פוסטים

copyrights

זכויות יוצרים בצילום שהועלה לאיסנטגרם (ארה”ב)

זכויות יוצרים בצילום באינסטגרם.

העליתם צילום לאינסטגרם? הסכמתם לרישיון שימוש חופשי לאינסטגרם ולא תוכלו לתבוע בזכויות יוצרים אתרי אינטרנט שהציגו את הצילום שלכם באמצעות הטמעת הפוסט מהאינסטגרם שלכם. INSTAGRAM

סטפני סינקלייר היא צלמת מקצועית בארה”ב, שערכה מספר צילומים של נערות קשות יום בגוואטמלה ההופכות בגיל צעיר מאוד לאמהות במשרה מלאה. הצילומים ייחודיים מאוד ומשקפים מציאות עגומה של נערות גוואטמלה.

סטפני העלתה את אחד הצילומים שלה לעמוד האינסטגרם שלה והפכה אותו לפומבי.

משבל הוא מגזין אינטרנטי העוסק בכתבות תוכן בנושאים בעלי השפעה חברתית כלל עולמית.

משבל ראו את צילומי סטפני ניגשו אליה וביקשו את הסכמתה לעשות שימוש באחד הצילומים שלה  במסגרת כתבת תוכן על נשים משפיעות בעולם והציעו לה 50 דולר דמי שימוש בצילום.

סינקלייר סירבה להצעה. משבל התעקשו ועשו שימוש בצילום של סינקלייר מתוך עמוד האינסטגרם שלה באמצעות הטמעת הפוסט הנושא את הצילום (embedded )באתר האינטרנט שלהם .

סינקלייר תבעה את משבל בגין הפרת זכויות יוצרים בצילום.

משבל טענו כי בהעלאת הצילום לאינסטגרם למעשה הסכימה הצלמת לתנאי השימוש של אינסטגרם שלמעשה מאפשרים לאינסטגרם להרשות לצדדים שלישיים לעשות שימוש בצילומים אלו.

לאחרונה הכריע בית המשפט הניו יורק בתביעה ודחה את תביעת זכויות היוצרים של סינקלייר.

בית המשפט קיבל דווקא את טענת משבל וקבע, כי אומנם סינקלייר לא נתנה רישיון שימוש למשבל לעשות שימוש בצילום, אבל בהעלותה את הצילום נתנה לאינסטגרם רשות להתיר לאחרים לעשות שימוש בצילום בהתאם לתנאי השימוש ועל כן לא מתקיימת הפרת זכויות יוצרים.

השופט לא דון במשמעות הטכנולוגית של הטמעת הפוסט הנושא את הצילום באתר משבל, אלא הסתפק בכך כי תנאי השימוש של אינסטגרם מאפשרים לה להתיר לאחרים לעשות בו שימוש.

מסקנה:

צלמים שימו לב, כל תמונה שאתם מעלים לאינסטגרם כפופה לתנאי השימוש של אינסטגרם ואם אתה רוצים למנוע מהצגת הפוסט הנושא את התמונה על ידי אתרים אחרים (לרבות אתרים מסחריים) עליכם להימנע מהעלאתה לאינסטגרם ולהסתפק בהצגתה באתר האינטרנט שלכם במסגרת תיק העבודות שלכם או באתרי מדיה אחרים שאינם כוללים תנאי שימוש המאפשר הרשאה לצדדים שלישיים.

לתנאי השימוש של אינסטגרם  https://www.instagram.com/about/legal/terms/api/

אין באמור לעיל כדי להוות משום ייעוץ משפטי, מומלץ לקבל ייעוץ ספציפי לכל מקרה ומקרה.

drone

מצלם עם רחפן? בדוק האם הצילומים שלך מוגנים בזכויות יוצרים  

צילום באמצעות רחפנים הינו אחת ההתפתחויות המרתקות ביותר בעולם הצילום בשנים האחרונות. תעשיית הרחפנים הבינלאומית משגשגת ועמה מגוון האפשרויות העומדות בפני כל צלם, חובבן או מקצועי כאחד, להעלות כלי טיס לאוויר בדומה לטייסים ולהפיק צילומים מרהיבים ממעוף הציפור ואף להגיע למקומות שכף רגל אדם לא דרכה בהם.

יכולת הצילום הייחודית הקיימת ברחפנים מאפשרת לצלם לתפוס בעדשתו זוויות ייחודיות שעד לפני מספר שנים היו כמעט בלתי ניתנות להשגה ללא השקעה של כספים ומשאבים רבים הכרוכים בשימוש בכלי טיס כגון מסוקים או מטוסים. עם ירידת מחירי הרחפנים בשנים האחרונות, הפך הרחפן לכלי זול יחסית המאפשר צילומים יחודיים באופן זמין לכל צלם.

לאלו מכם העוסקים בתחום צילומים באמצעות הרחפנים ולאלו המתכוונים לעסוק בכך, ישנן סוגיות חשובות שיש לתת עליהן את הדעת בכל הנוגע לזכויות הקניין הרוחני הקיימים בצילומים אלו.

הסוגיה הראשונה היא שאלת הגנת זכויות יוצרים בצילומי רחפנים.

אדם המעלה רחפן לאוויר ומצלם תמונה, יוצר למעשה יצירה המוגנת בזכויות יוצרים מאחר והוא יוצר “יצירת צילום”. באופן עקרוני “יצירת צילום” נחשבת בהתאם לחוק זכות יוצרים ל”יצירה אומנותית” ועל כן מוגנת בדיני זכויות יוצרים. הבעלים בזכויות היוצרים ביצירת צילום הוא הצלם שכן הוא נחשב ל”יוצר” היצירה.

על כן, גם צילום שנוצר באמצעות רחפן זכאי להגנת זכויות יוצרים בדומה לכל צילום אחר ובאופן עקרוני אין זה משנה האם הצילום בוצע באמצעות מצלמה או באמצעות מצלמה המותקנת ברחפן. המשמעות של כך היא שלאף אחד אסור לעשות שימוש בצילום זה ללא קבלת רשות ממפעיל הרחפן, בכפוף לחריגים מסוימים הקבועים בחוק.

אלא שכאן נשאלת השאלה מה קורה בסיטואציה שבה הרחפן מבצע צילומים אוטומטיים של הנוף או הסביבה ללא כל התערבות של מפעיל הרחפן, כלומר רחפן המחליט בעצמו באופן אוטומטי מה לצלם, היכן ומתי באמצעות תוכנה כלשהי המותקנת בו. האם גם צילום שמופק באופן אוטומטי באמצעות הרחפן, כגון באמצעות שימוש במסלול מונחה GPS לרחפן או/ו תוכנה המפיקה באופן אוטומטי תמונות מוגן בזכויות יוצרים?

למרות ההתקדמות המהירה של הטכנולוגיה, עולם המשפט מתקדם באיטיות. נכון לעתה, ביהמ”ש בישראל לא עסק בשאלה בדבר זכויות יוצרים בצילומי רחפנים לא בחן את שאלת הגנת זכויות היוצרים כאשר היצירות נוצרות באופן עצמאי באמצעות מחשב. ולכן, לא ברור כיצד יפעל כאשר שאלה זו תעלה לראשונה.

באופן דומה נשאלת השאלה האם סרטון שצלמה מצלמת אבטחה המצלמת באופן לא מבוקר ואוטומטי מוגן בזכויות יוצרים, שכן הוא נערך באופן אוטומטי באמצעות התוכנה ולא באמצעות בן אנוש. בכלל, האם קיימת דרישה בחוק לכך שהיצירה תבוצע באמצעות אדם ולא באמצעות מכונה או מחשב?

הדין בישראל אינו מספק מענה לשאלה זו והחוק בישראל לכאורה אינו מכיל דרישה, כי היוצר יהא בשר ודם. יחד עם זאת, מפסיקת בתי המשפט ניתן ללמוד כי תנאי לקיומה של זכות יוצרים הינו מעורבותו של בן אנוש בתהליך היצירה. בפסיקה נקבע כי “היצירה צריכה להיות פרי מאמץ, כישרון והשקעה של המחבר, שיקנו לה אופי שונה משל החומרים שמהם עוצבה.”[1]

מכך ניתן לכאורה ללמוד, כי ישנה דרישה כלשהי למעורבות אנושית בתהליך היצירה, שכן מאמץ וכישרון של המחבר הינם מאפיינים אנושיים שאינם תואמים לתוכנת מחשב או מכונה כלשהי.

בהתאם לפסיקת בתי המשפט, על מנת שיצירה תהיה מוגנת באמצעות חוק זכויות היוצרים בישראל, עליה לעמוד בשני קריטריונים אשר הופכים אותה ליצירה מקורית:

  • יצירה עצמאית – עליה להיות פרי יצירתו של המחבר (דרישת המקוריות)
  • יצירתיות או משאב רוחני השקול ליצירתיות (דרישת היצירתיות)

בסיטואציה שבה צילום מבוצע באופן אוטומטי באמצעות רחפן לא ניתן לקבוע בוודאות, כי מפעיל הרחפן הוא מחבר היצירה. עוד עולה השאלה, האם בנסיבות בהן הצלם לא מבצע את ההחלטות היצירתיות כמו זוויות הצילום, הקומפוזיציה וכדומה תחשב התמונה או סרטון, פרי יצירתו שהיא יצירה מקורית? בנוסף, לא ניתן לומר כי מתקיים קריטריון היצירתיות שכן היצירתיות יכולה להיותך מיוחסת רק לאדם ולא לתוכנה כלשהי.

על כן, על פניו, נראה כי צילומי רחפנים המבוצעים באופן אוטומטי על ידי התוכנה המותקנת ברחפן ללא הכוונה, התמקדות או מעורבות ספציפית של מפעיל הרחפן בתהליך צילום התמונה עלולה שלא להיות מוגנת בדיני זכויות היוצרים בישראל.

בארה”ב ביהמ”ש עסק בתמונת “סלפי” שצילם קוף כאשר לקח מצלמה של צלם ולחץ בעצמו על כפתור הצילום. ביהמ”ש בארה”ב קבע, כי התמונה אינה מזכה את הקוף בזכויות יוצרים על התמונה מכיוון שלא מדובר באדם המצלם אלא בבעל חיים שאינו זכאי להגנה שכזו. יש לציין כי בפסק הדין כלל לא עלתה לדיון השאלה האם לבעל המצלמה, אשר הניח את המצלמה בכדי לאפשר לקוף לשחק עמה, הוא בעל זכות יוצרים.

מנגד, באנגליה יצירות שנוצרו על ידי מחשב יכולות באופן מפורש להקנות זכות יוצרים בתנאי שאלו יעמדו בתנאים שכל יצירה צריכה לעמוד בה בכדי לזכות בהגנה (תנאים הדומים לאלו שבישראל). לכן, נדמה כי אף צילום אוטומטי יכול באופן פוטנציאלי להיות זכאי להגנה.

ומה עליכם לעשות בפועל?

לאור הספק הקיים בעניין זכות היוצרים בצילומים שנערכו באופן אוטומטי על ידי רחפן, אלו הטיפים שלנו לאופן שבו מומלץ לצלמים לפעול:

  1. העדיפו צילום באופן עצמאי, כלומר תפעול רציף של הרחפן על צילום אוטומטי.
  2. הוסיפו לתמונה סימן מים במידה ואתם מפרסים אותה בכל צורה. בכך, תוכלו להדוף טענות בדבר בעלות בצילום.
  3. הקפידו לשמור עותק מקורי של התמונה/סרטון המכיל את המידע הרלוונטי שמוכיח את בעלותכם.
  4. הקפידו כי הקובץ המקורי יכיל תאריך ושעת צילום ושמו המקורי של הקובץ, כפי שניתן על ידי המחשב/מצלמה בתצורה המקורית.
  5. שימרו ראיה לכך שהרחפן היה בבעלותכם/בהחזקתכם בעת הצילום (למשל באמצעות הצגת קבלה לרכישתו או השכרתו). ראיה זו עשויה לסייע לכם בהוכחת העובדה כי אתם ביצעתם את הצילום באמצעות הרחפן ולא רחפן אחר.

[1] ע”א 360/83 סטרוסקי נ’ גלידת ויטמן, פ”ד מ(3) 340, 346 (1985).

אין באמור לעיל כדי להוות משום ייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית כלשהי ומומלץ להיוועץ עם עורכי דין הבקיאים בתחום.

מעוניין בייעוץ בתחום זכויות היוצרים בצילומים? פנה אלינו בטלפון 03-6966484 או באמצעות הדוא”ל office@sivan-law.com

אהבתם את המאמר? שתפו אותו בפייסבוק או בלינקדין.

DSC04077- 50%

האם צלם שהופרה זכותו לקרדיט זכאי לפיצוי כספי מבלי שהוכיח נזק?

הזכות לקרדיט בצילום: בית המשפט המחוזי בנצרת דן לאחרונה בשאלה האם צלם שהופרה הזכות לקרדיט שלו בצילום זכאי לפיצוי כספי אף אם לא הוכח נזק.

להלן עובדות המקרה:

אפרים שריר הינו צלם במקצועו. ביום 21.2.2007, במסגרת עבודתו כצלם בעיתון “ידיעות אחרונות”, צילם שריר את התמונה, אשר בה נראה שר הביטחון דאז מר עמיר פרץ, מביט על תרגיל צבאי דרך משקפת סגורה (להלן: “התמונה”).

חברת נירית זרעים בע”מ, שכרה את שירותיה של חברת הפרסום ערמוני תקשורת שיווקית בע”מ, על מנת ליצור מודעת פרסום בו מופיעה התמונה.

ביום 15.7.2014 פורסמה בעיתון “הארץ” מודעה, הכוללת את התמונה וכן כיתוב ‘קופירייט’, ללא אזכור שמו של הצלם. לשון הכיתוב: “מה שהוא ראה עם משקפת סגורה, לא ראיתם עם עיניים פקוחות. נירית זרעים, נתיב העשרה”.

שריר הגיש תביעה לבית המשפט השלום תביעה נגד חברת נירים זרעים ונגד חברת הפרסום ערמוני בגין הפרת זכות יוצרים ובגין הפרת הזכות המוסרית, אשר במסגרתה עתר לפיצוי כספי בסך של 25,000 ₪.

לטענת שריר התמונה נחתכה לצורך הפרסום, הן בכך שלדבריו ניתן לתמונה מסר פוליטי ששריר אינו מזדהה איתו והן בכך שלא ניתן לו “קרדיט” על גב התמונה, כמי שצילם אותה.

זכויות יוצרים בצילום

זכויות יוצרים בצילום

טענות נירית ופרסום ערמוני:

נירית טענה כי רכשה, כדין, את זכות השימוש בתמונה מחברת AP, זאת באמצעות צד ג’ שהינה חברת פרסום, היא פרסום ערמוני. עוד טענה נירית, כי לא ידעה שהתשלום עבור זכות השימוש בתמונה אינו כולל את גם את הזכות המוסרית, ולכן, בנסיבות אלה, היא חוסה תחת הגנת המפר התמים הקבועה בסעיף 58 לחוק זכות יוצרים.

לחילופין, טענה נירית, כי עומדת לה הגנת שימוש הוגן, שכן לטענתה לא היה במודעה מסר פוליטי אלא הבעת הערכה לשר הביטחון דאז מר עמיר פרץ, על תרומתו למערכת “כיפת ברזל” ללא מטרות רווח או שיקולים מסחריים.

פרסום ערמוני טענה כי רכישת הזכויות נעשתה במקצועיות, בתום לב וכפי הנהוג והמקובל בענף זה. היא הכחישה כי נעשה שינוי או עיוות בתמונה. לעניין מתן הקרדיט טענה כי לא קיימת חובה בדין, בהסכם או בנוהג לציין את שם הצלם במסגרת מודעת פרסום, זאת בשונה מכתבה שהיא מערכתית. מכיוון שאין חובה, הרי שפרסום התמונה ללא ייחוס, אינו מהווה הפרה.

ביום 4.7.2016 דחה בית משפט השלום את התביעה וקבע כי יסוד הראיות שהובאו בפניו,  כי נירית וערמוני לא ערכו כל שינוי בתמונה, כולל החיתוך שנעשה על ידי חברת AP. נקבע כי שריר  לא הוכיח כי החיתוך נעשה על ידי נירית וערמוני, שהוכיחו כי רכשו את התמונה חתוכה בדיוק באופן שבו פורסמה.

בית המשפט אף דחה את טענת שריר בדבר מסר פוליטי כלשהו העולה מן הפרסום וקבע גם לעניין זה, כי שריר לא עמד בנטל להוכחת טענתו.

לגבי הזכות המוסרית קבע בית משפט השלום, כי גם אם קיימת דרישה כלשהי ליתן “קרדיט” לצלם, הרי שבנסיבות המקרה, לאור מבחן הסבירות, הוא אינו רואה בפועלה של נירים כהפרה של הזכות המוסרית (סעיף 39 לפסק דין קמא), בין היתר, משום הנוהג בתחום ולאור ההיקף המוגבל שבו נעשה במקרה זה השימוש בתמונה.

ערעור לבית המשפט המחוזי

שריר הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בנצרת. בית המשפט המחוזי קבע כי, אין מנוס מהקביעה, כי נירים הפרה את זכות הייחוס החוסה תחת הזכות המוסרית בכך שלא ניתן קרדיט לצלם.

יחד עם זאת, בכל הנוגע לשאלה האם בנסיבות כאן בהן הופרה זכותו המוסרית של הצלם, יש לחייב את המפר בתשלום פיצוי, קבע בית המשפט כי חרף ההפרה, אין מקום לחיוב בפיצוי כלשהו וזאת בהתחשב בעובדה כי שריר  לא טען וגם לא הוכיח כל נזק אשר נגרם לו כתוצאה מפרסום זה.

בעניין זה נקבעו הדברים הבאים:

“בחינת השיקולים השונים המפורטים בסעיף 56(ב) לחוק, מובילה למסקנה כי אין מקום לפסוק לטובת המערער פיצוי כלשהו (ראו לעניין שאלת הפיצוי ללא הוכחת נזק ע”א (ת”א) 1195/08  עוזי קרן נ’ הוצאת עיתון הארץ בע”מ [פורסם בנבו] (24.11.08); רע”א 8626/13 יוסף טאובר (תבור) נ’ ישראל 10 – שידורי הערוץ החדש בע”מ [פורסם בנבו] (5.5.14)).

עיון בחוק ובפסיקת בתי המשפט מלמד כי לבית המשפט מרחב הכרעה הכולל שיקולים שונים, חלקם מפורטים בחוק עצמו. במקרה שבו לא נגרם נזק, רשאי בית המשפט לפצות, אולם כמובן שהפיצוי אינו צריך להעשיר את התובע שלא כדין על חשבון המפר, הכל תלוי, כמובן, בנסיבות כל מקרה ומקרה (ע”א 1007/10 מזל כהן נ’ יאיר מדינה ואח’ [פורסם בנבו] (17.2.2013)).”

בכל הנוגע לנימוקים המצדיקים הימנעות מפסיקת פיצוי נפסקו הדברים הבאים:

“ראשית, המערער לא טען לנזק כלשהו ואף בחינת הראיות אשר הובאו בפני בית המשפט קמא מלמדת כי לא הוכח נזק ממשי כלשהו בפני בית המשפט. שנית, הוכח בפני בית המשפט קמא כי עסקינן בפרסום אחד ויחיד. בנוסף, המשיבה 1 טענה כי לא ביקשה לעצמה כל ריווח מן הפרסום ואף לא נבע לה רווח כלשהו כתוצאה מן הפרסום וטענתה זו לא נסתרה.  ועוד, בין המערער למשיבות אין מערכת יחסים כלשהי והאירוע הנדון כאן הוא אירוע בודד הנוגע למערער ולמשיבות.

לטעמים אלו שהובאו, יש להוסיף את העובדה כי התמונה נרכשה על ידי המשיבות, כדין, ולא מצאתי כי הוכח שהשימוש בתמונה נעשה בחוסר תום לב.”

בסופו של דבר קבע בית המשפט המחוזי, כי נירים ופרסום ערמוני אכן הפרו את הזכות המוסרית של הצלם בכך שפרסמו את התמונה במסגרת מודעת הפרסומת מיום 14.7.14, בלא שצויין שמו של הצלם כיוצר התמונה. עם זאת, בית המשפט לא מצא כי יש לחייב את הנתבעים בתשלום פיצוי בלא הוכחת נזק.

מסקנה: הפרת הזכות המוסרית אינה מזכה בפיצוי אוטומטי ללא הוכחת נזק והדברים תלויים בנסיבותיו של כל מקרה לגופו.

אין באמור לעיל כדי להוות משום חוות דעת משפטית כלשהי ומומלץ להיוועץ בעורך דין הבקיא בתחום.

יש לכם שאלה בנושא זכויות יוצרים בצילומים? פנו אלינו לקביעת פגישת ייעוץ

 

זכויות יוצרים בצילום

של מי זכויות היוצרים בצילום? של הצלם או של המזמין?

זכויות יוצרים בצילום

של מי זכויות היוצרים בצילום? של הצלם או של המזמין?

צילומים נחשבים על פי חוק זכות יוצרים ל”יצירה אומנותית” כאמור בסעיף ההגדרות וכן בסעיף 4(א)(1) לחוק זכות יוצרים ועל כן הם מוגנים בזכויות יוצרים (בכפוף למקרים מסוימים שבהם אין הצילום מקורי דיו בכדי לחסות תחת ההגנה).

המשמעות של כך הינה שהעתקה של הצילום ללא רישיון מאת בעל זכויות היוצרים תהווה הפרת זכויות יוצרים. מיהו אם כן בעל זכויות היוצרים בצילום?

בהתאם לסעיף 33 (1) לחוק זכות יוצרים, היוצר של יצירה הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה. יוצר היצירה בצילום הינו הצלם על כן הצלם הינו הבעלים בזכויות היוצרים בצילום.

אלא שלא תמיד ייחשב הצלם לבעל זכויות היוצרים, שכן קביעת הבעלות תהיה תלויה תמיד בסוג הצילום ובנסיבות השונות הכרוכות בהפקתו.

ישנן שתי סיטואציות עיקריות:

סיטואציה ראשונה – הצלם מצלם את הצילום לצרכים מסחריים ומוכר את הצילומים שלו ללקוחותיו. במקרה זה אין כל ספק כי, הצלם הינו בעל זכויות היוצרים בצילום.

סיטואציה שנייה – הצלם מצלם את הצילום עבור אדם אחר או בעל עסק. זוהי יצירה מוזמנת. יצירה מוזמנת היא יצירה שהופקה בהזמנה על ידי אדם אחר, שאינו יוצר או מחבר היצירה, כגון חברה מסחרית שמזמינה צילום של אירוע שיווקי שלה, בעל עסק שמזמין צילום של המוצרים המסחריים שלו, תיאטרון המזמין צילום של המחזות וההצגות שבאולם, עיתון המזמין צילום של אירועים שונים וכד’.

בנושא יצירה מוזמנת ישנם ישנו הכלל והחריג:

הכלל:

במסגרת הזמנת עבודה משלם בעל העסק לצלם עבור הפקת התמונה, בהנחה כי כל זכויות היוצרים בצילום שייכות לבעל העסק, שכן הוא שילם את התמורה המלאה עבור צילום זה. ובכן, הנחה זו הינה מוטעית. החוק קובע במפורש, כי בסיטואציה של יצירה מוזמנת בעל זכויות היוצרים אינו המזמין אלא היוצר, אלא אם כן הוסכם אחרת במפורש או במשתמע.

כלומר הצלם הוא שמחזיק בזכויות היוצרים בצילומים אלו אלא אם כן “הוסכם אחרת במפורש או במשתמע”.

“במפורש” הכוונה להסכמה מפורשת, כגון מכתב, הסכם, הודעת דוא”ל או כל מסמך אחר שמשמעותו היא שהצלם וויתר על זכויותיו לטובת המזמין.

“במשתמע” הכוונה היא לכך שאף שהצדדים לא הסכימו במפורש או בכתב על כך שהזכויות תהיינה שייכות למזמין, הרי שניתן להוכיח שהייתה כוונה משתמעת לכך. הוכחת כוונה משתמעת אינה קלה, והיא תלויה בנוהג שהשתרש בתחום, בכוונת הצדדים ובסיטואציה עצמה. לעיתים רבות יהיה צורך בהבאת עדויות נוספות שיתמכו בטענת המזמין, כי זכויות היוצרים שייכות לו, לרבות הצגת מסמכים וראיות נוספות.

בכדי להימנע מהצורך בהוכחת כוונה משתמעת ומהבאת ראיות נוספות, מומלץ ביותר לכל עסק המזמין הפקת צילום מצלם כלשהו להחתים אותו על מסמך המאשר כי, מלוא הזכויות בצילומים שייכות למזמין.

 נוסח לדוגמא של מסמך כזה יכול להיות כדלקמן:

“הריני מאשר באופן בלתי חוזר, כי מלוא זכויות היוצרים בתמונות שיצולמו על ידי עבורך, במסגרת ההפקה של _______ תהיינה בבעלותך הבלעדית על אף האמור בכל דין ואני מתחייב, כי לא ייעשה על ידי כל שימוש בתמונות אלו ללא הסכמתך מראש ובכתב”.

חתימת הצלם על מסמך זה הינה למעשה הוכחה מפורשת כהגדרת הדין, כי הזכויות בתמונה תהיינה של המזמין ולא של הצלם, על אף האמור בחוק זכות יוצרים והיא אף מטילה על הצלם איסור לעשות שימוש בצילומים לשימושו השיווקי, כגון לפרסם את עסקו ללא קבלת אישור על כך.

החריג:

צילום דיוקן, צילום אירוע משפחתי או אירוע פרטי שנוצרה לפי הזמנה

החוק קובע, כי בכל הנוגע לצילומי דיוקן, אירוע משפחתי או אירוע פרטי שנוצרה לפי הזמנה, הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה הוא דווקא המזמין, אלא אם הוסכם אחרת.

לתשומת ליבכם, רק במקרה ומדובר בצילום דיוקן או צילום אירוע משפחתי או פרטי בלבד, בעל האירוע שהזמין את הצילום, יהיה בעל זכויות היוצרים, אלא אם הוסכם אחרת.

אין באמור לעיל כדי להוות משום חוות דעת כלשהי ומומלץ להיוועץ עם עורכי דין הבקיאים בתחום.

פנה אלינו בטלפון 03-6966484

זכויות יוצרים בצילום

האם כל תמונה (צילום) מוגנת בזכויות יוצרים?

כוסות

האם כל תמונה (צילום) מוגנת בזכויות יוצרים?

נקודת המוצא היא שכל צילום מוגן בזכויות יוצרים באשר הוא. צילום (יצירת צילום) נחשב על פי חוק זכות יוצרים כ”יצירה אומנותית” ועל כן הוא מוגן בזכויות יוצרים. הצילום הוא בדרך כלל תוצר של מחשבה, השקעה ויצירתיות. בדרך כלל משקיע הצלם זמן, אנרגיה ומשאבים רבים בהפקת צילום מדויק, בפוזיציה המתאימה, לרבות התאמת האור והצל העמדת מושא הצילום במקומו הנכון וכו’. על כן, צילום בהגדרתו מוגן בזכויות יוצרים על פי החוק.

אלא שבתי המשפט בישראל החלו לאחרונה לצמצם את מרחב ההגנה על כל צילום באשר הוא בהתייחס לצילומים סטנדרטים של מוצרים מסחריים למשל.

כך למשל, בעניין שטיינברג נ’ סמבירא פסקה השופטת חנה ינון בבית המשפט השלום בתל אביב, כי אין זכויות יוצרים בתמונות של כלי בית ומתנות. בית המשפט בעניין זה את הדברים הבאים:

מדובר בצילומים של כלי בית שונים אשר, לטעמי, אינם צילומים בעלי אופי אומנותי, אלא כאלו שנועדו להציג את מוצרי חברת קורנינג ולפרסם אותם לצרכיה”.

על פי הדין, לצורך הקמתה של זכות יוצרים, יש לעמוד בשני תנאים מצטברים והם: האחד, שהמדובר ביצירה “מקורית”, שמשמעה, שהיצירה היא פרי עמלו הרוחני של היוצר, והתנאי השני הוא, כי מדובר ביצירה שהיא תוצר של השקעה מינימאלית, של משאב כלשהו .

חשוב לציין, כי גם צילום שאינו בעל ערך אומנותי, העומד בסטנדרט נמוך של מקוריות, ראוי להגנת זכות יוצרים בדין הישראלי .

בהתייחס לצילומי כלי הבית והמתנות קבע בית המשפט את הדברים הבאים:

התרשמתי כי בצילומים אין כל ייחודיות או מקוריות, והתובע לא הוכיח בפני כי יש בהם משהו מעבר לצילומי כלי בית אחרים ולגישתי הם אינם שונים מאלה אשר מופיעים באתרים אחרים, כפי שניתן להתרשם בדוגמאות לאתרי אינטרנט אותם הציג בפני הנתבע

בית המשפט הסתמך בפיסקתו על דוקטרינת המיזוג. בהתאם לדוקטרינת המיזוג, כאשר היצירה, מעצם אופיה, ניתנת לביטוי במספר מצומצם של אפשרויות הבעה, אין צידוק להעניק זכות יוצרים. הנחת היסוד היא שבמקרה של רעיון שהאפשרויות לבטאו הן מוגבלות במיוחד, ההגנה על הביטוי תגביל למעשה גם את השימוש ברעיון החשש העומד בבסיס כלל זה הוא כי מקרים אלה הגנת החוק משמעותה המעשית תהא הענקת הגנה על ‘הרעיון’ ויצירת מונופול שיחסום דרכם של יוצרים אחרים בעתיד.

נראה כי לאור פסיקת בתי המשפט לעיל, יהיה זה סביר להניח כי, בתי המשפט עשויים לגלות הסתייגות  מפסיקת פיצוי בגין העתקת תמונות של מוצרים מסחריים סטנדרטים שאין בהם כל יצירתיות או מקוריות, אולם יש לבחון זאת בכל מקרה לגופו ולהתייעץ עם עורכי דין בקיאים בתחום.

הינכם מוזמנים לפנות לעו”ד יוסי סיוון, עורך דין קניין רוחני, בכל שאלה או הבהרה בנושא.

האמור לעיל אינו מהווה חוות דעת משפטית כלשהי ואין להסתמך עליו.