט’ טבת תשע”ו

31 דצמבר 2015

Chanel-No.5

האם אפשר לרשום סימן מסחר על מספר ?

חברת הבשמים שנל בעל סימן המסחר NO 5 מבקשת למנוע מיצרנית שוקולד אוסטרלית לעשות שימוש במספר 5.

חברת שוקולד אוסטרלית הגישה בקשה לרישום סימן מסחר על הספרה 5 בנוגע למוצרי שוקולד. שנל הגישה התנגדות לבקשה זו במטרה למנוע מיצרנית שוקולד אוסטרלית לרשום את הספרה 5 בנוגע למצרי שוקולד. שנל טוענת, כי הספרה 5 מזוהה עמה בכל רחבי העולם וכי אף כי מדובר במוצרי שוקולד ולא במוצרי בישום ישנו חשש כבד להטעיית הצרכן. מה אתם אומרים? האם הייתם טועים לחשוב שהשוקולד הינו תוצרת שנל.

האם ניתן לרשום סימן מסחר על מספר ?

ככלל ניתן לרשום סימני מסחר על מספרים וכאלו נרשמו בישראל ובכל רחבי העולם. כך למשל רשמה חברת התעופה בואינג את סימני המסחר 737 ו- 747. אינטל רשמה את הספרות 486 ו- 586 על המעבדים שלה, חברת האופנה ליוויס רשמה את הספרות 501 בקשר למוצרי ג’ינס וכו’.

גם בישראל בהתאם לפקודת סימני המסחר ולהוראות הרלוונטיות של לשכת סימני המסחר ניתן לרשום סימן מסחר על מספר כשלעצמו, אולם הדרישה המרכזית הינה שהמספר יעמוד בתנאי של “אופי מבחין”, כלומר יהיה בו כדי להבחין בין מוצרי בעל הסימן המבוקש למוצרי המתחרים.

כך למשל מספר בודד שאינו מעוצב לא ייחשב בעל אופי מבחין. גם צירוף של שתי ספרות בלבד עשוי להיחשב כחסר אופי מבחין מאחר והוא נפוץ כמציין מטרות מסחריות כגון מידות, כמויות וכו’.

לעומת זאת, צירוף של שלוש ספרות ויותר ייחשב כסימן מסחר בעל אופי מבחין. כך למשל נרשם בהצלחה סימן המסחר 800 בבעלות חברת לימודי הפסיכומטרי 800. כך למשל בישראל נרשמו הסימנים הבאים: 747 (חברת בואינג), 012,  No. 5 (שנל), 015 (קווי זהב) וכו’.

משרדנו מתמחה ברישום סימני מסחר בישראל וברחבי העולם. בכל שאלה אתם מוזמנים לפנות למשרדנו בטלפון 03-6966484 או באמצעות האתר www.sivan-law.com

 

 

TT

פיצוי בסך 41 מיליון דולר לזכות מעצבת העל טורי ברץ בגין הפרת סימן מסחר !

בית המשפט המחוזי בניו יורק חייב חברת אופנה מקומית בארה”ב לשלם למעצבת העל טורי ברץ סך של 41 מיליון דולר ! כן, בתי המשפט בארה”ב יודעים לפסוק פיצויים בהיקפים מכובדים, המסייעים בהרתעת מפירים פוטנציאלים ומהווים פיצוי יעיל לתובעים בתחום האופנה.

טורי ברץ, מעצבת צעירה, התחילה את דרכה משנת 2004 בתערוכה שבה הציגה את עיצוביה, שנחטפו מעל המדפים כבר באותו היום. טורי הפכה מעקרת בית בעלת שישה ילדים לאייקון אופנה ולאחת הנשים העשירות ביותר בעולם. המותג טורי ברץ רשם לאחרונה הכנסות של קרוב ל 800 מיליון דולר ושוויו מוערך בכ-  3.5 מיליארד דולר.

כל זה התחיל כאשר המעצבת עיצבה לוגו ייחודי לתכשיטיה בצורה של TT מעוצב ויצאה בליין של צמידים, שרשראות פריטי אופנה ייחודיים הנושאים את הלוגו הייחודי. במטרה להגן על זכויותיה רשמה טורי ברץ סימן מסחר בארה”ב על אלמנט ה- TT (שתי אותיות T מחוברות) המעוצב’ המעטר את התכשיטים והצמידים שלה.

לאחרונה, גילתה המעצבת כי חברה מקומית החלה לייצר תכשיטים וצמידים הנושאים סימן שכמעט זהה לסימנה הייחודי. טורי הגישה לבית המשפט תביעה נגד החברה המקומית, אשר קיבל את תביעתה וחייב את החברה המקומית בתשלום סך של 41 מיליון דולר בגין הפרת סימן מסחר.

רישום סימן המסחר בזמן השתלם לטורי ברץ ואפשר לה להלחם בתופעת הזיופים והחיקויים שפרצו כפטריות לאחר הגשם בעקבות פריצתה המטאורית לשוק, תוך פיצוי הולם על השקעותיה והוצאותיה המשפטיות.

יוצרים ומעצבי אופנה – רשמו סימן מסחר וכך תגנו על העיצובים הייחודיים שלכם בפני חיקויים וזיופים. הסיפור של טורי ברץ מוכיח, כי רישום סימן מסחר גם ישתלם לכם בעתיד.

converse

האם קונברס זכאית לבלעדיות בעיצוב נעלי האול סטאר ולהגנה של סימן מסחר?

אתם בוודאי מכירים את נעלי האול סטאר, נעלי בד עם סוליית גומי, שלושה פסים, מגן פלסטיק קדמי ולוגו בצורת כוכב המופיע בדרך כלל בצידי הנעל. אלו נעליים ידועות שזכו לתהילה עוד בשנות ה – 80 ונקראו על שמו של  שחקן הכדורסל צ’אק טיילור (Chuck Taylor All star). הנעליים יוצרו לראשונה ב-1917 כנעלי כדורסל ושמן המקורי היה “אול סטאר”  .

בשנות ה- 60 החלו נעלי אולסטאר להימכר בצבעי שחור לבן בלבד, אולם במרוצת השנים החלו להימכר בצבעים ובגזרות שונות וזכו לפופולאריות מאין כמוה. על פי הערכה כללית נמכרו עד היום קרוב ל 750 מיליון זוגות נעליים. אולסטאר נחשבת לנעל הנמכרת ביותר בהיסטוריה עד היום. בשנת 2003 קנתה חברת נייק את חברת קונברס בסכום של כ- 310 מיליון דולר.

לאחרונה החלה חברת קונברס להגיש תביעות נגד שורה ארוכה של חברות אופנה (31 חברות) המפיצות נעליים בעלי מאפיינים הדומים למאפייני נעלי אול סטאר, למשל Sketchers, FILA, Ed Hardy   Kmart , H&M ועוד.

בכתבי התביעה טענה חברת קונברס כי חברות אלו מוכרות חיקויים מטעים של נעלי צק טיילור המקוריות, תוך הטעיית ציבור הצרכנים ומפרות את סימנה המסחרי הרשום מס’ 4398753 כפי שנראה בתמונה:

Converse-Registration_Page_1

סימן המסחר הרשום שבבעלות קונברס מתאר את המאפיינים הבאים:

  • מעטפת הגומי המקיפה את הסוליה בעלת שני הפסים והכיסוי הקדמי של הנעל
  • המגן הקדמי מגומי (BUMPER)
  • העיצוב של המגן הקדמי ותבנית היהלומים בקדמת הנעל.

קונברס טענה כי הנעליים הנמכרים על ידי חברות אלו עולים כדי הטעיית הצרכן, הפרת סימן מסחר רשום, דילול סימן מסחר, תחרות בלתי הוגנת ועילות תביעה נוספות.

האם קונברס זכאית לבלעדיות במאפיינים אלו של נעלי האול סטאר?

שאלה טובה ובתי המשפט בארה”ב טרם הכריעו בסוגיה. מחד מדובר אכן בנעל אשר שמה הולך לפניה ואשר העיצוב הייחודי שלה זכה למוניטין רב בשנים כתוצאה משימוש אינטנסיבי בינלאומי, המצדיק פרישת מטריית ההגנה המשפטית על העיצוב הייחודי שלה בין אם נרשם ובין אם לא (אגב, הסימן נרשם רק בשנת 2013) בדומה להגנה שניתנה (ולו באופן חלקי)  לנעלי הנשים של מעצב האופנה הנודע לובוטין בעלות הסוליה האדומה.

מאידך, מתן בלעדיות על מעטפת הגומי בחלק הקדמי של הנעל למשל משמעו מתן הגנה לאלמנט פונקציונאלי, והרי לפי פסיקות בתי המשפט לא ניתן לפרוש את הגנה על מאפיין עיצובי פונקציונאלי שימושי של מוצר אופנה.

הפסים השחורים שבצידי הסוליה אינם פונקציונאליים ונראה כי ניתן יהיה להגן עליהם. לגבי הבמפר מגומי בחלק הקדמי של הנעל, מחד ניתן לטעון, כי מדובר באלמנט פונקציונאלי, שנועד להגן על האגודל ומאידך ניתן לומר כי, מדובר באלמנט עיצובי ויזואלי בלבד, שכן אין בו כשלעצמו כדי להגן על האגודלים מעבר לכל נעל אחרת. יצוין, כי ההגדרה בחוק האמריקאי לנושא הפונקציונאליות אינה פשוטה כלל.

חברת ניו באלנס המייצרת את נעלי PF FLAYERS החליטה מצידה להקדים תרופה למכה והגישה לאחרונה תביעה לבית המשפט בארה”ב להצהיר על כך, כי קונברס אינה זכאית לבלעדיות בשימוש במאפייני נעלי האול סטאר בהקשר לנעלי ספורט (במפר מגומי, כיסוי גומי ופסים בסוליה). ניו בלנס אף הגישה בקשה לבטל את סימנה המסחרי הרשום של קונברס מאחר ולטענתה המאפיינים האלו אינם בעלי אופי מבחין ואין בהם כדי להצביע על קונברס דווקא כיצרנית הנעליים.

ראו כיצד נראים נעלי ה-  PF FLAYERS ושפטו בעצמכם:

PF FLAYERS

כמובן שיש לשאול גם את השאלה הבאה, האם המאפיינים הייחודיים של נעלי אולסטאר הפכו במרוצת השנים לכה רווחים ומקובלים בתעשיית האופנה עד שקהל הצרכנים לאו דווקא מזהה את המאפיינים האלו עם קונברס? במידה וזה המקרה ייתכן וניתן יהיה לבטל את הסימן המסחרי של קונברס באופן שמאפיינים אלו יהפכו לחופשיים לשימוש ציבור הצרכנים.

מה אתם חושבים כשאתם רואים נעליים כאלו? על מה אתם חושבים ? על נעלי קונברס או  על נעלי H&M או סקטצ’רס?

כך או כך, בקרוב נהיה עדים לאחד מקרבות הענקים היקרים ביותר בעולם האופנה. מעניין יהיה לעקוב אחר תוצאות ההליכים האלו להן עשויות להיות השפעה מכרעת על הגנת הקניין הרוחני בתעשיית האופנה.

מאמר זה הנו לצורכי התרשמות בלבד, אין באמור לעיל כדי להוות משום ייעוץ משפטי כלשהו ומומלץ להיוועץ בעו”ד הבקיא בתחום.

לכל שאלה אתם מוזמנים לפנות לעו”ד יוסי סיוון, עורך דין אופנה וקניין רוחני.

vans

ביהמ”ש האירופי: סימן הגל של חברת VANS אינו כשיר לרישום כסימן מסחר

האיחוד האירופי: סימן הגל של vans  לא ניתן לרישום כסימן מסחר

 

חברת אופנה האמריקאית  VANS הידועה בעיקר במוצרי ההנעלה והספורט שלה ניסתה בשנת 2011 לרשום את הלוגו שלה הנראה בצורת גל לאורך הנעל כסימן מסחר באיחוד האירופי במטרה למנוע ממתחריה לעשות שימוש במאפיין הגל.  רשם סימני המסחר באיחוד האירופי דחה את הבקשה ולאחרונה נדחה אף הערעור שהגישה חברת VANS לבית המשפט האירופי לצדק.

סימן הגל אותו ניסתה לרשום חברת VANS נראה כך:

 

vans wave

על מנת שניתן יהיה לרשום לוגו כסימן מסחר בעל הסימן חייב להוכיח כי סימן המסחר הינו בעל אופי מבחין אינהרנטי או לחילופין כי הלוגו זכה למשמעות משנית (secondary meaning), כלומר שהלוגו הינו כה מפורסם עד  כדי כך שעקב השימוש האינטנסיבי בו, הפך להיות מזוהה עם בעל הסימן בלבד.

 

במקרה זה עלתה השאלה האם הצרכן הסביר היה מזהה את הלוגו המבוקש עם חברת VANS. דוגמא ללוגו בתחום האופנה שזכה ל – משמעות משנית הינו הוא סימן שלושת הפסים של אדידס למשל. סימן שלושת הפסים של אדידס הינו כה ידוע עד כי ציבור הצרכנים בענף מוצרי הספורט יזהה כל פריט לבוש הנושא עליו את שלושת הפסים המקבילים עם חברת אדידס.

 

בענייננו, ערכאת הערעור קבעה, כי סימן הגל פשטני מידי ומשמש כתבנית או קישוט גרידא ולא כסימן המצביע על מקור הטובין וכי כאשר מדובר בסימנים פשטניים הבנויים מצורת גיאומטרית בסיסית קשה לקהל הצרכנים לזהות סימנים אלו עם יצרן כלשהו. כך פסק בית המשפט הגבוה לצדק בעניין זה:

 

However, a sign which is excessively simple and is constituted by a basic geometrical figure, such as a circle, a line, a rectangle or a conventional pentagon, is not, in itself, capable of conveying a message which consumers will be able to remember, with the result that they will not regard it as a trade mark unless it has acquired distinctive character through us…”

 

חברת ונס כשלה מלהוכיח כי הלוגו שלה זכה למשמעות משנית כתוצאה משימוש, בעיקר מאחר והראיות שהגישה התייחסו לנתונים שהיא עצמה אספה ולא הסתמכו על סקרי דעת קהל אובייקטיבים.

 

ערכאת הערעור של בית המשפט האירופי לצדק קבעה, כי ונס כשלה מלהוכיח שחלק גדול מהציבור באיחוד האירופי מזהה את הלוגו הגלי כמייצג את חברת VANS.

 

המסקנה שניתן ללמוד מההחלטה היא שעל מנת להצליח לזכות בבלעדיות במותג אופנה יש לאמץ לוגו או שם בעל אופי מבחין כשלעצמו, לוגו ייחודי שניתן לזיהוי ואבחנה על ידי הצרכן ויש להימנע ככל הניתן מאימוץ סימנים גראפיים, שניתן לראות בהם כסוג של קישוט, או עיטור, המקובלים בתחום האופנה.

אין באמור לעיל כדי להוות משום חוו”ד משפטית כלשהי אין להסתמך על האמור ומומלץ להיוועץ בעורך דין הבקיא בתחום.

לכל שאלה הנכם מוזמנים לפנות לעו”ד יוסי סיוון, עו”ד קניין רוחני

 

download

ייבואן מקביל שים לב ! בית המשפט העליון קובע לראשונה מהן המגבלות השיווקיות החלות עליך

בפסק דין חשוב שניתן לאחרונה על ידי בית המשפט העליון בעניין טומי הילפיגר נ’ מחסני היבואן נקבעו לראשונה מהן המגבלות החלות על הפעולות השיווקיות של ייבואן מקביל, העוסק בייבוא מותגים בינלאומיים לישראל.

במאמר זה נסקור בקצרה מהו ייבוא מקביל ומהם הכללים המנחים שנקבעו על ידי בית המשפט העליון.

מהו ייבוא מקביל?

ייבוא מקביל הנו ייבוא המתבצע שלא דרך היבואן “הרשמי” הקשור במערכת חוזית מול היצרן בחו”ל. לעיתים רבות היבואן הרשמי מקבל אף זכות בלעדית לשווק מטעמו של היצרן את הסחורה בישראל.

היבואן המקביל לעומת זאת, רוכש את סחורתו המקורית של היצרן בחו”ל מספקים שונים ולא ישירות מהיצרן, מייבא ומשווק אותה בישראל, בדרך כלל במחירים נמוכים יותר מהיבואן הרשמי ובאופן זה מתחרה עמו באופן ישיר.

נקודת המוצא היא כי ייבוא מקביל מותר בישראל ואף במדינות רבות בעולם ואולם בכל מדינה כללים ומגבלות שונות בנושא ייבוא מקביל. כך למשל הכללים באיחוד האירופי שונים לחלוטין מהכללים הנהוגים בישראל או בארה”ב.

חשוב לציין, כי ייבוא מקביל חשוב מאוד למשק הכלכלי המודרני בשל תרומתו לפתיחת השוק לתחרות, להורדת מחירים ולבלימת ניצול לרעה של יבואן בלעדי. מצד שני, ישנו חשש כי בחלק מן המקרים היבואן המקביל יעשה שימוש לרעה בזכות זו ויהיה מעין “טרמפיסט” שייהנה מן ההפקר מעלויות החדירה לשוק וההשקעה של בעל הזכויות בסימן המסחר ובכך יקצור פירות שלא לו. על כן קבע בית המשפט שורה של כללים מנחים מה אסור ומה מותר בכל הנוגע לייבוא מקביל.

דיני סימני המסחר

מאחר ובייבוא מקביל משווקים מוצרים הנושאי על גבם סימנים מסחריים רשומים ומוכרים היטב של מותגים בינלאומיים, עולה השאלה באילו נסיבות ייחשב ייבוא מקביל להפרה של סימן המסחר של בעל הזכויות (היצרן)?

ראשית, נקודת המוצא היא כי ככל והמדובר בייבוא של סחורה מקורית לא מתקיימת הפרה של סימן מסחר. בית המשפט העליון קבע בהלכה בעניין פזכים, כי לא תיתכן הפרה כל עוד מדובר במוצר המקורי ואילו בפסק הדין בעניין טוטו זהב שניתן מאוחר יותר נקבע, כי ייבוא מקביל של סחורה מקורית עולה כדי”שימוש אמת” בסימן המסחר וחוסה תחת ההגנה שבבסעיף 47 לפקודת סימני המסחר.

על מנת לקבוע האם מדובר ב”שימוש אמת” קבע בית המשפט העליון את מבחני העזר הבאים:

  • מבחן הזיהוי
  • מבחן חיוניות השימוש
  • מבחן חסות היצרן

מבחן הזיהוי – ייבואן המייבא חולצות מקוריות של מותג בינלאומי למשל, עונה על המבחן הראשון שכן מדובר בסחורה מקורית שנושאת על גבה סימן זהוי מקורי של היצרן.

מבחן חיוניות השימוש – לצורך שיווק המוצרים המיובאים על ידי היבואן המקביל נדרש היבואן המקביל לעשות שימוש בסימן המסחר המקורי המזוהה עם המותג, שאחרת לא ניתן יהיה לשווק, לפרסום או להציג את מוצריו בפני הצרכן. בית המשפט קבע כי יש לראות בכל שימוש בסימן המסחר לצורך שיווק הסחורה שאליה הוא צמוד כשימוש חיוני שאינו מהווה הפרת סימן מסחר.

מבחן חסות היצרן – במסגרת מבחן זה יצטרך היבואן המקביל להוכיח כי השימוש בסימן המסחר המוגן אינו יוצר הסתברות לכך שהצרכן הסביר יקבל את הרושם לכך שמדובר בפעילות שיווקית הנהנית מחסותו של היצרן, בעל הסימן.

מתי חלה חובת הבהרה לגבי העדר חסות של היצרן?

במקרים בהם ישנה מערכת יחסים נמשכת בין היבואן המקביל לרוכש כגון מכירת כלי לרכב למשל, אשר האחריות בינה בעלת חשיבות עליונה, יצטרך המשווק להדגיש באופן בולט בערוצי השיווק שלו, כי אינו פועל בחסותו של יצרן הרכב, שהוא בעל הסימן.

לעומת זאת, בתחום שבו המוצרים נמכרים מהיבואן המקביל לצרכן במחירים נמוכים וכאשר הצרכן אינו מצפה לרכוש אותם דווקא בחסות היצרן וכן במקרים שישנה חשיבות פחותה לשאלת האחריות, תוטל חובה פחותה בהדרגתה להבהיר כי המוכר אינו פועל בחסות היצרן.

בית המשפט העליון הדגיש, כי במקרים אשר היבואן המקביל מוכר מוצרים נחותים בעלי איכות פחותה (סוג ב’) של אותו יצרן תחול עליו החובה להדגיש את השוני האמור.

מתי יכול להיווצר רושם מוטעה כאילו היצרן נותן חסותו ליבואן המקביל?

רושם מוטעה כאמור עלו להיווצר כאשר היבואן המקביל עושה שימוש בסימן המסחרי במסגרת שם של עסקו או החנות שלו.

בנסיבות פסק הדין בעניין טומי הילפיגר כאמור, כינה היבואן המקביל את חנותו בשם: “מחסן היבואן טומי הילפיגר”. בית המשפט העליון קבע, כי השימוש בשם המסחרי טומי הילפיגר במסגרת שמה של החנות עצמה עלול ליצור הטעיה פוטנציאלית כאילו המדובר בסוכן רשמי של טומי הילפיגר בישראל ועל כן מהווה הפרה של סימן מסחר.

יחד עם זאת, נקבע כי, בנסיבות אלו שבהן נמכרו חולצות ופריטי אופנה מקוריים של טומי הילפיגר לא חלה על היבואן המקביל חובת ההבהרה כי אין מדובר בסוכן מורשה של טומי הילפיגר, שכן אין מדובר במוצרים המחייבים מערכת יחסים מתמשכת בין היבואן המקביל לצרכן. המדובר בסך הכל בפריטי לבוש הנרכשים ברכישה חד פעמית. כמו כן, חנות היבואן המקביל במקרה זה עוצבה באופן שונה מחנות היבואן הבלעדי (סקאל) ובסביבה פחות יוקרתית מזו של היבואן הבלעדי באופן שהצרכן לא היה מתרשם כי היבואן המקביל פועל בחסות טומי הילפיגר.

עוד נקבע כי השימוש שעושה היבואן המקביל בכתובת הדומיין www.tommy4less.co.il

אינו מהווה הפרת סימן מסחר על אף שהוא מכיל חלק מסימן המסחר הרשוםמאחר ולא מתקיים מבחן חסות היצרן, שכן שם המתחם כולל תוספת משמעותית לשם “טומי” (4LESS) באופן המונע כל חשש להטעיית הצרכנים כאילו המדובר באתר שבחסות חברת טומי הילפיגר.

דיני עשיית עושר ולא במשפט

דיני עשיית עושר ולא במשפט קובעים, כי מי שהתעשר שלא כדין על חשבון חברו חייב להשיב לו  את ערך זכייתו. במישור עשיית עושר ולא במשפט ייתכן ותקום עילה לבעל הסימן או ליבואן הרשמי מקום בו מאמצי השיווק של היבואן המקביל “תופסים טרמפ” על מאמצי השיווק וההשקעה בשיווק של בעל סימן המסחר הרשום.

אלא שעל מנת לעמוד בתנאי זה ישנה דרישה כי לפעולותיו של הייבואן המקביל יתווסף “יסוד נוסף” ההופך את ההתעשרות של היבואן המקביל לבלתי צודקת, כגון פעולות פסולות ובלתי הוגנות, פרסום מידע כוזב, והפרת עוולות אחרות.

נסיבות אלו עשיות להתקיים למשל כאשר היבואן המקביל עוקב אחר מסע פרסום משמעותי שנועד לאפשר “חדירה” של מותג חדש לשוק הישראלי, אשר בו השקיע היבואן הבלעדי משאבים ניכרים. חשוב לציין, כי בית המשפט העליון הבהיר את דעתו, כי עילה זו מתקיימת רק בנסיבות חריגות כגון: “טפילות” יוצאת דופן או הטעייה של היבואן המקביל.

בסופו של דבר קבע כית המשפט העליון בפסק הדין בעניין טמי הילפיגר כי השימוש של מחסני היבואן בשם “מחסן היבואן טוי הילפיגר” מהווה הפרת סימן מסחר ואסר עליו לעשות שימוש בשם זה.

כמו כן, הורה בית המשפט העליון למחסני היבואן להבהיר ללקוחותיו כי אינם פועלים בחסות חברת טומי הילפיגר וזאת באופן אקטיבי ושוטף. כן הורה בית המשפט העליון למחסני היבואן לציין באופן בולט בדף הפתיחה של אתר האינטרנט שלהם, כי החנות אינה פועלת בחסות טומי הילפיגר.

לפסק הדין בעניין טומי הילפיגר חשיבות עצומה בכל הנוגע להתנהלות השיווקית של ייבואנים מקבילים ולחשיפתם לתביעות משפטיות מצד יבואנים בלעדיים ומצד היצרנים בחו”ל. על יבואן מקביל להקפיד היטב כי הוא עומד במבחנים שנקבעו על ידי בית המשפט לעיל, אחרת הוא עשוי למצוא עצמו חשוף לתביעות משפטיות יקרות ומיותרות הן מצד היבואנים הבלעדיים והן מצד היצרנים בחו”ל.

בכל שאלה בנושא ייבוא מקביל הינכם מופנים לעו”ד יוסי סיוון, עו”ד קניין רוחני המתמחה בדיני הייבוא המקביל בישראל ובמדינות נוספות ברחבי העולם

אין באמור לעיל כדי להוות משום חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי כלשהו ומומלץ להיוועץ בעו”ד.

לכל שאלה או הבהרה הינכם מוזמנים לפנות לעו”ד יוסי סיוון 03-6966484

Deadmau5

מלחמת העכברים – האם לדיסני מונופול על אוזני העכבר?

האם דיסני זכאית לקבל מונופול על אוזני העכבר של מיקי מאוס?   שאלה זו נדונה בימים אלו ברשם סימני המסחר בארה”ב בעקבות התנגדות שהגישה חברת דיסני נגד דמות העכבר של הדיגי’י הידוע Deadmau5. 

Deadmau5 הוא שם הבמה של מפיק האוס קנדי מוכר בשם ג’ואל תומאס צימרמן הנחשב לאחד הדיג’יים הטובים בעולם. מקורו של השם Deadmau5 הוא בתקלה במחשבו האישי של הדיג’י. בבדיקת מחשבו התגלה, כי התקלה נבעה מעכבר שחדר  למארז המחשב ומצא שם את מותו. מאז מכנים אותו חבריו   dead mouse  ומכאן שמו המקוצר Deadmau5. להסבר מפורט ראו בויקיפדיה ערך Deadmau5.

גו’אל מופיע מזה מספר שנים ברחבי העולם ונחשב לאחד מהדיג’יים המצליחים ביותר בעולם המגלגל הכנסות של מיליוני דולרים בשנה.

ג’ואל הגיש בקשה לסימן מסחר בארה”ב על דמות העכבר שלו בעלת עיניים גדולות, כפי שנראית כאן בתמונה וזאת על מנת להגן על דמות העכבר בה הוא עושה שימוש מזה מספר שנים. הבקשה לסימן המסחר של ג’ואל הוגשה בנוגע לתוכנות מחשב, דברי דפוס, ביגוד, משחקים ועוד.

חברת דיסני, בעלת הזכויות בדמות העכבר המפורסם ביותר בעולם מיקי מאוס  הגישה התנגדות לסימן של ג’ואל בטענה שמדובר בדמות דומה דמיון מטעה לדמות של מיקי מאוס שנחשבת בעולם לסימן מסחר מוכר היטב.

דיסני טענה שאוזני העכבר כמעט זהים למיקי מאוס וכי בהתרשמות הכוללת ישנו דמיון מטעה בין הסימנים  המצביע על חשש להטעיית צרכנים ולדילול דמותו של מיקי מאוס, שנרשמה כסימן מסחר במספר וריאציות.

דיסני ביקשה לערוך השוואה בין צללית האוזניים השחורה של מיקי מאוס לבין הצללית הכלולה בסימן המבוקש על ידי גו’אל וטענה, כי יש לדחות את בקשתו של גו’אל על יסוד הדמיון בין הצלליות.

הסימן הרשום של דיסני:

Disney

אלא שמהודעת ההתנגדות עולה, כי אין בבעלותה של דיסני סימן רשום על הצללית השחורה של העכבר, כפי שהתיימרה דיסני לטעון, אלא על וורסיות כאלו ואחרות של אוזני העכבר, כפי שניתן לראות  בתמונה למעלה. דיסני צירפה אסמכתאות לסימנים רשומים רבים אך אף אחד מהם אינו כולל את הצללית השחורה אליה השוותה בפועל את סימנו של גו’אל.

האם יש חשש להטעייה בין דמות העכבר של  Deadmau5 לדמות של מיקי מאוס? איננו סבורים שכן. איננו רואים דמיון העולה כדי חשש להטעיה בין הדמויות האלו, בטח ובטח כאשר המדובר בדמות הקשורה בתודעת הציבור לדיג’יי הידוע ולמוסיקת האוס . דמות העכבר של הדיג’יי עם העיניים הגדולות והאוזניים המוארכות מבליטות בצורה ברורה את סימנו של ג’ואל מדמותו של מיקי מאוס ונדמה, כי כל ילד יידע להבחין ביניהם.

גם איננו רואים כל ניסיון להיבנות מהסימן של דיסני או לנצל את המוניטין של דיסני, שכן מדובר בדיג’יי מצליח בזכות עצמו, שהתפרסם הודות לכישוריו המוזיקליים ולא לדמות העכבר אליה הוא נקשר בקרב הציבור.

עולות גם שאלות רבות לגבי אופן התנהלותה של דיסני שהרי דיסני לא תבעה אותו על השימוש אלא על הניסיון לקבל סימן מסחר רשום על דמות העכבר שלו. נשאלת השאלה אם כן, אם סברה דיסני, כי ישנו חשש להטעייה מדוע לא עשתה כן במשך שנים שבהם עושה הדיג’י שימוש בעכבר?

ניסיונה של דיסני לקבל בלעדיות על עכבר עם אוזניים גדולות נראית חריגה למדי ועשויה להיחשב כפוגעת באינטרס התחרות בשוק.

דמות העכבר של  Deadmau5 הקשורה במוסיקת האוס קולנית מרוחקת שנות אור מדמותו החביבה של מיקי מאוס, עליה גדלנו ואיננו רואים כיצד דיסני תיפגע מרישום סימנו של גו’אל.

יש לזכור, כי דיני סימני המסחר נועדו למנוע הטעייה בקרב הצרכנים ואיננו רואים הכיצד תתרחש הטעייה שכזו בפועל.

hershey chocolad

ארה”ב: הלוגו של סנאטור הרשי מפר את סימנה המסחרי של חברת השוקולד  HERSHEY

שופט בית המשפט המחוזי בארה”ב הורה לסנטור סטיב הרשי לשנות את הקמפיין הפרסומי שלו הנושא לוגו הדומה לסימנה המסחרי של חברת השוקולד HERSHEY .

הלוגו של הסנאטור HERSHEY נראה כך:

hershey senat

בשנים 2002 ו- 2010 השיק הסנטור קמפיין פרסומי ובו לוגו הנושא אותיות לבנות על רקע חום. חברת השוקולד HERSHEY מפנסלבניה התנגדה לקמפיין מאחר והוא כלל אותיות וצבעים הדומים עד כדי הטעייה לסימנה המסחרי. בהתאם, הגישה חברת השוקולד בקשה לצו מניעה זמני נגד הסנאטור בגין הפרת סימן מסחר.

השופט וויליאם קווארלס קבע כי הגם שהוא אינו סבור, כי ישנו חשש להטעייה בין פעילותו הפוליטית של הסנאטר לבין מוצרי השוקולד של HERSHEY , הרי שישנו חשש לכך שציבור הצרכנים יסבור בטעות כי הסנאטר “קשור בדרך כלשהי” עם חברת השוקולדים ועל כן הורה לסנאטור לחדול משימוש בעיצוב בצבע חום יחד עם המילים HERSHEY בפונט בולט הדומה לפונטים שבסימנה המסחרי של HERSHEY.

בית המשפט אף קבע, כי גם שימוש פוליטי עשוי להיחשב כ”שירות” למכירה או רכישה של מוצרים והוא כלול בסימן המסחר.

“although the Court agrees that the public is not likely to confuse the Senator with a candy bar, the confusion requirement also encompasses confusion with respect to sponsorship or affiliation,”

הדמיון בין הקמפיין הפרסומי של הסנאטור לסימנה המסחרי של HERSHEY  הנו דמיון מהותי כפי שניתן לראות.  יחד עם זאת, סביר להניח כי בית המשפט בישראל היה דוחה את תביעת חברת השוקולד. לדעתנו המרחק בין מוצרי שוקולד לקמפיין פוליטי הינו רחוק דיו כדי למנוע לא רק טענה של הטעייה, אלא גם טענה של שיוך. מה דעתכם?