תגית: רישום סימן מסחר

התנגדות לסימן מסחר

לאחר שהבקשה לרישום סימן המסחר שלכם נבחנה וקובלה על ידי מחלקת סימני המסחר, הבקשה מפורסמת להתנגדויות וכל אדם שיש לו עילת התנגדות יכול להגיש התנגדות לסימן מסחר בתוך שלושה חודשים שלאחר הפרסום. במידה ולא מוגשת התנגדות תונפק לכם תעודת רישום לסימן המסחר.

מי יכול להגיש התנגדות לסימן מסחר?

כל אדם יכול להגיש התנגדות לרישום סימן מסחר אם נתמלאו אחד מהתנאים הבאים:

.א קיימת סיבה שרשם סימני המסחר היה מוסמך לסרב לרשום את הסימן (למשל אם הסימן אינו כשיר לרישום על פי החוק או שהסימן המבוקש זהה או דומה עד כדי הטעייה לסימן מסחר אחר)

ב.המתנגד טוען כי הוא הבעלים של הסימן.

כיצד מתנהל הליך התנגדות לסימן מסחר?

חשוב להבין כי הליך התנגדות הינו הליך משפטי לכל דבר ועניין בדומה להגשת תביעה בבית המשפט.

המשמעות לכך היא שלאחר הגשת ההתנגדות והתגובה להתנגדות, על הצדדים להגיש את ראיותיהם ולאחר שלב זה מתנהל דיון בו נחקרים עדי הצדדים. בסיום הדיון הצדדים מגישים סיכומים ורשם סימני המסחר מעיין בכתבי הטענות המוגשים לו ונותן את החלטתו האם ההתנגדות מוצדקת או לא. הליך שכזה יכול לקחת בין שנה לשנתיים ואף יותר.

נקודה חשובה נוספת היא שבמידה ורשם סימני המסחר מקבל את ההתנגדות והבקשה לרישום סימן מסחר נדחית, אזי המבקש יצטרך לשאת בהוצאות לפי קביעתו של רשם סימני המסחר ובהתאם לשלב בו נמצא ההליך. הוצאות אלו יכולות לנוע בין אלפי שקלים לעשרות אלפי שקלים.

חשוב לזכור כי הליך התנגדות הנו הליך מורכב הדורש ידע ומומחיות מקצועית בתחום סימני המסחר. לפיכך, אנו ממליצים לכם להיעזר בשירותיהם עורכי דין המתמחים בכך.

פנה אלינו 077-231-2126

בית המשפט המחוזי (כב’ השופט אברהם יעקב) קבע בהחלטתו כי חברת רנואר רשאית להשתמש בסימן CARGO על גבי מכנסי דגמ”ח שהיא משווקת חרף היות המונח סימן מסחר רשום, מאחר וסימן זה הינו מונח המקובל בשוק לתיאור מכנסי דגמ”ח ואין להפקיעו מנחלת הכלל.

התובעים ניו ג’ינס בע”מ ומר ציון זיקרי הגישו תביעה למתן צו מניעה קבוע, למתן חשבונות ולפיצוי כספי בסך 3,000,000 ₪ בגין שימוש מפר שעושות לכאורה הנתבעות בסימני המסחר הרשומים של התובעת (סימן מסחר מעוצב שמספרו 172937 וסימן מסחר לא מעוצב שמספרו 172939 (להלן: “סימני המסחר”)).

התובעת היא חברה העוסקת בייבוא, עיצוב, ייצור שיווק ומכירה של מוצרי הלבשה. פעילותה העסקית של התובעת מתנהלת תחת שם המותג “CARGO” ושם זה מוטבע על כלל מוצרי ההלבשה של התובעת, החנויות שבהן נמכרת מרכולתה ומסמכיה העסקיים. התובע 2 הינו הבעלים של התובעת ועל שמו רשומים סימני המסחר נשוא התובענה. הנתבעות הינן חברות מאוגדות כדין בישראל, העוסקות אף הן בתחום ההלבשה והאופנה.

על פי האמור בכתב התביעה, ביום 31/07/05 המחה התובע את זכויות השימוש הבלעדיות בסימני המסחר נשוא התובענה לתובעת. סימני המסחר מוכרים היטב בתחום מוצרי ההלבשה וההנעלה ומקנים לתובעים את הזכות לשימוש ייחודי נרחב מכוח סעיף 46 וסעיף 46א לפקודת סימני מסחר (נוסח חדש), תשל”ב-1972. התובעים טוענים כי הנתבעות מפרות את זכויותיהם הקנייניות בסימני המסחר הרשומים בארבעה אופנים אשר באים לידי ביטוי במספר רב של דגמים מתוצרתן של הנתבעות:

בית המשפט קבע בין היתר את הדברים הבאים:

שני סימני המסחר של התובע הם סימנים הכוללים את המילה CARGO. סימן 172937 הוא סימן מעוצב כך שהאות הראשונה במילה, האותC , גדולה ומכילה בתוכה את יתר אותיות המילה. סימן 172939 הוא סימן לא מעוצב.

מעדויות הנתבעות עולה כי המונח CARGO הינו מונח תיאורי השגור בענף ההלבשה ככזה המתייחס למכנסיים רחבים מרובי כיסים או לולאות, הידועים גם כמכנסי דגמ”ח.

העידה על כך הגב’ ויקטוריה קס פינקלשטיין, קניינית ומעצבת ראשית אצל הנתבעת 3 (עמ’ 4-5 בתצהיר וכן עמ’ 9 בפרוטוקול). העיד על כך מר ברקוביץ’, מנהל הנתבעת 1 (בסעיף 13 בתצהירו). כמו כן העיד על כך מר סוויסה, יועץ בתחום הטקסטיל אשר הגיש חוות דעת מומחה מטעם הנתבעת 3 (סעיף ד.2. בחוות הדעת). מחוות דעתו עולה כי שימוש במונחים לועזיים בתחום האופנה הינו דבר שבשגרה, גם במקרים בהם קיימים מונחים מקבילים בשפה העברית, זאת בפרט בעידן הגלובליזציה בו אנו מצויים. מונחים לועזיים שונים המתארים פריטי לבוש הפכו שגורים בשפה היומיומית ובין המוכרים שבהם ניתן למצוא את המונחים: טי-שירט, מכנסי ג’ינס, ג’אקט, חליפת טרנינג ועוד רבים אחרים. לדברי העד, גם המונח “קרגו” הוא מונח המתאר פריט לבוש מסוג מכנסיים מרובי כיסים, המאפשרים לשאת מטען רב (להזכיר כי הפירוש המילוני הפשוט למילה CARGO באנגלית הינו מטען או משא). עוד הוסיף כי במהלך השנים, ניכרו השפעות אופנתיות שונות על עיצוב המכנסיים כך שניתן כיום למצוא מכנסי קרגו בעלי מאפיינים שונים ומגוונים.
כך אמר בעדותו:

“מכנס קרגו הוא מכנס מרובה כיסים ויש לו מאפיינים שונים, אין דגם אחד שהוא “מכנס קרגו” בלבד. יש מאפיינים שונים המשתנים מדגם לדגם ומעיצוב לעיצוב, בהתאם לשיגעון האופנתי .. הרעיון הוא שזה מכנס מרובה כיסים” (עמ’ 98 ש’ 6-11 בפרוטוקול).

על השימוש המתאר במונח CARGO ניתן ללמוד גם מכך שהנתבעת 3 עושה בו שימוש בפנותה אל היצרן הסיני לשם הזמנת מכנסיים מסוג מסוים וכן מתוך אתרי אינטרנט שונים, זרים וישראליים, בהם נעשה שימוש במונח קרגו לתיאור מכנסי דגמ”ח (נספחים 1 ו-2 לחוו”ד סוויסה).

התובע לא הצליח להפריך טענה זו ועדותו של מר זיקרי, שהעיד מטעמו, אך חיזקה אותה. יצויין כי מר זיקרי הותיר בעדותו רושם שלילי, התחמק ממתן תשובות ישירות לשאלות שהוצגו בפניו ועשה כל שביכולתו על מנת להימנע ממתן תשובה ישירה לשאלה בדבר מהות המונח קרגו. מדבריו עלה כי משמעות המונח קרגו והשימוש המתאר בו היו ידועים לו היטב אך הוא עשה מאמץ על מנת להסתיר נתונים אלה.

….מדבריו של העד עולה המסקנה הברורה לפיה השימוש במונח קרגו שגור ומקובל, לפחות בקרב העוסקים בענף האופנה, ככזה המתאר מכנסיים עם כיסים. לדידי, אין נפקות לשאלה האם המונח משמש כמונח תיאורי רק בקרב העוסקים בתחום האופנה או בקרב הציבור הרחב. די בכך שהמונח משמש כמונח תיאורי בקרב העוסקים באותו תחום על מנת שתקום זכותם לעשות שימוש במונח זה ואין להפקיעו מנחלת הכלל.

עמד על כך המלומד ע’ פרידמן, בהתייחסו להגיון העומד בבסיס הוראת סעיף 11(10) בפקודה האוסר רישום סימן מסחר בגין ביטויים הנהוגים במסחר לתיאורם של טובין ומהותם, בעמ’ 315 בספרו:

“סימן המתאר טיב, איכות או מהות של סחורה הנו סימן שנועד לשרת את כלל הסוחרים באותן סחורות. בשל היותו סימן הפתוח לשימוש הכלל, אין למנוע ממתחרים עסקיים ומסחריים, להשתמש בסימן מסוג זה לשם תיאור הטובין המוצעים על ידם לציבור הצרכנים, על ידי הענקת זכות שימוש בלעדית בסימן תיאורי מובהק מינקותו לסוחר פלוני”.

משנמצא כי המונח CARGO הינו מונח מתאר, הרי שהוא אינו זוכה להגנת הפקודה, אלא מקום בו רכש הסימן אופי מבחין. לעניין זה כותב פרידמן בעמ’ 316 בספרו כך:

“כל אימת שקיימת זיקה הדוקה בין הסימן לבין מהות הטובין הנושאים את הסימן, יהיה על מבקש הסימן להוכיח כי חרף היות הסימן בעל משמעות תיאורית רכש הסימן אופי מבחין במהלך וכתוצאה מהשימוש המסחרי שנעשה בו עד כי הצרכן רואה בסימן כסממן למקור הטובין ולא כתיאור של הטובין”.

המבחנים שבאמצעותם ניתן לעמוד על אופיו המבחין של סימן מסחר זהים לאלה המלמדים על קיומו של מוניטין לעוסק. בענייננו, כשל התובע מלהראות כי הסימן CARGO רכש אופי מבחין בקרב ציבור הצרכנים ולמעשה הוכיח את ההיפך. התובע הגיש חוות דעת מומחה מטעם ד”ר מינה צמח, אשר ערכה עבורו סקר שמטרתו לבחון האם המילה “קרגו” ידועה בקרב הציבור הישראלי ואיזו משמעות מייחס הציבור למילה זו. מתוצאות הסקר עולה כי 60.7% מהמרואיינים קישרו את המילה קרגו עם דבר כלשהו, בעוד 39.3% מהמרואיינים לא קישרו את המילה עם דבר. מרבית המרואיינים זיהו את המונח “קרגו” ככזה המתייחס למטען, משלוחים או הובלות ואילו רק מיעוטם קישרו את המונח עם עולם האופנה, אך לא זיהו את המונח עם מי מהתובעים…

אשר לשימוש שעושות הנתבעות בסימן CARGO – הוכח כי הנתבעות עושות שימוש בסימן על גבי מכנסי דגמ”ח בלבד ולא על גבי פריטי לבוש שאינם מסוג מכנסיים, כך שהשימוש בסימן מצומצם ומשמש לתיאור מכנסיים מסוג מסויים. הן הנתבעת 1 והן הנתבעת 3 עושות שימוש במונח CARGO כשהוא נלווה תמיד לשם המותג של הרשת – “רנואר” או “גולף” בהתאמה. ככל מוצרי הנתבעות, גם המכנסיים הנושאים את הסימן CARGO נמכרים אך ורק בחנויות הרשת, כאשר אין מקום לטעות מצד הצרכן ביחס למקור הטובין אותם הוא רוכש.

כאן המקום להזכיר את הראציונאל העומד בבסיס דיני סימני המסחר שעניינו מניעת תחרות בלתי הוגנת ולאו דווקא הגנה על אינטרס כלכלי של עוסק זה או אחר. בת”א (ת”א) 2177/05 SALOMON-ADIDAS נ’ גלאל יאסין (לא פורסם, 13/12/10) קבעה השופטת אגמון-גונן, ודבריה מתאימים אף לענייננו, כך:

“אם התפקיד של סימני מסחר הוא למנוע תחרות בלתי הוגנת, היינו, לגרום לצרכנים לרכוש מוצר שלא התכוונו אליו תוך כדי בלבול והטעיה, אין סיבה להגן על סימן המסחר בהעדר תחרות בלתי הוגנת וכאשר אין סכנה שהצרכן יטעה.
סימני מסחר משחקים תפקיד מרכזי ומהווים נדבך מרכזי וחשוב בשיווק ובפרסום. אולם, בהיעדר ניסיון להינות ממוניטין של אחר, בהעדר כל טעות אפשרית מצד הצרכנים וללא בסיס רעיוני של תחרות בלתי הוגנת, תהיה זו פגיעה שאינה נדרשת בנחלת הכלל, להגן על הערך הכלכלי של סימן המסחר ככזה”.

בענייננו, אין חשש להטעיית הצרכנים, כאמור, והשימוש שעושות הנתבעות בסימן לצורך תיאור מכנסי קרגו מתוצרתן, הוא שימוש לגיטימי אשר אינו פוגע בתחרות ההוגנת.

אשר לסימן המסחר המעוצב, אין חולק כי עיצובו של הסימן זוכה להגנה מרבית, אולם לא נמצא דמיון בין הסימן המעוצב כפי שנרשם על ידי התובע לבין עיצובו של איזה מן הסימנים המוטבעים על תוצרתן של הנתבעות. מר זיקרי אף העיד לעניין זה ואישר, ביחס לנתבעת 1, כי היא אינה עושה שימוש בסימן המעוצב (עמ’ 29 ש’ 26-27 בפרוטוקול). הטענה בדבר הדמיון בעיצובם של הסימנים נזנחה בסיכומים וממילא לא הוכחה ועל כן היא נדחית.

משדחיתי את הטענה בדבר השימוש המפר בסימן המסחר של התובע ומשקבעתי כי הסימן הינו סימן תיאורי שאין להפקיעו מנחלת הכלל וכי השימוש שעשו הנתבעות בסימן זה נעשה לצורך תיאור מוצריהן הינו לגיטימי ואינו פוגע בתחרות ההוגנת – הרי שיש לדחות גם את יתר עילות התובענה.

בית המשפט דחה את התביעה וחייב את התובעות בהוצאות הנתבעות ובשכר טרחת עו”ד בסך 100,000 ש”ח.

איזה מהסלבריטאים הבאים יוצא דופן: דיויד בקהאם, ג’ורג’ מייקל, רובי וויליאמס או אייל גולן?

חשבתם אייל גולן? נכון. אך לא רק בגלל שהוא הישראלי היחידי, אלא בגלל שהוא הסלבריטאי היחידי שלא רשם סימן מסחר על שמו בפנקס סימני המסחר (כך עולה מבדיקה באתר רשם סימני המסחר של משרד המשפטים הישראלי).

שימוש מסחרי בשמות סלבריטאים או בלשון העברית “ידוענים” היה מאז ומתמיד אחד מאמצעי קידום המכירות הידועים והרווחים ביותר בעולם הפרסום. חברות מסחריות רבות המבקשות לקדם את מוצריהן עושות שימוש מאז ומתמיד בשמות של סלבריטאים או פרזנטורים, במטרה שקהל הצרכנים יזדהה עם הדמות המוכרת וירוץ מיד לרכוש את המוצר מרשתות החנויות.

לשמו של ידוען ישנו ערך כלכלי נפרד משל עצמו. ידוענים רבים שואלים עצמם “כמה שווה השם שלי”? ישנם ידוענים ששמם מוערך במאות מיליוני דולרים ברחבי העולם ואף בישראל. לידי גאגא למשל מוערכת על פי פרסומים שונים בכ- 170 מיליון דולר (כך על פי האתר www.celebritynetworth.com).

בדרך כלל השימוש בשמו של סלבריטאי מוסדר בהסכמים הנחתמים עם החברות המסחריות, במסגרתם מקבל הסלבריטאי תשלום עבור הזכות לעשות שימוש בשמו לקידום מוצרי החברה, אולם לא תמיד ניתן לאכוף את זכויות הסלבריטי בצורה מהירה בבתי המשפט ולעיתים אף קשה מאוד לאמוד את הפיצויים במקרה של הפרה.

במדינות רבות, חלה בשנים האחרונות תופעה ייחודית של רישום שמות סלבריטאים כסימני מסחר, זאת במטרה לחזק את ההגנה המשפטית על שמותיהם ולהעניק להם כלי אפקטיבי ומהיר לאכוף את זכויותיהם ולהגן על המוניטין שלהם.

סלבריטאים רבים ומוכרים בכל רחבי העולם פעלו בעצת יועציהם המשפטיים ורשמו סימני מסחר רבים במגוון רחב מאוד של מוצרים ושירותים. כך למשל, רובי ויליאמס רשם סימן מסחר באנגליה ובאיחוד האירופי לגבי שירותי מוסיקה, מוצרי וידיאו ושירותי בידור; שחקן הכדורגל דיויד בקהאם שהפך לתעשייה של ממש בתחום הספורט, רשם עשרות סימני מסחר ברחבי העולם החל מתחום הביגוד וההלבשה וכלה בתחום הוידיאו ושירותי הבידור; השחקנית קטרין זיטה ג’ונס רשמה סימן מסחר באנגליה בתחום שירותי הבידור, הזמרת הנודעת ליידי גאגא רשמה סימני מסחר בתחומים רבים ומגוונים, כגון אופנה וביגוד, דפוס, מזון, שירותי בידור ומוסיקה וכו’.

רישום סימני המסחר על ידי סלבריטאים ברחבי העולם נעשה בכדי לחזק את ההגנה המשפטית על שמם המסחרי ולהקל עליהם את מלאכת אכיפת הזכויות במקרים של שימוש מסחרי בלתי מורשה בשמם.

בישראל לעומת זאת, קשה למצוא דוגמאות לסלבריטאים שרשמו סימן מסחרי על שמם, למרות היתרונות הרבים והחשובים שמקנה סימן מסחר רשום לבעליו, כגון הקניית זכות הבלעדיות על הסימן, הגנה על המוניטין, חיזוק ערכו המסחרי של המותג ויכולת אכיפה מוגברת.

נשאלת השאלה האם הדין הישראלי כלל מאפשר רישום סימן מסחר על שם פרטי ?

על פי פקודת סימני המסחר, ניתן לרשום סימן מסחר על כל סימן שהוא “אותיות, ספרות, מלים, דמויות או אותות אחרים.. המשמש או מיועד לשמש, לאדם לענין הטובין שהוא מייצר או סוחר בהם”. לכאורה, שמו של סלבריטי או כינויו נחשבים כ”מילים” ועל כן עונים על הקריטריון האמור.

יחד עם זאת, בחוק נקבעו מספר מגבלות לעניין זה:

המגבלה הראשונה היא שלא ניתן לרשום סימן שמשמעותו הרגילה גיאוגראפית או שם משפחה, אלא אם כן השם הוא בעל אופי מבחין או שהוא מוצג בדרך מיוחדת. כלומר, לא ניתן לרשום כסימן מסחר שם, אשר משמעותו הרגילה בעיני ציבור הצרכנים היא שם משפחה וזאת מאחר ושם משפחה נתפס לרוב כקניינם הפרטי של בני אדם, שנולדו עם שם זה כשם משפחתם.

בבסיס מגבלה זו עומד העיקרון שאין זה ראוי להפקיע זכותו של אדם לעשות שימוש בשם משפחתו. כך למשל, לא ניתן לרשום סימן מסחר על השם כהן, לוי, או ברקוביץ. נקודת המוצא של דיני סימני המסחר הנה ששם משפחה הינו מעין שם גנרי (או על גבול שם גנרי) וככזה לא יאושר כסימן מסחר.

יחד עם זאת, ניתן יהיה לרשום שם משפחה כסימן מסחר, אם יוכח לרשם סימני המסחר שהסימן רכש במהלך השימוש אופי מבחין. כלומר, על המבקש להוכיח כי, שם המשפחה זכה למשמעות שנייה ומאבחנת מעבר למשמעות הסטנדרטית הרגילה של שם משפחה וכי ציבור הצרכנים כבר אינו רואה בשם זה כשם משפחה, אלא כמקור ספציפי למוצר או שירות כלשהו. תנאי זה אינו פשוט כלל ועיקר להוכחה ולעיתים בעייתי.

המגבלה השנייה היא, שעל פי הדין ישנה דרישה שהסימן (שם המשפחה) ישמש, או יהיה מיועד לשמש, את המבקש לעניין המוצרים או השירותים שהוא מייצר או סוחר בהם. סלבריטאים בדרך כלל אינם מייצרים או סוחרים בעצמם במוצרים הנושאים את שמם, אלא רק מעניקים רשות שימוש לחברות מסחריות לעשות שימוש בו שימוש. על כן, לכאורה סלבריטאים אינם עומדים בתנאי זה.

לדעתנו, ניתן להתגבר על המגבלות הנ”ל ולרשום שמות של סלבריטאים כסימני מסחר בישראל.

את המגבלה הראשונה של איסור רישום שם משפחה ניתן לפתור באמצעות הוספת השם הפרטי לשם המשפחה של הסלבריטאי. סימן המכיל שם פרטי בצירוף שם משפחה הינו ייחודי דיו ועומד בתנאים לרישום סימן מסחר. ניתן אף לכלול הסתלקות משם המשפחה ולהסכים שההגנה תחול אך ורק על צירוף שם ושם המשפחה יחדיו.

בכל הנוגע לדרישת השימוש בשם על גבי מוצרים או שירותים שהוא מייצר או סוחר בהם, הרי שגם דרישה זו יכולה להתמלא במקרים בהם הסלבריטאי משתמש בפועל בשמו בנוגע לשירותים שהוא מספק ללקוחותיו, כגון שירותי בידור ומוסיקה.

כך למשל, ידוע כי בר רפאלי עושה שימוש בשמה המסחרי בתחום שירותי הדוגמנות, שהיא מספקת ללקוחותיה בתחום האופנה. על כן נראה כי רישום סימן מסחר על שמה בתחום שירותי הדוגמנות עומד בתנאי זה. כך גם הזמר אייל גולן, המספק שירותי מוסיקה לקהל אוהדיו.

יצוין, כי במקרים שבהם הסלבריטאים מייצרים בעצמם ליין של מוצרים מסחריים (merchandising)הנושאים את שמם, כגון למשל בושם של “בר רפאלי” הרי, שלדעתנו רישום סימן מסחר על שם הסלבריטאי עומד בכל הקריטריונים בחוק ואינו אמור להוות כל בעיה.

לסיכום, בדומה לנהוג במדינות רבות ברחבי העולם, אנו סבורים כי רישום סימן מסחר בישראל על שמות של סלבריטאים הינו אפשרי ואף ורצוי. אף שישנם מקורות נוספים בדין המקנים הגנה משפטית על שמו של ידוען, כגון הזכות לפרסום שהוכרה זה מכבר על ידי בית המשפט העליון, אנו סבורים כי רישום סימן מסחר יקל על הידוען לאכוף את בלעדיותו בשמו ולהגן על המוניטין יקר הערך שלו בשמו המסחרי בצורה מהירה ואפקטיבית יותר, בייחוד בעידן הממוסחר של ימינו, מהפכת האינטרנט והרשתות החברתיות.

אין באמור לעיל משום חוו”ד, משפטית כלשהי, שניתן להסתמך עליה ומומלץ להיוועץ עם עו”ד הבקיא בתחום.