פוסטים

DSC04077- 50%

האם צלם שהופרה זכותו לקרדיט זכאי לפיצוי כספי מבלי שהוכיח נזק?

הזכות לקרדיט בצילום: בית המשפט המחוזי בנצרת דן לאחרונה בשאלה האם צלם שהופרה הזכות לקרדיט שלו בצילום זכאי לפיצוי כספי אף אם לא הוכח נזק.

להלן עובדות המקרה:

אפרים שריר הינו צלם במקצועו. ביום 21.2.2007, במסגרת עבודתו כצלם בעיתון “ידיעות אחרונות”, צילם שריר את התמונה, אשר בה נראה שר הביטחון דאז מר עמיר פרץ, מביט על תרגיל צבאי דרך משקפת סגורה (להלן: “התמונה”).

חברת נירית זרעים בע”מ, שכרה את שירותיה של חברת הפרסום ערמוני תקשורת שיווקית בע”מ, על מנת ליצור מודעת פרסום בו מופיעה התמונה.

ביום 15.7.2014 פורסמה בעיתון “הארץ” מודעה, הכוללת את התמונה וכן כיתוב ‘קופירייט’, ללא אזכור שמו של הצלם. לשון הכיתוב: “מה שהוא ראה עם משקפת סגורה, לא ראיתם עם עיניים פקוחות. נירית זרעים, נתיב העשרה”.

שריר הגיש תביעה לבית המשפט השלום תביעה נגד חברת נירים זרעים ונגד חברת הפרסום ערמוני בגין הפרת זכות יוצרים ובגין הפרת הזכות המוסרית, אשר במסגרתה עתר לפיצוי כספי בסך של 25,000 ₪.

לטענת שריר התמונה נחתכה לצורך הפרסום, הן בכך שלדבריו ניתן לתמונה מסר פוליטי ששריר אינו מזדהה איתו והן בכך שלא ניתן לו “קרדיט” על גב התמונה, כמי שצילם אותה.

זכויות יוצרים בצילום

זכויות יוצרים בצילום

טענות נירית ופרסום ערמוני:

נירית טענה כי רכשה, כדין, את זכות השימוש בתמונה מחברת AP, זאת באמצעות צד ג’ שהינה חברת פרסום, היא פרסום ערמוני. עוד טענה נירית, כי לא ידעה שהתשלום עבור זכות השימוש בתמונה אינו כולל את גם את הזכות המוסרית, ולכן, בנסיבות אלה, היא חוסה תחת הגנת המפר התמים הקבועה בסעיף 58 לחוק זכות יוצרים.

לחילופין, טענה נירית, כי עומדת לה הגנת שימוש הוגן, שכן לטענתה לא היה במודעה מסר פוליטי אלא הבעת הערכה לשר הביטחון דאז מר עמיר פרץ, על תרומתו למערכת “כיפת ברזל” ללא מטרות רווח או שיקולים מסחריים.

פרסום ערמוני טענה כי רכישת הזכויות נעשתה במקצועיות, בתום לב וכפי הנהוג והמקובל בענף זה. היא הכחישה כי נעשה שינוי או עיוות בתמונה. לעניין מתן הקרדיט טענה כי לא קיימת חובה בדין, בהסכם או בנוהג לציין את שם הצלם במסגרת מודעת פרסום, זאת בשונה מכתבה שהיא מערכתית. מכיוון שאין חובה, הרי שפרסום התמונה ללא ייחוס, אינו מהווה הפרה.

ביום 4.7.2016 דחה בית משפט השלום את התביעה וקבע כי יסוד הראיות שהובאו בפניו,  כי נירית וערמוני לא ערכו כל שינוי בתמונה, כולל החיתוך שנעשה על ידי חברת AP. נקבע כי שריר  לא הוכיח כי החיתוך נעשה על ידי נירית וערמוני, שהוכיחו כי רכשו את התמונה חתוכה בדיוק באופן שבו פורסמה.

בית המשפט אף דחה את טענת שריר בדבר מסר פוליטי כלשהו העולה מן הפרסום וקבע גם לעניין זה, כי שריר לא עמד בנטל להוכחת טענתו.

לגבי הזכות המוסרית קבע בית משפט השלום, כי גם אם קיימת דרישה כלשהי ליתן “קרדיט” לצלם, הרי שבנסיבות המקרה, לאור מבחן הסבירות, הוא אינו רואה בפועלה של נירים כהפרה של הזכות המוסרית (סעיף 39 לפסק דין קמא), בין היתר, משום הנוהג בתחום ולאור ההיקף המוגבל שבו נעשה במקרה זה השימוש בתמונה.

ערעור לבית המשפט המחוזי

שריר הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בנצרת. בית המשפט המחוזי קבע כי, אין מנוס מהקביעה, כי נירים הפרה את זכות הייחוס החוסה תחת הזכות המוסרית בכך שלא ניתן קרדיט לצלם.

יחד עם זאת, בכל הנוגע לשאלה האם בנסיבות כאן בהן הופרה זכותו המוסרית של הצלם, יש לחייב את המפר בתשלום פיצוי, קבע בית המשפט כי חרף ההפרה, אין מקום לחיוב בפיצוי כלשהו וזאת בהתחשב בעובדה כי שריר  לא טען וגם לא הוכיח כל נזק אשר נגרם לו כתוצאה מפרסום זה.

בעניין זה נקבעו הדברים הבאים:

“בחינת השיקולים השונים המפורטים בסעיף 56(ב) לחוק, מובילה למסקנה כי אין מקום לפסוק לטובת המערער פיצוי כלשהו (ראו לעניין שאלת הפיצוי ללא הוכחת נזק ע”א (ת”א) 1195/08  עוזי קרן נ’ הוצאת עיתון הארץ בע”מ [פורסם בנבו] (24.11.08); רע”א 8626/13 יוסף טאובר (תבור) נ’ ישראל 10 – שידורי הערוץ החדש בע”מ [פורסם בנבו] (5.5.14)).

עיון בחוק ובפסיקת בתי המשפט מלמד כי לבית המשפט מרחב הכרעה הכולל שיקולים שונים, חלקם מפורטים בחוק עצמו. במקרה שבו לא נגרם נזק, רשאי בית המשפט לפצות, אולם כמובן שהפיצוי אינו צריך להעשיר את התובע שלא כדין על חשבון המפר, הכל תלוי, כמובן, בנסיבות כל מקרה ומקרה (ע”א 1007/10 מזל כהן נ’ יאיר מדינה ואח’ [פורסם בנבו] (17.2.2013)).”

בכל הנוגע לנימוקים המצדיקים הימנעות מפסיקת פיצוי נפסקו הדברים הבאים:

“ראשית, המערער לא טען לנזק כלשהו ואף בחינת הראיות אשר הובאו בפני בית המשפט קמא מלמדת כי לא הוכח נזק ממשי כלשהו בפני בית המשפט. שנית, הוכח בפני בית המשפט קמא כי עסקינן בפרסום אחד ויחיד. בנוסף, המשיבה 1 טענה כי לא ביקשה לעצמה כל ריווח מן הפרסום ואף לא נבע לה רווח כלשהו כתוצאה מן הפרסום וטענתה זו לא נסתרה.  ועוד, בין המערער למשיבות אין מערכת יחסים כלשהי והאירוע הנדון כאן הוא אירוע בודד הנוגע למערער ולמשיבות.

לטעמים אלו שהובאו, יש להוסיף את העובדה כי התמונה נרכשה על ידי המשיבות, כדין, ולא מצאתי כי הוכח שהשימוש בתמונה נעשה בחוסר תום לב.”

בסופו של דבר קבע בית המשפט המחוזי, כי נירים ופרסום ערמוני אכן הפרו את הזכות המוסרית של הצלם בכך שפרסמו את התמונה במסגרת מודעת הפרסומת מיום 14.7.14, בלא שצויין שמו של הצלם כיוצר התמונה. עם זאת, בית המשפט לא מצא כי יש לחייב את הנתבעים בתשלום פיצוי בלא הוכחת נזק.

מסקנה: הפרת הזכות המוסרית אינה מזכה בפיצוי אוטומטי ללא הוכחת נזק והדברים תלויים בנסיבותיו של כל מקרה לגופו.

אין באמור לעיל כדי להוות משום חוות דעת משפטית כלשהי ומומלץ להיוועץ בעורך דין הבקיא בתחום.

יש לכם שאלה בנושא זכויות יוצרים בצילומים? פנו אלינו לקביעת פגישת ייעוץ

 

EBAY LOGO

ניצחון למשרד בצו מניעה זמני – האם מותר לשווק מוצרי קוסמטיקה ישראלים ב-EBAY למרות התנגדות היצרן?

ניצחון נוסף למשרדנו בבקשה לצו מניעה זמני, הפעם בנושא ייצוא מקביל ב- EBAY של מוצרי קוסמטיקה ודיני זכויות יוצרים.

השאלה שעמדה בהליך זה הייתה האם מותר לחנות ב- EBAY לשווק מוצרי קוסמטיקה שיוצרו בישראל למרות התנגדות היצרן בישראל ובנסיבות בהן המוצרים נרכשו מצדדים שלישיים.

משרדנו ייצג חנות EBAY בשם Beauty Shop שנגדה הוגשה תביעה על סך 400,000 ₪ ובקשה לצו מניעה זמני על ידי חברת הקוסמטיקה פארמה קוסמטיקס, המשווקת מוצרי קוסמטיקה תחת השם   HOLYLAND.

במסגרת הבקשה לצו מניעה זמני טענה פארמה, כי מכירת מוצרי הקוסמטיקה מתוצרתה באתר EBAY גורמת לה נזק, גורמת להפרת הסכמים עם מפיצים בלעדיים ברחבי העולם.

כמו כן, לטענתה, מכירת מוצרי הקוסמטיקה באיביי מהווה אף הפרת חוזה. לטענתה, הוספת סעיף האוסר מכירה בחו”ל על גבי חשבוניות שנמסרו בעבר לביוטי שופ במסגרת יחסי מסחר קודמים,  עולה כדי חוזה הפצה לכל דבר ועניין המונע מביוטי שופ מלשווק את מוצרי הקוסמטיקה באיביי, אף אם מדובר במוצרים אחרים שנרכשו בתמורה וכדין מצדדים שלישיים ולא מפארמה.

כן טענה פארמה, כי ביוטי שופ הפרה את זכויות היוצרים שלה בתצלומים של אריזות קוסמטיקה ובטקסטים אינפורמטיביים שהסבירו אודות המוצרים.

ביוטי שופ, באמצעות משרדנו, טענה כי כל מטרת הבקשה לצו מניעה זמני היא לחסום תחרות הוגנת בשוק ולשלוט שלא כדין במחירי מוצרי הקוסמטיקה באופן הפוגע בסופו של דבר בצרכנים. כן טענה ביוטי שופ, כי מן הראוי להכיל את ההלכה בדבר ייבוא מקביל גם בנסיבות בהן מדובר בייצוא מקביל של מוצרים מישראל לחו”ל.

בכל הנוגע לטענה בדבר הפרת הסכם עם מפיצים בלעדיים בחו”ל טענה ביוטי שופ, כי טענות אלו לא הוכחו וכי לא נגרם כל נזק לפרמה ובכל מקרה אין לכך כל קשר לביוטי שופ.

עוד טענה ביוטישופ, כי לא נשתכלל כל הסכם הפצה בינה לבין פארמה בכל הנוגע לאיסור שיווק  המוצרים בחו”ל  וכי חשבונית מס אינה יכולה להיות תחליף להסכם הפצה המחייב קיומו של משא ומתן, גמירות דעת ומסוימות באשר לתוכן ההתחייבות.

כן טענה ביוטי שופ, כי אף אם קיימת מגבלת מכירה (קרי אף אם השתכלל הסכם הפצה) הרי שמאחר ומדובר במוצרים שנרכשו בתמורה וכדין מצדדים שלישיים, אשר לגביהם לא התקיימה כל מגבלת הפצה, הרי שמכירת מוצרים אלו באיביי מותרת וזאת בהתאם להלכה של בית המשפט העליון בעניין רע”א 371/89 אילן ליבוביץ נ’ את י.אליהו בע”מ ואח’, לפיה “יצרן המוצר בוחר לו את אפיקי השיווק הרצויים0 לו. דרכם הוא מבקש לשווק את סחורתו. ההחלטה למי למכור את סחורתו היא בידו. עם זאת, לאחר /שמכר את סחורתו והעביר לרוכש את זכות הקניין בה, אין הוא יכול, מכוחו של המוניטין, להמשיך ולשלוט על אפיקי ההפצה של הסחורה….”

בכל הנוגע לטענה בדבר הפרת זכויות יוצרים, טענה ביוטי שופ, כי צילומים סטנדרטים של אריזות מוצרי קוסמטיקה או טקסטים אינפורמטיביים אינם מוגנים בזכויות יוצרים בהתאם לדוקטרינת המיזוג (כלל שהתפתח בפסיקה הקובע, כי כאשר היצירה, מעצם אופיה, ניתנת לביטוי במספר מצומצם של אפשרויות הבעה, אין צידוק להעניק זכות יוצרים) בוודאי כאשר מדובר בצילומי מוצרים שנועדו לשיווק המוצרים עצמם.

בית המשפט המחוזי (כב’ השופט מגן אלטוביה) דחה את הבקשה לצו מניעה זמני וקבע כי בכל הנוגע לטענת הפרת זכויות יוצרים ספק אם יש משום הפרת זכויות יוצרים במקרה של שימוש לצרכי שיווק שנעשה בתמונת המוצר או בטקסטים המופיעים על מוצר שנרכש כדין על ידי עוסק. על כן, סירב בית המשפט המחוזי ליתן צו מניעה זמני ביחס לצילומים אלו.

בכל הנוגע לעתירת פארמה למנוע את הפצת המוצרים באיביי, קיבל בית המשפט המחוזי את טענת ביוטי שופ, כי מדובר במוצרים שנרכשו בתמורה וכדין מצדדים שלישיים, שלא היו כבולים במגבלת הפצה כלשהי ועל כן אין מניעה מהפצתם בחו”ל וזאת על יסוד ההלכה של בית המשפט העליון בעניין אילן ליבוביץ.

בעניין זה פסק בית המשפט המחוזי את הדברים הבאים:

“יוער, כי זהות הספקים של המשיבה ידועה למבקשות (ש’ 21 ע’ 6 לפרוטוקול הדיון מיום 20.4.15) ובידי המבקשות האפשרות שלא למכור לספקים של המשיבה מוצריHL  או לאסור עליהם למכור מוצרים אלה למשיבה או לחוץ לארץ. בחקירתו התחמק מנכ”ל המבקשות ממתן תשובה לשאלה : האם הוא יכול לחייב את לקוחותיו, הספקים של המשיבה שלא למכור למשיבה, וכך השיב: “זאת סוגיה” (שם, ש’23 ע’ 6). לכך יש להוסיף כי בהמשך נשאל מנכ”ל המבקשות אם חלה הגבלה כזו על הספקים של המשיבה וכך העיד: “לא יודע. אני חושב שלא” (שם, ש’ 29 ע’ 6). לכך יש להוסיף, כי המבקשות לא צירפו חשבוניות מכירה לספקי המשיבה, ומשכך לא הוכיחו שנאסר על ספקים אלה למכור מוצרי HL לחוץ לארץ או למשיבה. מטעם זה, איני מקבל את טענת המבקשות כאילו ספקי המשיבה לא היו יכולים למכור לה את הזכות למכור מוצרי HL בחוץ לארץ, כי זכות כזאת לא הייתה בידיהם (סעיף 22 לסיכומי המבקשות).”

בסופו של דבר דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לצו מניעה וחייב את המבקשות בהוצאות בסך 39,500 ₪.

לסיכומו של דבר, דומה כי בית המשפט המחוזי אימץ את ההלכה בדבר ייבוא מקביל גם בסיטואציות של ייצוא מקביל של מוצרים באמצעות האינטרנט.

האמור לעיל מתייחס להחלטה בנושא בקשה לצו מניעה זמני בלבד, מדובר במאמר התרשמותי בלבד, אין המדובר בחוות דעת כלשהי ואין להסתמך על מאמר זה, אלא מומלץ להיוועץ עם עורך דין הבקיא בתחום הייצוא המקביל / ייבוא מקביל / קניין רוחני. בכל שאלה הנכם מוזמנים ליצור קשר עם עו”ד יוסי סיוון  בטלפון 03-6966484 או באמצעות שליחת דוא”ל למשרד בצור קשר.

גראפיטי תמונה

ארה”ב : תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים נגד Roberto Cavalli – האם ציורי גראפיטי מוגנים בזכויות יוצרים?

רוברטו קוואלי, מעצב אופנה בינלאומי הידוע בזכות דגמיו הצבעוניים משווק מותג אופנה תחת השם המסחרי Just Cavalli. בשנת 2014 השיק רוברטו קוואלי ליין מוצרי אופנה ואקססוריז מקושטים בהדפסי גראפיטי צבעוניים (קולקציית הגראפיטי).

שלושה אמנים צעירים, רווק, רייס וסטיל, פנו לרוברטו קוואלי וטענו כי קולקציית הגראפיטי נעשתה תוך העתקתה מציורי הקיר שלהם וכי זה נעשה ללא הסכמתם תוך הפרת זכויות יוצרים. בהתאם דרשו שלושת האמנים להסיר את קולקציית הגראפיטי ממדפי החנויות.

משגילו כי דרישתם לא נענית הגישו שלושת האמנים תביעה לבית המשפט המחוזי בקליפורניה ארה”ב נגד רוברטו קוואלי ושורה ארוכה של מפיצים וריטיילרים, כגון חנויות אופנה, אמאזון, נורדסטורם ועוד.

שלושת האמנים טענו כי קולקציית הגראפיטי של רוברטו קוואלי הועתקה מציורי הקיר שאוירו על ידם בסאן פרנסיסקו. עוד טענו, כי יצירותיהם הוצגו במוזיאונים תערוכות אומנות שונות וכי מעולם לא נתנו הרשאה לרוברטו קוואלי להעתיק את יצירותיהם ולהדפיסם על גבי קולקציית האופנה שלו.

בכתב התביעה נטען כי רוברטו קוואלי אף הגדיל לעשות כאשר הוסיף את חתימתו “Just Cavalli ” על גבי ההדפסים, ובכך פגע בזכותם לקרדיט ואף פגע בשלמות היצירה. לטענתם הוספת חתימתו של קוואלי נעשתה באופן הגורם לצרכן לחשוב כאילו איורים אלו נעשו על ידו או בהזמנתו.

עוד נודע לאחרונה, כי בקשה שהוגשה על ידי רוברטו קוואלי לדחות את התביעה נגדו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בקליפורניה כך שההליך המשפטי יימשך כסדרו.

תביעה זו מעלה שאלה מעניינת האם ציורי הגראפיטי המופיעים כיום על גבי קירות ברחובות רבים ברחבי העולם מוגנים בזכויות יוצרים?

אכן סוגיה חדשנית אשר לאחרונה תופסת תאוצה בעקבות מקרים רבים של שימוש בהדפסי גראפיטי על ידי חברות אופנה בינלאומיות מבלי לקבל את הסכמתם של האומנים. יש הטוענים כי הסיבה לכך הינה הסברה של חברות מסחריות רבות, כי מאיירים אלו (בדרך כלל אנונימיים) לא יטרחו או יחששו להגיש תביעה בגין זכויות יוצרים או שהם כלל אינם מודעים לכך.

לדעתנו, איורי גראפיטי מוגנים בזכויות יוצרים ממש כמו כל יצירה אחרת המוגנת על פי דין (היצירות מקוריות ועומדות בתנאי הקיבוע) ועצם העלאתם על גבי קיר ציבורי אינה מפקיעה את זכותם של האומנים לתבוע בעלות בזכויות היוצרים ביצירות אלו, בטח בנסיבות שבהן לא נעשה שימוש הוגן ביצירה אלא שימוש מסחרי, שנועד למטרות רווח ולא למטרות ציבוריות.

יחד עם זאת, האם אכן האומנים הינם בעלי זכויות היוצרים באיורים אלו? למעשה שאלה רלוונטית היא האם ריסוס איורים על קירות ציבוריים בניגוד לדין ותוך עבירה על החוק מפקיע את זכותם של האומנים לטעון לבעלות בזכויות היוצרים? ואולי בעל הבניין שעל קירותיו אוירו ציורי גראפיטי הוא הבעלים בזכויות היוצרים? מה גובר דיני הרכוש או דיני זכויות היוצרים?

נראה כי מאיירי גראפיטי שיינסו לטעון לבעלות על זכויות היוצרים בציורי הקיר שלהם עלולים למצוא עצמם בפני כתב אישום על זיהום הסביבה או נזק לרכוש ולמעשה יצא שכרם בהפסדם. דומה כי, בנסיבות שבהן בעל הבניין מאפשר למאיירים להעלות את יצירותיהם על גבי הקירות, דווקא אז יהיה קל יותר למאיירים לטעון לבעלות בזכויות היוצרים, אולם גם אז, לבעל הבניין עשויות להיות טענות טובות ביחס לבעלות באיורים אלו.

כך או כך, נושא זה טרם הוכרע וסביר להניח שיתקבלו הכרעות חשובות בנושא חדשני זה.

זכויות יוצרים בצילום

של מי זכויות היוצרים בצילום? של הצלם או של המזמין?

זכויות יוצרים בצילום

של מי זכויות היוצרים בצילום? של הצלם או של המזמין?

צילומים נחשבים על פי חוק זכות יוצרים ל”יצירה אומנותית” כאמור בסעיף ההגדרות וכן בסעיף 4(א)(1) לחוק זכות יוצרים ועל כן הם מוגנים בזכויות יוצרים (בכפוף למקרים מסוימים שבהם אין הצילום מקורי דיו בכדי לחסות תחת ההגנה).

המשמעות של כך הינה שהעתקה של הצילום ללא רישיון מאת בעל זכויות היוצרים תהווה הפרת זכויות יוצרים. מיהו אם כן בעל זכויות היוצרים בצילום?

בהתאם לסעיף 33 (1) לחוק זכות יוצרים, היוצר של יצירה הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה. יוצר היצירה בצילום הינו הצלם על כן הצלם הינו הבעלים בזכויות היוצרים בצילום.

אלא שלא תמיד ייחשב הצלם לבעל זכויות היוצרים, שכן קביעת הבעלות תהיה תלויה תמיד בסוג הצילום ובנסיבות השונות הכרוכות בהפקתו.

ישנן שתי סיטואציות עיקריות:

סיטואציה ראשונה – הצלם מצלם את הצילום לצרכים מסחריים ומוכר את הצילומים שלו ללקוחותיו. במקרה זה אין כל ספק כי, הצלם הינו בעל זכויות היוצרים בצילום.

סיטואציה שנייה – הצלם מצלם את הצילום עבור אדם אחר או בעל עסק. זוהי יצירה מוזמנת. יצירה מוזמנת היא יצירה שהופקה בהזמנה על ידי אדם אחר, שאינו יוצר או מחבר היצירה, כגון חברה מסחרית שמזמינה צילום של אירוע שיווקי שלה, בעל עסק שמזמין צילום של המוצרים המסחריים שלו, תיאטרון המזמין צילום של המחזות וההצגות שבאולם, עיתון המזמין צילום של אירועים שונים וכד’.

בנושא יצירה מוזמנת ישנם ישנו הכלל והחריג:

הכלל:

במסגרת הזמנת עבודה משלם בעל העסק לצלם עבור הפקת התמונה, בהנחה כי כל זכויות היוצרים בצילום שייכות לבעל העסק, שכן הוא שילם את התמורה המלאה עבור צילום זה. ובכן, הנחה זו הינה מוטעית. החוק קובע במפורש, כי בסיטואציה של יצירה מוזמנת בעל זכויות היוצרים אינו המזמין אלא היוצר, אלא אם כן הוסכם אחרת במפורש או במשתמע.

כלומר הצלם הוא שמחזיק בזכויות היוצרים בצילומים אלו אלא אם כן “הוסכם אחרת במפורש או במשתמע”.

“במפורש” הכוונה להסכמה מפורשת, כגון מכתב, הסכם, הודעת דוא”ל או כל מסמך אחר שמשמעותו היא שהצלם וויתר על זכויותיו לטובת המזמין.

“במשתמע” הכוונה היא לכך שאף שהצדדים לא הסכימו במפורש או בכתב על כך שהזכויות תהיינה שייכות למזמין, הרי שניתן להוכיח שהייתה כוונה משתמעת לכך. הוכחת כוונה משתמעת אינה קלה, והיא תלויה בנוהג שהשתרש בתחום, בכוונת הצדדים ובסיטואציה עצמה. לעיתים רבות יהיה צורך בהבאת עדויות נוספות שיתמכו בטענת המזמין, כי זכויות היוצרים שייכות לו, לרבות הצגת מסמכים וראיות נוספות.

בכדי להימנע מהצורך בהוכחת כוונה משתמעת ומהבאת ראיות נוספות, מומלץ ביותר לכל עסק המזמין הפקת צילום מצלם כלשהו להחתים אותו על מסמך המאשר כי, מלוא הזכויות בצילומים שייכות למזמין.

 נוסח לדוגמא של מסמך כזה יכול להיות כדלקמן:

“הריני מאשר באופן בלתי חוזר, כי מלוא זכויות היוצרים בתמונות שיצולמו על ידי עבורך, במסגרת ההפקה של _______ תהיינה בבעלותך הבלעדית על אף האמור בכל דין ואני מתחייב, כי לא ייעשה על ידי כל שימוש בתמונות אלו ללא הסכמתך מראש ובכתב”.

חתימת הצלם על מסמך זה הינה למעשה הוכחה מפורשת כהגדרת הדין, כי הזכויות בתמונה תהיינה של המזמין ולא של הצלם, על אף האמור בחוק זכות יוצרים והיא אף מטילה על הצלם איסור לעשות שימוש בצילומים לשימושו השיווקי, כגון לפרסם את עסקו ללא קבלת אישור על כך.

החריג:

צילום דיוקן, צילום אירוע משפחתי או אירוע פרטי שנוצרה לפי הזמנה

החוק קובע, כי בכל הנוגע לצילומי דיוקן, אירוע משפחתי או אירוע פרטי שנוצרה לפי הזמנה, הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה הוא דווקא המזמין, אלא אם הוסכם אחרת.

לתשומת ליבכם, רק במקרה ומדובר בצילום דיוקן או צילום אירוע משפחתי או פרטי בלבד, בעל האירוע שהזמין את הצילום, יהיה בעל זכויות היוצרים, אלא אם הוסכם אחרת.

אין באמור לעיל כדי להוות משום חוות דעת כלשהי ומומלץ להיוועץ עם עורכי דין הבקיאים בתחום.

פנה אלינו בטלפון 03-6966484

זכויות יוצרים בצילום

האם כל תמונה (צילום) מוגנת בזכויות יוצרים?

כוסות

האם כל תמונה (צילום) מוגנת בזכויות יוצרים?

נקודת המוצא היא שכל צילום מוגן בזכויות יוצרים באשר הוא. צילום (יצירת צילום) נחשב על פי חוק זכות יוצרים כ”יצירה אומנותית” ועל כן הוא מוגן בזכויות יוצרים. הצילום הוא בדרך כלל תוצר של מחשבה, השקעה ויצירתיות. בדרך כלל משקיע הצלם זמן, אנרגיה ומשאבים רבים בהפקת צילום מדויק, בפוזיציה המתאימה, לרבות התאמת האור והצל העמדת מושא הצילום במקומו הנכון וכו’. על כן, צילום בהגדרתו מוגן בזכויות יוצרים על פי החוק.

אלא שבתי המשפט בישראל החלו לאחרונה לצמצם את מרחב ההגנה על כל צילום באשר הוא בהתייחס לצילומים סטנדרטים של מוצרים מסחריים למשל.

כך למשל, בעניין שטיינברג נ’ סמבירא פסקה השופטת חנה ינון בבית המשפט השלום בתל אביב, כי אין זכויות יוצרים בתמונות של כלי בית ומתנות. בית המשפט בעניין זה את הדברים הבאים:

מדובר בצילומים של כלי בית שונים אשר, לטעמי, אינם צילומים בעלי אופי אומנותי, אלא כאלו שנועדו להציג את מוצרי חברת קורנינג ולפרסם אותם לצרכיה”.

על פי הדין, לצורך הקמתה של זכות יוצרים, יש לעמוד בשני תנאים מצטברים והם: האחד, שהמדובר ביצירה “מקורית”, שמשמעה, שהיצירה היא פרי עמלו הרוחני של היוצר, והתנאי השני הוא, כי מדובר ביצירה שהיא תוצר של השקעה מינימאלית, של משאב כלשהו .

חשוב לציין, כי גם צילום שאינו בעל ערך אומנותי, העומד בסטנדרט נמוך של מקוריות, ראוי להגנת זכות יוצרים בדין הישראלי .

בהתייחס לצילומי כלי הבית והמתנות קבע בית המשפט את הדברים הבאים:

התרשמתי כי בצילומים אין כל ייחודיות או מקוריות, והתובע לא הוכיח בפני כי יש בהם משהו מעבר לצילומי כלי בית אחרים ולגישתי הם אינם שונים מאלה אשר מופיעים באתרים אחרים, כפי שניתן להתרשם בדוגמאות לאתרי אינטרנט אותם הציג בפני הנתבע

בית המשפט הסתמך בפיסקתו על דוקטרינת המיזוג. בהתאם לדוקטרינת המיזוג, כאשר היצירה, מעצם אופיה, ניתנת לביטוי במספר מצומצם של אפשרויות הבעה, אין צידוק להעניק זכות יוצרים. הנחת היסוד היא שבמקרה של רעיון שהאפשרויות לבטאו הן מוגבלות במיוחד, ההגנה על הביטוי תגביל למעשה גם את השימוש ברעיון החשש העומד בבסיס כלל זה הוא כי מקרים אלה הגנת החוק משמעותה המעשית תהא הענקת הגנה על ‘הרעיון’ ויצירת מונופול שיחסום דרכם של יוצרים אחרים בעתיד.

נראה כי לאור פסיקת בתי המשפט לעיל, יהיה זה סביר להניח כי, בתי המשפט עשויים לגלות הסתייגות  מפסיקת פיצוי בגין העתקת תמונות של מוצרים מסחריים סטנדרטים שאין בהם כל יצירתיות או מקוריות, אולם יש לבחון זאת בכל מקרה לגופו ולהתייעץ עם עורכי דין בקיאים בתחום.

הינכם מוזמנים לפנות לעו”ד יוסי סיוון, עורך דין קניין רוחני, בכל שאלה או הבהרה בנושא.

האמור לעיל אינו מהווה חוות דעת משפטית כלשהי ואין להסתמך עליו.

754

נתבעתם בהפרת זכויות יוצרים במאמר באינטרנט? בידקו היטב האם התובע בכלל רשאי לתבוע, מאת עו”ד יוסי סיוון

ביהמ”ש דחה תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים במאמר באתר אינטרנט ופסק כי, התובעים לא הוכיחו בעלות בזכויות היוצרים במאמר ולפיכך אין הם רשאים לתבוע.

תמצית העובדות לפי פסק הדין :
אופיר ורדי חברת אתיקה עוסקת בבניה בקידום אתרי אינטרנט הגישו תביעה נגד הולמס פלייס וקובי פרנקו בגין העתקת שני מאמרים, כך נטען, שהועתקו, כך על פי הנטען, על ידי הנתבע קובי פרנקו, מאמן אישי המועסק בהולמס פלייס אינטרנשיונל בע”מ, רשת מכוני כושר (להלן: “הנתבעת”,להלן יחד: “הנתבעים”) ופורסמו באתר האינטרנט של הנתבעת. לטענת התובעים, בנוסף להפרת זכויות יוצרים- מוסרית וכלכלית כאחד, הפיקו הנתבעים רווח מתכני המאמרים, בהיותם מתחרים של התובעת בתחום בו עסקו המאמרים (אימון אישי). התביעה הוגשה על סכום של 120,000 ש”ח. שורות זהות נמצאו במאמרו של הנתבע 2 אשר התפרסמו באתר האינטרנט של הנתבעת 1.
התובעים אינם רשאים לתבוע שכן אינם בעלי זכויות יוצרים במאמר
בית המשפט קבע, כי מאחר והתובעים לא כתבו בעצמם את המאמר, אלא גב’ שרון ברודצקי, הרי שהתובעים לא הוכיחו כי, ניתנה להם הזכות לתבוע בגין ההעתקה, גם אם הייתה כזו.
נטל ההוכחה להראות שהזכויות הועברו מוטל על התובעים ולא על הנתבעים
בכל הנוגע להוכחת הטענה כי הזכויות הועברו קבע בית המשפט, כי העברת זכות יוצרים טעונה מסמך בכתב וכי הנטל להראות, כי הזכויות עברו מוטל על התובעים אשר לא הציגו כל חוזה המעניק להם את הזכות במאמרים שכתבה הגב’ ברודצקי, כפרי לנסר. לפיכך, דחה בית המשפט את הטענה.
הזכות המוסרית נותרה אצל בעל זכויות היוצרים
בית המשפט קבע בעניין זה את הדברים הבאים:
“לעמדתי, נכונה הגישה לפיה בשל אופיה היחודי, לעולם תיותר הזכות המוסרית בידי יוצרה ותמשיך להתקיים גם לאחר שהזכות הכלכלית, כולה/ חלקה הועברה לאחר. (ר’ גם כותרת ס’ 45 (א) לחוק, המגדירה כי הזכות המוסרית היא אישית, וס’ 45(ב) בו נכתב: “הזכות המוסרית היא אישית ואינה ניתנת להעברה, והיא תעמוד ליוצר אף אם אין לו ביצירה זכות יוצרים או אם העביר את זכות היוצרים ביצירה, כולה או חלקה, לאחר”)”. לפיכך ברי כי גם לו היתה מוכחת העברת בעלות או זכות יוצרים על המאמרים, העברה זו פירושה הקניית הזכות הכלכלית בלבד. משהתברר כי התובעים לא כתבו איזה מהמאמרים הנוגעים לתביעה – ממילא לא היה מקום לקבוע כי הינם זכאים לפיצוי בגין הפרת הזכות המוסרית, שאיננה שלהם”.

לסיכום:
לסיכום קבע בית המשפט כי, התובעים לא הוכיחו בעלות בזכויות יוצרים במאמרים. התביעה נדחתה והתובעים חוייבו יחד ולחוד ישאו בשכ”ט עוה”ד הנתבעים בסך 15,000 ₪ (7,500 ₪ לכ”א מהנתבעים).

ת”א 3087-12-10 אתיקה השקעות בע”מ ואח’ נ’ הולמס פלייס אינטרנציונאל בע”מ ואח’ (פסק דין של כב’ השופטת ניבה ריב מיום 23.5.12)

מסקנה :

כאשר אתם מקבלים מכתב תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים במאמר באינטרנט, מומלץ להתייעץ עם עורך דין הבקיא בתחום ולבחון בראש ובראשונה האם התובע הינו בכלל בעל זכויות היוצרים במאמר. במקרים רבים מי שאינו מחבר המאמר ולא הוכיח העברת זכויות היוצרים אליו לא יוכל לתבוע בגין הפרת זכויות יוצרים .

priemr leag

ביהמ”ש העליון : שידור משחקי כדורגל בצפייה ישירה באינטרנט ללא אישור מהווה הפרת זכויות יוצרים

ביהמ”ש העליון: שידור משחקי כדורגל בשידור חי בשיטת צפיה ישירה באינטרנט ללא אישור בעלי הזכויות מהווה הפרת זכויות יוצרים והגנת ה”שימוש ההוגן” אינה חלה

ביהמ”ש העליון קבע כי בהחלטה חשובה ותקדימית כי שידור ב streaming באינטרנט של משחקי כדורגל בשידור חי ללא אישור בעלי הזכויות מהווה הפרת זכויות יוצרים. בכך הפך בית המשפט העליון את החלטת בית המשפט המחוזי שניתנה על ידי כב’ השופטת מיכל אגמון גונן, לפיה STREEMING אינו מהווה “שידור” וכי במקרה זה חלה הגנת השימוש ההוגן.

העובדות:

הנתבע הוא בעל אתר האינטרנט LIVEFOOTY, אשר הציע לציבור הגולשים באינטרנט אפשרות לצפות במשחקי כדורגל בשידור חי, בלא תשלום, וזאת בלא שקיים בידו היתר או רישיון להעברת שידורי המשחקים מיד הליגה האנגלית. זהותו של בעל האתר הנתבע אינה ידועה לליגה האנגלית ולתביעה צורפו ספקיות האינטרנט כצד לתביעה.

במוקד הדיון ניצבו, שתי שאלות :

– האם הנתבע אחראי להפרת זכויות היוצרים במשחקי הכדורגל?

 – אם כן, האם יש מקום לחשוף את זהותו, בכדי לאפשר לבעלת הזכויות בשידורי המשחקים להגיש נגדו תביעה.

פסק הדין של בית המשפט המחוזי:

בית המשפט המחוזי דחה את התביעה של הליגה האנגלית וקבע כי עליה להמציא לפלוני את כתב התביעה באמצעות ספקיות האינטרנט. נקבע, כי הזהות האנונימית היא חלק מיתרונותיה של רשת האינטרנט, וכי יש לאפשר לפלוני להביע עמדה בשאלות העומדות לדיון, גם אם אינו מעוניין להזדהות.

בית המשפט סבר כי יסוד ה”שידור” אינו מתקיים במקרה של העברה בטכניקה של הזרמה (“streaming”), וזאת שכן הגדרת השידור בסעיף זה – כך נקבע – היא תלוית טכנולוגיה, ומתקיימת אך במקום בו מדובר ב”העברה קווית או אלחוטית” של תכנים.

בית המשפט קבע, כי הזכות הרלוונטית לצורך העברת תוכן ברשת האינטרנט היא זכות ה”העמדה לרשות הציבור” (הקבועה בסעיף 15 לחוק החדש), בעוד שזכות השידור – כך נקבע – נועדה להתמודד עם אמצעים טכנולוגיים אחרים. עוד נקבע, כי אף זכות ה”העמדה לרשות הציבור”, המעוגנת בסעיף 15 לחוק החדש, לא הופרה במקרה זה, וזאת נוכח העובדה שמדובר בשידור חי, כלומר שידור המועמד לרשות הציבור אך בנקודת זמן מסוימת. לאור האמור, נקבע כי “אין מדובר בהפרת זכויות השידור של המבקשת [המערערת]. אין גם הפרה של הזכות להעמדה לרשות הציבור, וככל הנראה אין מדובר גם בהעתקה”.

עם זאת, אף שנקבע כי לא הופרו זכויות היוצרים של הליגה, הוסיף בית המשפט וקבע כי מדובר במקרה בפעילות שיש בה תרומה חברתית חשובה, וכי למשתמשים קיימת זכות להשתתף בחיי התרבות ולצפות במשחקי הספורט הבינלאומיים. זאת ניתן ללמוד, בין היתר, מכך שהמועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין מחייבת את ספקיות התוכן, במקרים מסוימים, לאפשר לצופים לחזות באירועי ספורט מרכזיים ללא תשלום.

עוד נפסק, כי מטרתו של פלוני היא לאפשר צפייה חופשית באירועי ספורט, וכי בכך מגשים פלוני את זכותם של המשתמשים לצפייה במשחקים. כמו כן נקבע, כי נוכח העובדה שמשחקי הספורט עצמם אינם מוגנים בזכות יוצרים (להבדיל מצילום המשחקים ושידורם), אין מדובר במקרה זה בפגיעה המצויה בלב דיני זכויות היוצרים.

לבסוף נקבע כי פלוני “הרים את הנטל להראות כי העברת משחקי הכדורגל של הפרמייר ליג [הליגה], ללא תשלום, באתר האינטרנט שלו, מהווה מימוש של זכותו לשימוש הוגן”.

נקבע כי לא הופרו זכויותיה של הליגה במשחקים, וכי מכל מקום מדובר בשימוש הוגן, כך שממילא פלוני אינו אחראי להפרה. מן הטעם הזה נקבע כי אין גם מקום לחשיפת פרטיו של פלוני.

פסק הדין של בית המשפט העליון

בית המשפט העליון הפך את החלטת בית המשפט המחוזי וקבע כי הנתבע הפר את זכות היוצרים של הליגה האנגלית.

בכל הנוגע לשאלה האם שידור בשיטת STREENIMG מהווה “שידור” על פי חוק זכות יוצרים נקבע כי השידור – במהותו – אינו מותנה או מוגבל באמצעי הטכני המשמש להעברתו. משכך, אין מניעה שהזכות לשדר יצירה מוגנת תחול גם על שידורים באמצעות רשת האינטרנט, לרבות בטכניקה של הזרמת אינפורמציה. נקבע אפוא, כי העברת תכנים באמצעות רשת האינטרנט בטכנולוגיית “הזרמה” עולה כדי “שידור”. בהתאם, נקבע כי הזרמת משחקי הכדורגל במקרה זה עולה כדי הפרת זכות היוצרים של הליגה, וכי פלוני אחראי להפרה שבוצעה.

האם קמה לנתבע הגנת “שימוש הוגן”?

דוקטרינת השימוש ההוגן נועדה לאפשר את קיומם של שימושים מסוימים, הנתפסים כרצויים מבחינת התכלית החברתית שהם משרתים – וזאת אף אם מדובר בהפרה של זכות יוצרים. למעשה, דוקטרינה זו מאפשרת, במקרים המתאימים לכך, לאזן בין התכליות השונות של דיני זכויות היוצרים – השאיפה להעניק תמריץ להפקת יצירות חדשות, כמו גם הרצון להעשיר את המרחב הציבורי במגוון של יצירות.

בית המשפט העליון קבע כי המדובר בהגנה של זכות יוצרים ולא בזכות חיובית, כלומר הנטל להוכיחה הוא על הנתבע. במקרה זה, נקבע כי הנתבע לא הוכיח כי חלו התנאים הקבועים בחוק ל”שימוש הוגן”.

נקבע כי, אף העובדה שהמדינה מבקשת לעתים לאפשר לציבור גישה חופשית לשידורים נבחרים – כגון משחקי כדורגל מרכזים – אין בה, כשלעצמה, כדי להצדיק את פגיעה בזכות היוצרים במקרה שלפנינו.

נמצא, כי השימוש שעשה פלוני אינו “הוגן”, וזאת – בין היתר – נוכח העובדה שנעשה שימוש ביצירה כולה, במועד ובאופן הפוגעים בצורה משמעותית בשוק של היצירה המוגנת. פלוני נמצא אם-כן אחראי להפרת זכויותיה של הליגה בשידור המלא של משחקי הכדורגל.

חשיפת פרטיו של בעל האתר

בנוגע לשאלה זו קבע בית המשפט כי בהעדר הסדר חקיקתי לא ניתן, לעת הזו, ליתן צו לחשוף את פרטי בעל האתר. נקבע כי על המחוקק לדאוג לכך שניתן יהא להיפרע ממעוולים כמו פלוני ושכמותו.

בסופו של יום, בית המשפט העליון אומנם הפך את החלטת בית המשפט המחוזי אולם בכל הנוגע לחשיפת פרטי בעל האתר לא נעתר לתביעת הליגה האנגלית.

535

הביטוי “מערכות שינה מתקדמות” אינו מוגן בזכויות יוצרים

ביהמ”ש המחוזי בתל אביב קבע, כי הביטוי “מערכות שינה מתקדמות” אינו מוגן על פי דיני זכויות היוצרים. במקרה זה הגישו חברות הולנדיה ואירופלקס תביעה נגד חברת מנדלבאום בגין הפרת זכויות יוצרים בביטוי “מערכות שינה מתקדמות” וכן בעילות תביעה נוספות.

במסגרת פסק הדין דן בית המשפט בנושא הגנת זכויות היוצרים על ביטויים. נקבע כי רצף של מילים בודדות לא יהיה, בדרך כלל מוגן בזכות יוצרים: “הטעם לכך הינו, שרעיון, בניגוד לדרך ביטויו, אינו מוגן בזכות יוצרים (סעיף 5 לחוק), ובמילים ספורות יימצא לרוב איחוד בין הרעיון לביטוי שבו..”

“הפסיקה הכירה בקיומה של הגנה לרצף קצר של מילים, במקרים חריגים בהם הן מהוות חלק מיצירה, ובשל מידת הייחודיות והמקוריות שיש בהן הן הופכות לחלק המהותי והעיקרי של אותה יצירה: ת”א (מחוזי ת”א יפו) 2378/98 אקו”ם אגודת קומפזיטורים ואח` נגד ראובני פרידן בע”מ (22.3.00), פורסם בדינים מחוזי 2000 (2) 1474, לעניין צירוף המילים “הופה הולה הולה הופה””, ת”א (שלום ת”א יפו) 59229/96 אקו”ם אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומו”לים למוסיקה בישראל בע”מ נגד פלד (3) תקשורת בע”מ (2.3.98) פורסם בדינים שלום 1998 (2) 1071 לעניין המשפט “אין סוסים שמדברים עברית”. “

נקבע כי הביטוי “מערכות שינה מתקדמות” נופל בגדר הכלל. הוא מגדיר מוצר… מידת המקוריות בביטוי אינה מספיקה כדי לתת לו משמעות מעבר להגדרה של מוצר, שכולל מספר רכיבים. אני קובע, איפוא, שהביטוי “מערכות שינה מתקדמות” אינו מוגן בהגנת זכות יוצרים.”

ת.א 101/08 אירופלקס ואח’ נ’ מנדלבאום ואח’ (מחוזי תל אביב)

אף אנו סבורים כי יש להגביל את הגנת זכויות היוצרים על ביטויים ורצפי מילים קצרים, שאין בהם משום ייחודיות ומקוריות שמהווים משום עיקר היצירה. דיני זכויות היוצרים לא נועדו להגן על ביטויים שגורים או הגדרות מוצרים סטנדרטיות, שראוי להתיר את שימוש בהן לציבור העוסקים בתחום.

copyright-30343_1280 (1)

שירותי הפקדת זכויות יוצרים / שמירת זכויות יוצרים אצל עורך דין

משרדנו מעניק שירותי הפקדת זכויות יוצרים עבור יוצרים, אמנים, מחברים, מחזאים, סופרים, יזמים עסקיים וכו’. אומנם בישראל אין רישום פורמאלי של זכויות יוצרים (כפי שקיים בארה”ב למשל), אולם הדרך העדיפה להגנה על יצירה המוגנת בזכויות יוצרים בישראל, היא בהפקדתה אצל עורך דין הבקיא בתחום זכויות היוצרים.

אנו מספקים שירותיי ייעוץ והפקדה של זכויות יוצרים. כל שעליכם לעשות הוא להביא למשרדנו שלושה עותקים מקוריים של יצירתכם ואנו נבצע עבורכם את הליך הההפקדה. הפקדת היצירה שלכם תחזק את זכויותיכם מהפן הראייתי בכל הנוגע למועד יצירת היצירה ויכולה לשמש כראיה בעלת חשיבות רבה נגד גורמים מסחריים, אשר עשויים להפר את זכויותיכם.

חשוב לזכור כי הפקדת היצירה בטרם חשיפתה לגורמים מסחריים כאלו ואחרים הינה מומלצת. כמו כן חשוב להיוועץ על מנת לקבל מושג כללי מהן זכויותיהם ואיך ניתן להגן עליהם הן מהפן של זכויות הקניין הרוחני והן מהפן של התנאים המסחריים שבהסכם בינכם לבין אותם גורמים מסחריים. קבלת ייעוץ משפטי עשויה לחסוך סכסוכים ובעיות רבות בעתיד להן עשויות להיות השלכות כספיות משמעותיות.