GDPR

היכונו לכללי ה- GDPR החדשים

מה זה GDPR ?

GDPR הינם ראשי התיבות של המילים General Data Protection Regulation והכוונה היא לכללים החדשים להגנה על פרטיות במידע שאימץ האיחוד האירופי (אושרו על ידי האיחוד האירופי ביום 14 לאפריל 2016 וייכנסו לתוקף ביום 25.5.18. כאשר תחולתן של הוראות אלו הינו 25.5.18. המשמעות היא שכל ארגון, עסק, חברה שלא יעמדו בהוראות החדשות יעמדו בפני קנסות כבדים.

ה- GDPR (הוראות הגנת המידע הכלליות של האיחוד האירופי) מחליפות את הוראות הדירקטיבה האירופית להגנת המידע 95/46/EC שמטרתן הייתה ליצור הרמוניזציה של לכללי הגנת הפרטיות ברחבי האיחוד האירופי ולהגן תושבי האיחוד האירופי מפני פגיעה בפרטיותם על ידי תאגידים ועסקים שונים. מדובר בסדרה של כללים מפורטים וברורים בכל הנודע להגנת פרטיות, שימוש במידע, סודיות מידע ואופן שליטה וניטור המידע על ידי הצרכנים.

הכללים קובעים כי פרטיות המידע של אזרחי האיחוד האירופי נחשבת ל”זכות יסוד”, כלומר האיחוד האירופי מייחס חשיבות רבה ביותר לפגיעה בפרטיות וסביר להניח שינקוט בצעדים אגרסיביים יותר מאשר יתר המדינות, דוגמת ישראל וארה”ב.

איך זה קשור אלינו?

כללי ה- GDPR החדשים אומנם אינם חלים על ארגונים שממוקמים מחוץ לאיחוד האירופי, אולם הם יחולו על ארגונים שממוקמים מחוץ לאיחוד האירופי שמספקים מוצרים או שירותים לתושבי האיחוד האירופי או מנטרים מידע פרטי של תושבי האיחוד אירופי.

כללים אלו חלים למעשה על כל החברות והארגונים שמחזיקים, מחליפים או משתמשים במידע פרטי של אזרחי האיחוד האירופי.

כך למשל, אם יש לכם אתר אינטרנט שמוכר מוצרים או שירותים לתושבי האיחוד האירופי, כללי הGDPR יחולו עליכם ועל כן תצטרכו להתכונן לקראת כניסתן לתוקף בזהירות ובקפדנות. הכללים יחולו על כל העסקים, החל מאתר אינטרנט קטן , אפליקציה סלולארית, ועד לתאגיד תקשורתי ענק ללא כל אבחנה.

על כן לעסקים המספקים שירותים או מוצרים לתושבי האיחוד האירופי ישנן שתי אפשרויות:

  • לחסום גישה לתושבי האיחוד האירופי
  • להיערך לקראת כניסתם לתוקף של כללי ה- GDPR

על מה מגנים כללי ה- GDPR?    

כללי ה- GDPR חלים על כל מידע שנאסף על צרכנים באשר הוא בכל דרך שהיא. העיקרון הבסיסי של כללים אלו הוא שאיסוף מידע ועיבודו הם חלק ממנועי הצמיחה של חברות וארגונים אולם יש להגן האדיקות על המידע הזה ולאפשר לצרכנים לשלוט במידע, על ידי מי הוא נאסף ומה נעשה עמו.

על מנת לעמוד בדרישות ה- GDPR על כל עסק לנהל פעילות של איסוף מידע בזהירות המירבית ולאפשר לצרכנים את כל הדרכים לשלוט, לנטר, לבדוק ואף למחוק כל מידע שברצונו למחוק.

להלן חלק מדרישות ועקרונות בסיסיים של הכללים:

הזכות להישכח  – זכות המשתמשים למחוק מידע

תחת כללי ה- GDPR לתושבי האיחוד האירופי ישנה זכות למחוק את המידע שנאסף לגביהם.

הסכמה מפורשת לשימוש במידע

בהתאם לכלים החדשים על כל עסק המשווק מוצרים או שירותים לתושבי האיחוד האירופי חייב לבקש ולקבל הסכמה מפורשת של המשתמשים לאסוף עליהם מידע, לעשות בו שימוש ולעבד את המידע. הבקשה לשימוש במידע חייבת להיות מפורשת, ברורה, מוחשית ונגישה ללא מגבלות משפטיות מורכבות. למשתמשים חייבת להינתן הזכות אף לחזור בהם מהרשות שהם נתנו באותה הדרך שבה הסכימו לה.

 חובת הודעה על הפרת הפרטיות

במקרה והמידע אודות המשתמשים נחשף על בעל העסק להודיע למשתמשים וכן לרשויות המוסמכות תוך 72 שעות ממועד ידיעתו.

פקידי הגנת פרטיות

בהתאם לכללים החדשים יש לערוך תיעוד מסודר ומפורט של כל המידע שנאסף על המשתמשים באמצעות פקידי הגנת פרטיות שזה יהיה תפקידם, מקצועיותם והשכלתם.

חיוניות המידע ואינטרס לגיטימי

בהתאם לכללים החדשים על בעלי העסקים לעשות שימוש רק במידע שהוא חיוני לפעילות העסק. כמו כן, ישנה דרישה שלמידע זה ייחשפו אך ורק בעלי התפקידים שאחראים באופן אישי לטיפול במידע זה. כמו כן, קיימת דרישה שלבעל העסק יהיה אינטרס לגיטימי לאיסופו של המידע ולשימוש שנעשה בו.

מהן הקנסות הצפויים לאי עמידה בכללי ה- GDPR?

ארגונים המשווקים מוצרים או שירותים לתושבי האיחוד האירופי יכולים להיקנס בסכומים גבוהים ביותר.

הקנס המכסימלי: עומד היום על סך של עד 4% מהמחזור העולמי של העסק או עד 20 מיליון יורו כתוצאה מהפרה של כללים אלו.

הקנס המינמילי: עומד על סך של עד 10 מיליון יורו או 2% מהמחזור העסקי הבינלאומי של העסק לשנת הכספים הקודמת, לפי הגבוה.

כך למשל, ארגון המשווק מוצרים לתושבי האיחוד האירופי באמצעות האינטרנט ואין בידו הסכמה של הלקוחות לעיבוד המידע הפרטי הקשור ללקוחות אלו או חברה שלא מחזיקה במנגנון מסודר של שמירת פרטי המידע חשופה לקנס של עד 2% מהמחזור שלה ואף יותר מכך.

זאת ועוד, במידה ואתם עובדים בשיתופי פעולה עם חברות או ארגונים אירופאים ככל הנראה להתאים את מדיניות הפרטיות ואיסוף המידע על משתמשים לכללים אלו.

איך מתכוננים?

פונים אלינו, אנו מבררים בדיוק האם העסק או החברה שלכם עומדת בתנאים הקבועים בכללי ה-GDPR ומייעצים לכם לגבי השינויים שיש לערוך בכדי להיערך כיאות לכניסתם לתוקף של כללים אלו.

אל תחכו ליום האחרון ! היערכו כבר עכשיו לכניסתם לתוקף של כללים אלו ותוכלו להמשיך ולשווק את המוצרים או השירותים שלכם באיחוד האירופי בעוד שמתחריכם ייאלצו להתעכב על כך.

כללי הגנת הפרטיות החדשים כבר אינם באחריות אנשי הIT בכל חברה. הגנת הפרטיות במידע בהתאם לכללים החדשים הינם כעת באחריות היועצים המשפטיים של כל חברה אשר להם את היכולת, הידע המקצועי, הניסיון והידע המשפטי הרלוונטי להכין כל חברה או עסק לכניסתם לתוקף של הכללים החדשים.   

כללי ה- GDPR הינם כללים משפטיים המחייבים ייעוץ של עורך דין הבקיא בכללים אלו ובסיכונים הכרוכים בכניסתם לתוקף של כללים אלו על עסקים וחברות בישראל. עו”ד יוסי סיוון הינו עורך דין המתמחה בתחום האינטרנט והגנת הפרטיות ובעל ניסיון רב בייצוג חברות ועסקים מישראל ומחו”ל בנושאים של הגנת הפרטיות, בעיקר בתחום האינטרנט, אפליקציות, אתרי מסחר אלקטרוני וכו’.

פנו לעו”ד יוסי סיוון, המתמחה בהיערכות לקראת כניסה לתוקף של כללי ה- GDPR 

starbucks

האם סימן המסחר של בית הקפה הבלגי דומה עד כדי הטעייה לסימן המסחר של סטראבקס?   

coffe rocksstarbucks

האם בית הקפה הבלגי יצליח לרשום את סימן המסחר שלו באיחוד האירופי?  

רשת סטארבקס הידועה מפעילה קרוב ל 30,000 סניפי בתי קפה בכל רחבי העולם. מוצרי הקפה של סטארבקס נחשבים למוצרי הקפה המוכרים ביותר הנחשקים על ידי מיליוני צרכנים מידי יום. סטארבקס הינה אף בעלת סימן מסחר רשום באיחוד האירופי כפי שניתן לראות בתמונה. 

בית קפה בלגי ניסה לרשום את סימן המסחר COFFE ROCKS המורכב מאלמנט מעוגל וסימן תו במרכז האלמנט בתחום בתי הקפה.

סטארבקס הגישה התנגדות לרישום סימן מסחר וטענה כי הסימן של בית הקפה הבלגי דומה עד כדי הטעייה לסימן המסחר שלה בכל הוורסיות הקיימות (שחור לבן, ירוק וכו’) ועל כן פסול לרישום כסימן מסחר.

במאי 2016 דחתה ערכאת סימני המסחר של האיחוד האירופי את ההתנגדות וקבעה, כי מדובר בסימנים השונים מהבחינה הויזואלית ועל כן לא מתקיים חשש להטעייה.  

סטארבקס הגישה ערעור לבית המשפט הכללי של האיחוד האירופי (ערכאת הערעור), שבחן את נקודות הדמיון בין הסימנים.

בית המשפט של האיחוד האירופי קבע כי שני הסימנים חולקים באלמנט משותף בצורה של רכיב מעוגל ופונטים דומים וכי ערכאת סימני המסחר של האיחוד האירופי שגתה בביצוע השוואת הסימנים על בסיס ההתרשמות הכללית ושגתה בכך שלא הבחינה בקיומו של חשש להטעייה.

בסופו של דבר נקבע כי מדובר בסימן המשלב אלמנטים דומים עד מאוד לסימן של סטארבקס וכי הסימן הבלגי מבקש לנצל שלא כדין את המוניטין של חברת סטארבקס ועל כן פסול לרישום.

שימו לב כי למרות שהסימנים מכילים מרכיבים שונים, הרי שהעובדה כי הם חולקים אלמנטים משותפים בולטים המזוהים עם סטארבקס הכריעה את הכף לכיוון קיומו של חשש להטעייה.

בית הקפה הבלגי יצטרך לאמץ לעצמו לוגו שונה. הצלחה יפה למעצמת הקפה בהגנה על המותג המצליח שלה.

מעוניינים לרשום סימן מסחר ולקבל בלעדיות על הלוגו או השם המסחרי שלכם? פנו אלינו לקביעת פגישת ייעוץ 077-231-2126 או באמצעות יצירת קשר 

חוק העיצובים החדש – הגנה חדשה למוצרים תעשייתיים

ב-7 באוגוסט 2018 ייכנס לתוקפו חוק העיצובים הישראלי החדש (חוק העיצובים, התשע”ז-2017), וחשוב להכיר את השינויים שהוא מביא בעניין עיצובים בישראל, שכן אלו ישפיעו על עיצובים חדשים וקודמים כאחד.

שינויים אלו מקרבים את הדין הישראלי עם הדין האירופאי והמגמות הבינלאומיות בקניין רוחני. להלן השינויים הבולטים בחוק החדש אל מול פקודת הפטנטים והמדגמים משנת 1924 שאותו הוא מחליף.

  • עיצובים לא רשומים יזכו להגנה

אמנם על פי החוק הקודם עיצובים לא רשומים לא זכו להגנה, אך החוק החדש מספק הגנה מסוימת למשך 3 שנים עבור עיצובים לא רשומים.

עיצובים לא רשומים יהיו מוגנים רק כאשר העתקתם נעשתה על ידי מי שהיה מודע לעיצוב המקורי. מנגד, בדין הקודם עיצוב שפורסם לפני שנרשם לא היה זכאי לרישום ומכך גם לא זכה להגנה.

  • תקופת חסד

החוק החדש מעניק “תקופת חסד” בת 12 חודשים, בה ניתן לרשום מדגמים שטרם נרשמו אך משווקים בישראל וזאת למרות שכבר פורסמו. הוראות אלה מאפשרות הגנה מוגבלת על עיצובים לא רשומים, בדומה למשפט האירופי.

  • הגדרה רחבה יותר של הפריטים המוגנים

החוק החדש יחליף את המונח “חפץ” במונח “מוצר”. לכן, הוא יכסה גם סמלים גרפיים ותצוגות  מסכי מחשב, ובכך יתאים את החוק לשינויים הטכנולוגיים האחרונים.

  • הרחבת משך ההגנה

משך תקופת ההגנה על עיצובים רשומים על פי החוק החדש יוארך ל -25 שנים (לעומת 15 שנים בחוק הקיים בכפוף לחידוש כל 5 שנים).

בעקבות שינוי זה תוקנה גם פקודת הפטנטים והמדגמים, וכעת זו מאפשרת תקופת הארכה נוספת של 3 שנים, ובכך מסתכמת ב-18 שנים עבור מדגמים שנרשמו לפני כניסת החוק לתוקף.

  • הדרישה לחדשנות

החוק החדש שינה את הדרישה לחדשנות, אשר לפיה עיצובים ייחשבו חדשים רק אם לא פורסמו בעבר בישראל או מחוצה לה. לעומת זאת, החוק הקודם דרש כי העיצוב יהיה חדש בישראל בלבד (אלא אם כן פורסם באינטרנט תחת תנאים מסוימים).

  • פיצויים סטטוטוריים

תוספת נוספת לחוק הינה ההוראה הקובעת כי בית המשפט מוסמך להעניק פיצויים סטטוטוריים (ללא הוכחת נזק) בסך של עד 100,000 ₪ בגין כל הפרה. פיצויים סטטוטוריים עבור מדגמים לא נדונו בפקודת הפטנטים והמדגמים ולכן שינוי זה אף הוא מתאים את הדין לעידן המודרני.

בקביעת גובה הפיצוי הסטטוטורי, רשאי בית המשפט להתחשב בשיקולים כגון היקף וחומרת ההפרה, הנזקים שנגרמו לתובע, הרווח שצמח לנאשם מההפרה וכו’.

  • עיצובים שנוצרו על ידי עובד ועבודות מוזמנות

על פי החוק החדש, הזכויות לעיצוב שיצר עובד בעת מילוי תפקידו או שיוצר באמצעות המשאבים של מעבידו יהיו בבעלות המעביד. כמו כן, כל הזכויות על עיצוב שנעשה בהזמנה (עבודה קבלנית) יהיה בבעלות המזמין.

עם זאת, חריגים אלה לכלל (“הזכויות לעיצוב שייכות למעצב”) תקפים רק כאשר אין הסכם אחר בין הצדדים.

אין באמור לעיל כדי להוות משום חוות דעת משפטית מכל סוג שהיא ומומלץ להיוועץ עם עורכי דין הבקיאים בתחום הקניין הרוחני.

drone

מצלם עם רחפן? בדוק האם הצילומים שלך מוגנים בזכויות יוצרים  

צילום באמצעות רחפנים הינו אחת ההתפתחויות המרתקות ביותר בעולם הצילום בשנים האחרונות. תעשיית הרחפנים הבינלאומית משגשגת ועמה מגוון האפשרויות העומדות בפני כל צלם, חובבן או מקצועי כאחד, להעלות כלי טיס לאוויר בדומה לטייסים ולהפיק צילומים מרהיבים ממעוף הציפור ואף להגיע למקומות שכף רגל אדם לא דרכה בהם.

יכולת הצילום הייחודית הקיימת ברחפנים מאפשרת לצלם לתפוס בעדשתו זוויות ייחודיות שעד לפני מספר שנים היו כמעט בלתי ניתנות להשגה ללא השקעה של כספים ומשאבים רבים הכרוכים בשימוש בכלי טיס כגון מסוקים או מטוסים. עם ירידת מחירי הרחפנים בשנים האחרונות, הפך הרחפן לכלי זול יחסית המאפשר צילומים יחודיים באופן זמין לכל צלם.

לאלו מכם העוסקים בתחום צילומים באמצעות הרחפנים ולאלו המתכוונים לעסוק בכך, ישנן סוגיות חשובות שיש לתת עליהן את הדעת בכל הנוגע לזכויות הקניין הרוחני הקיימים בצילומים אלו.

הסוגיה הראשונה היא שאלת הגנת זכויות יוצרים בצילומי רחפנים.

אדם המעלה רחפן לאוויר ומצלם תמונה, יוצר למעשה יצירה המוגנת בזכויות יוצרים מאחר והוא יוצר “יצירת צילום”. באופן עקרוני “יצירת צילום” נחשבת בהתאם לחוק זכות יוצרים ל”יצירה אומנותית” ועל כן מוגנת בדיני זכויות יוצרים. הבעלים בזכויות היוצרים ביצירת צילום הוא הצלם שכן הוא נחשב ל”יוצר” היצירה.

על כן, גם צילום שנוצר באמצעות רחפן זכאי להגנת זכויות יוצרים בדומה לכל צילום אחר ובאופן עקרוני אין זה משנה האם הצילום בוצע באמצעות מצלמה או באמצעות מצלמה המותקנת ברחפן. המשמעות של כך היא שלאף אחד אסור לעשות שימוש בצילום זה ללא קבלת רשות ממפעיל הרחפן, בכפוף לחריגים מסוימים הקבועים בחוק.

אלא שכאן נשאלת השאלה מה קורה בסיטואציה שבה הרחפן מבצע צילומים אוטומטיים של הנוף או הסביבה ללא כל התערבות של מפעיל הרחפן, כלומר רחפן המחליט בעצמו באופן אוטומטי מה לצלם, היכן ומתי באמצעות תוכנה כלשהי המותקנת בו. האם גם צילום שמופק באופן אוטומטי באמצעות הרחפן, כגון באמצעות שימוש במסלול מונחה GPS לרחפן או/ו תוכנה המפיקה באופן אוטומטי תמונות מוגן בזכויות יוצרים?

למרות ההתקדמות המהירה של הטכנולוגיה, עולם המשפט מתקדם באיטיות. נכון לעתה, ביהמ”ש בישראל לא עסק בשאלה בדבר זכויות יוצרים בצילומי רחפנים לא בחן את שאלת הגנת זכויות היוצרים כאשר היצירות נוצרות באופן עצמאי באמצעות מחשב. ולכן, לא ברור כיצד יפעל כאשר שאלה זו תעלה לראשונה.

באופן דומה נשאלת השאלה האם סרטון שצלמה מצלמת אבטחה המצלמת באופן לא מבוקר ואוטומטי מוגן בזכויות יוצרים, שכן הוא נערך באופן אוטומטי באמצעות התוכנה ולא באמצעות בן אנוש. בכלל, האם קיימת דרישה בחוק לכך שהיצירה תבוצע באמצעות אדם ולא באמצעות מכונה או מחשב?

הדין בישראל אינו מספק מענה לשאלה זו והחוק בישראל לכאורה אינו מכיל דרישה, כי היוצר יהא בשר ודם. יחד עם זאת, מפסיקת בתי המשפט ניתן ללמוד כי תנאי לקיומה של זכות יוצרים הינו מעורבותו של בן אנוש בתהליך היצירה. בפסיקה נקבע כי “היצירה צריכה להיות פרי מאמץ, כישרון והשקעה של המחבר, שיקנו לה אופי שונה משל החומרים שמהם עוצבה.”[1]

מכך ניתן לכאורה ללמוד, כי ישנה דרישה כלשהי למעורבות אנושית בתהליך היצירה, שכן מאמץ וכישרון של המחבר הינם מאפיינים אנושיים שאינם תואמים לתוכנת מחשב או מכונה כלשהי.

בהתאם לפסיקת בתי המשפט, על מנת שיצירה תהיה מוגנת באמצעות חוק זכויות היוצרים בישראל, עליה לעמוד בשני קריטריונים אשר הופכים אותה ליצירה מקורית:

  • יצירה עצמאית – עליה להיות פרי יצירתו של המחבר (דרישת המקוריות)
  • יצירתיות או משאב רוחני השקול ליצירתיות (דרישת היצירתיות)

בסיטואציה שבה צילום מבוצע באופן אוטומטי באמצעות רחפן לא ניתן לקבוע בוודאות, כי מפעיל הרחפן הוא מחבר היצירה. עוד עולה השאלה, האם בנסיבות בהן הצלם לא מבצע את ההחלטות היצירתיות כמו זוויות הצילום, הקומפוזיציה וכדומה תחשב התמונה או סרטון, פרי יצירתו שהיא יצירה מקורית? בנוסף, לא ניתן לומר כי מתקיים קריטריון היצירתיות שכן היצירתיות יכולה להיותך מיוחסת רק לאדם ולא לתוכנה כלשהי.

על כן, על פניו, נראה כי צילומי רחפנים המבוצעים באופן אוטומטי על ידי התוכנה המותקנת ברחפן ללא הכוונה, התמקדות או מעורבות ספציפית של מפעיל הרחפן בתהליך צילום התמונה עלולה שלא להיות מוגנת בדיני זכויות היוצרים בישראל.

בארה”ב ביהמ”ש עסק בתמונת “סלפי” שצילם קוף כאשר לקח מצלמה של צלם ולחץ בעצמו על כפתור הצילום. ביהמ”ש בארה”ב קבע, כי התמונה אינה מזכה את הקוף בזכויות יוצרים על התמונה מכיוון שלא מדובר באדם המצלם אלא בבעל חיים שאינו זכאי להגנה שכזו. יש לציין כי בפסק הדין כלל לא עלתה לדיון השאלה האם לבעל המצלמה, אשר הניח את המצלמה בכדי לאפשר לקוף לשחק עמה, הוא בעל זכות יוצרים.

מנגד, באנגליה יצירות שנוצרו על ידי מחשב יכולות באופן מפורש להקנות זכות יוצרים בתנאי שאלו יעמדו בתנאים שכל יצירה צריכה לעמוד בה בכדי לזכות בהגנה (תנאים הדומים לאלו שבישראל). לכן, נדמה כי אף צילום אוטומטי יכול באופן פוטנציאלי להיות זכאי להגנה.

ומה עליכם לעשות בפועל?

לאור הספק הקיים בעניין זכות היוצרים בצילומים שנערכו באופן אוטומטי על ידי רחפן, אלו הטיפים שלנו לאופן שבו מומלץ לצלמים לפעול:

  1. העדיפו צילום באופן עצמאי, כלומר תפעול רציף של הרחפן על צילום אוטומטי.
  2. הוסיפו לתמונה סימן מים במידה ואתם מפרסים אותה בכל צורה. בכך, תוכלו להדוף טענות בדבר בעלות בצילום.
  3. הקפידו לשמור עותק מקורי של התמונה/סרטון המכיל את המידע הרלוונטי שמוכיח את בעלותכם.
  4. הקפידו כי הקובץ המקורי יכיל תאריך ושעת צילום ושמו המקורי של הקובץ, כפי שניתן על ידי המחשב/מצלמה בתצורה המקורית.
  5. שימרו ראיה לכך שהרחפן היה בבעלותכם/בהחזקתכם בעת הצילום (למשל באמצעות הצגת קבלה לרכישתו או השכרתו). ראיה זו עשויה לסייע לכם בהוכחת העובדה כי אתם ביצעתם את הצילום באמצעות הרחפן ולא רחפן אחר.

[1] ע”א 360/83 סטרוסקי נ’ גלידת ויטמן, פ”ד מ(3) 340, 346 (1985).

אין באמור לעיל כדי להוות משום ייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית כלשהי ומומלץ להיוועץ עם עורכי דין הבקיאים בתחום.

מעוניין בייעוץ בתחום זכויות היוצרים בצילומים? פנה אלינו בטלפון 077-231-2126 או באמצעות הדוא”ל office@sivan-law.com

אהבתם את המאמר? שתפו אותו בפייסבוק או בלינקדין.

Logo WTR

משרדנו דורג על ידי World Trademark Review כמשרד מומלץ המומחה בסימני מסחר

אנו שמחים להודיעכם כי משרדנו דורג לאחרונה על ידי מגאזין סימני המסחר מהידועים ברחבי העולם  World Trademark Review כמשרד מומלץ המומחה בסימני מסחר בטקגוריית  Other recommended experts וכך נאמר אודות המשרד:

“Yossi Sivan & Co’s storied entertainment star Yossi Sivan has represented giants such as Sony, Electronic Arts and Microsoft; he is as formidable at enforcing trademarks as he is at filing them”.

 

diamomd

זכייה של משרדנו בהליך צו מניעה זמני בסימני מסחר

משרדנו זכה לאחרונה בהחלטה חשובה במסגרת בקשה לצו מניעה זמני, שהוגשה נגד לקוחות המשרד בתחום הערכת יהלומים. להלן תמצית הרקע, טענות הצדדים והחלטת בית המשפט, כפי שמופיעים בהחלטה:

רקע

המבקשים, המנהלים מעבדה גמולוגית המספקת שירותי הערכה, ניתוח ודירוג ליהלומים תחת הסימן IGL הגישו בקשה לצו מניעה זמני נגד המשיבים, המספקים שירותי הערכה ניתוח ודירוג יהלומים תחת הסימן CGL.

במסגרת הבקשה לצו מניעה טענו המבקשים, כי שימוש המשיבים בשם CGL עולה כדי הפרת סימן מסחר רשום IGL וכי המשיבים מנצלים לרעה את המוניטין של המבקשים, תוך שהם מטעים את ציבור הלקוחות באמצעות עיצוב דומה, אותיות דומות, לוגו עגול בצבעים זהים וכיתוב  דומה.

המשיבים טענו באמצעות משרדנו, כי אין כל ממש בבקשה לצו מניעה זמני וכל תכליתה נועדה לסכל את הצלחתם המסחרית. כן טענו המשיבים, כי השימוש באותיות IGL הינו נפוץ ואוניברסלי וכי מעבדות רבות בעולם עושות שימוש באותיות אלו וכי אין מדובר בפרי יצירתם של המבקשים.

יתרה מכך, טענו המשיבים, כי מעבדות רבות בישראל ובעולם עושות שימוש במבנה הכללי של ראשי תיבות עם האותיות G ו- L   ביחד עם לוגו דמוי חותמת מעגלית ולפיכך אין מדובר בשימוש הייחודי למבקשים דווקא.

עוד טענו המשיבים, כי הם מספקים שירותי הערכת יהלומים ואבני חן מקצועיים בעיקר לסוחרי יהלומים. זהו קהל מתוחכם המכיר היטב את החברות העוסקות בתחום ויודע להבחין היטב בין השירותים שמספקים המבקשים לבין שירותי המשיבים, קרי הערכות מקצועיות מתועדות התעודות חתומות ובעזרים מקצועיים (חותמת SEAL), העטופים בסימנים המעוצבים על ידי הצדדים, על כן אין חשש להטעיה בין הסימנים השונים. בפרט נכון הדבר שעה שמדובר ביהלומים שנחשבים לטובין יקרים ביותר, ומחייבים בדיקה דקדקנית.

עוד טענו המשיבים כי המשיב 2 הוא בעל מוניטין של 40 שנה בהערכת יהלומים, וכי אין סיכוי שסוחר יהלומים יגיע לפתח המעבדה שהוא מפעיל ויסבור בטעות, כי מדובר בעסק של המבקשים, שהם דמויות בלתי מוכרות וחסרי מוניטין בתחום.

המשיבים טענו והסבירו כי אין דמיון מטעה בין הסימנים, על פי המבחנים המקובלים בפסיקת בתי המשפט, קרי מבחן החוזי, מבחן הצליל, ומבחן קהל הלקוחות וסוג הלקוחות.

מבחינת קהל הלקוחות וסוג הסחורות טענו המשיבים, כי קיים הבדל במובן שלקוחות המשיבים הינם בעיקר סוחרים מקצועיים שמבקשים לקבל הערכות מקצועיות ליהלומים המיובאים על ידם מרחבי העולם ועל כן אין חשש להטעיה. המשיבים אף טענו כי אין כל דמיון מטעה בתעודות או בחומרים השיווקיים.

החלטת בית המשפט המחוזי מרכז 

מכיוון שמדובר בסימנים שאינם זהים קבע בית המשפט המחוזי כי חל מבחן ההטעיה, קרי בחינה האם הסימן דומה לסימן הזכאי להגנה, עד כדי קיומו של חשש סביר להטעיה.

בית המשפט המחוזי סקר את שלושת מבחני העזר להכרעה באם קיים דמיון מטעה שיש בו להוות הפרה של סימן רשום: המבחן הראשון הוא מבחן המראה והצליל – עניינו השוואת החזות והצליל של שני הסימנים, בכדי לבחון את הדמיון שביניהם.

המבחן השני הוא מבחן סוג הסחורות וסוג הלקוחות – עיינו עוסק בהשפעת סוג המוצרים ומידת הסכנה להטעיה וכן שוק הלקוחות אליהם פונה סוג המוצרים והשפעת זהותם של הלקוחות על הסיכוי להטעיה.

המבחן השלישי הוא מבחן כללי באשר לנסיבות העניין – זהו “מבחן כוללני, בלתי מסוים, שבמסגרתו נשקלות שאר הנסיבות הספציפיות של המקרה, אשר לא נכללו במסגרת המבחנים הקודמים”.

בית המשפט המחוזי ערך השוואה חזותית של סימני הצדדים המובאים כאן להתרשמות:

סימן המבקשים

IGL Logo

סימן המשיבים

CGL Logo

בית המשפט המחוזי מצא, כי חרף הדמיון הלכאורי בעצם הצורה העגולה שמסמנת חותמת, קיימים הבדלים של ממש בעיטורים המרכיבים את הלוגו, אשר מצטרפים ליתר ההבדלים באותיות ובכיתוב וקבע, כי כל אלה שוללים אפשרות סבירה של הטעייה חזותית בין הסימן הרשום לבין סימן CGL.

מבחינת סוג הסחורות וחוג הלקוחות קיבל בית המשפטי המחוזי את עמדת המשיבים, כי שירותי הערכת יהלומים ואבני חן הינם שירותים המבוססים על קריטריונים מקצועיים, שכוללים בחינה קפדנית של מעבדה, עריכת דו”ח, הערכה ולבסוף הנפקת תעודה מתאימה. סוג שירותים זה אינו נעשה כדבר שבשגרה והוא יתלווה על פי רוב לרכישה של אבנים יקרות בהיקף כספי נכבד. אין מדובר ב”מוצר מדף”, אלא במוצר ייחודי שמופנה לקהל לקוחות מתוחכם, דבר שמפחית את החשש להטעיה.

מבחינת יתר נסיבות העניין, בית המשפט המחוזי התרשם, כי המשיבים הינם גורמים ותיקים ומוכרים בתחום היהלומים וכי נסיבות אלו אינן תומכות בקיומה של הטעייה באשר לסימן הרשום מצד המשיבים וממילא אינן תומכות בטענה הכלית לפיה המשיבים “רוכבים” על גב המוניטין שיצרו לעצמם המבקשים בפרק הזמן הקצר יחסית בו הם פועלים בשוק אבני החן והיהלומים.

בית המשפט המחוזי אף נשען על סימני מסחר רבים שצורפו על ידי המשיבים, אשר הסימן שלהם מורכב ממבנה של חותמת מעגלית, כיתוב בשלוש אותיות רישיות באנגלית וכיתוב נילווה לצד או מתחת הצירוף של האותיות והלוגו. מטבע הדברים, וכיאה למוצרים של אבני חן, שילוב הצבעים באותם הסימנים והאותיות נעשה בזהוב, בשחור ובכחול, צבעים המסמלים יוקרה.

בית המשפט המחוזי אף קיבל את עמדת המשיבים, כי ראשי התיבות שבסימן המבקשים IGL מסמלים את המילים INTERNATIONAL GEMOLOGICAL   ו- LABORATORY  וכי מדובר בשמות גנריים שעל פי רוב נהנים מהגנה פחותה בהשוואה לשמות שרירותיים.

בנסיבות אלו קבע בית המשפט המחוזי, כי הסימן הרשום של המבקשים הוא בעל אופי מבחין מולד חלש, וכי המבקשים לא הציגו כל ראיות משמעותיות המלמדות כי לסימן הרשום אופי מבחין נרכש, קרי שציבור הצרכנים כבר מקשר בינו לבין השירותים שמספקת המבקשת.

לסיכומו של דבר קבע בית המשפט המחוזי, כי המבחן המשולש אינו תומך בקיומה של הטעייה.

גם בכל הנוגע לעילת גניבת עין דחה בית המשפט המחוזי את טענת המבקשים וקבע, כי אין חשש להטעיה וכי המבקשים לא הוכיחו מוניטין.

גם מבחינת שיקולי מאזן הנוחות קבע בית המשפט המחוזי, כי לא שוכנע שהשימוש בסימן CGL גורם לנזק בלתי הפיך או לנזק חמור למבקשים.

לסיכומו של דבר דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לצו מניעה זמני וחייב את המבקשים בשכ”ט עו”ד ב”כ המשיבים בסך של 9,500 ₪.

הבהרה: אין באמור לעיל כדי להוות משום ייעוץ משפטי או חוות דעת כלשהי, מדובר במאמר התרשמותי בלבד ומומלץ להיוועץ עם עו”ד


The Legal 500 - The Clients Guide to Law Firms

DSC04077- 50%

האם צלם שהופרה זכותו לקרדיט זכאי לפיצוי כספי מבלי שהוכיח נזק?

הזכות לקרדיט בצילום: בית המשפט המחוזי בנצרת דן לאחרונה בשאלה האם צלם שהופרה הזכות לקרדיט שלו בצילום זכאי לפיצוי כספי אף אם לא הוכח נזק.

להלן עובדות המקרה:

אפרים שריר הינו צלם במקצועו. ביום 21.2.2007, במסגרת עבודתו כצלם בעיתון “ידיעות אחרונות”, צילם שריר את התמונה, אשר בה נראה שר הביטחון דאז מר עמיר פרץ, מביט על תרגיל צבאי דרך משקפת סגורה (להלן: “התמונה”).

חברת נירית זרעים בע”מ, שכרה את שירותיה של חברת הפרסום ערמוני תקשורת שיווקית בע”מ, על מנת ליצור מודעת פרסום בו מופיעה התמונה.

ביום 15.7.2014 פורסמה בעיתון “הארץ” מודעה, הכוללת את התמונה וכן כיתוב ‘קופירייט’, ללא אזכור שמו של הצלם. לשון הכיתוב: “מה שהוא ראה עם משקפת סגורה, לא ראיתם עם עיניים פקוחות. נירית זרעים, נתיב העשרה”.

שריר הגיש תביעה לבית המשפט השלום תביעה נגד חברת נירים זרעים ונגד חברת הפרסום ערמוני בגין הפרת זכות יוצרים ובגין הפרת הזכות המוסרית, אשר במסגרתה עתר לפיצוי כספי בסך של 25,000 ₪.

לטענת שריר התמונה נחתכה לצורך הפרסום, הן בכך שלדבריו ניתן לתמונה מסר פוליטי ששריר אינו מזדהה איתו והן בכך שלא ניתן לו “קרדיט” על גב התמונה, כמי שצילם אותה.

זכויות יוצרים בצילום

זכויות יוצרים בצילום

טענות נירית ופרסום ערמוני:

נירית טענה כי רכשה, כדין, את זכות השימוש בתמונה מחברת AP, זאת באמצעות צד ג’ שהינה חברת פרסום, היא פרסום ערמוני. עוד טענה נירית, כי לא ידעה שהתשלום עבור זכות השימוש בתמונה אינו כולל את גם את הזכות המוסרית, ולכן, בנסיבות אלה, היא חוסה תחת הגנת המפר התמים הקבועה בסעיף 58 לחוק זכות יוצרים.

לחילופין, טענה נירית, כי עומדת לה הגנת שימוש הוגן, שכן לטענתה לא היה במודעה מסר פוליטי אלא הבעת הערכה לשר הביטחון דאז מר עמיר פרץ, על תרומתו למערכת “כיפת ברזל” ללא מטרות רווח או שיקולים מסחריים.

פרסום ערמוני טענה כי רכישת הזכויות נעשתה במקצועיות, בתום לב וכפי הנהוג והמקובל בענף זה. היא הכחישה כי נעשה שינוי או עיוות בתמונה. לעניין מתן הקרדיט טענה כי לא קיימת חובה בדין, בהסכם או בנוהג לציין את שם הצלם במסגרת מודעת פרסום, זאת בשונה מכתבה שהיא מערכתית. מכיוון שאין חובה, הרי שפרסום התמונה ללא ייחוס, אינו מהווה הפרה.

ביום 4.7.2016 דחה בית משפט השלום את התביעה וקבע כי יסוד הראיות שהובאו בפניו,  כי נירית וערמוני לא ערכו כל שינוי בתמונה, כולל החיתוך שנעשה על ידי חברת AP. נקבע כי שריר  לא הוכיח כי החיתוך נעשה על ידי נירית וערמוני, שהוכיחו כי רכשו את התמונה חתוכה בדיוק באופן שבו פורסמה.

בית המשפט אף דחה את טענת שריר בדבר מסר פוליטי כלשהו העולה מן הפרסום וקבע גם לעניין זה, כי שריר לא עמד בנטל להוכחת טענתו.

לגבי הזכות המוסרית קבע בית משפט השלום, כי גם אם קיימת דרישה כלשהי ליתן “קרדיט” לצלם, הרי שבנסיבות המקרה, לאור מבחן הסבירות, הוא אינו רואה בפועלה של נירים כהפרה של הזכות המוסרית (סעיף 39 לפסק דין קמא), בין היתר, משום הנוהג בתחום ולאור ההיקף המוגבל שבו נעשה במקרה זה השימוש בתמונה.

ערעור לבית המשפט המחוזי

שריר הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בנצרת. בית המשפט המחוזי קבע כי, אין מנוס מהקביעה, כי נירים הפרה את זכות הייחוס החוסה תחת הזכות המוסרית בכך שלא ניתן קרדיט לצלם.

יחד עם זאת, בכל הנוגע לשאלה האם בנסיבות כאן בהן הופרה זכותו המוסרית של הצלם, יש לחייב את המפר בתשלום פיצוי, קבע בית המשפט כי חרף ההפרה, אין מקום לחיוב בפיצוי כלשהו וזאת בהתחשב בעובדה כי שריר  לא טען וגם לא הוכיח כל נזק אשר נגרם לו כתוצאה מפרסום זה.

בעניין זה נקבעו הדברים הבאים:

“בחינת השיקולים השונים המפורטים בסעיף 56(ב) לחוק, מובילה למסקנה כי אין מקום לפסוק לטובת המערער פיצוי כלשהו (ראו לעניין שאלת הפיצוי ללא הוכחת נזק ע”א (ת”א) 1195/08  עוזי קרן נ’ הוצאת עיתון הארץ בע”מ [פורסם בנבו] (24.11.08); רע”א 8626/13 יוסף טאובר (תבור) נ’ ישראל 10 – שידורי הערוץ החדש בע”מ [פורסם בנבו] (5.5.14)).

עיון בחוק ובפסיקת בתי המשפט מלמד כי לבית המשפט מרחב הכרעה הכולל שיקולים שונים, חלקם מפורטים בחוק עצמו. במקרה שבו לא נגרם נזק, רשאי בית המשפט לפצות, אולם כמובן שהפיצוי אינו צריך להעשיר את התובע שלא כדין על חשבון המפר, הכל תלוי, כמובן, בנסיבות כל מקרה ומקרה (ע”א 1007/10 מזל כהן נ’ יאיר מדינה ואח’ [פורסם בנבו] (17.2.2013)).”

בכל הנוגע לנימוקים המצדיקים הימנעות מפסיקת פיצוי נפסקו הדברים הבאים:

“ראשית, המערער לא טען לנזק כלשהו ואף בחינת הראיות אשר הובאו בפני בית המשפט קמא מלמדת כי לא הוכח נזק ממשי כלשהו בפני בית המשפט. שנית, הוכח בפני בית המשפט קמא כי עסקינן בפרסום אחד ויחיד. בנוסף, המשיבה 1 טענה כי לא ביקשה לעצמה כל ריווח מן הפרסום ואף לא נבע לה רווח כלשהו כתוצאה מן הפרסום וטענתה זו לא נסתרה.  ועוד, בין המערער למשיבות אין מערכת יחסים כלשהי והאירוע הנדון כאן הוא אירוע בודד הנוגע למערער ולמשיבות.

לטעמים אלו שהובאו, יש להוסיף את העובדה כי התמונה נרכשה על ידי המשיבות, כדין, ולא מצאתי כי הוכח שהשימוש בתמונה נעשה בחוסר תום לב.”

בסופו של דבר קבע בית המשפט המחוזי, כי נירים ופרסום ערמוני אכן הפרו את הזכות המוסרית של הצלם בכך שפרסמו את התמונה במסגרת מודעת הפרסומת מיום 14.7.14, בלא שצויין שמו של הצלם כיוצר התמונה. עם זאת, בית המשפט לא מצא כי יש לחייב את הנתבעים בתשלום פיצוי בלא הוכחת נזק.

מסקנה: הפרת הזכות המוסרית אינה מזכה בפיצוי אוטומטי ללא הוכחת נזק והדברים תלויים בנסיבותיו של כל מקרה לגופו.

אין באמור לעיל כדי להוות משום חוות דעת משפטית כלשהי ומומלץ להיוועץ בעורך דין הבקיא בתחום.

יש לכם שאלה בנושא זכויות יוצרים בצילומים? פנו אלינו לקביעת פגישת ייעוץ

 

Bangkok Thailand - June 17 2015 : A close-up photo of Apple iPad mini 2 start screen focused on App Store application icon. App Store is a digital distribution service for mobile apps on iOS platform developed by Apple Inc.

4 טיפים חשובים על איך להגן על ה UX\UI שבאפליקציה שלכם מפני העתקה

בכל אפליקציה ישנם שני אלמנטים חשובים, שיקבעו את גורלה, קרי, האם האפליקציה שלכם תקצור הצלחה ותניב אלפי או מיליוני הורדות, או שהיא תיזנח ב”מחסני” חנות האפליקציות, העמוסה במיליוני אפליקציות של יזמים מכל רחבי העולם (ליתר דיוק 2,200,000 אפליקציות בגוגל פליי ו- 2,000,000 אפליקציות בחנות האפסטור של אפל, לפי סטטיסטיקה לשנת 2016 באתר סטטיסטה) .

האלמנט הראשון הוא ה- UI User Interface))  ובעברית ממְשַׁק מִשְׁתַּמֵּש. מממשק המשתמש הינו המערכת בה עושה המשתמש שימוש כדי להפעיל את האפליקציה. ממשק המשתמש כולל את אופן העיצוב, אופן ההפעלה, התצוגה הויזואלית, מהירות ההפעלה וכד’. ממשק המשתמש מורכב ממסכים, לחצנים ותצוגות ויזואליות, שבהם מנווט המשתמש את דרכו באפליקציה.

האלמנט השני הינו UX ( User Experience) ובעברית “חווית המשתמש”. חווית המשתמש הינה החוויה והרושם של המשתמש, כאשר הוא מפעיל את ממשק המשתמש באפליקציה. כלומר, האם המשתמש מצליח להפעיל את האפליקציה בקלות ובמהירות? האם המשתמש נהנה מייחודיות העיצוב ומהויזואליות של האפליקציה? האם השימוש מותיר בו חוויה הממריצה או מעודדת אותו לעשות שימוש באפליקציה או מותירה בו טעם רע? חווית המשתמש הפכה בשנים האחרונות לאחד המרכיבים החשובים ביותר בפיתוח אפליקציות          (Critical Success Factor)

פיתחתם אפליקציה מבריקה, והצלחתם ליצור ממשק משתמש ייחודי בעל לחצנים אטרקטיביים, אופן הפעלה קל ומהיר ועיצוב מושך את העין, שילמתם עשרות או מאות אלפי שקלים לחברה לפיתוח אפליקציות ולמעצבים מוכשרים והגעתם לשלב שבו האפליקציה כמעט מוכנה להעלאה לחנות האפליקציות.

אתם בטח שואלים את עצמכם איך תוכלו להגן על חווית המשתמש וממשק המשתמש הייחודיים באפליקציה שלכם מפני העתקה? איך תוכלו למנוע מצב שבו תקופה קצרה לאחר השקת האפליקציה מתחרה שלכם פשוט יעתיק את הממשק וישיק אותו על אפליקציה משלו תחת שם אחר או זהות אחרת? במאמר זה נציג בפניכם אילו כלים משפטיים עומדים לרשותכם כדי לזכות בבלעדיות בממשק המשתמש שלכם.

פטנטים

פטנט מגן על האלמנט הפונקציונאלי שבממשק האפליקציה. פטנט רשום יעניק לכם זכות למנוע מהמתחרים שלכם לעשות שימוש באמצאה שלכם. הגנה על ממשק המשתמש באמצעות רישום פטנט אפשרית, אולם במקרים חריגים בלבד.

בפברואר 2016 בית המשפט המחוזי בארה”ב קבע, כי פטנט ה-  slide-to-unlock של חברת אפל אינו תקף שכן מדור במנגנון ברור מאליו ועל כן לא ניתן לאכוף אותו כנגד חברת סמסונג שעשתה שימוש במנגנון דומה. בהחלטה זו הפך בית המשפט החלטה קודמת בה נפסקו לטובת אפל פיצויים בסך של 120 מיליון דולר.

על רקע הקושי הקיים ברחבי העולם בהגנה על ממשק משתמש כפטנט, נראה כי הגנה זו בעייתית ובדרך כלל אינה מתאימה לתעשיית האפליקציות. נזכיר כי מדובר גם במסלול יקר ולעיתים אף לא יעיל.

 

הגנת זכויות יוצרים – הגנה יעילה על מסכים, אך מוגבלת

חוק זכות יוצרים בישראל וכן דיני זכויות יוצרים מסביב לעולם מאפשרים הגנה על יצירה מקורית כגון יצירה אומנותית, יצירה ספרותית, איורים וכד’. לכן האפשרות הראשונה והיעילה ביותר מבחינתכם הינה לבחון אפשרות הגנה על ממשק המשתמש שלכם באמצעות זכויות יוצרים. ניתן לראות במסכי המשתמש כיצירה אומנותית הניתנת להגנה ואולם בכפוף לכך שמדובר בעיצוב מקורי.

במידה ואתם מעוניינים בהפצה בינלאומית של האפליקציה שלכם, מומלץ לבחון את האפשרות להגן על ממשק המשתמש שלכם באמצעות רישום זכויות יוצרים בחו”ל.

היתרונות בהגנה על ממשק המשתמש באמצעות הגנת זכויות יוצרים הינן : ראשית, מדובר בהגנה יעילה ומיידית. באופן כללי, הממשק יהיה מוגן בזכויות יוצרים (הגנה חלקית בלבד) החל מהעלאתו לחנות האפליקציות, אף מבלי שתצטרכו לרשום זכויות יוצרים באופן אקטיבי במשרד המשפטים בארה”ב.

שנית, מדובר בהגנה אטרקטיבית מבחינת העלות, שכן גם אם תחליטו לחזק את ההגנה המשפטית ולזכות ביתרונות העצומים שמקנה לכם רישום זכויות מסודר במשרד המשפטים בארה”ב, הרי שמדובר בפעולה זולה באופן משמעותי מרישום פטנט.

על מנת לנקוט בהליך משפטי אפקטיבי תצטרכו להוכיח, כי המתחרה העתיק חלקים משמעותיים מהאלמנטים העיצוביים שבממשק המשתמש שלכם. יחד עם זאת, יש לזכור כי לעיתים המתחרה שלכם יכול להעתיק חלקים ספורים ולבצע שינויים עיצוביים ספציפיים בלבד ובכך להתחמק מאחריות.

רישום זכויות יוצרים בארה”ב למשל יעניק לכם יתרונות משמעותיים, כגון: יכולת טובה יותר בניהול הליכים משפטיים נגד מפרים וקבלת פיצויים ללא הוכחת נזק ושכר טרחת עורכי דין. חשוב לציין, כי בהעדר רישום זכויות יוצרים בארה”ב תהיו חייבים להוכיח את הנזק שנגרם לכם בפועל, מלאכה קשה ביותר לעיתים בלתי אפשרית.

לכן רישום זכויות יוצרים על ממשקי אפליקציה הינו מסלול מומלץ בדרך כלל.

סימני מסחר: הגנה חזקה לאייקונים, לוגו ושמות

דיני סימני מסחר נועדו לאפשר לכם לקבל בלעדיות על שם או סימן מסחרי מסוים בכדי להגן על המוניטין שלכם בשירות או במוצר מסוים. באמצעות רישום סימן מסחר תוכלו להגן על מילים, לוגו, צלילים ובמקרים מסוימים גם על אלמנטים עיצוביים ייחודיים המזוהים עמכם.

במידה ותצליחו לרשום סימן מסחר על לוגו או שם מסחרי כלשהו תוכלו למנוע מהמתחרים שלכם לעשות שימוש בשם או בלוגו המסחרי או בכל סימן הדומה לו עד כדי הטעייה.

האם ניתן להגן על אלמנטים כלשהם מממשק המשתמש באמצעות סימני המסחר? 

על מנת לזכות בבלעדיות בממשק משתמש עליכם לעמוד במספר תנאים:

  1. שממשק המשתמש יכיל רכיב עיצובי ייחודי בעל אופי מבחין, כלומר שניתן יהיה לזהותו ולאבחן אותו מרכיבים של המתחרים;
  2. שהממשק ישמש הלכה למעשה כסימן מסחרי שלכם ויזוהה על ידי המשתמשים כסימן המסחרי שלכם;
  3. במידה והנכם עומדים בכל התנאים תצטרכו להגיש בקשה לרישום סימן מסחר במדינה הרלוונטית;
  4. במידה ותזכו לקבל תעודת רישום סימן מסחר תוכלו למנוע מהמתחרים שלכם לעשות שימוש בממשק העיצובי הרשום

שלא כמו זכויות יוצרים, בסימני מסחר אינכם צריכים להוכיח העתקה של האלמנט העיצובי אלא כל שתצטרכו להראות הוא, כי העיצוב הייחודי של המתחרה שלכם דומה עד כדי הטעייה לעיצוב הייחודי שלכם שנרשם כסימן מסחרי. ההגנה של סימן מסחר תקפה ל- 10 שנים וניתן לחדש את הרישום מידי תקופה.

ברחבי העולם נרשמו סימני מסחר רבים על אלמנטים עיצוביים. כך למשל האייקונים הבאים המשמשים כסימן הזהות של האפליקציות נרשמו כסימני מסחר ברחבי העולם. סימני מסחר אלו מאפשרים לבעליהם למנוע מהמתחרים מלעשות שימוש באייקונים זהים או דומים עד כדי הטעייה.

אייקון המספרים של אפל – נרשם כסימן מסחר

icon apple numbers

אייקון המעטפה של גוגל – נרשם כסימן מסחר

google envelop

אייקון גוגל+ – נרשם כסימן מסחר

Google-plus-icon

האייקון של פייסבוק – נרשם כסימן מסחר

פייסבוק

אפליקציית אינסטגראם הידועה למשל, אף החלה לאכוף את זכויותיה לא רק כלפי אפליקציות שעושות שימוש ברכיב “גראם” המזוהה עימה, אלא גם כלפי אפליקציות העושות שימוש בעיצובים הדומים לממשקים שלה.

האייקון של אינסטגראם: 

instagram-icon-956

דוגמא מובהקת לחשיבות רישום סימן המסחר על אייקון באפליקציות הינה ניסיונה הכושל של חברת אפל לרשום סימן מסחר על אייקון המוזיקה בצבע כתום המורכב משני תווים מחוברים יחדיו על רקע כתום. רשם סימני המסחר בארה”ב דחה את בקשת אפל לרישום סימן מסחר עבור אייקון זה על סמך הטענה, כי קיים חשש להטעיה עם אייקון אחר של חברת מייספייס, גם הוא אייקון של שני תווים בצבע כתום שנרשם כסימן מסחר.

האייקון של אפל:

apple orange

הסימן הרשום של חברת מייספייס:

myspace logo

כפי שניתן להתרשם ממקרה אפל, הבעלות בסימן מסחר רשום המעוצב בסגנון וצבע מסוים על מרכיב עיצובי כגון האייקון שהינו דלת הכניסה לכל אפליקציה וחלק בלתי נפרד מחוויית המשתמש, הינו חשוב ביותר ויכול להניב לבעליו יתרונות בעלי ערך כלכלי רב. יש להניח כי חברת אפל הציעה סכומי כסף נכבדים ביותר למייספייס תמורת השימוש באייקןו הנחשק אולם בסופו של דבר, אפל זנחה את האייקון ובחרה באייקון אחר.

הגנת דיני המדגמים

מאחר וממשק משתמש מורכב מעיצובים ויזואליים שונים, יש לבחון האם ניתן יהיה לרשום את העיצוב הייחודי, ה- LOOK AND FEEL כמדגם ובכך להגן על הוויזואליות.

רישום מדגם יכול להעניק לכם הגנה על העיצוב הויזואלי של הממשק בכפוף לכך שמדובר בעיצוב חדשני שטרם פורסם. בארה”ב ניתן להגן על ממשק אפליקציה באמצעות רישום מדגם הנקרא PATENT DESIGN. בישראל ניתן להגיש בקשה למדגם בגין תצוגות מסך ואייקונים.

חשוב לציין, כי רישום מדגם כאמור יכול לספק כלי אכיפה אפקטיבי בפני כל מי שעושה שימוש בממשק הדומה לממשק שלכם וזאת אף מבלי שתצטרכו להוכיח כי המתחרה העתיק את הממשק מכם.

יחד עם זאת, חשב לזכור גם את החסרונות במסלול זה. למשל, לא תינתן הגנה למרכיבים הפונקציונאליים שבממשק, אלא רק למרכיבים העיצוביים הוויזואליים שלו. כמו כן, בישראל למשל יהיה צורך להאריך תוקף של מדגם ולשלם אגרות כל חמש שנים. תוקף ההגנה הוא ל-15 שנה בלבד כאשר בתום תקופה זו יפקע תוקף המדגם.

לסיכום:

ממשק המשתמש וחוויית המשתמש הינם מרכיבים חשובים להצלחתה של כל אפליקציה. במהלך הפיתוח ובטרם השקת האפליקציה מומלץ ביותר לבחון באמצעות עורך דין קניין רוחני הבקיא בתחום, מהן האפשרויות הטובות ביותר העומדות בפניכם להגן על ממשק המשתמש בצורה הטובה ביותר בכדי להגן על הייחודיות, הסגנון והויזואליות של האפליקציה.

אימוץ אסטרטגיית קניין רוחני בטרם השקת האפליקציה הינה מומלצת ביותר והיא עשויה להניב לכם יתרונות משמעותיים הן ככלי לקידום השקעה והן ככלי למאבק במתחרים.

יש לציין כי, לרישום זכויות בקניין רוחני יתרונות חשובים ביותר למי שמבקש לגייס השקעות מקרנות סיכון, חברות השקעה, אנג’לים ומשקיעים פרטיים מרחבי העולם. הצגת אישור לסימן מסחרי, למדגם או לזכויות יוצרים (ולו רק אישור להגשת בקשה) מקרינה רצינות ומקצועיות בפני משקיעים פוטנציאלים ואף יכולה לשדר מסר, כי הינכם מאמינים במיזם ובפוטנציאל שלו.

משקיעים רבים בוחנים לא רק את ההון האנושי של כל מיזם, אלא גם את היקף נכסי הקניין הרוחני הגלום בו. במקרים שבהם ניתן להבחין כי המיזם לא דאג להגן על זכויותיו ולסמן את הטריטוריה שלו בסביבה התחרותית, הדבר יכול לפגוע ברצונו של המשקיע לקחת סיכונים פיננסיים לאור החשש מהעתקה ומתחרות אגרסיבית.

רישום סימן מסחר על שם האפליקציה, על הלוגו או האייקון למשל, אף יאפשר לכם לנהל במשא ומתן על שווי הסימן המסחרי בנפרד ובכך להגדיל את השווי הפיננסי שבמיזם שלכם.

יוסי סיוון הינו עורך דין המתמחה בקניין רוחני ואפליקציות. פנו אלינו או התקשרו ל- 077-231-2126.

אין באמור לעיל כדי להוות משום ייעוץ משפטי כלשהו ומומלץ להיוועץ עם עורכי דין הבקיאים בתחום.

[os-widget path=”/sivanlaw/%D7%9E%D7%AA%D7%9B%D7%A0%D7%A0%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%A4%D7%9C%D7%99%D7%A7%D7%A6%D7%99%D7%94-%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%94-%D7%91%D7%99%D7%93%D7%A7%D7%95-%D7%94%D7%90%D7%9D-%D7%94%D7%99%D7%90-%D7%9E%D7%95%D7%92%D7%A0%D7%AA-%D7%9E%D7%A4%D7%A0%D7%99-%D7%94%D7%A2%D7%AA%D7%A7%D7%94-%D7%90%D7%95-%D7%97%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%99″ of=”sivanlaw”]

Trademark Chrome Sign Isolated on White Background with Shadow 3D illustration

בית הדין העליון באיחוד האירופי: “מק” שייך בלעדית למקדונלד

חברת המזון המהיר מקדולנד זכתה בהליך משפטי מול חברה סינגפורית בהליך בפני בית המשפט העליון באיחוד האירופי.

תחילתו של ההליך בהחלטה של משרד הקניין הרוחני באיחוד האירופי שדחתה את הבקשה לסימן המסחר MACCOFFE שהוגשה על ידי חברה סינגפורית עבור מוצרי קפה, מזון ומשקאות.

החברה הסינגפורית הגישה ערעור לבית הדין העליון של האיחוד האירופי.

מקדונלד טענה כי יש לדחות את הערעור ואת הבקשה לרישום סימן המסחר על ידי החברה מסינגפור שכן מדובר בסימן מסחר הדומה עד כדי הטעייה לרכיב הייחודי לסימני המסחר של מקדונלד, קרי הרכיב “מק”.

מקדונלד טענה כי הציבור הרלוונטי עלול לשייך בטעות את המוצרים המשווקים תחת הסימן MACOFFEE לחברת מקדונלד ולמוצריה.

למרות שמדובר בהבדלים מסויימים במוצרים המשווקים על ידי שתי החברות (משקאות אל מול מזון מהיר) קבע בית הדין האירופי כי ישנו דמיון מהותי בין שני הסימנים וכי השימוש בסימן MACOFFE יוצר תחרות בלתי הוגנת ופוגע במוניטין של חברת מקדונלד.

בית הדין קבע כי המותגים MCMUFIN, MCFLURRY, CHIKEN MCNUGGETS, MCCHIKEN, נובעים כולם מסימן הבית MCDONALD ומאופיינים על ידי התוספת הייחודית MC אשר ציבור הצרכנים מזהה אותה עם חברת מקדונלד בלבד.

החלטה זו הינה דוגמא לכך שניתן לזכות בבלעדיות ברכיב מילולי כשלעצמו, לא רק ב סימן מסחר או בשם מסחרי, ובתנאי שרכיב זה הפך להיות מזוהה עם חברה מסוימת, אף שרכיב זה כשלעצמו אינו פרי יצירתה או המצאתה של חברה זו.

הרכיב MC הינו כידוע תוספת ידועה בארה”ב המופיעה לצד שמות משפחה רבים ומגוונים. יחד עם זאת, בענף המזון ציבור הצרכנים עשוי לראות בכל מוצר הנושא את הרכיב MC עם חברת מקדונלד ושלל מוצריה וזאת הודות לפרסום ומוניטין עולמי ברשימה ארוכה של מותגים השייכים למקדונלד אשר המכנה המשותף של כולם הינו התוספת MC.

בסופו של דבר דחה בית הדין העליון של האיחוד האירופי את ערעור החברה מסינגפור והורה על דחיית הבקשה לסימן המסחר  MACCOFFE  .

אין האמור לעיל כדי להוות משום חוות דעת משפטית כלשהי ומומלץ לפנות לעורך הבקיא בתחום  – עורך דין קניין רוחני.

 

Man take photo of you - take a portrait. Guy photographs - take pictures. Photographer holding old retro vintage camera

פיצוי של 7,000 ₪ לכל תמונה בגין הפרת הזכות לקרדיט בצילום תדמית

עו”ד הזמין צלם מקצועי למשרדו, כדי שיצלם אותו לצורך יחסי ציבור. עורך הדין שילם עבור הצילום ולאחר מכן העבירו לחברת יחסי ציבור לצורך פרסומו.

משרד יחסי הציבור העביר את הצילום למקומון באמצעות המייל שם נתבקש קרדיט לצלם.

המקומון פרסם סדרה של כתבות על עורך הדין לא למטרת תדמית, תוך שהוא עושה שימוש בצילום שנשלח לו מבלי שניתן קרדיט לצלם.

האם הצלם זכאי לפיצוי עבור הזכות לקרדיט למרות שקיבל תמורה מלאה עבור הצילום מאותו עורך דין?

שאלה זו עמדה בפני בית המשפט המחוזי בנצרת בפסק דין שניתן אך לאחרונה.

סיפור המקרה:

התובע הינו צלם במקצועו. שנים רבות עבד עבור העיתון מעריב וכן מעביר את צילומיו לכלי תקשורת שונים וצרכנים אחרים. הצלם זומן לצלם את בא כוחו דהיום – עורך דין הירש – כשהוא במשרדו (להלן: “הצילום“).

הצילום הועבר באמצעות משרד יחסי ציבור לכלי תקשורת שונים וביניהם המקומון.

הצילום נשלח בדואר אלקטרוני למשרדו ולצידו מבזק חדשותי לפרסום אודות פעילות משרד עורך הדין. בשולי המכתב האלקטרוני נרשם כדלקמן: “הודעה קצרה + תמונה – קרדיט: יגאל לוי”.

המקומון בשם “עובדה” (המתפרסם בתחומי העיר עפולה – עירו של עורך הדין) המקומון פרסם 5 כתבות אודות עורך הדין ולא ניתן קרדיט לצלם עבור השימוש בצילום. בגין פרסומים אלו תבע הצלם את המקומון ובעליו על סך של 90,000 ₪ בגין הפגיעה בזכות המוסרית.

המקומון טען להגנתו כי שררו בינו לבין הצלם יחסי ידידות והדדיות, במסגרתם הם נהגו לפרסם מצילומיו מבלי ליתן לו קרדיט. עוד טען המקומון כי השוק רווי בצילומים וצלמים אשר מפיצים צילומים לתקשורת, מבלי שיהיה צורך לשלם להם וכך גם נהג הצלם במסגרת יחסי הידידות ביניהם.

לטענת המקומון התביעה דנן מקורה בכך שפרץ עימות קשה בין עורך דין הירש לבינם, כאשר במקומון עובדה הם פרסמו את הצילום – אשר הגיע אליהם ממשרד יחסי ציבור שהעסיק עו”ד הירש לקידומו ולקידום משרדו ואיתור לקוחות – אך שלא לצורך אליו כיוון עו”ד הירש ומכאן חמתו עליהם.

בית המשפט קבע כי אין  מחלוקת שהצילום פורסם במקומון. אף אין מחלוקת כי הצילום פורסם לא בהקשר אליו כיוון משרד יחסי הציבור כאשר העביר את הצילום למקומון.

לטענת המקומון הצילום צורף לידיעה רלוונטית שיש בה משום עניין לציבור, שהיא עובדת השעייתו הזמנית של עו”ד הירש מלשכת עורכי הדין לתקופת זמן. ומכאן יצא קצפו.

לטענת המקומון הצילום הנ”ל הפך להיות נחלת הכלל מכוח פרסומה באתרי פייסבוק שונים, ועל כן אין מקום ליתן לה קרדיט כפי שלא ניתן לה בפייסבוק.

עוד טען המקומון כי התמונה אינה מעשה אמנות ולא הושקעו בה כל מאמצים וכל צלם חובב, בעל טלפון נייד. יעיד כי התמונה הינה בנאלית.

פסק הדין:

בית המשפט דחה את מרבית טיעוני המקומון וקבע את הדברים הבאים:

למעשה אין מחלוקת כי הצילום מושא תביעה זו נעשה על ידי הצלם. אין אף מחלוקת כי הצלם  הינו צלם מקצועי בעל ותק ומוניטין. חרף כל טענות הנתבעים לעניין זה, האמין בית המשפט לצלם, ללא סייג כאשר העיד כי הוא צילם את הצילום האמור וקיבל תמורת העבודה 3,000 ₪.

הצלם אינו חולק על כך כי הצילום נמכר לעו”ד הירש, אולם הוא טוען בתוקף לזכותו המוסרית בצילום זה ועומד על כך כי הינו זכאי לקרדיט בגין הצילום.

בית המשפט קיבל את עדותו של הצלם, השוללת את טענת המקומון, לפיה נהג להעביר צילומים לפרסום מבלי לקבל קרדיט.

בית המשפט מצא כי המקומון ידע היטב לתת קרדיט לצלם בהזדמנויות אחרות שהיו, כעולה מעדותו של אחד הנתבעים.

עוד קבע בית המשפט כי אף אם העביר הצלם או מכר את זכותו הקניינית בצילום לאחר, עדיין לזכויותיו המוסריות יש תוקף בלתי פגיע.

הקניין המוסרי רחב כמה מונים מזכות היוצרים. בעוד שאת זכות היוצרים ניתן להעביר, הרי הזכות המוסרית הינה זכות אישית בלתי עבירה, ותישאר זכותו של היוצר גם כאשר מכר את זכות היוצרים.

על כן, גם אם העביר הצלם את זכות היוצרים לעו”ד הירש, עדיין עומדת לו הזכות המוסרית ובהתאם להוראת סעיף 46 קיימת לו הזכות הבלתי מסויגת כי שמו יקרא על יצירתו.

בית המשפט קבע כי אין ויכוח כי ההיקף והמידה הראויים בנסיבות העניין ידועים היטב לשני הצדדים. כך הוצגו צילומים שונים, חלקם צילומים שצולמו על ידי הצלם ואף צילום אחד שצולם על ידי המקומון וזכה לקרדיט בעיתון מעריב. הקרדיט נרשם תמיד באותיות קטנות בשולי הצילום.

כך למשל רואים ידיעה שפורסמה על ידי הנתבעים בתיק זה בעיתון חדשות קריות ביום 4.1.15, כאשר בשוליה נרשמו המילים “עו”ד דב הירש. צילום יגאל לוי” (ראה ת/1). עוד רואים צילום שפורסם במקומון עובדה מיום 21.8.15 לצד הכיתוב “מי אתה דב הירש?” ולצידו הכיתוב “צילום: יגאל לוי”.

שיעור הפיצויים – הזכות המוסרית: 

בית המשפט קבע כי אין ספק כי אי מתן הקרדיט לצלם מהווה משום פגיעה ברת פיצוי כקבוע בסעיף 52 לחוק זכויות יוצרים. המחוקק קבע מפורשות בסעיף 56 כי הפרת זכות יוצרים או זכות מוסרית מאפשרת לבית המשפט אף לפסוק פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 100,000 ₪. בית המשפט דחה את הטענה כי פרסום יצירה של צלם מקצועי שעיסוקו בצילומים הזוכים לפרסום בכלי התקשורת הכתובה והדיגיטלית, יכול להיחשב כדבר של מה בכך שאינו ראוי למתן קרדיט.

בית המשפט קבע כי העובדה כי הפרסום בא במטרה לשרת את האינטרסים של העומדים מאחורי המקומון “עובדה”, במסגרת מאבק לא ברור, אשר מתנהל בינם לבין עו”ד הירש, יש בה רק כדי להוסיף נופך נוסף של חומרה לעצם הפרת זכותו של הצלם ושרבובו למחלוקת לא לו.

נקבע כי כיום אף אין ספק בכך כי מספר פרסומים של צילום אחד במסגרת ידיעות שונות, יש בהם מספר הפרות כמספר הצילומים שפורסמו (ראה דבריו של כבוד השופט צבי זילברטל בבית המשפט המחוזי בירושלים בת”א 3560/09 אבי ראובני נגד מפה – מיפוי והוצאה לאור [פורסם בנבו] [6.1.11]). אין במקרה שלפנינו משום הפרה אחת, המתבצעת במסכת אחת של מעשים, אלא מעשים שונים שנעשו במועדים שונים ובמסגרת פרסומים שונים, אשר כל אחד מהם נוגע בנפרד בעו”ד הירש.

בסופו של דבר בית המשפט שקל את השיקולים השונים שנקבעו בפסיקה והמפורטים בסעיף 56(ב) לחוק זכויות יוצרים, וקבע כי מן הראוי לזכות את הצלם  בפיצויים בסך של 7,000 ₪ בגין כל אחת מחמשת ההפרות שנקבעו ובסה”כ בסכום כולל של 35,000 ₪.

כן קבע בית המשפט כי כל הפרסומים המפרים יוסרו מן האינטרנט, תוך 7 ימים, ולחילופין כי יתווסף לצידם קרדיט מתאים לתובע, אשר יכתב בצורה מכובדת ומכבדת. כמו כן, ניתן צו מניעה של קבע, האוסר על המקומון לפרסם את הצילום, או כל צילום אחר שצולם על ידי הצלם, מבלי שינתן בו הקרדיט ההולם לצלם כמקובל.

לסיכום, בית המשפט חייב את המקומון בפיצוי בסך 35,000 ₪ ובשכ”ט עורך דין בסך 7,000 ₪.

הערה:

במקרה זה נעשה שימוש על ידי המקומון בצילום למטרה שונה מזו שלשמה הועבר הצילום. (נוצר סכסוך בין עורך הדין למקומון ופורסמה כתבה אודות עובדת השעייתו הזמנית של עו”ד הירש מלשכת עורכי הדין).

נשאלת השאלה האם היה ראוי לפסוק פיצוי נגד המקומון במקרה ופרסם כתבת תדמית בלבד למטרות יחסי ציבור ללא קרדיט?

קחו למשל דוגמא שבה עו”ד משלם לצלם תדמית עבור צילום ליחסי ציבור ושולח את הצילום לעיתון לצורך כתבת תדמית. העיתון מפרסם כתבת תדמית אודות עורך הדין ללא קרדיט. האם גם אז נאמר שיש זכות לצלם לדרוש קרדיט מעורך הדין או מהעיתון ולקבל פיצוי בגינו?

נראה כי במקרה כזה יש להיזהר פן נעניק במסגרת זכות לקרדיט שליטה בלתי ראויה של צלמים על תמונות תדמית, שצולמו בתמורה לתשלום לצורך פרסום כתבת תדמית על ידי עיתונים שונים.

ההנחה היא כי במסגרת ההתקשרות בין הצלם לעורך הדין במסגרת צילומי תדמית ברור לשני הצדדים, כי לעורך הדין יש זכות מוחלטת לעשות שימוש בצילום ללא כל הגבלה וכי במסגרת זכות זו רשאי עורך הדין לשלוח את התמונה לעיתון ולעשות בה כרצונו.

כן ניתן להניח כי אין עורך הדין מחויב במתן קרדיט לצלם במסגרת כתבת תדמית שפורסמה עליו וכי גם אין זה מקובל בנסיבות העניין לתת קרדיט לצלם התדמית.

יחד עם זאת, על פי הוראות החוק היבש פרסום צילום ללא קרדיט בנסיבות אלו עלול לעלות כדי הפרת הזכות המוסרית.

לאור הוראות החוק ובייחוד לנוכח פסיקה שכזו, ראוי להחתים את הצלם על מסמך שבו הצלם מוותר על כל זכות יוצרים, לרבות על הזכות לקרדיט וזאת כדי למנוע מצב שבו הצלם יתבע את העיתון או את עורך הדין על אי מתן קרדיט.

לכן בעת הזמנת הצילום חשוב מאוד להתייחס לזכות המוסרית. זכות זו הינה זכות אישית שאינה ניתנת להעברה סעיף 45(ב)), אולם ניתנת לוויתור לכל דבר ועניין.

אין באמור לעיל כדי להוות משום חוות דעת משפטית כלשהי ומומלץ להיוועץ עם עורכי דין בקיאים בתחום.

Trademark Chrome Sign Isolated on White Background with Shadow 3D illustration

זכייה של משרדנו בהליך בקשה להפקדת ערובה ברשם סימני המסחר

מצ”ב החלטה של רשם סימני המסחר בה זכה במשרדנו לאחרונה:

 

 

התנגדות לרישום סימן מסחר מס’ 256843 

(בקשה להפקדת ערובה)

 

 

 

 

המבקש (מבקש הרישום): מר דוד איבגי
    ע”י ב”כ עוה”ד עמיר פרידמן

 

המשיבה (המתנגדת):                                            Lifestyle Equities CV

ע”י ב”כ עוה”ד יוסי סיוון

 

 

 

ה  ח  ל  ט  ה

 

  1. לפני בקשה שהוגשה מטעם מר דוד איבגי (להלן: “המבקש”), להורות על הפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו בהליך זה בתוספת רכיב של הוצאות לדוגמא בגין ניסיון להטעות את הרשות. לפני תגובת חברת Lifestyle Equities CV (להלן: “המשיבה”), וכן תשובת המבקש לתגובה זו.
  2. ברקע הבקשה להפקדת ערובה, מצויה התנגדות שהגישה המשיבה, לרישום סימן מסחר מס’ 256843 אשר הוגש מטעם המבקש בסוג 25 (ביגוד והלבשה) (להלן: “הסימן המבוקש”). להלן יובא הסימן המבוקש לצד סימן המתנגדת לצורך ההמחשה:
סימן מסחר מס’ 256843 סימן המתנגדת

 

 

  1. המבקש טוען כי המשיבה היא חברה זרה נטולת נכסים בישראל ולפיכך קיים קושי להיפרע ממני במידה שהתנגדותה תדחה. בנוסף נטען כי סיכויי ההתנגדות קלושים שכן אין ברישום הסימן המבוקש כל חשש לדמיון מטעה ביחס לסימן המתנגדת או ליצירת תחרות בלתי הוגנת במסחר. לגישתו קיים בסיס משפטי לחיוב המשיבה בערובה. לבקשה צורף תצהיר חתום על ידי המבקש.
  2. המשיבה הגישה תגובתה לבקשה להפקדת ערובה, אמנם ללא תצהיר תומך, במסגרתה נטען כי דין הבקשה להידחות. ראשית נטען כי לרשם סימני המסחר מסור שיקול דעת נרחב בבואו לשקול את הצורך בהפקדת ערובה לטובת בעל דין. בנוסף נטען כי המבקש לא הוכיח כי המשיבה לא תוכל לעמוד בתשלום הוצאותיו במידה שההתנגדות תדחה. לגישתה, העובדה כי המשיבה היא חברה זרה אינה מצדיקה כשלעצמה הטלת ערובה עליה. מעבר לכך, נטען כי המשיבה היא בעלת איתנות כלכלית גבוהה וכי בבעלותה סימן מסחר (BEVERLY HIILS POLO CLUB), שהינו מפורסם וידוע ברחבי העולם ולפיכך בעל ערך כלכלי רב ממנו ניתן להיפרע.  עוד טענה המשיבה כי יש ברשותה נכסים בישראל, הם סימני המסחר הרשומים על שמה, ותמורת השימוש בהם גובה היא דמי רישיון גבוהים. כמו כן נטען כי סיכויי ההתנגדות הינם גבוהים ביותר כפי שעולה לגישתה מכתב הטענות והראיות שהוגשו זה מכבר. לבסוף נטען כי חיוב בהפקדת ערובה בנסיבות העניין תהווה פגיעה בזכות היסוד קניינית שבידי המשיבה ובזכות הגישה לערכאות.
  3. בתשובתו טוען המבקש כי המשיבה נמנעה בתגובתה לצרף תצהיר ראיות אשר יתמוך בטענתה ביחס ליכולתה הכלכלית הגבוהה, והרי על פי דין נטל ההוכחה להוכחת היותה ברת פירעון מוטל על כתפיה. עוד נטען כי לא הוצגו ולא פורטו כדבעי נכסי המשיבה בישראל. בנוסף נטען כי הטענה לפיה הפקדת ערובה תפגע בזכות הגישה לערכאות, שמורה למי שהפרוטה אינה בכיסו, ואילו המשיבה טוענת (אך אינה מוכיחה) כי כוחה הכלכלי רב הוא. לבסוף חזר המבקש וטען כי בנסיבות העניין בהיעדר כל דמיון מכל סוג בין סימן המתנגדת לבין הסימן המבוקש, סיכויי ההתנגדות קלושים.

דיון והכרעה

  1. סמכות רשם סימני המסחר להורות על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות, אינה במחלוקת בין הצדדים להליך שבפני. סמכותו זו נידונה לראשונה בהחלטת כב’ רשם סימני המסחר (כתארו אז) מ. גולדברג, בבקשה בקשה למחיקת סימן מסחר מס’ 69909 “במבינו” (בקשה לחיוב בהפקדת ערובה להוצאות), אקטרינה גוטמן נ’ שלמה עיני, פורסם בנבו (14.12.1998)). במהלך השנים, ניתנו החלטות רבות המעגנות את סמכותו של רשם סימני המסחר להורות על הפקדת ערובה לכיסוי הוצאות הנתבע (ראו למשל: החלטת רשם סימני המסחר בהתנגדות לרישום סימן מסחר 242256 (בקשה להפקדת ערובה) מזרח ומערב חנויות בע”מ נ’ מזרח ומערב יבוא ושיווק בע”מ (פורסם באתר רשות הפטנטים 27.8.2012).
  2. אחד מן הנימוקים בבקשה להפקדת ערובה המונחת לפני הוא זה לפיו המשיבה הינה חברה זרה המאוגדת בהולנד. לעניין זה טענה המשיבה לתחולת הוראות אמנת האג (הפרוצדורה האזרחית), 1954 (להלן: “אמנת האג”) והתקנות אשר הותקנו לצידה מכוחן אין לחייבה בהפקדת ערובה רק משום היותה חברה זרה. המבקש אינו כופר בטענתה זו של המשיבה, ולראיה לא התייחס לכך המבקש בתשובתו לתגובת המשיבה.
  3. אכן, תכלית אמנת האג היא למנוע אפליה בין חברת חוץ לבין חברה שהתאגדה בישראל, ולמנוע הטלת חיובים על חברה תובעת זרה, אשר אינם נדרשים מחברה ישראלית, רק מחמת היותה זרה או מחמת שאין לה בישראל מקום מושב או מקום מגורים. בספרו של ד”ר יואל זוסמן “סדר הדין האזרחי” (מהדורה שביעית, 1995), עמ’ 902, נכתבו הדברים הבאים באשר לרעיון העומד בבסיס אמנת האג:

  “רעיון האמנה הנ”ל, שלביצועה הותקנו התקנות, הוא לפטור את אזרחי המדינות שהצטרפו לאמנה ואף מתגוררים באחת המדינות האלה – בין במדינה שאזרחיה הם ובין במדינה אחרת בעלת האמנה – ממתן ערובה להוצאות של משפט שהגישו במדינה בעלת האמנה, ותמורת הפטור האמור נקבעו סידורים המאפשרים ביצוע פסק דין המחייב תובע כזה בתשלום הוצאות המשפט בכל אתר ואתר”.

 

  1. אם כן, מקום מושבן של המשיבה בהולנד, אשר הינה חברה באמנת האג,  אינו יכול לשמש כשיקול המחזק את המסקנה כי יש לחייבן בהפקדת ערובה לטובת המבקשות. (לעניין זה ראו גם ת”א 717-09-09 EDT MARINE CONSTRUCTION LTD נ’ כלל חברה לביטוח בע”מ, וכן ספרו של אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, 2009, עמוד 751).
  2. לפיכך, יש לבחון את הבקשה להפקדת ערובה המונחת לפני, על פי הוראות סעיף 353א’ לחוק החברות, תשנ”ט-1999 (להלן: “חוק החברות”) החלות על חברה בע”מ באשר היא, לרבות חברות זרות. סעיף זה מעניק ליושב בדין שיקול דעת להורות לחברה-תובעת על הפקדת ערובה לכיסוי הוצאות הנתבע. סעיף 353א’ לחוק החברות קובע כדלקמן:

“הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין.”

 

  1. כאמור לעיל, סעיף 353א’ מונה שתי חלופות, אשר בהתקיימן לא יורה בית המשפט על הפקדת ערובה על ידי חברה-תובעת להבטחת הוצאות הנתבע: האחת, במסגרתה החברה-תובעת הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין. השנייה, אם בית המשפט סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה-תובעת בהפקדת ערובה.
  2. הפסיקה פירשה את סעיף 353א’ לחוק החברות כמקים חזקה, לפיה חייבת חברה-תובעת בהפקדת ערובה, ולפתח האחרונה רובץ הנטל לסתור חזקה זו. ראה לעניין זה רע”א 9618/11 ארט יודאיקה בע”מ נ’ ג. טלי עד שינוע בע”מ (פורסם בנבו 29.12.2011) וכן רע”א 10905/07 נאות אואזיס מלונות נ’ זיסר (פורסם בנבו, 13.7.2008). העיקרון העומד בבסיס החזקה הנ”ל, כך אף הוסבר בפסיקה הנ”ל, הוא הצורך למנוע מחברה-תובעת להתחמק מתשלום הוצאות הנתבע, לו תדחה תביעתה, תוך הסתתרות מאחורי מסך האישיות המשפטית של החברה.
  3. ברע”א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת נ’ בנק הפועלים (פורסם בנבו, 11.2.2009) (להלן: “פרשת ל.נ. הנדסה ממוחשבת”) נקבעו שלושה השלבים על פיהם יש לילך בעת הכרעה בבקשה להורות לחברה-תובעת להפקיד ערובה לכיסוי הוצאות הנתבע, וכך נקבע:

 “13. מן האמור לעיל עד כה עולה כי על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו… זהו שלב הבדיקה השני… אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה… משמסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים”.  

 

  1. ראשית אם כן יש לבחון את מצבה הכלכלי של החברה התובעת. בפסיקה נקבע כי איתנות כלכלית נלמדת בעיקר ממאזני חברה, התנהלותה ויכולתה לפרוע חובות מוכחים וכד’. נטל ההוכחה להראות כי החברה-התובעת הינה בעלת יכולת לשאת בתשלום הוצאות המשפט, רובץ הוא לפתחה (ראו ת.א. (מחוזי ת”א) 1593-09 מיטרוניקס בע”מ נ’ GEFG NEKAR antriebssysteme GmbH (פורסם בנבו 27.12.2010).
  2. בפסיקה נקבע כי על מנת להרים את הנטל הרובץ לפתחה, לא די בטענת החברה-תובעת לפיה הינה בעלת חוסן כלכלי וכי עליה להקים תשתית עובדתית-פיננסית לשם כך:

“על המשיבה, הטוענת ליכולת כלכלית איתנה, היה להתכבד ולפרוס בפני בית המשפט תמונה עובדתית מלאה אודות חוסנה הכלכלי ויכולתה לעמוד בהוצאות, בין היתר על ידי ראיות אודות נכסיה, זכויותיה, חובותיה, והתחייבויותיה. נתונים אלו יש לבסס על דפי חשבון, מסגרות אשראי, מאזנים, חוות דעת של רואי חשבון, זכויות רשומות בנכסים, זכויות החברה מכוח הסכמים וכד'”. (ת”א (מחוזי ת”א) 40653-12-09 יובלים – נדל”ן וקמעונאות (2002) בע”מ נ’ דלק נדל”ן בע”מ (פורסם בנבו 31.1.2011).

 

  1. יושם אל לב, והדבר מהותי בענייננו, כי בפסיקה נקבע (הן בפרשת ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע”מ והן בפסקי דין מאוחרים לה), כי אפילו הגיע בית המשפט לקביעה כי החברה-תובעת לא הראתה כי תוכל לשאת בהוצאות הנתבע, אין זה סוף פסוק. זהו רק השלב הראשון, ועל בית המשפט להמשיך ולבחון האם יש בנסיבות העניין כדי לפטור את המשיבה מהפקדת ערובה לטובת הנתבע. (ראו למשל: רע”א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ’ נוריס לפיתוח והובלות בע”מ (פורסם בנבו, 23.5.2011); רע”א 7706/12 עירית ירושלים נ’ שירותי מזון בע”מ (פורסם בנבו 7.11.2012)).
  2. ומן הכלל אל הפרט.
  3. כאמור, הוראת סעיף 353א’ לחוק החברות מקימה חזקה שבדין לפיה על חברה-תובעת להפקיד ערובה לטובת כיסוי הוצאות הנתבע. די בכך כי המשיבה הינה חברה אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, כדי להקים את החזקה הנ”ל. יחד עם זאת יש לזכור כי ליושב בדין שיקול דעת לפטור את החברה-תובעת מהפקדת ערובה, זאת אם הוכיחה את היותה ברת פירעון, או שקיימות נסיבות אחרות המצדיקות מתן פטור כאמור.
  4. הצדק הוא עם המבקש בטענתו כי בתגובתה לבקשה להפקדת ערובה, נמנעה המשיבה מלהציג ראיות מפורטות, כגון מסמכים פיננסיים כאלו ואחרים התומכות בחוסנה הכלכלי.  מן הראוי היה כי יוצגו על ידה מסמכים, אשר יציגו בפני ערכאה זו תמונה מלאה באשר למצבה הכלכלי של החברה, כפי שנדרש מחברה-תובעת אשר כנגדה מוגשת בקשה להפקדת ערובה במסגרת הליך משפטי.
  5. אף על פי כן, מתוך עיון בתצהיר ראיותיה העיקריות אשר הוגשו מטעם המשיבה בהליך, עולה כי המדובר בחברה ידועה ומכרת ברחבי העולם. בנוסף המדובר בחברה אשר לה פעילות כלכלית משמעותית בישראל, והיא גובה דמי רישיון בלתי מבוטלים עבור השימוש בישראל בסימני המסחר אשר בבעלותה. מכאן כי יש ממש בטענת המשיבה לפיה סימני המסחר הרשומים על שמה בישראל, הינם בעל ערך כלכלי מהם ניתן יהא להיפרע במידת הצורך. סימני מסחר רשומים הינם נכס סחיר ועביר (ראו: ת.א. (ת”א) 38462-12-09 Proneuron נ’ טבע (פורסם בנבו, 17.10.2010)). ככאלה, סימני מסחר, הם בבחינת נכסים אשר דבר קיומם עשוי לפעול לטובת בעליהם, ולפטרם בנסיבות העניין מהצורך בהפקדת ערובה. כך נקבע בת.א (ת”א) 63707-01-14  טוגו – הנעלה והלבשה בע”מ ואח’ נ   River Light V.L.Pתקדין-מחוזי (21.5.2014). להלן יובאו הדברים כלשונם:

“צודקים המבקשים בטענתם, כי המשיבה נמנעה מלהציג מסמך פיננסי התומך באיתנותה הפיננסית. עם זאת, מדובר בחברה מוכרת בעולם, אשר הצהרותיה בנוגע לאיתנותה הפיננסית לא נסתרו ואף נתמכו בתצהיר, ויש ממש בטענתה כי רשומים על שמה סימני מסחר בישראל, המהווים נכס”, לענייננו.” (הדגשות אינן במקור)

  

  1. בענייננו, הצדדים טענו ארוכות באשר לסיכויי ההתנגדות להתקבל/להידחות. מפי המבקש נשמעו טענות הנוגעות להעדר חשש לדמיון מטעה בין הסימן המבוקש לבין סימן המתנגדת. זאת בעוד שמפי המתנגדת נשמעו טענות הפוכות, כמו גם טענות ביחס לחשש מפני יצירת תחרות בלתי הוגנת במסחר, לו ירשם הסימן המבוקש.
  2. איני סבורה כי במסגרת ההחלטה דנן יש להידרש לדיון בסיכויי ההתנגדות להתקבל או להידחות. הכרעה בעניין זה מצריכה קיומו של דיון הוכחות במסגרתו ישמעו העדים מטעם הצדדים ויושמעו סיכומי הצדדים. החלטה בבקשה להפקדת ערובה אינה המקום לדיון בסוגיות אשר עלו במסגרת הליך ההתנגדות כנגד הסימן המבוקש. כך, אף איני רואה מקום לדון בפסיקות השונות אשר ניתנו על ידי ערכאות שיפוטיות ברחבי העולם, וצורפו מטעם המבקש כתמיכה לטענתו בדבר סיכוייה הנמוכים לכאורה של ההתנגדות להתקבל. בהקשר זה, כבר נפסק כדלקמן בפרשת ל.נ. הנדסה ממוחשבת, בעמ’ 10:

“בדרך כלל אין זה ראוי להכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד או קלושים מאוד.”

 

  1. יחד עם זאת, מהתבוננות בסימן המבוקש אל מול סימן המתנגדת, קיים קושי מה להשתחרר מהרושם הקיים לפחות לכאורה ועל פני הדברים, בדבר דמיון כלשהו ביניהם. זאת כמובן מבלי שיוכרע דבר בשלב זה בשאלת קיומו של דמיון מטעה בין הסימנים שמהותו היא בלבול ציבור הצרכנים. לפיכך, אין בידי לקבוע בשלב זה כי המדובר בהתנגדות שסיכוייה להתקבל מופרכים אפריורית.
  2. לאור כל האמור לעיל, מאחר שעולה מראיות המתנגדת כי הינה חברה-תובעת מוכרת וידועה בעולם, בעלת סימני מסחר רשומים בישראל אשר הינם, על פניו, בעלי ערך כלכלי לא מבוטל ואשר הם-הם הבסיס לפעילותה הכלכלית של המתנגדת בישראל; ובהתחשב בכך שהמדובר, לכאורה בהתנגדות שסיכוייה להתקבל אינם קלושים או מופרכים, סבורה אני כי במקרה שלפני חל החריג הקבוע בסעיף 353א’ לחוק החברות לפיו “נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיובה בערובה” של המשיבה. זאת, מבלי להכריע בשלב זה דבר לגופו של עניין בטענות אשר הועלו במסגרת הליך ההתנגדות.
  3. לסיכום, לא מצאתי כי יש לתהות באשר ליכולתה של המשיבה לשלם את הוצאות המבקש במידה שהתנגדותה תדחה. מעבר לכך, ספק בלבי האם חששו של המבקש שמא לא יעלה בידי המשיבה לשאת בהוצאותיו כנה הוא, אם לאו.
  4. סוף דבר, בהתחשב בכלל נסיבות המקרה שלפני ובשיקולים הקבועים בדין לעניין  חיובה של חברה-תובעת בהפקדת ערובה לטובת הנתבע, הריני דוחה את הבקשה. המבקש יישא בהוצאות שכ”ט המשיבה, כתוצאה מהצורך להשיב לבקשה זו, בסך 1,500 ₪ (לא כולל מע”מ). סכום זה ישולם תוך 20 ימים מהיום, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד ההחלטה ועד ליום התשלום בפועל.

 

 

 

 

 

 

 

יערה שושני כספי

פוסקת בקניין רוחני

 

 

 

 

 

 

 

ניתן בירושלים ביום       ט’ טבת תשע”ו

31 דצמבר 2015

modern fashion shop storefront and showcase

עו”ד יוסי סיוון בכלכליסט: רוצים להביא מותג בינלאומי חדש לישראל? כך עושים זאת שלב אחר שלב

יבואנים, יזמים ובעלי עסקים רבים מעוניינים להביא את המותג הבא לישראל, מותג בינלאומי שיקפיץ את המכירות ויהפוך אותם מעסקים קטנים לזכיינים של רשת בינלאומית משגשגת עם סניפים בכל הארץ.

ובכן, זה לא כל כך פשוט עבור יבואנים קטנים או בעלי עסקים אנונימיים, אולם זה בהחלט אפשרי – אם יש לכם את הכלים הנכונים, הידע, המוטיבציה וסכום השקעה קטן להתחלה.

חשוב להבין, כי ליווי משפטי צמוד להליך של התקשרות עם בעל מותג בינלאומי הינו הדרך הבטוחה והמומלצת ביותר להשיג מותג מצליח ולשמור על זכויותיכם במהלך ההתקשרות עם בעל המותג.

אז איך עושים את זה?

מתקשרים אלינו, קובעים פגישה על כוס קפה ומקבלים את כל המידע שצריך בכל הנוגע להתקשרות עם בעלי מותגים, מקבלים ליווי שוטף בכל התהליך החל משלב איתור בעל המותג, עובר לשלב הסכם ההתקשרות, תחילת הייבוא וההפצה בישראל מעורך דין מותגים, שהוא עורך המתמחה במותגים בינלאומיים.

קחו את העסק שלכם צעד אחד קדימה והתחילו לשחק במגרש של הגדולים באמת. בשביל זה צריך עורך דין טוב ובעל ניסיון, עורך דין המתמחה במותגים וזו בדיוק ההתמחות שלנו. ראו כתבה בכלכליסט שפורסמה על משרדנו: רוצים להביא מותג חדש לישראל? כך תעשו זאת שלב אחר שלב, כלכליסט 17.2.16.  

רוצים לייבא את המותג הבא של ישראל? אל תעשו זאת לבד ! פנו אלינו עוד היום ! התקשרו 077-231-2126 לפגישת היכרות ללא תשלום. 

 

EBAY LOGO

ניצחון למשרד בצו מניעה זמני – האם מותר לשווק מוצרי קוסמטיקה ישראלים ב-EBAY למרות התנגדות היצרן?

ניצחון נוסף למשרדנו בבקשה לצו מניעה זמני, הפעם בנושא ייצוא מקביל ב- EBAY של מוצרי קוסמטיקה ודיני זכויות יוצרים.

השאלה שעמדה בהליך זה הייתה האם מותר לחנות ב- EBAY לשווק מוצרי קוסמטיקה שיוצרו בישראל למרות התנגדות היצרן בישראל ובנסיבות בהן המוצרים נרכשו מצדדים שלישיים.

משרדנו ייצג חנות EBAY בשם Beauty Shop שנגדה הוגשה תביעה על סך 400,000 ₪ ובקשה לצו מניעה זמני על ידי חברת הקוסמטיקה פארמה קוסמטיקס, המשווקת מוצרי קוסמטיקה תחת השם   HOLYLAND.

במסגרת הבקשה לצו מניעה זמני טענה פארמה, כי מכירת מוצרי הקוסמטיקה מתוצרתה באתר EBAY גורמת לה נזק, גורמת להפרת הסכמים עם מפיצים בלעדיים ברחבי העולם.

כמו כן, לטענתה, מכירת מוצרי הקוסמטיקה באיביי מהווה אף הפרת חוזה. לטענתה, הוספת סעיף האוסר מכירה בחו”ל על גבי חשבוניות שנמסרו בעבר לביוטי שופ במסגרת יחסי מסחר קודמים,  עולה כדי חוזה הפצה לכל דבר ועניין המונע מביוטי שופ מלשווק את מוצרי הקוסמטיקה באיביי, אף אם מדובר במוצרים אחרים שנרכשו בתמורה וכדין מצדדים שלישיים ולא מפארמה.

כן טענה פארמה, כי ביוטי שופ הפרה את זכויות היוצרים שלה בתצלומים של אריזות קוסמטיקה ובטקסטים אינפורמטיביים שהסבירו אודות המוצרים.

ביוטי שופ, באמצעות משרדנו, טענה כי כל מטרת הבקשה לצו מניעה זמני היא לחסום תחרות הוגנת בשוק ולשלוט שלא כדין במחירי מוצרי הקוסמטיקה באופן הפוגע בסופו של דבר בצרכנים. כן טענה ביוטי שופ, כי מן הראוי להכיל את ההלכה בדבר ייבוא מקביל גם בנסיבות בהן מדובר בייצוא מקביל של מוצרים מישראל לחו”ל.

בכל הנוגע לטענה בדבר הפרת הסכם עם מפיצים בלעדיים בחו”ל טענה ביוטי שופ, כי טענות אלו לא הוכחו וכי לא נגרם כל נזק לפרמה ובכל מקרה אין לכך כל קשר לביוטי שופ.

עוד טענה ביוטישופ, כי לא נשתכלל כל הסכם הפצה בינה לבין פארמה בכל הנוגע לאיסור שיווק  המוצרים בחו”ל  וכי חשבונית מס אינה יכולה להיות תחליף להסכם הפצה המחייב קיומו של משא ומתן, גמירות דעת ומסוימות באשר לתוכן ההתחייבות.

כן טענה ביוטי שופ, כי אף אם קיימת מגבלת מכירה (קרי אף אם השתכלל הסכם הפצה) הרי שמאחר ומדובר במוצרים שנרכשו בתמורה וכדין מצדדים שלישיים, אשר לגביהם לא התקיימה כל מגבלת הפצה, הרי שמכירת מוצרים אלו באיביי מותרת וזאת בהתאם להלכה של בית המשפט העליון בעניין רע”א 371/89 אילן ליבוביץ נ’ את י.אליהו בע”מ ואח’, לפיה “יצרן המוצר בוחר לו את אפיקי השיווק הרצויים0 לו. דרכם הוא מבקש לשווק את סחורתו. ההחלטה למי למכור את סחורתו היא בידו. עם זאת, לאחר /שמכר את סחורתו והעביר לרוכש את זכות הקניין בה, אין הוא יכול, מכוחו של המוניטין, להמשיך ולשלוט על אפיקי ההפצה של הסחורה….”

בכל הנוגע לטענה בדבר הפרת זכויות יוצרים, טענה ביוטי שופ, כי צילומים סטנדרטים של אריזות מוצרי קוסמטיקה או טקסטים אינפורמטיביים אינם מוגנים בזכויות יוצרים בהתאם לדוקטרינת המיזוג (כלל שהתפתח בפסיקה הקובע, כי כאשר היצירה, מעצם אופיה, ניתנת לביטוי במספר מצומצם של אפשרויות הבעה, אין צידוק להעניק זכות יוצרים) בוודאי כאשר מדובר בצילומי מוצרים שנועדו לשיווק המוצרים עצמם.

בית המשפט המחוזי (כב’ השופט מגן אלטוביה) דחה את הבקשה לצו מניעה זמני וקבע כי בכל הנוגע לטענת הפרת זכויות יוצרים ספק אם יש משום הפרת זכויות יוצרים במקרה של שימוש לצרכי שיווק שנעשה בתמונת המוצר או בטקסטים המופיעים על מוצר שנרכש כדין על ידי עוסק. על כן, סירב בית המשפט המחוזי ליתן צו מניעה זמני ביחס לצילומים אלו.

בכל הנוגע לעתירת פארמה למנוע את הפצת המוצרים באיביי, קיבל בית המשפט המחוזי את טענת ביוטי שופ, כי מדובר במוצרים שנרכשו בתמורה וכדין מצדדים שלישיים, שלא היו כבולים במגבלת הפצה כלשהי ועל כן אין מניעה מהפצתם בחו”ל וזאת על יסוד ההלכה של בית המשפט העליון בעניין אילן ליבוביץ.

בעניין זה פסק בית המשפט המחוזי את הדברים הבאים:

“יוער, כי זהות הספקים של המשיבה ידועה למבקשות (ש’ 21 ע’ 6 לפרוטוקול הדיון מיום 20.4.15) ובידי המבקשות האפשרות שלא למכור לספקים של המשיבה מוצריHL  או לאסור עליהם למכור מוצרים אלה למשיבה או לחוץ לארץ. בחקירתו התחמק מנכ”ל המבקשות ממתן תשובה לשאלה : האם הוא יכול לחייב את לקוחותיו, הספקים של המשיבה שלא למכור למשיבה, וכך השיב: “זאת סוגיה” (שם, ש’23 ע’ 6). לכך יש להוסיף כי בהמשך נשאל מנכ”ל המבקשות אם חלה הגבלה כזו על הספקים של המשיבה וכך העיד: “לא יודע. אני חושב שלא” (שם, ש’ 29 ע’ 6). לכך יש להוסיף, כי המבקשות לא צירפו חשבוניות מכירה לספקי המשיבה, ומשכך לא הוכיחו שנאסר על ספקים אלה למכור מוצרי HL לחוץ לארץ או למשיבה. מטעם זה, איני מקבל את טענת המבקשות כאילו ספקי המשיבה לא היו יכולים למכור לה את הזכות למכור מוצרי HL בחוץ לארץ, כי זכות כזאת לא הייתה בידיהם (סעיף 22 לסיכומי המבקשות).”

בסופו של דבר דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לצו מניעה וחייב את המבקשות בהוצאות בסך 39,500 ₪.

לסיכומו של דבר, דומה כי בית המשפט המחוזי אימץ את ההלכה בדבר ייבוא מקביל גם בסיטואציות של ייצוא מקביל של מוצרים באמצעות האינטרנט.

האמור לעיל מתייחס להחלטה בנושא בקשה לצו מניעה זמני בלבד, מדובר במאמר התרשמותי בלבד, אין המדובר בחוות דעת כלשהי ואין להסתמך על מאמר זה, אלא מומלץ להיוועץ עם עורך דין הבקיא בתחום הייצוא המקביל / ייבוא מקביל / קניין רוחני. בכל שאלה הנכם מוזמנים ליצור קשר עם עו”ד יוסי סיוון  בטלפון 077-231-2126 או באמצעות שליחת דוא”ל למשרד בצור קשר.

ייבוא מקביל

ניצחון למשרד בצו מניעה זמני – יבוא מקביל – האם מותר לייבא עגלות תינוקות ללא מספר סידורי של היצרן?

האם ייבוא של עגלות תינוקות מדגם STOKKE על ידי יבואן מקביל ללא מדבקה הנושאת את המספר הסידורי של היצרן עולה כדי הפרת זכויות של היצרן?

שאלה זו נדונה לאחרונה בהחלטה מפי בית המשפט המחוזי מרכז (כב’ השופטת הדס עובדיה) (החלטה בסעד זמני בלבד) במסגרת תיק בו משרדנו ייצג את היבואן המקביל.

חברת STOKKE  מנורווגיה, יצרנית עגלות התינוקות הגישה נגד חברת אריאל תינוקות בע”מ (בייבי לאב) תביעה ובקשה לצו מניעה זמני שיורה לבייבי לאב לחדול מייבוא ושיווק עגלות המיובאות על ידי בייבי לאב בייבוא מקביל, ללא מדבקות הנושאות את המספר הסידורי של היצרן.

טענות STOKKE

STOKKE טענה כי המדבקות שמדביקה בייבי לאב על גבי העגלות נושאות מספר סידורי מזויף וכי העגלות מסירות הלכה למעשה את האחריות והביטוח שיכולה STOKKE להעניק לצרכן ופוגעות באפשרות שלה לעקוב אחר העגלות ולספק שירות ואחריות.

עוד טענה STOKKE כי העגלות של בייבי לאב פוגעות במוניטין שלה וביחסיה ההסכמיים עם היבואן המורשה מטעמה חברת שב טוב בע”מ.

STOKKE  אף טענה כי מעשים אלו פוגעים ביכולתה לבצע RECALL לכל בעיה שמתעוררת בעגלה.

בנושא האחריות טענה STOKKE כי מעשי בייבי לאב גורמים לצרכן לחשוב שרכש עגלה של STOKKE עם אחריות מלאה אך אין הדבר כך.

STOKKE אף הוסיפה וטענה כי הדבקת מספר סידורי מזויף מסכנת את הציבור פשוטו כמשמעו.

טענות היבואן המקביל

כפי שעולה מההחלטה, טענה בייבי לאב באמצעות משרד עו”ד יוסי סיוון המתמחה בקניין רוחני, כי המטרה העומדת מאחורי הבקשה היא לחסום שלא כדין את פעילותה המסחרית של בייבי לאב כדי למנוע תחרות ולהפקיע מחירים ללא הפרעה.

בייבי לאב טענה כי היא אינה מסירה את המדבקות אלא רוכשת את העגלות AS IS מהספק בחו”ל. מדובר בעגלות זהות לעגלות המיובאות על ידי היבואן המורשה והן נמכרות במחיר מוזל יחסית למחירים הגבוהים של שב טוב.

הסרת המספר הסידורי נובע מהאילוץ של הספק בחו”ל שSTOKKE מעוניינת להתחקות אחריו כדי למנוע שלא כדין את הייבוא המקביל לישראל, לשלוט על מחירי העגלות בישראל ולהכתיב מחירים מופקעים תוך פגיעה קשה בתחרות.

ביביי לאב טענה כי ליצרן אין זכות מוקנית לשלוט באפיקי ההפצה של העגלות והיא מיצתה את זכויותיה בשעה שמכרה את העגלות לספק כלשהו ברחבי העולם על פי כלל מיצוי הזכויות.

עוד טענה בייבי לאב כי האינטרס של STOKKE לשלוט בשוק ולהפקיע מחירים על ידי חסימת השוק ליבוא מקביל צריך לסגת מפני האינטרס שבהתרת היבוא המקביל בדרך של מניעת פרטי הספק.

בנוסף, טענה בייבי לאב כי העגלות אינן מחויבות בRECALL לפי הוראות מכון התקנים וכי אין מדובר במוצרים המחייבים רף בטיחות גבוה כגון כסאות בטיחות לרכב למשל.

בייבי לאב אף הבהירה כי אין כל הטעייה של הצרכן, כי שמה מופיע בכל מסמכי הרכישה וכי הצרכן יודע שמדובר ביבוא מקביל.

החלטת בית המשפט

בית המשפט המחוזי מרכז קבע, כי לכאורה אין כל הטעייה של הצרכן שמודע לכך שהוא רוכש עגלה בייבוא מקביל ושהאחריות בגינה ניתנת על ידי היבואן המקביל ולא על ידי היבואן המורשה.

כן נקבע כי בייבי לאב אינה מסירה את המדבקות ואינה מזייפת את מדבקות היצרן, אלא מדביקה מדבקות משלה המכילות מספר סידורי שלה, העומדות בהוראות מכון התקנים.

בית המשפט אף ציין כי מעורבותו העזה של היבואן המורשה של חברת STOKKE מצביעה על כך שעיקר הנזק מפעילות הייבוא המקביל הוא נזק מסחרי שנגרם לו ולא ליצרן.

בית המשפט הבהיר כי ייבוא המקביל הינה תופעה חיובית ביסודה לאור פסק הדין שניתן בבית המשפט העליון בעניין טומי הילפיגר (ע”א 7629/12 סוויסה נ’ TOMMY HILFIGER LICENSING   ) וכי ההכרה בלגיטימיות של היבוא המקביל הנשענת על דוקטרינת “מיצוי” הזכויות בקניין רוחני, שהינה מבוססת וברורה. בית המשפט המחוזי אף ציין את תזכיר חוק ההגבלים העסקיים (הסרת חסמים בתחום הייבוא), התשע”ה – 2015 המוצע ביחס להחלת איסורים על ניצול מעמד יבואן רשמי לרעה בנוגע לפעולותיו ביחס לתחרות מייבוא מקביל.

בית המשפט דחה את הטענה כאילו הסרת המדבקות “מסכנת את הציבור פשוטו כמשמעו” וקבע כי זו טענה מרחיקת לכת ונעדרת עוגן ראייתי. בית המשפט אף דחה את ההשוואה בין מספר שלדה ברכב מנועי למדבקת מספר סידורי על עגלה וקבע כי השוואה זו מצביעה על חולשת טיעונה של STOKKE.

בסופו של דבר דחה בית המשפט המחוזי מרכז את הבקשה לצו מניעה וחייב את STOKKE   בהוצאות בסך 15,000 ₪ וכן בהפקדת ערבות בסך 75,000 ₪ כתנאי להמשך ניהול התביעה.

החלטה זו הנה ניצחון נוסף לעקרון התחרות החופשית ולגיטימיות הייבוא המקביל, התורמים להורדת המחירים בשוק ופועלים לטובתו של הצרכן הישראלי.

חשוב לציין כי מדובר בהחלטה בצו מניעה זמני ולא בפסק דין סופי.

היבואן המקביל יוצג על ידי משרדנו.

הבהרה: אין באמור לעיל כדי להוות משום חוות דעת מכל סוג שהוא , מדובר בהצגת מאמר התרשמותי בלבד על החלטה של בית משפט הנוגעת לעובדות הספציפיות בלבד ומומלץ להיוועץ עם עורכי דין הבקיאים בתחום.

ראו כתבה שפורסמה במגאזין ממון ידיעות אחרונות 31.12.15:

מוסף ממון ידיעות אחרונות 31.12.15

פייסבוק

האם תמונות שהועלו לפייסבוק מוגנות בזכויות יוצרים?

נושא: זכויות יוצרים בפייסבוק.

ראיתם תמונה מעניינת שמישהו שיתף בפיד שלו בפייסבוק והחלטתם שאתם רוצים להשתמש בתמונה הזו לאתר שלכם, לשלוח את התמונה לחברים או אפילו לעשות בה שימוש כלשהו בפרופיל העסקי שלכם. האם מותר לכם לעשות שימוש בתמונה הזו?

רבים סבורים, כי אדם המשתף תמונה שצולמה על ידו בפייסבוק, מאבד את זכותו לבלעדיות בתמונה וכי זכויות היוצרים אינן חלות על תמונות שצולמו על ידי משתמשים והועלו לפייסבוק מיוזמתם או שותפו על ידם. ובכן זוהי טעות.

בהתאם לתקנון השימוש של פייסבוק, שכפוף לשינויים מעת לעת, בהעלאת תמונה, וידאו או תוכן הנכם מעניקים לפייסבוק רישיון בינלאומי, לא בלעדי, ללא תמורה, שניתן להעברה הלאה, לעשות שימוש בכל תמונה או תוכן שהעליתם לפייסבוק. ובנוסח בשפה האנגלית:  transferable, sub-licensable, royalty-free, worldwide license.

המשמעות של רישיון רחב זה הינה שפייסבוק רשאית להעניק רישיון לכל משתמשיה לעשות שימוש בתמונות שלכם בחינם ללא קבלת כל רשות או הסכמה שלכם. מרגע שהעליתם תמונה או תוכן בפייסבוק או מרגע שמישהו שיתף את התכנים או התמונות, איבדתם את הזכות לשלוט בהפצת התכנים או התמונות בפייסבוק על ידי רשת הפייסבוק. לא ניתן יהיה למחוק את התמונות או התכנים, אלא בפרוצדורה מורכבת וספק אם ניתן יהיה לעשות כן.

חשוב להדגיש, בשיתוף או העלאת התכנים שלכם בפייסבוק אינכם מוותרים על זכויות היוצרים שלכם, אלא בסך הכל מעניקים לפייסבוק רישיון כללי להפיץ, להעתיק ולשתף את התמונות או התכנים שלכם לפי שיקול דעתה הבלעדי של פייסבוק.

כלומר אם משתמש כלשהו צילם תמונה מצחיקה של הכלב שלו מזנק מעל חומה, או תמונה של נוף מקסים אותו צילם במהלך טיול בחו”ל ושיתף את התמונות האלו בפייסבוק, הרי שהוא אינו מאבד את זכות היוצרים שלו כלפי משתמשים אחרים, אלא רק מגביל בצורה גורפת את זכויות היוצרים שלו כלפי פייסבוק.

מכאן שזכויות היוצרים בתמונות עדיין נמצאות בבעלותו של מי שצילם אותן. בהקשר זה חשוב לציין כי, בהתאם לסעיף 33 (1) לחוק זכות יוצרים,  היוצר של יצירה הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה. יוצר היצירה בצילום הינו הצלם על כן הצלם הינו הבעלים בזכויות היוצרים בצילום, לא המשתף ולא כל אדם אחר.

אז במידה ונתקלתם בתמונה ייחודית של נוף הרים קסום, שמישהו העלה לפיד שלו, אינכם רשאים לעשות שימוש כלשהו בתמונה הזו מלבד שיתוף התמונה בפייסבוק בהתאם לערוצי השיתוף האפשריים שבתוך אתר הפייסבוק. אסור לכם למשל, להעתיק את התמונה באמצעות הורדתה מרשת הפייסבוק או להעלות אותה לדף העסקי שלכם למשל או לעשות שימוש כלשהו בתמונה הזו. לתשומת ליבכם, כל פעולה של “העתקה” של צילום (מלבד בנסיבות מסוימות) ללא הרשאה מטעם בעל הזכויות מהווה הפרת זכויות יוצרים.

האמור לעיל אינו מהווה חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי. מומלץ להתייעץ עם עורכי דין המומחים בתחום הקניין הרוחני בכל שאלה בנושא. לקביעת פגישה נא להתקשר ל- 077-231-2126 או בדוא”ל:  Yossi@sivan-law.com