EBAY LOGO

ניצחון למשרד בצו מניעה זמני – האם מותר לשווק מוצרי קוסמטיקה ישראלים ב-EBAY למרות התנגדות היצרן?

ניצחון נוסף למשרדנו בבקשה לצו מניעה זמני, הפעם בנושא ייצוא מקביל ב- EBAY של מוצרי קוסמטיקה ודיני זכויות יוצרים.

השאלה שעמדה בהליך זה הייתה האם מותר לחנות ב- EBAY לשווק מוצרי קוסמטיקה שיוצרו בישראל למרות התנגדות היצרן בישראל ובנסיבות בהן המוצרים נרכשו מצדדים שלישיים.

משרדנו ייצג חנות EBAY בשם Beauty Shop שנגדה הוגשה תביעה על סך 400,000 ₪ ובקשה לצו מניעה זמני על ידי חברת הקוסמטיקה פארמה קוסמטיקס, המשווקת מוצרי קוסמטיקה תחת השם   HOLYLAND.

במסגרת הבקשה לצו מניעה זמני טענה פארמה, כי מכירת מוצרי הקוסמטיקה מתוצרתה באתר EBAY גורמת לה נזק, גורמת להפרת הסכמים עם מפיצים בלעדיים ברחבי העולם.

כמו כן, לטענתה, מכירת מוצרי הקוסמטיקה באיביי מהווה אף הפרת חוזה. לטענתה, הוספת סעיף האוסר מכירה בחו”ל על גבי חשבוניות שנמסרו בעבר לביוטי שופ במסגרת יחסי מסחר קודמים,  עולה כדי חוזה הפצה לכל דבר ועניין המונע מביוטי שופ מלשווק את מוצרי הקוסמטיקה באיביי, אף אם מדובר במוצרים אחרים שנרכשו בתמורה וכדין מצדדים שלישיים ולא מפארמה.

כן טענה פארמה, כי ביוטי שופ הפרה את זכויות היוצרים שלה בתצלומים של אריזות קוסמטיקה ובטקסטים אינפורמטיביים שהסבירו אודות המוצרים.

ביוטי שופ, באמצעות משרדנו, טענה כי כל מטרת הבקשה לצו מניעה זמני היא לחסום תחרות הוגנת בשוק ולשלוט שלא כדין במחירי מוצרי הקוסמטיקה באופן הפוגע בסופו של דבר בצרכנים. כן טענה ביוטי שופ, כי מן הראוי להכיל את ההלכה בדבר ייבוא מקביל גם בנסיבות בהן מדובר בייצוא מקביל של מוצרים מישראל לחו”ל.

בכל הנוגע לטענה בדבר הפרת הסכם עם מפיצים בלעדיים בחו”ל טענה ביוטי שופ, כי טענות אלו לא הוכחו וכי לא נגרם כל נזק לפרמה ובכל מקרה אין לכך כל קשר לביוטי שופ.

עוד טענה ביוטישופ, כי לא נשתכלל כל הסכם הפצה בינה לבין פארמה בכל הנוגע לאיסור שיווק  המוצרים בחו”ל  וכי חשבונית מס אינה יכולה להיות תחליף להסכם הפצה המחייב קיומו של משא ומתן, גמירות דעת ומסוימות באשר לתוכן ההתחייבות.

כן טענה ביוטי שופ, כי אף אם קיימת מגבלת מכירה (קרי אף אם השתכלל הסכם הפצה) הרי שמאחר ומדובר במוצרים שנרכשו בתמורה וכדין מצדדים שלישיים, אשר לגביהם לא התקיימה כל מגבלת הפצה, הרי שמכירת מוצרים אלו באיביי מותרת וזאת בהתאם להלכה של בית המשפט העליון בעניין רע”א 371/89 אילן ליבוביץ נ’ את י.אליהו בע”מ ואח’, לפיה “יצרן המוצר בוחר לו את אפיקי השיווק הרצויים0 לו. דרכם הוא מבקש לשווק את סחורתו. ההחלטה למי למכור את סחורתו היא בידו. עם זאת, לאחר /שמכר את סחורתו והעביר לרוכש את זכות הקניין בה, אין הוא יכול, מכוחו של המוניטין, להמשיך ולשלוט על אפיקי ההפצה של הסחורה….”

בכל הנוגע לטענה בדבר הפרת זכויות יוצרים, טענה ביוטי שופ, כי צילומים סטנדרטים של אריזות מוצרי קוסמטיקה או טקסטים אינפורמטיביים אינם מוגנים בזכויות יוצרים בהתאם לדוקטרינת המיזוג (כלל שהתפתח בפסיקה הקובע, כי כאשר היצירה, מעצם אופיה, ניתנת לביטוי במספר מצומצם של אפשרויות הבעה, אין צידוק להעניק זכות יוצרים) בוודאי כאשר מדובר בצילומי מוצרים שנועדו לשיווק המוצרים עצמם.

בית המשפט המחוזי (כב’ השופט מגן אלטוביה) דחה את הבקשה לצו מניעה זמני וקבע כי בכל הנוגע לטענת הפרת זכויות יוצרים ספק אם יש משום הפרת זכויות יוצרים במקרה של שימוש לצרכי שיווק שנעשה בתמונת המוצר או בטקסטים המופיעים על מוצר שנרכש כדין על ידי עוסק. על כן, סירב בית המשפט המחוזי ליתן צו מניעה זמני ביחס לצילומים אלו.

בכל הנוגע לעתירת פארמה למנוע את הפצת המוצרים באיביי, קיבל בית המשפט המחוזי את טענת ביוטי שופ, כי מדובר במוצרים שנרכשו בתמורה וכדין מצדדים שלישיים, שלא היו כבולים במגבלת הפצה כלשהי ועל כן אין מניעה מהפצתם בחו”ל וזאת על יסוד ההלכה של בית המשפט העליון בעניין אילן ליבוביץ.

בעניין זה פסק בית המשפט המחוזי את הדברים הבאים:

“יוער, כי זהות הספקים של המשיבה ידועה למבקשות (ש’ 21 ע’ 6 לפרוטוקול הדיון מיום 20.4.15) ובידי המבקשות האפשרות שלא למכור לספקים של המשיבה מוצריHL  או לאסור עליהם למכור מוצרים אלה למשיבה או לחוץ לארץ. בחקירתו התחמק מנכ”ל המבקשות ממתן תשובה לשאלה : האם הוא יכול לחייב את לקוחותיו, הספקים של המשיבה שלא למכור למשיבה, וכך השיב: “זאת סוגיה” (שם, ש’23 ע’ 6). לכך יש להוסיף כי בהמשך נשאל מנכ”ל המבקשות אם חלה הגבלה כזו על הספקים של המשיבה וכך העיד: “לא יודע. אני חושב שלא” (שם, ש’ 29 ע’ 6). לכך יש להוסיף, כי המבקשות לא צירפו חשבוניות מכירה לספקי המשיבה, ומשכך לא הוכיחו שנאסר על ספקים אלה למכור מוצרי HL לחוץ לארץ או למשיבה. מטעם זה, איני מקבל את טענת המבקשות כאילו ספקי המשיבה לא היו יכולים למכור לה את הזכות למכור מוצרי HL בחוץ לארץ, כי זכות כזאת לא הייתה בידיהם (סעיף 22 לסיכומי המבקשות).”

בסופו של דבר דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לצו מניעה וחייב את המבקשות בהוצאות בסך 39,500 ₪.

לסיכומו של דבר, דומה כי בית המשפט המחוזי אימץ את ההלכה בדבר ייבוא מקביל גם בסיטואציות של ייצוא מקביל של מוצרים באמצעות האינטרנט.

האמור לעיל מתייחס להחלטה בנושא בקשה לצו מניעה זמני בלבד, מדובר במאמר התרשמותי בלבד, אין המדובר בחוות דעת כלשהי ואין להסתמך על מאמר זה, אלא מומלץ להיוועץ עם עורך דין הבקיא בתחום הייצוא המקביל / ייבוא מקביל / קניין רוחני. בכל שאלה הנכם מוזמנים ליצור קשר עם עו”ד יוסי סיוון  בטלפון 077-231-2126 או באמצעות שליחת דוא”ל למשרד בצור קשר.