פוסטים

drone

מצלם עם רחפן? בדוק האם הצילומים שלך מוגנים בזכויות יוצרים  

צילום באמצעות רחפנים הינו אחת ההתפתחויות המרתקות ביותר בעולם הצילום בשנים האחרונות. תעשיית הרחפנים הבינלאומית משגשגת ועמה מגוון האפשרויות העומדות בפני כל צלם, חובבן או מקצועי כאחד, להעלות כלי טיס לאוויר בדומה לטייסים ולהפיק צילומים מרהיבים ממעוף הציפור ואף להגיע למקומות שכף רגל אדם לא דרכה בהם.

יכולת הצילום הייחודית הקיימת ברחפנים מאפשרת לצלם לתפוס בעדשתו זוויות ייחודיות שעד לפני מספר שנים היו כמעט בלתי ניתנות להשגה ללא השקעה של כספים ומשאבים רבים הכרוכים בשימוש בכלי טיס כגון מסוקים או מטוסים. עם ירידת מחירי הרחפנים בשנים האחרונות, הפך הרחפן לכלי זול יחסית המאפשר צילומים יחודיים באופן זמין לכל צלם.

לאלו מכם העוסקים בתחום צילומים באמצעות הרחפנים ולאלו המתכוונים לעסוק בכך, ישנן סוגיות חשובות שיש לתת עליהן את הדעת בכל הנוגע לזכויות הקניין הרוחני הקיימים בצילומים אלו.

הסוגיה הראשונה היא שאלת הגנת זכויות יוצרים בצילומי רחפנים.

אדם המעלה רחפן לאוויר ומצלם תמונה, יוצר למעשה יצירה המוגנת בזכויות יוצרים מאחר והוא יוצר "יצירת צילום". באופן עקרוני "יצירת צילום" נחשבת בהתאם לחוק זכות יוצרים ל"יצירה אומנותית" ועל כן מוגנת בדיני זכויות יוצרים. הבעלים בזכויות היוצרים ביצירת צילום הוא הצלם שכן הוא נחשב ל"יוצר" היצירה.

על כן, גם צילום שנוצר באמצעות רחפן זכאי להגנת זכויות יוצרים בדומה לכל צילום אחר ובאופן עקרוני אין זה משנה האם הצילום בוצע באמצעות מצלמה או באמצעות מצלמה המותקנת ברחפן. המשמעות של כך היא שלאף אחד אסור לעשות שימוש בצילום זה ללא קבלת רשות ממפעיל הרחפן, בכפוף לחריגים מסוימים הקבועים בחוק.

אלא שכאן נשאלת השאלה מה קורה בסיטואציה שבה הרחפן מבצע צילומים אוטומטיים של הנוף או הסביבה ללא כל התערבות של מפעיל הרחפן, כלומר רחפן המחליט בעצמו באופן אוטומטי מה לצלם, היכן ומתי באמצעות תוכנה כלשהי המותקנת בו. האם גם צילום שמופק באופן אוטומטי באמצעות הרחפן, כגון באמצעות שימוש במסלול מונחה GPS לרחפן או/ו תוכנה המפיקה באופן אוטומטי תמונות מוגן בזכויות יוצרים?

למרות ההתקדמות המהירה של הטכנולוגיה, עולם המשפט מתקדם באיטיות. נכון לעתה, ביהמ"ש בישראל לא עסק בשאלה בדבר זכויות יוצרים בצילומי רחפנים לא בחן את שאלת הגנת זכויות היוצרים כאשר היצירות נוצרות באופן עצמאי באמצעות מחשב. ולכן, לא ברור כיצד יפעל כאשר שאלה זו תעלה לראשונה.

באופן דומה נשאלת השאלה האם סרטון שצלמה מצלמת אבטחה המצלמת באופן לא מבוקר ואוטומטי מוגן בזכויות יוצרים, שכן הוא נערך באופן אוטומטי באמצעות התוכנה ולא באמצעות בן אנוש. בכלל, האם קיימת דרישה בחוק לכך שהיצירה תבוצע באמצעות אדם ולא באמצעות מכונה או מחשב?

הדין בישראל אינו מספק מענה לשאלה זו והחוק בישראל לכאורה אינו מכיל דרישה, כי היוצר יהא בשר ודם. יחד עם זאת, מפסיקת בתי המשפט ניתן ללמוד כי תנאי לקיומה של זכות יוצרים הינו מעורבותו של בן אנוש בתהליך היצירה. בפסיקה נקבע כי "היצירה צריכה להיות פרי מאמץ, כישרון והשקעה של המחבר, שיקנו לה אופי שונה משל החומרים שמהם עוצבה."[1]

מכך ניתן לכאורה ללמוד, כי ישנה דרישה כלשהי למעורבות אנושית בתהליך היצירה, שכן מאמץ וכישרון של המחבר הינם מאפיינים אנושיים שאינם תואמים לתוכנת מחשב או מכונה כלשהי.

בהתאם לפסיקת בתי המשפט, על מנת שיצירה תהיה מוגנת באמצעות חוק זכויות היוצרים בישראל, עליה לעמוד בשני קריטריונים אשר הופכים אותה ליצירה מקורית:

  • יצירה עצמאית – עליה להיות פרי יצירתו של המחבר (דרישת המקוריות)
  • יצירתיות או משאב רוחני השקול ליצירתיות (דרישת היצירתיות)

בסיטואציה שבה צילום מבוצע באופן אוטומטי באמצעות רחפן לא ניתן לקבוע בוודאות, כי מפעיל הרחפן הוא מחבר היצירה. עוד עולה השאלה, האם בנסיבות בהן הצלם לא מבצע את ההחלטות היצירתיות כמו זוויות הצילום, הקומפוזיציה וכדומה תחשב התמונה או סרטון, פרי יצירתו שהיא יצירה מקורית? בנוסף, לא ניתן לומר כי מתקיים קריטריון היצירתיות שכן היצירתיות יכולה להיותך מיוחסת רק לאדם ולא לתוכנה כלשהי.

על כן, על פניו, נראה כי צילומי רחפנים המבוצעים באופן אוטומטי על ידי התוכנה המותקנת ברחפן ללא הכוונה, התמקדות או מעורבות ספציפית של מפעיל הרחפן בתהליך צילום התמונה עלולה שלא להיות מוגנת בדיני זכויות היוצרים בישראל.

בארה"ב ביהמ"ש עסק בתמונת "סלפי" שצילם קוף כאשר לקח מצלמה של צלם ולחץ בעצמו על כפתור הצילום. ביהמ"ש בארה"ב קבע, כי התמונה אינה מזכה את הקוף בזכויות יוצרים על התמונה מכיוון שלא מדובר באדם המצלם אלא בבעל חיים שאינו זכאי להגנה שכזו. יש לציין כי בפסק הדין כלל לא עלתה לדיון השאלה האם לבעל המצלמה, אשר הניח את המצלמה בכדי לאפשר לקוף לשחק עמה, הוא בעל זכות יוצרים.

מנגד, באנגליה יצירות שנוצרו על ידי מחשב יכולות באופן מפורש להקנות זכות יוצרים בתנאי שאלו יעמדו בתנאים שכל יצירה צריכה לעמוד בה בכדי לזכות בהגנה (תנאים הדומים לאלו שבישראל). לכן, נדמה כי אף צילום אוטומטי יכול באופן פוטנציאלי להיות זכאי להגנה.

ומה עליכם לעשות בפועל?

לאור הספק הקיים בעניין זכות היוצרים בצילומים שנערכו באופן אוטומטי על ידי רחפן, אלו הטיפים שלנו לאופן שבו מומלץ לצלמים לפעול:

  1. העדיפו צילום באופן עצמאי, כלומר תפעול רציף של הרחפן על צילום אוטומטי.
  2. הוסיפו לתמונה סימן מים במידה ואתם מפרסים אותה בכל צורה. בכך, תוכלו להדוף טענות בדבר בעלות בצילום.
  3. הקפידו לשמור עותק מקורי של התמונה/סרטון המכיל את המידע הרלוונטי שמוכיח את בעלותכם.
  4. הקפידו כי הקובץ המקורי יכיל תאריך ושעת צילום ושמו המקורי של הקובץ, כפי שניתן על ידי המחשב/מצלמה בתצורה המקורית.
  5. שימרו ראיה לכך שהרחפן היה בבעלותכם/בהחזקתכם בעת הצילום (למשל באמצעות הצגת קבלה לרכישתו או השכרתו). ראיה זו עשויה לסייע לכם בהוכחת העובדה כי אתם ביצעתם את הצילום באמצעות הרחפן ולא רחפן אחר.

[1] ע"א 360/83 סטרוסקי נ' גלידת ויטמן, פ"ד מ(3) 340, 346 (1985).

אין באמור לעיל כדי להוות משום ייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית כלשהי ומומלץ להיוועץ עם עורכי דין הבקיאים בתחום.

מעוניין בייעוץ בתחום זכויות היוצרים בצילומים? פנה אלינו בטלפון 03-6966484 או באמצעות הדוא"ל office@sivan-law.com

אהבתם את המאמר? שתפו אותו בפייסבוק או בלינקדין.

גראפיטי תמונה

ארה"ב : תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים נגד Roberto Cavalli – האם ציורי גראפיטי מוגנים בזכויות יוצרים?

רוברטו קוואלי, מעצב אופנה בינלאומי הידוע בזכות דגמיו הצבעוניים משווק מותג אופנה תחת השם המסחרי Just Cavalli. בשנת 2014 השיק רוברטו קוואלי ליין מוצרי אופנה ואקססוריז מקושטים בהדפסי גראפיטי צבעוניים (קולקציית הגראפיטי).

שלושה אמנים צעירים, רווק, רייס וסטיל, פנו לרוברטו קוואלי וטענו כי קולקציית הגראפיטי נעשתה תוך העתקתה מציורי הקיר שלהם וכי זה נעשה ללא הסכמתם תוך הפרת זכויות יוצרים. בהתאם דרשו שלושת האמנים להסיר את קולקציית הגראפיטי ממדפי החנויות.

משגילו כי דרישתם לא נענית הגישו שלושת האמנים תביעה לבית המשפט המחוזי בקליפורניה ארה"ב נגד רוברטו קוואלי ושורה ארוכה של מפיצים וריטיילרים, כגון חנויות אופנה, אמאזון, נורדסטורם ועוד.

שלושת האמנים טענו כי קולקציית הגראפיטי של רוברטו קוואלי הועתקה מציורי הקיר שאוירו על ידם בסאן פרנסיסקו. עוד טענו, כי יצירותיהם הוצגו במוזיאונים תערוכות אומנות שונות וכי מעולם לא נתנו הרשאה לרוברטו קוואלי להעתיק את יצירותיהם ולהדפיסם על גבי קולקציית האופנה שלו.

בכתב התביעה נטען כי רוברטו קוואלי אף הגדיל לעשות כאשר הוסיף את חתימתו "Just Cavalli " על גבי ההדפסים, ובכך פגע בזכותם לקרדיט ואף פגע בשלמות היצירה. לטענתם הוספת חתימתו של קוואלי נעשתה באופן הגורם לצרכן לחשוב כאילו איורים אלו נעשו על ידו או בהזמנתו.

עוד נודע לאחרונה, כי בקשה שהוגשה על ידי רוברטו קוואלי לדחות את התביעה נגדו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בקליפורניה כך שההליך המשפטי יימשך כסדרו.

תביעה זו מעלה שאלה מעניינת האם ציורי הגראפיטי המופיעים כיום על גבי קירות ברחובות רבים ברחבי העולם מוגנים בזכויות יוצרים?

אכן סוגיה חדשנית אשר לאחרונה תופסת תאוצה בעקבות מקרים רבים של שימוש בהדפסי גראפיטי על ידי חברות אופנה בינלאומיות מבלי לקבל את הסכמתם של האומנים. יש הטוענים כי הסיבה לכך הינה הסברה של חברות מסחריות רבות, כי מאיירים אלו (בדרך כלל אנונימיים) לא יטרחו או יחששו להגיש תביעה בגין זכויות יוצרים או שהם כלל אינם מודעים לכך.

לדעתנו, איורי גראפיטי מוגנים בזכויות יוצרים ממש כמו כל יצירה אחרת המוגנת על פי דין (היצירות מקוריות ועומדות בתנאי הקיבוע) ועצם העלאתם על גבי קיר ציבורי אינה מפקיעה את זכותם של האומנים לתבוע בעלות בזכויות היוצרים ביצירות אלו, בטח בנסיבות שבהן לא נעשה שימוש הוגן ביצירה אלא שימוש מסחרי, שנועד למטרות רווח ולא למטרות ציבוריות.

יחד עם זאת, האם אכן האומנים הינם בעלי זכויות היוצרים באיורים אלו? למעשה שאלה רלוונטית היא האם ריסוס איורים על קירות ציבוריים בניגוד לדין ותוך עבירה על החוק מפקיע את זכותם של האומנים לטעון לבעלות בזכויות היוצרים? ואולי בעל הבניין שעל קירותיו אוירו ציורי גראפיטי הוא הבעלים בזכויות היוצרים? מה גובר דיני הרכוש או דיני זכויות היוצרים?

נראה כי מאיירי גראפיטי שיינסו לטעון לבעלות על זכויות היוצרים בציורי הקיר שלהם עלולים למצוא עצמם בפני כתב אישום על זיהום הסביבה או נזק לרכוש ולמעשה יצא שכרם בהפסדם. דומה כי, בנסיבות שבהן בעל הבניין מאפשר למאיירים להעלות את יצירותיהם על גבי הקירות, דווקא אז יהיה קל יותר למאיירים לטעון לבעלות בזכויות היוצרים, אולם גם אז, לבעל הבניין עשויות להיות טענות טובות ביחס לבעלות באיורים אלו.

כך או כך, נושא זה טרם הוכרע וסביר להניח שיתקבלו הכרעות חשובות בנושא חדשני זה.

copyright-30343_1280 (1)

קיבלת מכתב התראה על הפרת זכויות יוצרים במאמר? דרוש לדעת מי המחבר !

הנושא: זכויות יוצרים במאמר

לאחרונה ייצגתי נתבע בתביעה שבו הוגשה נגדו תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים במאמר שהוצג באתר האינטרנט שלו.

המדובר בטכנאי טלויזיה אשר באתר האינטרט שלו הועלה על ידי מקדם אתרים מאמר בנושא טכנאות ללא הסכמתו.

חברה מסחרית העוסקת בקידום אורגני וכתיבת מאמרים, לכאורה, הגישה תביעה נגד טכנאי הטלויזיה בגין העתקת המאמר מתוך מאמר כלשהו באתר האינטרנט שלה והפרת זכויות יוצרים במאמר.

במהלך הייצוג טענתי, כי לא הוכחה כל העתקה וכי למעשה היה מדובר במאמר שונה לחלוטין, כאשר הדמיון היחידי בחלק מזערי בלבד של המשפטים נבע מכך שהמדובר במאמרים העוסקים באותו נושא ומשלבים מונחים מקצועיים הפתוחים לשימוש הציבור העוסק בתחום ולא יכולים להיות קניינו של אדם כלשהו.

עוד טענתי, אף אם ישנן זכויות יוצרים במאמר נשוא התביעה, הרי שהתובעת לא הוכיחה מיהו הבעלים בזכויות היוצרים במאמר שכן לא טענה וממילא שלא הוכיחה, מי חיבר את המאמר בפועל, אלא הסתפקה בטענה כללית, כי המאמר חובר על ידי עובד החברה שכבר אינו עובד בחברה ועל כן החברה הינה בעלת הזכויות במאמר מכוח חוק זכות יוצרים, המקנה זכויות ביצירה שחוברה על ידי עובד למעסיקו.

משרדנו טען, כי חברה בע"מ לא יכולה להית בעלת זכויות במאמר מבלי להוכיח, כי אדם כשלהו, בשר ודם, חיבר את המאמר וערך אותו. מאחר והתובעת לא הצליחה להוכיח מי חיבר בפועל את המאמר, בית המשפט קיבל את טענתנו שהתובעת לא הצליחה להוכיח זכויות יוצרים במאמר ודחתה את הטענה, כי חברה יכולה להיות בעלת זכויות יוצרים במאמר מבלי להוכיח בפועל מי חיבר את המאמר.

מסקנה:

לכל מי שהוגשה נגדו תביעה בגין העתקת מאמרים באינטרנט על ידי חברה כלשהי, בדרך כלל מאותן החברות המגישות תביעות סדרתיות, הדבר הראשון שיש לבחון אותו הוא מי חיבר את המאמר בפועל ולדרוש לכך הוכחות מוצקות ואין לקבל AS IS  את טענת החברה התובעת, שהמאמר בבעלותה.

למאמר נוסף  – זכויות יוצרים במאמר באינטרנט בדקו מי בעל הזכויות.

אין באמור כדי להוות משום חוו"ד משפטית כלשהי ומומלץ לפנות לעו"ד הבקיא בתחום הקניין הרוחני.

צור קשר עם יוסי סיוון , עו"ד קניין רוחני

זכויות יוצרים בצילום

של מי זכויות היוצרים בצילום? של הצלם או של המזמין?

זכויות יוצרים בצילום

של מי זכויות היוצרים בצילום? של הצלם או של המזמין?

צילומים נחשבים על פי חוק זכות יוצרים ל"יצירה אומנותית" כאמור בסעיף ההגדרות וכן בסעיף 4(א)(1) לחוק זכות יוצרים ועל כן הם מוגנים בזכויות יוצרים (בכפוף למקרים מסוימים שבהם אין הצילום מקורי דיו בכדי לחסות תחת ההגנה).

המשמעות של כך הינה שהעתקה של הצילום ללא רישיון מאת בעל זכויות היוצרים תהווה הפרת זכויות יוצרים. מיהו אם כן בעל זכויות היוצרים בצילום?

בהתאם לסעיף 33 (1) לחוק זכות יוצרים, היוצר של יצירה הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה. יוצר היצירה בצילום הינו הצלם על כן הצלם הינו הבעלים בזכויות היוצרים בצילום.

אלא שלא תמיד ייחשב הצלם לבעל זכויות היוצרים, שכן קביעת הבעלות תהיה תלויה תמיד בסוג הצילום ובנסיבות השונות הכרוכות בהפקתו.

ישנן שתי סיטואציות עיקריות:

סיטואציה ראשונה – הצלם מצלם את הצילום לצרכים מסחריים ומוכר את הצילומים שלו ללקוחותיו. במקרה זה אין כל ספק כי, הצלם הינו בעל זכויות היוצרים בצילום.

סיטואציה שנייה – הצלם מצלם את הצילום עבור אדם אחר או בעל עסק. זוהי יצירה מוזמנת. יצירה מוזמנת היא יצירה שהופקה בהזמנה על ידי אדם אחר, שאינו יוצר או מחבר היצירה, כגון חברה מסחרית שמזמינה צילום של אירוע שיווקי שלה, בעל עסק שמזמין צילום של המוצרים המסחריים שלו, תיאטרון המזמין צילום של המחזות וההצגות שבאולם, עיתון המזמין צילום של אירועים שונים וכד'.

בנושא יצירה מוזמנת ישנם ישנו הכלל והחריג:

הכלל:

במסגרת הזמנת עבודה משלם בעל העסק לצלם עבור הפקת התמונה, בהנחה כי כל זכויות היוצרים בצילום שייכות לבעל העסק, שכן הוא שילם את התמורה המלאה עבור צילום זה. ובכן, הנחה זו הינה מוטעית. החוק קובע במפורש, כי בסיטואציה של יצירה מוזמנת בעל זכויות היוצרים אינו המזמין אלא היוצר, אלא אם כן הוסכם אחרת במפורש או במשתמע.

כלומר הצלם הוא שמחזיק בזכויות היוצרים בצילומים אלו אלא אם כן "הוסכם אחרת במפורש או במשתמע".

"במפורש" הכוונה להסכמה מפורשת, כגון מכתב, הסכם, הודעת דוא"ל או כל מסמך אחר שמשמעותו היא שהצלם וויתר על זכויותיו לטובת המזמין.

"במשתמע" הכוונה היא לכך שאף שהצדדים לא הסכימו במפורש או בכתב על כך שהזכויות תהיינה שייכות למזמין, הרי שניתן להוכיח שהייתה כוונה משתמעת לכך. הוכחת כוונה משתמעת אינה קלה, והיא תלויה בנוהג שהשתרש בתחום, בכוונת הצדדים ובסיטואציה עצמה. לעיתים רבות יהיה צורך בהבאת עדויות נוספות שיתמכו בטענת המזמין, כי זכויות היוצרים שייכות לו, לרבות הצגת מסמכים וראיות נוספות.

בכדי להימנע מהצורך בהוכחת כוונה משתמעת ומהבאת ראיות נוספות, מומלץ ביותר לכל עסק המזמין הפקת צילום מצלם כלשהו להחתים אותו על מסמך המאשר כי, מלוא הזכויות בצילומים שייכות למזמין.

 נוסח לדוגמא של מסמך כזה יכול להיות כדלקמן:

"הריני מאשר באופן בלתי חוזר, כי מלוא זכויות היוצרים בתמונות שיצולמו על ידי עבורך, במסגרת ההפקה של _______ תהיינה בבעלותך הבלעדית על אף האמור בכל דין ואני מתחייב, כי לא ייעשה על ידי כל שימוש בתמונות אלו ללא הסכמתך מראש ובכתב".

חתימת הצלם על מסמך זה הינה למעשה הוכחה מפורשת כהגדרת הדין, כי הזכויות בתמונה תהיינה של המזמין ולא של הצלם, על אף האמור בחוק זכות יוצרים והיא אף מטילה על הצלם איסור לעשות שימוש בצילומים לשימושו השיווקי, כגון לפרסם את עסקו ללא קבלת אישור על כך.

החריג:

צילום דיוקן, צילום אירוע משפחתי או אירוע פרטי שנוצרה לפי הזמנה

החוק קובע, כי בכל הנוגע לצילומי דיוקן, אירוע משפחתי או אירוע פרטי שנוצרה לפי הזמנה, הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה הוא דווקא המזמין, אלא אם הוסכם אחרת.

לתשומת ליבכם, רק במקרה ומדובר בצילום דיוקן או צילום אירוע משפחתי או פרטי בלבד, בעל האירוע שהזמין את הצילום, יהיה בעל זכויות היוצרים, אלא אם הוסכם אחרת.

אין באמור לעיל כדי להוות משום חוות דעת כלשהי ומומלץ להיוועץ עם עורכי דין הבקיאים בתחום.

פנה אלינו בטלפון 03-6966484

זכויות יוצרים בצילום

האם כל תמונה (צילום) מוגנת בזכויות יוצרים?

כוסות

האם כל תמונה (צילום) מוגנת בזכויות יוצרים?

נקודת המוצא היא שכל צילום מוגן בזכויות יוצרים באשר הוא. צילום (יצירת צילום) נחשב על פי חוק זכות יוצרים כ"יצירה אומנותית" ועל כן הוא מוגן בזכויות יוצרים. הצילום הוא בדרך כלל תוצר של מחשבה, השקעה ויצירתיות. בדרך כלל משקיע הצלם זמן, אנרגיה ומשאבים רבים בהפקת צילום מדויק, בפוזיציה המתאימה, לרבות התאמת האור והצל העמדת מושא הצילום במקומו הנכון וכו'. על כן, צילום בהגדרתו מוגן בזכויות יוצרים על פי החוק.

אלא שבתי המשפט בישראל החלו לאחרונה לצמצם את מרחב ההגנה על כל צילום באשר הוא בהתייחס לצילומים סטנדרטים של מוצרים מסחריים למשל.

כך למשל, בעניין שטיינברג נ' סמבירא פסקה השופטת חנה ינון בבית המשפט השלום בתל אביב, כי אין זכויות יוצרים בתמונות של כלי בית ומתנות. בית המשפט בעניין זה את הדברים הבאים:

"מדובר בצילומים של כלי בית שונים אשר, לטעמי, אינם צילומים בעלי אופי אומנותי, אלא כאלו שנועדו להציג את מוצרי חברת קורנינג ולפרסם אותם לצרכיה".

על פי הדין, לצורך הקמתה של זכות יוצרים, יש לעמוד בשני תנאים מצטברים והם: האחד, שהמדובר ביצירה "מקורית", שמשמעה, שהיצירה היא פרי עמלו הרוחני של היוצר, והתנאי השני הוא, כי מדובר ביצירה שהיא תוצר של השקעה מינימאלית, של משאב כלשהו .

חשוב לציין, כי גם צילום שאינו בעל ערך אומנותי, העומד בסטנדרט נמוך של מקוריות, ראוי להגנת זכות יוצרים בדין הישראלי .

בהתייחס לצילומי כלי הבית והמתנות קבע בית המשפט את הדברים הבאים:

"התרשמתי כי בצילומים אין כל ייחודיות או מקוריות, והתובע לא הוכיח בפני כי יש בהם משהו מעבר לצילומי כלי בית אחרים ולגישתי הם אינם שונים מאלה אשר מופיעים באתרים אחרים, כפי שניתן להתרשם בדוגמאות לאתרי אינטרנט אותם הציג בפני הנתבע"

בית המשפט הסתמך בפיסקתו על דוקטרינת המיזוג. בהתאם לדוקטרינת המיזוג, כאשר היצירה, מעצם אופיה, ניתנת לביטוי במספר מצומצם של אפשרויות הבעה, אין צידוק להעניק זכות יוצרים. הנחת היסוד היא שבמקרה של רעיון שהאפשרויות לבטאו הן מוגבלות במיוחד, ההגנה על הביטוי תגביל למעשה גם את השימוש ברעיון החשש העומד בבסיס כלל זה הוא כי מקרים אלה הגנת החוק משמעותה המעשית תהא הענקת הגנה על 'הרעיון' ויצירת מונופול שיחסום דרכם של יוצרים אחרים בעתיד.

נראה כי לאור פסיקת בתי המשפט לעיל, יהיה זה סביר להניח כי, בתי המשפט עשויים לגלות הסתייגות  מפסיקת פיצוי בגין העתקת תמונות של מוצרים מסחריים סטנדרטים שאין בהם כל יצירתיות או מקוריות, אולם יש לבחון זאת בכל מקרה לגופו ולהתייעץ עם עורכי דין בקיאים בתחום.

הינכם מוזמנים לפנות לעו"ד יוסי סיוון, עורך דין קניין רוחני, בכל שאלה או הבהרה בנושא.

האמור לעיל אינו מהווה חוות דעת משפטית כלשהי ואין להסתמך עליו.

copyright-30343_1280 (1)

זכויות יוצרים בפורמט טלויזיוני, מאת עו"ד יוסי סיוון

זכויות יוצרים בפורמט טלויזיוני, מאת עו"ד יוסי סיוון

לאחרונה, אנו עדים לתופעה הולכת ונרחבת של רכישת פורמטים ישראלים לתוכניות טלויזיה שונות, בעיקר תוכניות ריאליטי, על ידי גורמים מסחריים בינלאומיים. ידוע כי, ענף תעשיית הפורמטים העולמי מגלגל עשרות מיליוני דולרים בשנה, החל ממכירה מלאה של פורמטים וכלה במתן רישיונות לשימוש בפורמטים המותאמים לקהל היעד בכל מדינה ומדינה.

נשאלת השאלה האם ניתן בכלל להגן על פורמט של תוכנית טלויזיה באמצעות דיני זכויות היוצרים ואם כן מהם התנאים לכך?

בדרך כלל, המהות העיקרית של פורמט טלויזיוני הוא ברעיון הייחודי הגלום בו. פורמט טלויזיוני מורכב בעיקרו מרעיון מרכזי וייחודי אחד הקורם עור וגידים באמצעות ההפקה ואופן ניהול התוכנית והצגתה בפני הצופים. כך למשל, הרעיון המרכזי בתוכנית "הרווק" הוא בבחור רווק, המחפש את אהבת חייו באמצעות תוכנית ריאליטי ואילו הרעיון המרכזי בתוכנית "בשידור חוקר" הוא בשחזור פשעים וניסיון לאתר את העבריינים בהשתתפות הצופים.

האם ניתן להגן על הרעיון המרכזי העומד בבסיס הפורמט הטלוזיוני?

סעיף 5 לחוק זכות יוצרים תשס"ח 2007 (ולהלן: "חוק זכות יוצרים") קובע כי, אין הגנה על רעיון, אלא רק על אופן ביטויו.

מאחר והפורמט הטלויזיוני נשען בעיקרו על רעיון מרכזי אחד, הרי שלא תינתן הגנה על הרעיון המרכזי הגלום בפורמט. המשמעות של כך היא, שיוצר פורמט ריאליטי של תוכנית, אשר הרעיון המרכזי בה, הוא (למשל) שהמשתתפים עורכים תחרות מיבשת ליבשת כשבסופה זוכים במיליון ₪, לא יוכל למנוע שימוש באותו הרעיון של המרוץ על ידי פורמט אחר, שכן המדובר ברעיון מופשט גרידא.

אלא שניתן לדעתנו להגן על אופן ביטויו של הרעיון, הגלום הפורמט, כלומר על הדרך הייחודית שבה קורם הרעיון עור וגידים עד כדי תוכנית בעלת מאפיינים ייחודיים, שיחוק, תפאורה וכללים המייחדים את הפורמט ותורמים למורכבותו מעבר להיותו רעיון בסיסי ומופשט, שאף אינו ראוי להגנת זכויות היוצרים ורצוי שיישאר בגדר נחלת הציבור.

במקרה זה, ניתן יהיה לדעתנו להגן על הפורמט הטלויזיוני של המרוץ המשלב יחדיו את מרבית המאפיינים העיקריים של הפורמט (בתנאי שהמדובר בפורמט מקורי). כך למשל, כללי משחק (תקנון המרוץ) התפאורה והמסלולים (בחירת אופי המשחק והמסלולים של המרוץ) סגנון הצילום וההפקה (אופן ההפקה, שיטות צילום ואופן ניהול הראיונות עם המשתתפים), אופן בחירת המנצחים (שיטת חישוב הנקודות), אופן השתתפות הצופים וכו', כל אלה הם בגדר דרכי הביטוי של הרעיונות הבלתי-מוגנים ההופכים את הפורמט לראוי להגנה החוסה תחת כנפי הגנת זכויות היוצרים.

כמובן שהקו המפריד בין רעיון לבין אופן ביטויו לא תמיד קל להבחנה ועשוי לעורר בעיות סבוכות, בעיקר באותם המקרים בהם עיקר הייחודיות של הפורמט מונחת ברעיון המרכזי שלו ולא בעצם ההפקה והצגת הפורמט בטלויזיה וכל תוכנית המבוססת על אותו הרעיון או רעיון דומה תעשה שימוש במאפייינים דומים.

סוגיית ההגנה על פורמט טלוויזיוני נדונה באופן עקיף בבית המשפט בישראל בבקשה שהוגשה על ידי רשות השידור למניעת שידורה של תוכנית בערוץ השני תחת השם "בשידור חוקר", שלטענתה הפרה את זכויות היוצרים שלה "בפורמט, בעיצוב ובהעמדה" של התוכנית המקורית (המרצה מס' 15289/91 רשות השידור נ' ג.ג. אולפני ישראל – ירושלים בע"מ, רפי גינת ואח').

במסגרת הבקשה טענה רשות השידור כי, התוכנית המשודרת על ידה מאז שנת 1986, זכתה לקהל צופים רב ורכשה מוניטין רב והיא מוגנת בזכויות היוצרים כפורמט טלוזיוני. מנגד טענו המשיבים, בין היתר, כי אין זכויות יוצרים בפורמט מאחר ואין הוא מהווה "יצירה" במובן חוק זכות יוצרים 1911. מאחר והתוכנית המקורית של רשות השידור נשענה ממילא על התוכנית האנגלית watch-crime קבע בית המשפט, כי בהעדר מקוריות התוכנית אינה חוסה תחת הגנת זכויות היוצרים ובכך למעשה נמנע מלדון בסוגיה זו באופן ישיר.

למרות העובדה, כי בית המשפט בישראל טרם קבע האם פורמט טלויזיוני מוגן כשלעצמו בדיני זכויות היוצרים, קיימת כיום לדעתנו אפשרות תיאורטית להגן על פורמט טלויזיוני מסוג תוכנית ריאליטי באמצעות זכויות היוצרים. אנו סבורים כי, פורמט טלויזיוני ייחודי ומקורי זכאי להגנת זכויות היוצרים במידה והוא עוטף את הרעיון המרכזי שבבסיסו במאפיינים ייחודיים ההופכים את הפורמט מרעיון מופשט להפקה ייחודית. להערכתנו, ההגנה תינתן להעתקה של הפורמט בכללותו (או העתקה של מרבית מאפייניו הייחודיים של הפורמט) ולא לשימוש ברעיון המרכזי, כרעיון מופשט בלבד.

כיצד ניתן להגן על רעיון לפורמט שפיתחתי?

מאחר ובישראל אין רישום פורמאלי של זכויות יוצרים (כפי שקיים בארה"ב למשל), הדרך העדיפה להגנה על יצירה המוגנת בזכויות יוצרים, היא בהפקדתה אצל עורך דין הבקיא בתחום זכויות היוצרים. במקרה של פורמט טלויזיוני שטרם הועלה על המסך ניתן להעלות אותו על גבי נייר ולפרט עד כמה שניתן את מאפייני התוכנית, הכללים, הסגנון, תקנון המשחק, שיטות צילום (שוטים) וכו'. יצירה כזו עשויה להיחשב כיצירה ספרותית המוגנת בזכויות יוצרים בתנאי שהיא מקורית.

הפקדת היצירה עשויה לחזק את זכויותיך מהפן הראייתי בכל הנוגע למועד יצירת היצירה ויכולה לשמש כראיה בעלת חשיבות רבה נגד גורמים מסחריים אשר עשויים להפר את זכויותיך. כמו כן, רצוי להוסיף ולהחתים את הגורמים המסחריים עמם הינך מנהל משא ומתן על הסכם סודיות ורצוי אף להיוועץ בעורך דין הבקיא בתחום במהלך ניהול המשא ומתן לרכישת הפורמט אל מול הגורמים המסחריים. ישנה חשיבות רבה לאופן רכישת הפורמט, האם בדרך של רכישת זכויות שימוש המקנה זכויות חוזיות בלבד או בדרך של מכירה מלאה של זכויות יוצרים המעבירה את הזכויות הקנייניות ביצירה.

רוצים להגן על פורמט טלווזיוני שפיתחתם? פנו לעו"ד קניין רוחני – עו"ד יוסי סיוון באמצעות הטלפון 03-6966484 או באמצעות דף יצירת הקשר של האתר. 

calcalist

עו"ד סיוון מתראיין באתר כלכליסט אודות הגנה על מותגי אופנה

"רוצים להיות ורסצ'ה הבאים? כך תבחרו במותג הנכון ותגנו עליו מפני מתחרים"
עו"ד יוסי סיוון, נותן 10 טיפים למעצבי אופנה המעוניינים לפתוח עסק עצמאי ומסביר כיצד בוחרים שם ואיך מונעים מהמתחרים לפגוע במותג שלכם, כלכליסט יולי 2013

754

נתבעתם בהפרת זכויות יוצרים במאמר באינטרנט? בידקו היטב האם התובע בכלל רשאי לתבוע, מאת עו"ד יוסי סיוון

ביהמ"ש דחה תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים במאמר באתר אינטרנט ופסק כי, התובעים לא הוכיחו בעלות בזכויות היוצרים במאמר ולפיכך אין הם רשאים לתבוע.

תמצית העובדות לפי פסק הדין :
אופיר ורדי חברת אתיקה עוסקת בבניה בקידום אתרי אינטרנט הגישו תביעה נגד הולמס פלייס וקובי פרנקו בגין העתקת שני מאמרים, כך נטען, שהועתקו, כך על פי הנטען, על ידי הנתבע קובי פרנקו, מאמן אישי המועסק בהולמס פלייס אינטרנשיונל בע"מ, רשת מכוני כושר (להלן: "הנתבעת",להלן יחד: "הנתבעים") ופורסמו באתר האינטרנט של הנתבעת. לטענת התובעים, בנוסף להפרת זכויות יוצרים- מוסרית וכלכלית כאחד, הפיקו הנתבעים רווח מתכני המאמרים, בהיותם מתחרים של התובעת בתחום בו עסקו המאמרים (אימון אישי). התביעה הוגשה על סכום של 120,000 ש"ח. שורות זהות נמצאו במאמרו של הנתבע 2 אשר התפרסמו באתר האינטרנט של הנתבעת 1.
התובעים אינם רשאים לתבוע שכן אינם בעלי זכויות יוצרים במאמר
בית המשפט קבע, כי מאחר והתובעים לא כתבו בעצמם את המאמר, אלא גב' שרון ברודצקי, הרי שהתובעים לא הוכיחו כי, ניתנה להם הזכות לתבוע בגין ההעתקה, גם אם הייתה כזו.
נטל ההוכחה להראות שהזכויות הועברו מוטל על התובעים ולא על הנתבעים
בכל הנוגע להוכחת הטענה כי הזכויות הועברו קבע בית המשפט, כי העברת זכות יוצרים טעונה מסמך בכתב וכי הנטל להראות, כי הזכויות עברו מוטל על התובעים אשר לא הציגו כל חוזה המעניק להם את הזכות במאמרים שכתבה הגב' ברודצקי, כפרי לנסר. לפיכך, דחה בית המשפט את הטענה.
הזכות המוסרית נותרה אצל בעל זכויות היוצרים
בית המשפט קבע בעניין זה את הדברים הבאים:
"לעמדתי, נכונה הגישה לפיה בשל אופיה היחודי, לעולם תיותר הזכות המוסרית בידי יוצרה ותמשיך להתקיים גם לאחר שהזכות הכלכלית, כולה/ חלקה הועברה לאחר. (ר' גם כותרת ס' 45 (א) לחוק, המגדירה כי הזכות המוסרית היא אישית, וס' 45(ב) בו נכתב: "הזכות המוסרית היא אישית ואינה ניתנת להעברה, והיא תעמוד ליוצר אף אם אין לו ביצירה זכות יוצרים או אם העביר את זכות היוצרים ביצירה, כולה או חלקה, לאחר")". לפיכך ברי כי גם לו היתה מוכחת העברת בעלות או זכות יוצרים על המאמרים, העברה זו פירושה הקניית הזכות הכלכלית בלבד. משהתברר כי התובעים לא כתבו איזה מהמאמרים הנוגעים לתביעה – ממילא לא היה מקום לקבוע כי הינם זכאים לפיצוי בגין הפרת הזכות המוסרית, שאיננה שלהם".

לסיכום:
לסיכום קבע בית המשפט כי, התובעים לא הוכיחו בעלות בזכויות יוצרים במאמרים. התביעה נדחתה והתובעים חוייבו יחד ולחוד ישאו בשכ"ט עוה"ד הנתבעים בסך 15,000 ₪ (7,500 ₪ לכ"א מהנתבעים).

ת"א 3087-12-10 אתיקה השקעות בע"מ ואח' נ' הולמס פלייס אינטרנציונאל בע"מ ואח' (פסק דין של כב' השופטת ניבה ריב מיום 23.5.12)

מסקנה :

כאשר אתם מקבלים מכתב תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים במאמר באינטרנט, מומלץ להתייעץ עם עורך דין הבקיא בתחום ולבחון בראש ובראשונה האם התובע הינו בכלל בעל זכויות היוצרים במאמר. במקרים רבים מי שאינו מחבר המאמר ולא הוכיח העברת זכויות היוצרים אליו לא יוכל לתבוע בגין הפרת זכויות יוצרים .