modern and fashion clothes store

זכייה של משרדנו בפיצוי מהגבוהים ביותר שנפסקו בתחום הפרת סימני מסחר בישראל

רמי לוי ישלם לבעלת המותג בברלי הילס פולו קלאב פיצוי של מעל 3 מיליון ₪

לאחרונה פסק בית המשפט המחוזי בתל אביב, כי על רמי לוי שיווק השקמה 2006 בע”מ וחברת יפיז אופנה (2004) בע”מ, חברה שבשליטת בתו של רמי לוי, גב’ יפית אטיאס, לפצות את חברת לייפסטייל, בעלת המותג BEVERLY HILLS POLO CLUB, בסך של למעלה מ- 3,000,000 ₪ (2,413,836 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית והוצאות) בגין הפרת סימן מסחר.

זהו אחד הסכומים הגבוהים ביותר שנפסקו בישראל בשנים האחרונות בתחום סימני המסחר.

פסק דין זה הביא לסיומו סכסוך ארוך בין הצדדים, שנמשך כמעט עשור.

הרקע לפסק הדין

וזה סיפור המעשה:

התובעות, Lifestyle Equities C.V. ו- Lifestyle Licensing B.V., הינן בעלות הזכויות במותג הידוע  BEVERLY HILLS POLO CLUB(BHPC) עם דמות הסוס הדוהר, הרוכב ומקל הפולו, המשווק במדינות רבות ברחבי העולם בעיקר בתחומי האופנה, הנעלה, תיקים ועוד.

התובעות העניקו רישיון לחברה ישראלית לעיצוב, ייצור והפצת מוצרי BHPC בישראל בקטגורית ההלבשה התחתונה. ברישיון נקבעו מגבלות שונות, ובכלל זה איסור על הפצת המוצרים בחנויות מזון ועל שיווק מוצרים שלא אושרו על ידי התובעות.

במהלך שנת 2014 גילו התובעות כי מוצרי הלבשה תחתונה הנושאים את סימן המסחר שלהן ואשר לא אושרו על ידן כנדרש, יובאו לישראל על ידי יפיז ומשווקים בסניפי רשת רמי לוי. עוד נודע לתובעות כי בעלת הרישיון העבירה את פעילותה לחברה אחרת, מבלי ליידע את התובעות ומבלי לקבל את אישורן. בנסיבות אלה נטען, כי המוצרים המשווקים בסניפי רמי לוי הינם מוצרים מפרים.

התובעות פנו לרשת רמי לוי ויפיז כבר בשנת 2014 במכתבי התראה ובהם דרשו לחדול מהפצת המוצרים המפרים, אולם המוצרים המשיכו להימכר בחנויות רמי לוי חרף התראות התובעות וכל זאת למרות שהסכם הרישיון בוטל והוגשה תביעה נגד החברה אשר טענה כי נכנסה בנעליה של בעלת הרישיון.

משסירבו רמי לוי ויפיז לחדול מהפצת המוצרים המפרים, הגישו התובעות בשנת 2017 תביעה נגד רמי לוי, יפיז ויבואנים נוספים.

התובעות ניהלו מאבק משפטי ממושך ומורכב ביותר, במסגרתו הוגשו ראיות רבות בנוגע להפרת סימן המסחר והיקפה, לרבות ממצאיהם חוקרים פרטיים וחוות דעת של רו”ח חוקר. בשנת 2022 הסכימו הצדדים להסמיך את בית המשפט המחוזי (כב’ השופט גונטובניק) לפסוק במחלוקת על דרך הפשרה על יסוד סיכומים בעל פה מטעם הצדדים וללא חקירות נגדיות.

פסק הדין של בית המשפטי המחוזי

ביום 27.4.23 ניתן פסק הדין בתביעה. ישנם מספר אלמנטים חשובים ומעניינים בפסק הדין:

הפיצוי מהגבוהים ביותר שנפסקו בישראל בתחום הפרת סימני מסחר

הראשון הוא גובה הפיצוי, המהווה פיצוי מהגבוהים שנפסקו בישראל בתחום הפרת סימני מסחר בשנים האחרונות. מדובר בפיצוי על דרך של השבת רווחים בסך של כ- 2.4 מיליון ₪, אשר בתוספת הצמדה למועד הגשת התביעה והחזר הוצאות, עולה מעל 3 מיליון ₪.

תמונה של עו"ד יוסי סיוון (קרדיט :אילן ספרא)

על חברה מסחרית הסוחרת במוצרים להיזהר מהתראות של בעלי מותגים

השני, מפסק הדין עולה כי גורם מסחרי שקיבל התראות לגבי מוצרים שהוא משווק אינו יכול להתנער מאחריות להפרות אפשריות של זכויות קניין רוחני ולתלות את כל האחריות בספק המוצרים. הימנעות מבדיקה רצינית של הטענות, תוך המשך מכירת המוצרים שלגביהם נטענת ההפרה, חושפת אותו לאחריות בגין הפרת זכויות קניין רוחני.

הגבלה המופיעה בהסכם רישיון עלולה לחייב גם צד שלישי שסחר במוצרים

השלישי, בית המשפט הכיר בכך שסניפי רשת רמי לוי הינם “חנויות מזון” לעניין הסכם הרישיון (הקובע כאמור איסור על הפצת המוצרים הנושאים את סימן המסחר בחנויות מזון). בכך קיבל בית המשפט את עמדת התובעות בהקשר זה, לפיה גם מפיצים ומשווקים, שלא התקשרו במישרין עם החברה בעלת הזכויות, כפופים לתנאי הרישיון.

מנגנון פיצוי חדשני – השבת רווחים לפי תחשיב רווח גולמי ממכירת המוצרים המפרים

פסק הדין הוא מעניין גם מבחינת מנגנון הפיצוי שאומץ על ידי בית המשפט. במרבית התביעות בתחום הפרת סימני המסחר נוטים בתי המשפט לפסוק פיצוי המבוסס על אומדנה, וזאת בשל הקושי בהוכחת הנזק הכספי.

במקרה זה ביצע בית המשפט תחשיב של הרווח הגולמי שהופק בפועל על ידי הנתבעות בניכוי הוצאות תפעוליות וזאת לאחר שהתובעות הגישו לבית המשפט את כל הנתונים הרלוונטיים לחישוב הפיצוי כדוגמת מסמכי הייבוא, חשבוניות וכרטסות.

בית המשפט יישם מנגנון פיצוי המבוסס על הרווח בפועל שהפיק המפר מההפרה כסעד חלופי המבוסס על פיצוי לפי חוק עשיית עושר שלא במשפט ולא על פקודת סימני המסחר, שבה קבוע מנגנון פיצוי נזיקי.

תשלום דמי שימוש בגין סימן מסחר לא ישמשו כבסיס לתחשיב הפיצויים, משניתן להתחקות אחר רווחי המפר

בית המשפט דחה את גרסת הנתבעות לפיה לכל היותר יש לפסוק דמי שימוש ראויים (דמי הרישיון בגין השימוש בסימן המסחרי של התובעות), וקבע כי סעד השבת הרווחים הוא הסעד הראוי בנסיבות העניין. זאת, בהינתן טיב מערכת היחסים בין הצדדים (שאין בה רלוונטיות לשאלה של דמי שימוש) והעובדה שעלה בידי התובעות להתחקות אחר הרווחים בפועל.

בנוסף, קבע בית המשפט כי על רמי לוי וחברת יפיז לשאת בפיצוי ביחד ולחוד, כלומר בית המשפט הכיר בטענת התובעות, כי למרות שמדובר בשתי חברות נפרדות, הרי ששתיהן פעלו יחד וישנה זיקה הדוקה בין הפעילות העסקית של שתי הישויות.

בהקשר זה, בית המשפט התרשם כי הפעילות של חברת יפיז ורשת רמי לוי הייתה חלק מהאסטרטגיה העסקית הכוללת של הרשת. קביעה זו התקבלה גם על רקע צמצום פעילותה של יפיז (שכאמור נשלטת על-ידי ביתו של בעל השליטה ברשת רמי לוי), בשנים בהן התנהל ההליך, משיקולים פנימיים של עסקאות בעלי עניין. עם זאת, הובהר כי בית המשפט פסק כך לאור הגמישות הנתונה לו במסגרת פסיקה על דרך של פשרה.

חיוב צד שלישי בסחר במוצרים בגין הפרת סימני מסחר

אלמנט חשוב נוסף העולה מפסק הדין הוא האפשרות להטיל אחריות גם על צד שלישי שרכש מוצרים ולחייבו בפיצויים בגין הפרת סימן מסחר, תוך חיובו בהשבת רווחים ממכירת המוצרים המפרים. חברות ריטייל צריכות ללמוד את פסק הדין ואת המשמעויות העולות ממנו וליישמן היטב במסגרת הליך בדיקת הנאותות לגבי התקשרות עם ספקים, בייחוד בכל הנוגע למותגים בינלאומיים.

יובהר, כי רמי לוי ויפיז ניסו למנוע את פרסומו של פסק הדין, אולם בסופו של דבר קיבל בית המשפט המחוזי את גרסת חברת לייפסטייל, לפיה אין עילה שלא לפרסם את פסק הדין ולסטות מעיקרון פומביות הדיון.

חשוב לציין, כי פסק הדין האמור ניתן לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, המאפשר לבית המשפט שיקול דעת רחב באשר למנגנון האחריות והפיצוי, אשר במסגרתו וויתרו הצדדים על חקירות נגדיות, כלומר בית המשפט הכריע בתיק על סמך העדויות וסיכומי הצדדים.

התובעות יוצגו במשותף על ידי שני משרדי עורכי דין:

  • עו”ד יוסי סיוון ממשרד יוסי סיוון עורכי דין
  • עורכי הדין אבי אורדו, מורן כ”ץ וחן זייפן ממשרד ש. הורוביץ ושות’

מדובר במאמר התרשמותי בלבד, אין באמור לעיל כדי להוות משום חוות דעת משפטית מכל סוג שהיא ואין להסתמך על מאמר זה, מומלץ להיוועץ עם עורכי דין הבקיאים בתחום בכל נושא לגופו.

EBAY LOGO

ניצחון למשרד בצו מניעה זמני – האם מותר לשווק מוצרי קוסמטיקה ישראלים ב-EBAY למרות התנגדות היצרן?

ניצחון נוסף למשרדנו בבקשה לצו מניעה זמני, הפעם בנושא ייצוא מקביל ב- EBAY של מוצרי קוסמטיקה ודיני זכויות יוצרים.

השאלה שעמדה בהליך זה הייתה האם מותר לחנות ב- EBAY לשווק מוצרי קוסמטיקה שיוצרו בישראל למרות התנגדות היצרן בישראל ובנסיבות בהן המוצרים נרכשו מצדדים שלישיים.

משרדנו ייצג חנות EBAY בשם Beauty Shop שנגדה הוגשה תביעה על סך 400,000 ₪ ובקשה לצו מניעה זמני על ידי חברת הקוסמטיקה פארמה קוסמטיקס, המשווקת מוצרי קוסמטיקה תחת השם   HOLYLAND.

במסגרת הבקשה לצו מניעה זמני טענה פארמה, כי מכירת מוצרי הקוסמטיקה מתוצרתה באתר EBAY גורמת לה נזק, גורמת להפרת הסכמים עם מפיצים בלעדיים ברחבי העולם.

כמו כן, לטענתה, מכירת מוצרי הקוסמטיקה באיביי מהווה אף הפרת חוזה. לטענתה, הוספת סעיף האוסר מכירה בחו”ל על גבי חשבוניות שנמסרו בעבר לביוטי שופ במסגרת יחסי מסחר קודמים,  עולה כדי חוזה הפצה לכל דבר ועניין המונע מביוטי שופ מלשווק את מוצרי הקוסמטיקה באיביי, אף אם מדובר במוצרים אחרים שנרכשו בתמורה וכדין מצדדים שלישיים ולא מפארמה.

כן טענה פארמה, כי ביוטי שופ הפרה את זכויות היוצרים שלה בתצלומים של אריזות קוסמטיקה ובטקסטים אינפורמטיביים שהסבירו אודות המוצרים.

ביוטי שופ, באמצעות משרדנו, טענה כי כל מטרת הבקשה לצו מניעה זמני היא לחסום תחרות הוגנת בשוק ולשלוט שלא כדין במחירי מוצרי הקוסמטיקה באופן הפוגע בסופו של דבר בצרכנים. כן טענה ביוטי שופ, כי מן הראוי להכיל את ההלכה בדבר ייבוא מקביל גם בנסיבות בהן מדובר בייצוא מקביל של מוצרים מישראל לחו”ל.

בכל הנוגע לטענה בדבר הפרת הסכם עם מפיצים בלעדיים בחו”ל טענה ביוטי שופ, כי טענות אלו לא הוכחו וכי לא נגרם כל נזק לפרמה ובכל מקרה אין לכך כל קשר לביוטי שופ.

עוד טענה ביוטישופ, כי לא נשתכלל כל הסכם הפצה בינה לבין פארמה בכל הנוגע לאיסור שיווק  המוצרים בחו”ל  וכי חשבונית מס אינה יכולה להיות תחליף להסכם הפצה המחייב קיומו של משא ומתן, גמירות דעת ומסוימות באשר לתוכן ההתחייבות.

כן טענה ביוטי שופ, כי אף אם קיימת מגבלת מכירה (קרי אף אם השתכלל הסכם הפצה) הרי שמאחר ומדובר במוצרים שנרכשו בתמורה וכדין מצדדים שלישיים, אשר לגביהם לא התקיימה כל מגבלת הפצה, הרי שמכירת מוצרים אלו באיביי מותרת וזאת בהתאם להלכה של בית המשפט העליון בעניין רע”א 371/89 אילן ליבוביץ נ’ את י.אליהו בע”מ ואח’, לפיה “יצרן המוצר בוחר לו את אפיקי השיווק הרצויים0 לו. דרכם הוא מבקש לשווק את סחורתו. ההחלטה למי למכור את סחורתו היא בידו. עם זאת, לאחר /שמכר את סחורתו והעביר לרוכש את זכות הקניין בה, אין הוא יכול, מכוחו של המוניטין, להמשיך ולשלוט על אפיקי ההפצה של הסחורה….”

בכל הנוגע לטענה בדבר הפרת זכויות יוצרים, טענה ביוטי שופ, כי צילומים סטנדרטים של אריזות מוצרי קוסמטיקה או טקסטים אינפורמטיביים אינם מוגנים בזכויות יוצרים בהתאם לדוקטרינת המיזוג (כלל שהתפתח בפסיקה הקובע, כי כאשר היצירה, מעצם אופיה, ניתנת לביטוי במספר מצומצם של אפשרויות הבעה, אין צידוק להעניק זכות יוצרים) בוודאי כאשר מדובר בצילומי מוצרים שנועדו לשיווק המוצרים עצמם.

בית המשפט המחוזי (כב’ השופט מגן אלטוביה) דחה את הבקשה לצו מניעה זמני וקבע כי בכל הנוגע לטענת הפרת זכויות יוצרים ספק אם יש משום הפרת זכויות יוצרים במקרה של שימוש לצרכי שיווק שנעשה בתמונת המוצר או בטקסטים המופיעים על מוצר שנרכש כדין על ידי עוסק. על כן, סירב בית המשפט המחוזי ליתן צו מניעה זמני ביחס לצילומים אלו.

בכל הנוגע לעתירת פארמה למנוע את הפצת המוצרים באיביי, קיבל בית המשפט המחוזי את טענת ביוטי שופ, כי מדובר במוצרים שנרכשו בתמורה וכדין מצדדים שלישיים, שלא היו כבולים במגבלת הפצה כלשהי ועל כן אין מניעה מהפצתם בחו”ל וזאת על יסוד ההלכה של בית המשפט העליון בעניין אילן ליבוביץ.

בעניין זה פסק בית המשפט המחוזי את הדברים הבאים:

“יוער, כי זהות הספקים של המשיבה ידועה למבקשות (ש’ 21 ע’ 6 לפרוטוקול הדיון מיום 20.4.15) ובידי המבקשות האפשרות שלא למכור לספקים של המשיבה מוצריHL  או לאסור עליהם למכור מוצרים אלה למשיבה או לחוץ לארץ. בחקירתו התחמק מנכ”ל המבקשות ממתן תשובה לשאלה : האם הוא יכול לחייב את לקוחותיו, הספקים של המשיבה שלא למכור למשיבה, וכך השיב: “זאת סוגיה” (שם, ש’23 ע’ 6). לכך יש להוסיף כי בהמשך נשאל מנכ”ל המבקשות אם חלה הגבלה כזו על הספקים של המשיבה וכך העיד: “לא יודע. אני חושב שלא” (שם, ש’ 29 ע’ 6). לכך יש להוסיף, כי המבקשות לא צירפו חשבוניות מכירה לספקי המשיבה, ומשכך לא הוכיחו שנאסר על ספקים אלה למכור מוצרי HL לחוץ לארץ או למשיבה. מטעם זה, איני מקבל את טענת המבקשות כאילו ספקי המשיבה לא היו יכולים למכור לה את הזכות למכור מוצרי HL בחוץ לארץ, כי זכות כזאת לא הייתה בידיהם (סעיף 22 לסיכומי המבקשות).”

בסופו של דבר דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לצו מניעה וחייב את המבקשות בהוצאות בסך 39,500 ₪.

לסיכומו של דבר, דומה כי בית המשפט המחוזי אימץ את ההלכה בדבר ייבוא מקביל גם בסיטואציות של ייצוא מקביל של מוצרים באמצעות האינטרנט.

האמור לעיל מתייחס להחלטה בנושא בקשה לצו מניעה זמני בלבד, מדובר במאמר התרשמותי בלבד, אין המדובר בחוות דעת כלשהי ואין להסתמך על מאמר זה, אלא מומלץ להיוועץ עם עורך דין הבקיא בתחום הייצוא המקביל / ייבוא מקביל / קניין רוחני. בכל שאלה הנכם מוזמנים ליצור קשר עם עו”ד יוסי סיוון  בטלפון 077-231-2126 או באמצעות שליחת דוא”ל למשרד בצור קשר.

ייבוא מקביל

ניצחון למשרד בצו מניעה זמני – יבוא מקביל – האם מותר לייבא עגלות תינוקות ללא מספר סידורי של היצרן?

האם ייבוא של עגלות תינוקות מדגם STOKKE על ידי יבואן מקביל ללא מדבקה הנושאת את המספר הסידורי של היצרן עולה כדי הפרת זכויות של היצרן?

שאלה זו נדונה לאחרונה בהחלטה מפי בית המשפט המחוזי מרכז (כב’ השופטת הדס עובדיה) (החלטה בסעד זמני בלבד) במסגרת תיק בו משרדנו ייצג את היבואן המקביל.

חברת STOKKE  מנורווגיה, יצרנית עגלות התינוקות הגישה נגד חברת אריאל תינוקות בע”מ (בייבי לאב) תביעה ובקשה לצו מניעה זמני שיורה לבייבי לאב לחדול מייבוא ושיווק עגלות המיובאות על ידי בייבי לאב בייבוא מקביל, ללא מדבקות הנושאות את המספר הסידורי של היצרן.

טענות STOKKE

STOKKE טענה כי המדבקות שמדביקה בייבי לאב על גבי העגלות נושאות מספר סידורי מזויף וכי העגלות מסירות הלכה למעשה את האחריות והביטוח שיכולה STOKKE להעניק לצרכן ופוגעות באפשרות שלה לעקוב אחר העגלות ולספק שירות ואחריות.

עוד טענה STOKKE כי העגלות של בייבי לאב פוגעות במוניטין שלה וביחסיה ההסכמיים עם היבואן המורשה מטעמה חברת שב טוב בע”מ.

STOKKE  אף טענה כי מעשים אלו פוגעים ביכולתה לבצע RECALL לכל בעיה שמתעוררת בעגלה.

בנושא האחריות טענה STOKKE כי מעשי בייבי לאב גורמים לצרכן לחשוב שרכש עגלה של STOKKE עם אחריות מלאה אך אין הדבר כך.

STOKKE אף הוסיפה וטענה כי הדבקת מספר סידורי מזויף מסכנת את הציבור פשוטו כמשמעו.

טענות היבואן המקביל

כפי שעולה מההחלטה, טענה בייבי לאב באמצעות משרד עו”ד יוסי סיוון המתמחה בקניין רוחני, כי המטרה העומדת מאחורי הבקשה היא לחסום שלא כדין את פעילותה המסחרית של בייבי לאב כדי למנוע תחרות ולהפקיע מחירים ללא הפרעה.

בייבי לאב טענה כי היא אינה מסירה את המדבקות אלא רוכשת את העגלות AS IS מהספק בחו”ל. מדובר בעגלות זהות לעגלות המיובאות על ידי היבואן המורשה והן נמכרות במחיר מוזל יחסית למחירים הגבוהים של שב טוב.

הסרת המספר הסידורי נובע מהאילוץ של הספק בחו”ל שSTOKKE מעוניינת להתחקות אחריו כדי למנוע שלא כדין את הייבוא המקביל לישראל, לשלוט על מחירי העגלות בישראל ולהכתיב מחירים מופקעים תוך פגיעה קשה בתחרות.

ביביי לאב טענה כי ליצרן אין זכות מוקנית לשלוט באפיקי ההפצה של העגלות והיא מיצתה את זכויותיה בשעה שמכרה את העגלות לספק כלשהו ברחבי העולם על פי כלל מיצוי הזכויות.

עוד טענה בייבי לאב כי האינטרס של STOKKE לשלוט בשוק ולהפקיע מחירים על ידי חסימת השוק ליבוא מקביל צריך לסגת מפני האינטרס שבהתרת היבוא המקביל בדרך של מניעת פרטי הספק.

בנוסף, טענה בייבי לאב כי העגלות אינן מחויבות בRECALL לפי הוראות מכון התקנים וכי אין מדובר במוצרים המחייבים רף בטיחות גבוה כגון כסאות בטיחות לרכב למשל.

בייבי לאב אף הבהירה כי אין כל הטעייה של הצרכן, כי שמה מופיע בכל מסמכי הרכישה וכי הצרכן יודע שמדובר ביבוא מקביל.

החלטת בית המשפט

בית המשפט המחוזי מרכז קבע, כי לכאורה אין כל הטעייה של הצרכן שמודע לכך שהוא רוכש עגלה בייבוא מקביל ושהאחריות בגינה ניתנת על ידי היבואן המקביל ולא על ידי היבואן המורשה.

כן נקבע כי בייבי לאב אינה מסירה את המדבקות ואינה מזייפת את מדבקות היצרן, אלא מדביקה מדבקות משלה המכילות מספר סידורי שלה, העומדות בהוראות מכון התקנים.

בית המשפט אף ציין כי מעורבותו העזה של היבואן המורשה של חברת STOKKE מצביעה על כך שעיקר הנזק מפעילות הייבוא המקביל הוא נזק מסחרי שנגרם לו ולא ליצרן.

בית המשפט הבהיר כי ייבוא המקביל הינה תופעה חיובית ביסודה לאור פסק הדין שניתן בבית המשפט העליון בעניין טומי הילפיגר (ע”א 7629/12 סוויסה נ’ TOMMY HILFIGER LICENSING   ) וכי ההכרה בלגיטימיות של היבוא המקביל הנשענת על דוקטרינת “מיצוי” הזכויות בקניין רוחני, שהינה מבוססת וברורה. בית המשפט המחוזי אף ציין את תזכיר חוק ההגבלים העסקיים (הסרת חסמים בתחום הייבוא), התשע”ה – 2015 המוצע ביחס להחלת איסורים על ניצול מעמד יבואן רשמי לרעה בנוגע לפעולותיו ביחס לתחרות מייבוא מקביל.

בית המשפט דחה את הטענה כאילו הסרת המדבקות “מסכנת את הציבור פשוטו כמשמעו” וקבע כי זו טענה מרחיקת לכת ונעדרת עוגן ראייתי. בית המשפט אף דחה את ההשוואה בין מספר שלדה ברכב מנועי למדבקת מספר סידורי על עגלה וקבע כי השוואה זו מצביעה על חולשת טיעונה של STOKKE.

בסופו של דבר דחה בית המשפט המחוזי מרכז את הבקשה לצו מניעה וחייב את STOKKE   בהוצאות בסך 15,000 ₪ וכן בהפקדת ערבות בסך 75,000 ₪ כתנאי להמשך ניהול התביעה.

החלטה זו הנה ניצחון נוסף לעקרון התחרות החופשית ולגיטימיות הייבוא המקביל, התורמים להורדת המחירים בשוק ופועלים לטובתו של הצרכן הישראלי.

חשוב לציין כי מדובר בהחלטה בצו מניעה זמני ולא בפסק דין סופי.

היבואן המקביל יוצג על ידי משרדנו.

הבהרה: אין באמור לעיל כדי להוות משום חוות דעת מכל סוג שהוא , מדובר בהצגת מאמר התרשמותי בלבד על החלטה של בית משפט הנוגעת לעובדות הספציפיות בלבד ומומלץ להיוועץ עם עורכי דין הבקיאים בתחום.

ראו כתבה שפורסמה במגאזין ממון ידיעות אחרונות 31.12.15:

מוסף ממון ידיעות אחרונות 31.12.15