EBAY LOGO

ניצחון למשרד בצו מניעה זמני – האם מותר לשווק מוצרי קוסמטיקה ישראלים ב-EBAY למרות התנגדות היצרן?

ניצחון נוסף למשרדנו בבקשה לצו מניעה זמני, הפעם בנושא ייצוא מקביל ב- EBAY של מוצרי קוסמטיקה ודיני זכויות יוצרים.

השאלה שעמדה בהליך זה הייתה האם מותר לחנות ב- EBAY לשווק מוצרי קוסמטיקה שיוצרו בישראל למרות התנגדות היצרן בישראל ובנסיבות בהן המוצרים נרכשו מצדדים שלישיים.

משרדנו ייצג חנות EBAY בשם Beauty Shop שנגדה הוגשה תביעה על סך 400,000 ₪ ובקשה לצו מניעה זמני על ידי חברת הקוסמטיקה פארמה קוסמטיקס, המשווקת מוצרי קוסמטיקה תחת השם   HOLYLAND.

במסגרת הבקשה לצו מניעה זמני טענה פארמה, כי מכירת מוצרי הקוסמטיקה מתוצרתה באתר EBAY גורמת לה נזק, גורמת להפרת הסכמים עם מפיצים בלעדיים ברחבי העולם.

כמו כן, לטענתה, מכירת מוצרי הקוסמטיקה באיביי מהווה אף הפרת חוזה. לטענתה, הוספת סעיף האוסר מכירה בחו”ל על גבי חשבוניות שנמסרו בעבר לביוטי שופ במסגרת יחסי מסחר קודמים,  עולה כדי חוזה הפצה לכל דבר ועניין המונע מביוטי שופ מלשווק את מוצרי הקוסמטיקה באיביי, אף אם מדובר במוצרים אחרים שנרכשו בתמורה וכדין מצדדים שלישיים ולא מפארמה.

כן טענה פארמה, כי ביוטי שופ הפרה את זכויות היוצרים שלה בתצלומים של אריזות קוסמטיקה ובטקסטים אינפורמטיביים שהסבירו אודות המוצרים.

ביוטי שופ, באמצעות משרדנו, טענה כי כל מטרת הבקשה לצו מניעה זמני היא לחסום תחרות הוגנת בשוק ולשלוט שלא כדין במחירי מוצרי הקוסמטיקה באופן הפוגע בסופו של דבר בצרכנים. כן טענה ביוטי שופ, כי מן הראוי להכיל את ההלכה בדבר ייבוא מקביל גם בנסיבות בהן מדובר בייצוא מקביל של מוצרים מישראל לחו”ל.

בכל הנוגע לטענה בדבר הפרת הסכם עם מפיצים בלעדיים בחו”ל טענה ביוטי שופ, כי טענות אלו לא הוכחו וכי לא נגרם כל נזק לפרמה ובכל מקרה אין לכך כל קשר לביוטי שופ.

עוד טענה ביוטישופ, כי לא נשתכלל כל הסכם הפצה בינה לבין פארמה בכל הנוגע לאיסור שיווק  המוצרים בחו”ל  וכי חשבונית מס אינה יכולה להיות תחליף להסכם הפצה המחייב קיומו של משא ומתן, גמירות דעת ומסוימות באשר לתוכן ההתחייבות.

כן טענה ביוטי שופ, כי אף אם קיימת מגבלת מכירה (קרי אף אם השתכלל הסכם הפצה) הרי שמאחר ומדובר במוצרים שנרכשו בתמורה וכדין מצדדים שלישיים, אשר לגביהם לא התקיימה כל מגבלת הפצה, הרי שמכירת מוצרים אלו באיביי מותרת וזאת בהתאם להלכה של בית המשפט העליון בעניין רע”א 371/89 אילן ליבוביץ נ’ את י.אליהו בע”מ ואח’, לפיה “יצרן המוצר בוחר לו את אפיקי השיווק הרצויים0 לו. דרכם הוא מבקש לשווק את סחורתו. ההחלטה למי למכור את סחורתו היא בידו. עם זאת, לאחר /שמכר את סחורתו והעביר לרוכש את זכות הקניין בה, אין הוא יכול, מכוחו של המוניטין, להמשיך ולשלוט על אפיקי ההפצה של הסחורה….”

בכל הנוגע לטענה בדבר הפרת זכויות יוצרים, טענה ביוטי שופ, כי צילומים סטנדרטים של אריזות מוצרי קוסמטיקה או טקסטים אינפורמטיביים אינם מוגנים בזכויות יוצרים בהתאם לדוקטרינת המיזוג (כלל שהתפתח בפסיקה הקובע, כי כאשר היצירה, מעצם אופיה, ניתנת לביטוי במספר מצומצם של אפשרויות הבעה, אין צידוק להעניק זכות יוצרים) בוודאי כאשר מדובר בצילומי מוצרים שנועדו לשיווק המוצרים עצמם.

בית המשפט המחוזי (כב’ השופט מגן אלטוביה) דחה את הבקשה לצו מניעה זמני וקבע כי בכל הנוגע לטענת הפרת זכויות יוצרים ספק אם יש משום הפרת זכויות יוצרים במקרה של שימוש לצרכי שיווק שנעשה בתמונת המוצר או בטקסטים המופיעים על מוצר שנרכש כדין על ידי עוסק. על כן, סירב בית המשפט המחוזי ליתן צו מניעה זמני ביחס לצילומים אלו.

בכל הנוגע לעתירת פארמה למנוע את הפצת המוצרים באיביי, קיבל בית המשפט המחוזי את טענת ביוטי שופ, כי מדובר במוצרים שנרכשו בתמורה וכדין מצדדים שלישיים, שלא היו כבולים במגבלת הפצה כלשהי ועל כן אין מניעה מהפצתם בחו”ל וזאת על יסוד ההלכה של בית המשפט העליון בעניין אילן ליבוביץ.

בעניין זה פסק בית המשפט המחוזי את הדברים הבאים:

“יוער, כי זהות הספקים של המשיבה ידועה למבקשות (ש’ 21 ע’ 6 לפרוטוקול הדיון מיום 20.4.15) ובידי המבקשות האפשרות שלא למכור לספקים של המשיבה מוצריHL  או לאסור עליהם למכור מוצרים אלה למשיבה או לחוץ לארץ. בחקירתו התחמק מנכ”ל המבקשות ממתן תשובה לשאלה : האם הוא יכול לחייב את לקוחותיו, הספקים של המשיבה שלא למכור למשיבה, וכך השיב: “זאת סוגיה” (שם, ש’23 ע’ 6). לכך יש להוסיף כי בהמשך נשאל מנכ”ל המבקשות אם חלה הגבלה כזו על הספקים של המשיבה וכך העיד: “לא יודע. אני חושב שלא” (שם, ש’ 29 ע’ 6). לכך יש להוסיף, כי המבקשות לא צירפו חשבוניות מכירה לספקי המשיבה, ומשכך לא הוכיחו שנאסר על ספקים אלה למכור מוצרי HL לחוץ לארץ או למשיבה. מטעם זה, איני מקבל את טענת המבקשות כאילו ספקי המשיבה לא היו יכולים למכור לה את הזכות למכור מוצרי HL בחוץ לארץ, כי זכות כזאת לא הייתה בידיהם (סעיף 22 לסיכומי המבקשות).”

בסופו של דבר דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לצו מניעה וחייב את המבקשות בהוצאות בסך 39,500 ₪.

לסיכומו של דבר, דומה כי בית המשפט המחוזי אימץ את ההלכה בדבר ייבוא מקביל גם בסיטואציות של ייצוא מקביל של מוצרים באמצעות האינטרנט.

האמור לעיל מתייחס להחלטה בנושא בקשה לצו מניעה זמני בלבד, מדובר במאמר התרשמותי בלבד, אין המדובר בחוות דעת כלשהי ואין להסתמך על מאמר זה, אלא מומלץ להיוועץ עם עורך דין הבקיא בתחום הייצוא המקביל / ייבוא מקביל / קניין רוחני. בכל שאלה הנכם מוזמנים ליצור קשר עם עו”ד יוסי סיוון  בטלפון 077-231-2126 או באמצעות שליחת דוא”ל למשרד בצור קשר.

ייבוא מקביל

ניצחון למשרד בצו מניעה זמני – יבוא מקביל – האם מותר לייבא עגלות תינוקות ללא מספר סידורי של היצרן?

האם ייבוא של עגלות תינוקות מדגם STOKKE על ידי יבואן מקביל ללא מדבקה הנושאת את המספר הסידורי של היצרן עולה כדי הפרת זכויות של היצרן?

שאלה זו נדונה לאחרונה בהחלטה מפי בית המשפט המחוזי מרכז (כב’ השופטת הדס עובדיה) (החלטה בסעד זמני בלבד) במסגרת תיק בו משרדנו ייצג את היבואן המקביל.

חברת STOKKE  מנורווגיה, יצרנית עגלות התינוקות הגישה נגד חברת אריאל תינוקות בע”מ (בייבי לאב) תביעה ובקשה לצו מניעה זמני שיורה לבייבי לאב לחדול מייבוא ושיווק עגלות המיובאות על ידי בייבי לאב בייבוא מקביל, ללא מדבקות הנושאות את המספר הסידורי של היצרן.

טענות STOKKE

STOKKE טענה כי המדבקות שמדביקה בייבי לאב על גבי העגלות נושאות מספר סידורי מזויף וכי העגלות מסירות הלכה למעשה את האחריות והביטוח שיכולה STOKKE להעניק לצרכן ופוגעות באפשרות שלה לעקוב אחר העגלות ולספק שירות ואחריות.

עוד טענה STOKKE כי העגלות של בייבי לאב פוגעות במוניטין שלה וביחסיה ההסכמיים עם היבואן המורשה מטעמה חברת שב טוב בע”מ.

STOKKE  אף טענה כי מעשים אלו פוגעים ביכולתה לבצע RECALL לכל בעיה שמתעוררת בעגלה.

בנושא האחריות טענה STOKKE כי מעשי בייבי לאב גורמים לצרכן לחשוב שרכש עגלה של STOKKE עם אחריות מלאה אך אין הדבר כך.

STOKKE אף הוסיפה וטענה כי הדבקת מספר סידורי מזויף מסכנת את הציבור פשוטו כמשמעו.

טענות היבואן המקביל

כפי שעולה מההחלטה, טענה בייבי לאב באמצעות משרד עו”ד יוסי סיוון המתמחה בקניין רוחני, כי המטרה העומדת מאחורי הבקשה היא לחסום שלא כדין את פעילותה המסחרית של בייבי לאב כדי למנוע תחרות ולהפקיע מחירים ללא הפרעה.

בייבי לאב טענה כי היא אינה מסירה את המדבקות אלא רוכשת את העגלות AS IS מהספק בחו”ל. מדובר בעגלות זהות לעגלות המיובאות על ידי היבואן המורשה והן נמכרות במחיר מוזל יחסית למחירים הגבוהים של שב טוב.

הסרת המספר הסידורי נובע מהאילוץ של הספק בחו”ל שSTOKKE מעוניינת להתחקות אחריו כדי למנוע שלא כדין את הייבוא המקביל לישראל, לשלוט על מחירי העגלות בישראל ולהכתיב מחירים מופקעים תוך פגיעה קשה בתחרות.

ביביי לאב טענה כי ליצרן אין זכות מוקנית לשלוט באפיקי ההפצה של העגלות והיא מיצתה את זכויותיה בשעה שמכרה את העגלות לספק כלשהו ברחבי העולם על פי כלל מיצוי הזכויות.

עוד טענה בייבי לאב כי האינטרס של STOKKE לשלוט בשוק ולהפקיע מחירים על ידי חסימת השוק ליבוא מקביל צריך לסגת מפני האינטרס שבהתרת היבוא המקביל בדרך של מניעת פרטי הספק.

בנוסף, טענה בייבי לאב כי העגלות אינן מחויבות בRECALL לפי הוראות מכון התקנים וכי אין מדובר במוצרים המחייבים רף בטיחות גבוה כגון כסאות בטיחות לרכב למשל.

בייבי לאב אף הבהירה כי אין כל הטעייה של הצרכן, כי שמה מופיע בכל מסמכי הרכישה וכי הצרכן יודע שמדובר ביבוא מקביל.

החלטת בית המשפט

בית המשפט המחוזי מרכז קבע, כי לכאורה אין כל הטעייה של הצרכן שמודע לכך שהוא רוכש עגלה בייבוא מקביל ושהאחריות בגינה ניתנת על ידי היבואן המקביל ולא על ידי היבואן המורשה.

כן נקבע כי בייבי לאב אינה מסירה את המדבקות ואינה מזייפת את מדבקות היצרן, אלא מדביקה מדבקות משלה המכילות מספר סידורי שלה, העומדות בהוראות מכון התקנים.

בית המשפט אף ציין כי מעורבותו העזה של היבואן המורשה של חברת STOKKE מצביעה על כך שעיקר הנזק מפעילות הייבוא המקביל הוא נזק מסחרי שנגרם לו ולא ליצרן.

בית המשפט הבהיר כי ייבוא המקביל הינה תופעה חיובית ביסודה לאור פסק הדין שניתן בבית המשפט העליון בעניין טומי הילפיגר (ע”א 7629/12 סוויסה נ’ TOMMY HILFIGER LICENSING   ) וכי ההכרה בלגיטימיות של היבוא המקביל הנשענת על דוקטרינת “מיצוי” הזכויות בקניין רוחני, שהינה מבוססת וברורה. בית המשפט המחוזי אף ציין את תזכיר חוק ההגבלים העסקיים (הסרת חסמים בתחום הייבוא), התשע”ה – 2015 המוצע ביחס להחלת איסורים על ניצול מעמד יבואן רשמי לרעה בנוגע לפעולותיו ביחס לתחרות מייבוא מקביל.

בית המשפט דחה את הטענה כאילו הסרת המדבקות “מסכנת את הציבור פשוטו כמשמעו” וקבע כי זו טענה מרחיקת לכת ונעדרת עוגן ראייתי. בית המשפט אף דחה את ההשוואה בין מספר שלדה ברכב מנועי למדבקת מספר סידורי על עגלה וקבע כי השוואה זו מצביעה על חולשת טיעונה של STOKKE.

בסופו של דבר דחה בית המשפט המחוזי מרכז את הבקשה לצו מניעה וחייב את STOKKE   בהוצאות בסך 15,000 ₪ וכן בהפקדת ערבות בסך 75,000 ₪ כתנאי להמשך ניהול התביעה.

החלטה זו הנה ניצחון נוסף לעקרון התחרות החופשית ולגיטימיות הייבוא המקביל, התורמים להורדת המחירים בשוק ופועלים לטובתו של הצרכן הישראלי.

חשוב לציין כי מדובר בהחלטה בצו מניעה זמני ולא בפסק דין סופי.

היבואן המקביל יוצג על ידי משרדנו.

הבהרה: אין באמור לעיל כדי להוות משום חוות דעת מכל סוג שהוא , מדובר בהצגת מאמר התרשמותי בלבד על החלטה של בית משפט הנוגעת לעובדות הספציפיות בלבד ומומלץ להיוועץ עם עורכי דין הבקיאים בתחום.

ראו כתבה שפורסמה במגאזין ממון ידיעות אחרונות 31.12.15:

מוסף ממון ידיעות אחרונות 31.12.15

פייסבוק

האם תמונות שהועלו לפייסבוק מוגנות בזכויות יוצרים?

נושא: זכויות יוצרים בפייסבוק.

ראיתם תמונה מעניינת שמישהו שיתף בפיד שלו בפייסבוק והחלטתם שאתם רוצים להשתמש בתמונה הזו לאתר שלכם, לשלוח את התמונה לחברים או אפילו לעשות בה שימוש כלשהו בפרופיל העסקי שלכם. האם מותר לכם לעשות שימוש בתמונה הזו?

רבים סבורים, כי אדם המשתף תמונה שצולמה על ידו בפייסבוק, מאבד את זכותו לבלעדיות בתמונה וכי זכויות היוצרים אינן חלות על תמונות שצולמו על ידי משתמשים והועלו לפייסבוק מיוזמתם או שותפו על ידם. ובכן זוהי טעות.

בהתאם לתקנון השימוש של פייסבוק, שכפוף לשינויים מעת לעת, בהעלאת תמונה, וידאו או תוכן הנכם מעניקים לפייסבוק רישיון בינלאומי, לא בלעדי, ללא תמורה, שניתן להעברה הלאה, לעשות שימוש בכל תמונה או תוכן שהעליתם לפייסבוק. ובנוסח בשפה האנגלית:  transferable, sub-licensable, royalty-free, worldwide license.

המשמעות של רישיון רחב זה הינה שפייסבוק רשאית להעניק רישיון לכל משתמשיה לעשות שימוש בתמונות שלכם בחינם ללא קבלת כל רשות או הסכמה שלכם. מרגע שהעליתם תמונה או תוכן בפייסבוק או מרגע שמישהו שיתף את התכנים או התמונות, איבדתם את הזכות לשלוט בהפצת התכנים או התמונות בפייסבוק על ידי רשת הפייסבוק. לא ניתן יהיה למחוק את התמונות או התכנים, אלא בפרוצדורה מורכבת וספק אם ניתן יהיה לעשות כן.

חשוב להדגיש, בשיתוף או העלאת התכנים שלכם בפייסבוק אינכם מוותרים על זכויות היוצרים שלכם, אלא בסך הכל מעניקים לפייסבוק רישיון כללי להפיץ, להעתיק ולשתף את התמונות או התכנים שלכם לפי שיקול דעתה הבלעדי של פייסבוק.

כלומר אם משתמש כלשהו צילם תמונה מצחיקה של הכלב שלו מזנק מעל חומה, או תמונה של נוף מקסים אותו צילם במהלך טיול בחו”ל ושיתף את התמונות האלו בפייסבוק, הרי שהוא אינו מאבד את זכות היוצרים שלו כלפי משתמשים אחרים, אלא רק מגביל בצורה גורפת את זכויות היוצרים שלו כלפי פייסבוק.

מכאן שזכויות היוצרים בתמונות עדיין נמצאות בבעלותו של מי שצילם אותן. בהקשר זה חשוב לציין כי, בהתאם לסעיף 33 (1) לחוק זכות יוצרים,  היוצר של יצירה הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה. יוצר היצירה בצילום הינו הצלם על כן הצלם הינו הבעלים בזכויות היוצרים בצילום, לא המשתף ולא כל אדם אחר.

אז במידה ונתקלתם בתמונה ייחודית של נוף הרים קסום, שמישהו העלה לפיד שלו, אינכם רשאים לעשות שימוש כלשהו בתמונה הזו מלבד שיתוף התמונה בפייסבוק בהתאם לערוצי השיתוף האפשריים שבתוך אתר הפייסבוק. אסור לכם למשל, להעתיק את התמונה באמצעות הורדתה מרשת הפייסבוק או להעלות אותה לדף העסקי שלכם למשל או לעשות שימוש כלשהו בתמונה הזו. לתשומת ליבכם, כל פעולה של “העתקה” של צילום (מלבד בנסיבות מסוימות) ללא הרשאה מטעם בעל הזכויות מהווה הפרת זכויות יוצרים.

האמור לעיל אינו מהווה חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי. מומלץ להתייעץ עם עורכי דין המומחים בתחום הקניין הרוחני בכל שאלה בנושא. לקביעת פגישה נא להתקשר ל- 077-231-2126 או בדוא”ל:  Yossi@sivan-law.com

Chanel-No.5

האם אפשר לרשום סימן מסחר על מספר ?

חברת הבשמים שנל בעל סימן המסחר NO 5 מבקשת למנוע מיצרנית שוקולד אוסטרלית לעשות שימוש במספר 5.

חברת שוקולד אוסטרלית הגישה בקשה לרישום סימן מסחר על הספרה 5 בנוגע למוצרי שוקולד. שנל הגישה התנגדות לבקשה זו במטרה למנוע מיצרנית שוקולד אוסטרלית לרשום את הספרה 5 בנוגע למצרי שוקולד. שנל טוענת, כי הספרה 5 מזוהה עמה בכל רחבי העולם וכי אף כי מדובר במוצרי שוקולד ולא במוצרי בישום ישנו חשש כבד להטעיית הצרכן. מה אתם אומרים? האם הייתם טועים לחשוב שהשוקולד הינו תוצרת שנל.

האם ניתן לרשום סימן מסחר על מספר ?

ככלל ניתן לרשום סימני מסחר על מספרים וכאלו נרשמו בישראל ובכל רחבי העולם. כך למשל רשמה חברת התעופה בואינג את סימני המסחר 737 ו- 747. אינטל רשמה את הספרות 486 ו- 586 על המעבדים שלה, חברת האופנה ליוויס רשמה את הספרות 501 בקשר למוצרי ג’ינס וכו’.

גם בישראל בהתאם לפקודת סימני המסחר ולהוראות הרלוונטיות של לשכת סימני המסחר ניתן לרשום סימן מסחר על מספר כשלעצמו, אולם הדרישה המרכזית הינה שהמספר יעמוד בתנאי של “אופי מבחין”, כלומר יהיה בו כדי להבחין בין מוצרי בעל הסימן המבוקש למוצרי המתחרים.

כך למשל מספר בודד שאינו מעוצב לא ייחשב בעל אופי מבחין. גם צירוף של שתי ספרות בלבד עשוי להיחשב כחסר אופי מבחין מאחר והוא נפוץ כמציין מטרות מסחריות כגון מידות, כמויות וכו’.

לעומת זאת, צירוף של שלוש ספרות ויותר ייחשב כסימן מסחר בעל אופי מבחין. כך למשל נרשם בהצלחה סימן המסחר 800 בבעלות חברת לימודי הפסיכומטרי 800. כך למשל בישראל נרשמו הסימנים הבאים: 747 (חברת בואינג), 012,  No. 5 (שנל), 015 (קווי זהב) וכו’.

משרדנו מתמחה ברישום סימני מסחר בישראל וברחבי העולם. בכל שאלה אתם מוזמנים לפנות למשרדנו בטלפון 077-231-2126 או באמצעות האתר www.sivan-law.com

 

 

TT

פיצוי בסך 41 מיליון דולר לזכות מעצבת העל טורי ברץ בגין הפרת סימן מסחר !

בית המשפט המחוזי בניו יורק חייב חברת אופנה מקומית בארה”ב לשלם למעצבת העל טורי ברץ סך של 41 מיליון דולר ! כן, בתי המשפט בארה”ב יודעים לפסוק פיצויים בהיקפים מכובדים, המסייעים בהרתעת מפירים פוטנציאלים ומהווים פיצוי יעיל לתובעים בתחום האופנה.

טורי ברץ, מעצבת צעירה, התחילה את דרכה משנת 2004 בתערוכה שבה הציגה את עיצוביה, שנחטפו מעל המדפים כבר באותו היום. טורי הפכה מעקרת בית בעלת שישה ילדים לאייקון אופנה ולאחת הנשים העשירות ביותר בעולם. המותג טורי ברץ רשם לאחרונה הכנסות של קרוב ל 800 מיליון דולר ושוויו מוערך בכ-  3.5 מיליארד דולר.

כל זה התחיל כאשר המעצבת עיצבה לוגו ייחודי לתכשיטיה בצורה של TT מעוצב ויצאה בליין של צמידים, שרשראות פריטי אופנה ייחודיים הנושאים את הלוגו הייחודי. במטרה להגן על זכויותיה רשמה טורי ברץ סימן מסחר בארה”ב על אלמנט ה- TT (שתי אותיות T מחוברות) המעוצב’ המעטר את התכשיטים והצמידים שלה.

לאחרונה, גילתה המעצבת כי חברה מקומית החלה לייצר תכשיטים וצמידים הנושאים סימן שכמעט זהה לסימנה הייחודי. טורי הגישה לבית המשפט תביעה נגד החברה המקומית, אשר קיבל את תביעתה וחייב את החברה המקומית בתשלום סך של 41 מיליון דולר בגין הפרת סימן מסחר.

רישום סימן המסחר בזמן השתלם לטורי ברץ ואפשר לה להלחם בתופעת הזיופים והחיקויים שפרצו כפטריות לאחר הגשם בעקבות פריצתה המטאורית לשוק, תוך פיצוי הולם על השקעותיה והוצאותיה המשפטיות.

יוצרים ומעצבי אופנה – רשמו סימן מסחר וכך תגנו על העיצובים הייחודיים שלכם בפני חיקויים וזיופים. הסיפור של טורי ברץ מוכיח, כי רישום סימן מסחר גם ישתלם לכם בעתיד.

שמפניה

בית המשפט: הסיסמא “מי עדן השמפניה של הטבע” מפרה זכויות החברה הצרפתית בכינוי המקור הרשום “שמפניה” ומהווה גניבת עין

בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב’ השופט גדעון גינת) קבע בפסק דין תקדימי, כי השימוש של חברת מי עדן בסיסמא “מי עדן השמפניה של הטבע” מפר את זכויותיה של החברה הצרפתית בעלת הזכויות בכינוי המקור הרשום “שמפניה” ומהווה הטעייה וגניבת עין ובהתאם אסר על חברת מי עדן להמשיך ולעשות שימוש בסיסמא זו.

בית המשפט קבע כי השימוש של מי עדן בשם “שמפניה” עולה כדי הפרת זכויות החברה הצרפתית בכינוי המקור הרשום “שמפניה”.

בית המשפט דחה את טענת מי עדן לפיה המונח “שמפניה” הפך למונח גנרי ולנחלת הציבור ודחה את טענתה לפיה המונח רכש משמעות של יוקרה ואיכות הנפרדת מההקשר של החברה בצרפתית והמוניטין הקשור בה.

בית המשפט קבע כי בייחוס האיכויות של שמפניה למים המינרליים של מי עדן יש משום הטעיה כלפי הצרכנים בנוגע לטיב המוצר, וגם יותר מרמז שהתכונות הגיאוגראפיות של חבל שמפניה הצרפתי דומות לאלה של מקום הפקתם של המים המינרליים מתוצרת מי עדן. בית המשפט אף קבע כי השימוש שנעשה על ידי מי עדן עולה כדי דילול המוניטין הקשור במוצרי החברה הצרפתית.

בסופו של דבר חייב בית המשפט את מי עדן, החברות הקשורות ומנהליה בתשלום פיצוי בסך 400,000 ₪ וכן שכר טרחת עורכי דין בסך 200,000 ₪ לחברה הצרפתית.

פסק הדין מנתח באופן מעמיק את נושא כינויי המקור הרשומים בהתבסס על הדין הישראלי והאמנות עליהן חתומה מדינת ישראל והפסיקה הזרה בתחום. מדובר בפסק דין חשוב שמשמעותו היא שגם מונח כה רווח ומוכר שנדמה שהפך לנחלת הציבור יכול להיות מוגן בדיני הקניין הרוחני.

אנו ממליצים לכל חברה המתכננת להשיק קמפיין פרסומי תוך שימוש במונח לועזי כלשהו לבחון היטב האם השימוש אינו מפר זכויות קניין רוחני בטרם השקת הקמפיין באמצעות קבלת חוות דעת ממשרד עו”ד המתמחה לכך.

להלן תמצית מפסק הדין ומסקנותיו:

א. בעלי הדין

התובעת היא חברת צרפתית מאחד גורמים מקצועיים בענף היין – מגדלי ענבים ויצרני יין – מחבל  CHAMPAGNE (שמפיין)  שבצרפת. הנתבעים הם חברות מסחריות ונושאי משרה בהן מקבוצת “מי עדן” (להלן – “קבוצת מי עדן”). הנתבעת 1 הינה חברה המאוגדת בישראל, אשר בשנות ה-80′ של המאה ה-20′ החלה להפיק ולשווק בישראל מוצרי מים מינרלים, מוצר שהיה בזמנו חדשני בארץ, תחת השם “מי עדן”. בשנת 2007 המחתה הנתבעת 1 את פעילותה בישראל לנתבעת 3, חברת בת בקבוצת מי עדן.

 הנתבע 2 הינו מנכ”ל הנתבעת 1. הנתבע 7 כיהן כמנכ”ל הנתבעת 3 משנת 2009 במשך פחות משנתיים ימים (עד יוני 2011

הנתבעות 4 – 6 הן חברות בנות בקבוצת מי עדן, העוסקות בהיבטים שונים של פעילות קבוצת מי עדן – ייצור, שיווק והפצה.

ב. הרקע לתביעה ותמצית טענות הצדדים

יין מבעבע המיוצר על ידי יצרני היין מחבל שמפיין המאוגדים בתובעת נקרא כשם האיזור הגיאוגראפי –CHAMPAGNE””, ובעברית “שמפניה”. השם   “CHAMPAGNE” הוא כינוי מקור רשום (מס’ 231 בישראל). כמו כן, סימני מסחר הרשומים בבעלות החברה הצרפתית כוללים מילה זו.

 התביעה נסבה על השימוש במילה “שמפניה” לצורך שיווק ופרסום מוצרי הנתבעים. המים המינרליים של קבוצת מי עדן שווקו במשך שנים ארוכות (החל משנת 1984 או 1985 תחת הסיסמא “מי עדן – השמפניה של הטבע”. הסיסמא הופיעה, בין היתר, על גבי תוויות הבקבוקים ותוויות כדי המים, על מתקני המים ועל משאיות של חברת מי עדן. בשנת 2003 נרשם הסימן המעוצב עם הסיסמה כפי שהופיע על מוצרי מי עדן אותה עת ובאופן דומה לאורך השנים.

 החברה הצרפתית טענה כי שימוש הנתבעים במילה “שמפניה”, מקים לה, כנגד כל אחד מהם, כמי שמופקדת על הגנת זכויות הגופים המאוגדים בה, עילות תביעה בגין הפרת כינוי מקור / ציון גיאוגרפי / סימן מסחר “שמפניה”, גניבת עין, דילול מוניטין ועשיית עושר ולא במשפט. החברה הצרפתית עתרה לסעדים הבאים:  צווים למניעת  המשך השימוש ב-CHAMPAGNE””, או ב”שמפניה” בכל  דרך שהיא, ופיצוי כספי בהסתמך על רווחי הנתבעים כתוצאה מהשימוש האמור והנזק שנגרם לחברה הצרפתית.

בית המשפט דחה את טענות הסף שהועלו על ידי הנתבעים לפיהן התובעת מושתקת מלטעון בעלות בזכויות בכינוי המקור שמפניה או כי השתהתה בהגשת התביעה. בית המשפט אף דחה את טענת ההתיישנות. בית המשפט קבע כי השימוש הממושך הצמיח עילות תביעה כל פעם מחדש ועל כן עילת התביעה לא התיישנה.

ג. הטענה הראשונה – שמפניה היא מונח גנרי שמשמעותו עצמאית – יוקרה ואיכות

לגופו של עניין, טענו הנתבעים כי אחת המשמעויות הבולטות של “שמפניה” היא מונח גנרי המשמש לתאור סוג של יין – יין מוגז או יין מבעבע וכן יין מבעבע חגיגי או יוקרתי. מכאן, לטענת הנתבעים, ש”שמפניה” אינה מציינת דווקא את מוצרי התובעת, ולכן אין לה זכות למנוע מאחרים את השימוש במילה זו. בנוסף נטען, כי ל”שמפניה” משמעות סימנטית עצמאית של איכות, יוקרה, חגיגיות, שמחה וכי “השמפניה של” הינו ביטוי מוכר וותיק שמשמעותו “הטוב בתחומו”. לטענת הנתבעים, הם עשו שימוש במשמעויות סמנטיות אלה של המונח “שמפניה”, ולכן אין כאן שימוש בקניינו של בעל המותג. לטענתם,   כאשר מותג זכה למשמעות סימנטית נוספת, הרי התווסף למותג רובד לשוני שאינו שייך לבעלים של המותג. המשמעות הנוספת של המותג איננה של בעל המותג. לא הוא יצר אותה אלא התרבות והשפה. לכן, לטענת הנתבעים, אם מאן דהוא עושה שימוש דווקא במשמעות הנוספת של המותג, קניינו של בעל המוניטין לא נפגע ואין סיבה למנוע את השימוש. השימוש לכשעצמו, במשמעות הנוספת של המותג, להבדיל משימוש במותג עצמו כמותג לשיווק מוצרים, אינה מהווה ניצול או הנאה מפירות ההשקעה של בעל המותג, אלא חלק מתהליך לשוני טבעי. ולכן יש להתיר שימוש כזה בדיוק כפי שהותר לעשות שימוש בסימנים גנריים.

 שמפניה

בית המשפט ניתח את משמעות המילה “שמפניה” וקבע כדלקמן:

יין לבן ותוסס המיוצר בחבל שמפין שבצרפת נקרא שמפניה. במילונים השונים לשפה העברית, ובהם מילון אבן שושן ומילון ספיר, בהגדרת “שמפניה” מצויין, כי מדובר ביין משובח או יוקרתי. הנתבעים טענו, כי התובעת לא הוכיחה כי ליין השמפניה יש מוניטין של יין יוקרתי ומשובח בישראל. אולם, לא רק שההגדרות המילונית מעידות על כך, אלא שלפי עדות המומחה הלשוני מטעם הנתבעים, רוביק רוזנטל, המונח “שמפניה” לא יכול היה לקבל משמעות סימנטית עצמאית של איכות ויוקרה, כפי שלטענתו ולטענת הנתבעים קרה בפועל, אם תכונות אלה לא היו מקושרות למשמעות המקורית של המונח בתודעת הציבור (פט’ 10.10.13 עמ’  78 שו’ 16 – עמ’ 79 שו’ 7).

התובעת הציגה סקרים שנערכו על ידי גב’ גולדברג ענבי וחוות דעת של פרופ’ הלוי נמירובסקי לשם ביסוס טענתה, כי רוב הציבור בישראל יודע ש”שמפניה” היא יין תוסס שמקורו מחבל שמפין שבצרפת, וכי המונח אינו משמש בעברית לתיאור תכונה ואינו בעל משמעות סימנטית ללא קשר ליין התוסס מחבל שמפין.

הנתבעים הציגו הגדרות מילוניות ל”שמפניה”, סקרים שנערכו על ידי פרופ’ דגני, חוות דעת של רוזנטל, כתבות וטורי עיתונים, ראיונות וטקסטים ספרותיים לביסוס הטענה, כי רוב הציבור סבור כי “שמפניה” היא מילה גנרית לתיאור יין תוסס, וכי “שמפניה” משמשת כמילה בעלת הקשרים עצמאיים – מילולים ומטאפוריים – של יוקרה, איכות, חגיגיות ושמחה.

 הנטל להוכחת גנריות הוא נטל כבד, כפי שנקבע בע”א 8778/04 מחלבות יוטבתה נ’ תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית (פורסם בנבו, 30.04.2007),

http://elyon1.court.gov.il/files/04/780/087/T21/04087780.t21.htm

      סעיפים י”ד – ט”ו לפסק דינו של  השו’ א’ רובינשטיין:

“ייתכנו מצבים בהם היה סימן כלשהו שהיה כשיר לרישום מאבד במשך הזמן מסגולת האבחנה שלו והופך להיות לסימן הפתוח לשימוש הכלל (בג”ץ 450/80 סעד אל דין נ’ רשם סימני המסחר, פ”ד לה (2) 187, 189- 190 (השופט – כתארו אז – ברק); פרידמן, בעמ’ 151, 259 – 260). מצבים אלה ייתכנו כאשר הסימן השיג הכרה בקהל בקנה מידה רחב ביותר, אך המתחרים משתמשים בו גם הם; או כשהציבור מזהה את הסימן עם שם או כינוי הסחורה ולא כשם של מוצר ספציפי (זליגסון, בעמ’ 23; W.R. Cornish Intellectual Property: Patents, Copyrights, Trade Marks and Allied Rights (4th Edition) pp. 626)…

“הליך ההכרזה על סימן בעל אופי מבחין כעל שם גנרי, צריך שייעשה בזהירות רבה:

“יש להתייחס בזהירות רבה להתפתחויות לפני שמסיקים את המסקנה שהסימן אינו עוד בעל אופי מבחין. עצם העובדה, שסימן ידוע גרם לחיקויים רבים, טרם הופך אותו לנחלת הכלל … אזכיר רק את הסימנים המפורסמים: ‘פריג’ידר’ ו’נסקפה’ שלא איבדו את סגולתם כסימנים בעלי אופי מבחין על אף החיקויים הרבים שהופיעו מדי פעם בפעם בשוק ועל אף הנוהג בשפה המדוברת לכנות מקררים חשמליים כ’פריג’ידר’ או אבקת קפה כ’נסקפה'” (זליגסון, בעמ’ 23);

“only if the defendant proved that the word had wholly lost its original meaning, it seems, would be entirely free to use it” (Cornish, pp. 627).

“בארה”ב, ידועה התופעה כ- the Aspirin and Cellophane doctrine”” (E. I. DuPunt De Nemours and Company  v. Yoshida International  Inc., 393 F. Supp. 502, at 523). על המבחן שיש לערוך עת נטען כי סימן מוגן הפך למלה הפתוחה למסחר עמד שם בית המשפט:

“a mark is not generic merely because it has some significance to the public as an indication of the nature or class of an article. In order to become generic the principal significance of the word must be its indication of the nature or class of an article, rather than an indication of its origin” (King Seeley Thermos Co. v. Aladdin industries, Inc., 321 F.2d 577, at 580).

“והוסף, בנימה זהירה, כי:

 “doubts should be resolved in favor of the trademark owner, especially if he can demonstrate having taken appropriate action to counteract or resist indiscriminate use of the mark by the public” (E. I. DuPunt De Nemours and Company  v. Yoshida International  Inc., 393 F. Supp. 502, at 523).

“יש לזכור, כי הפיכתו של מוצר מסוים למותג (בין היתר על ידי שימוש בסימן מסחר) מצריכה השקעה מרובה הכרוכה לעתים קרובות בהקצאת משאבים ומאמצים רבים (כגון ממון, זמן, מאמצים נפשיים ועוד. על היקף ההשקעות של בעל תוצר רוחני כשיקול בבחינת ההגנה הניתנת לו ראו דויטש, בעמ’ 224), וכי בסופו של יום, הכרזה על סימן מסחר כעל שם גנרי יתכן לראותה כהפקעת קניינו של הפרט, או כמעין – הפקעה. אכן, ייתכנו מצבים, שבהם האינטרס הציבורי יגבר על זכותו של הפרט לקניין. בעניינים כבנדוננו, מצבים אלה ייתכנו כאשר הותרת המילה ב’חזקתו’ של הפרט עלול ליצור רִיק בלשון או בשפה המדוברת והשגורה: “המטרה (בהגנה על שמות גנריים רק במקרים חריגים – א”ר) היא מניעת זליגתם של ביטויים שגורים בתחום מנחלת הכלל, זליגה אשר תצמצם בהכרח את אוצר המילים הכשירות לשימוש בלתי מוגבל” (עניין טוטו, בעמ’ 889). בכגון דא, בהיקש לא מושלם. יהיה על בעל הסימן “לספוג עלות זאת (של הפקעת הסימן – א”ר) כחלק מהמחיר שהוא משלם על היותו חבר בקהילה” (דברי המשנה לנשיא אור בדנ”א 1333/02 הועדה המקומית לתכנון ולבנייה, רעננה נ’ הורוויץ, פ”ד נח(6) 289, 302 בהקשר של הפקעת מקרקעין; ראו גם דברי השופט – כתארו אז – ריבלין בבג”ץ 4776/03 מלון ריג’נסי ירושלים נ’ שר הפנים (טרם פורסם) בהקשר אחר). עם זאת, כעניין של מדיניות ראויה, ראוי להתיר אותה הפקעה או מעין-הפקעה רק כאשר אותו אינטרס ציבורי הוכח כהכרח: “גם דיני סימני המסחר אינם מאפשרים ברוחב-לב הפקעת זכויות מטעמים הנעוצים באינטרס הציבורי. ההנחה היא שהאינטרס הציבורי ימצא את סיפוקו במצבים אלה, גם מבלי לכפות על בעל הקניין פגיעה בקניינו, וזאת באמצעות כך שמתחרה יפנה לדרכי ביטוי מקוריות משלו” (דויטש, בעמ’ 227). מכאן, ברור הטעם לזהירות ולנטל ההוכחה המוגבר הנדרשים בהליך הכרזה על סימן בעל אופי מבחין כעל שם גנרי…”.

הנתבעים לא עמדו בנטל להוכיח ש”שמפניה” הפך לשם גינרי ליין לבן תוסס. הראיות שהוצגו, ובכלל זאת הסקרים שבוצעו מטעם התובעת על ידי גולדברג- ענבי והגדרות מילוניות שצורפו לחוות הדעת של פרופ’ הלוי נמירובסקי [נספחים ב1 – ב5] מלמדות אמנם כי “שמפניה” משמשת בישראל גם כביטוי כללי ליין לבן תוסס.  במענה לשאלה “ממה שאתה יודע או חושב מה זה שמפניה” מבלי שניתנה בחירה בין תשובות אפשריות, רק 15% מהנשאלים ידעו ששמפניה זה יין תוסס שמקורו בצרפת (נספח 1 לחוות הדעת של גולדברג ענבי).

עם זאת, הכינוי לא איבד מהמשמעות המקורית שלו ומסגולת האבחנה שלו עד כדי כך, שהציבור בכללותו אינו מקשר בינו לבין מוצר ספציפי. גם ניתן להניח שאם הסקר היה נעשה בקרב הצרכנים של יינות יוקרה, פלח השוק הרלבנטי לבחינת אופיו המבחין של הכינוי, אחוז גבוה יותר מהנשאלים היה יודע להגיד ששמפניה הוא יין תוסס שמקורו בצרפת.

זאת ועוד:  הסקר של גולדברג-ענבי מלמד, שרוב הציבור מקשר בין שמפניה לבין אירועים חגיגיים ו/או ליוקרה. כלומר, הציבור מודע למוניטין הגלום ב”שמפניה” גם אם חלקו הגדול אינו יודע לקשור אותו למקור ספציפי.

לעניין זה ניתן להקיש מדבריו של השופט י’ עמית לעניין עוולת גניבת עין בע”א 5066/10 שלמה א. אנג’ל בע”מ נ’ י. את א. ברמן בע”מ

http://elyon1.court.gov.il/files/10/660/050/e03/10050660.e03.htm

(פורסם בנבו, 30.5.2013), בסעיף 17:

“פעמים שהמוניטין ינבע משמו הטוב של היצרן, ופעמים שהוא ינבע ממאמצים שיווקיים שמוקדו דווקא במותג מסוים. בהינתן מצב של הטעיה, הגנה על שני סוגי המוניטין עולה בקנה אחד עם הרציונאל שבבסיס עוולת גניבת עין, שהוא הגנה על זכותו הקניינית של התובע במוניטין אשר רכש. ברוח תמצית ההגדרה הקלאסית של הלורד Macnaghten משנת 1901 למושג “מוניטין”: “The attractive force which brings in custom”, ניתן לומר כי הדגש הוא על “כוח המשיכה” כלפי הצרכן. אם כך הדבר, מה לי אם “כוח המשיכה” הוא שמו של היצרן או שמו של המוצר, ובלבד שהבעלות במוניטין שייכת לתובע…”.

גם בנקודה זו ראוי להזכיר כי התובעת פועלת לשמירת זכויות חבריה בכל העולם. התובעת הציגה (עמ’ 5 לסיכומיה) מבחר של פסקי דין וההחלטות שניתנו לבקשתה ברחבי העולם, ושאוזכרו לעיל בהקשר לטענות הסף.

 זאת ועוד: ככל שנוגע לעילה של הפרת כינוי מקור, הרי שלפי הסדר ליסבון בדבר הגנת כינויי מקור ורישומם הבינלאומי

Lisbon Agreement for the Protection of Appellations of Origin and their International Registration,

http://www.wipo.int/lisbon/en/legal_texts/lisbon_agreement.html

להלן – “הסדר ליסבון” (הקישור הוא לנוסח כפי שתוקן ב-28.9.1979) שעל פיו נחקק חוק כינויי מקור וציונים גיאוגרפיים, תשכ”ה-1965, כינוי מקור אינו  יכול כלל להפוך לשם גנרי (הכל, כמפורט להלן).

האם “השמפניה של” הינו ביטוי מוכר וותיק שמשמעותו “הטוב בתחומו” או האם ל”שמפניה” יש משמעות סימנטית של איכות, יוקרה, חגיגיות, שמחה, הכל במנותק מהמשמעות המקורית של הביטוי?

הנתבעים הציגו מספר דוגמאות בהן הוצג מוצר כ”שמפניה של” מוצרים מסוגו, לצורך שימוש מסחרי, – רובן מחו”ל.  במרבית המקרים היה מדובר במוצרי מזון או שתיה. אחת הדוגמאות היתה בנוגע לאתר סקי – “The Champagne of Powder Skiing” . במקרים אלה נוצר קשר אסוציאטיבי לתכונות של טעם ו/או מירקם, איכות ויוקרה המיוחסות ליין התוסס, ולכן יש קושי ללמוד מהן, כי אכן “השמפניה של” הינה ביטוי עצמאי, לא כל שכן ביטוי עצמאי ומקובל בישראל.

יתרה מכך, בסיסמא של הנתבעים, המוצר לא הוצג כשמפניה של המים המינרליים, אלא כשמפניה של הטבע. בהעדר אזכור של סוג המוצרים שמי עדן משתייכים אליו, הקשר האסוציאטיבי ליין התוסס הוא חזק יותר (חוות דעת פרופ’ הלוי נמירובסקי, המקובלת עליי, סעיפים 7 ו-15).

גם בדוגמאות שהובאו על ידי הנתבעים לשימוש לכאורה ב”שמפניה” כמילה בעלת משמעות סימנטית עצמאית, ניכר הקשר למוצר “שמפניה”. כך, “מרגל השמפניה” הוא כינויו של וולפגנג לוץ, מרגל ישראלי במצרים בשנות השישים, אשר זכה לכינוי עקב “החיים הטובים” שחי בקהיר ובפריז: נ/15 – כתבה על ספר שפורסם על “מרגל השמפניה” מעיתון “דבר” מיום 30.10.72, וראו גם:

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%95%D7%95%D7%9C%D7%A4%D7%92%D7%A0%D7%92_%D7%9C%D7%95%D7%A5

כלומר, לוץ נקרא כך משום שהוא חי חיים שמתקשרים לשתיית שמפניה. “שמפניה” אינה משמשת, איפוא, כמילת תואר אלא כביטוי למשקה עצמו. לשון אחר: נעשה שימוש אמת בסימן המסחר או כינוי המקור.

מכל מקום, אין בדוגמאות הבודדות שהובאו בשפה העברית כדי ללמד כי השימוש ב”שמפניה” כמילה עצמאית המבטאת איכות או יוקרה מוכר ורווח בישראל.

הנתבעים הציגו הגדרות מילוניות של “שמפניה” בשפה העברית ובשפה האנגלית. מבין המילונים לשפה העברית, רק לפי אחד מהם – לקסיקון השמות של אהרון מוריאלי (אהרון מוריאלי לקסיקון השמות, 199 (1994), נספח 5 לתצהיר רוזנטל) – הערך “שמפניה” הינו לכאורה בעל משמעות סימנטית של יוקרה בנפרד מהמשמעות המקורית.  נכתב שם כך:

“1. יין צהבהב, יבש ותוסס העובר שתי תסיסות: האחת בתוך חבית והשנייה בתוך בקבוק, שבו הוא מייצר את דו-תחמוצת הפחמן. התפרסם כבר במאה ה-17.

צבע צהבהב.

דבר מותרות יקר.

על שם שמפני, אזור בצפון מזרח צרפת – שם הוא מיוצר.”

כתבתי “לכאורה”,  מאחר שהתוספת  “על שם שמפני, אזור בצפון מזרח צרפת – שם הוא מיוצר” נכתבהבהמשך לשלוש המשמעויות השונות לכאורה, וכחלק בלתי-נפרד מהן, ולא רק ביחס למשמעות הראשונה.

מכל מקום, פירוש דומה אינו מופיע במילונים של העברית החדשה שנבדקו על ידי פרופ’ הלוי-נמירובסקי והעתקים מהעמודים הרלבנטיים מהם צורפו לחוות דעתה.

בסיום סוגיה זו קבע בית המשפט כי השימוש ב”שמפניה” כשם תכונה אינו שימוש מוכר ורווח בישראל. השימוש המוכר והרווח ב”שמפניה” הוא במשמעותו כשם עצם פרטיקולרי – משקה השמפניה.

האם היה בשימוש בסיסמא משום הטעייה של ציבור הצרכנים?

החברה הצרפתית טענה כי , הסיסמא גורמת לשיוך תכונות השמפניה (איכות, יוקרה, חגיגיות, עידון) למים המינרליים של מי עדן ובכך מטעה לגבי התכונות של המים וגורמת שהמוצר ייחשב בטעות כמוצר שיש לו קשר לחבל שמפיין או ליצרני משקה השמפניה.

בית המשפט קיבל טענה זו וקבע את הדברים הבאים:

כאמור לעיל, השימוש ב”שמפניה” כמילת שבח עצמאית אינו מוכר ורווח בישראל. מכיוון שכך, והואיל והשימוש בסיסמא נעשה ביחס לסוג של משקה, בדומה למשמעות המקורית של “שמפניה”, בהכרח נוצר קשר אסוציאטיבי חזק למשקה השמפניה

לפי חוות הדעת של פרופ’ רבקה הלוי נמירובסקי, [סעיפים 3 ו-15] במקרה של שימוש בשם פרטיקולרי כמטאפורה מועבר אשכול התכונות המיוחס לאותו שם אל מאוזכר אחר. בהתאם לכך, בביטוי “השמפניה של הטבע” מוצגים המים המינרליים של מי עדן כמשקה בעל אשכול התכונות המיוחסות למשקה “שמפניה”.

צפיה בפרסומות למי עדן ששודרו בטלויזיה (תקליטור ובו סרטוני פרסום צורף כנספח ה’ לתצהיר שפירא) מחזקת את הדברים. ברובן נראים אנשים שותים את המים לרוויה ו/או בהנאה ולאחר מכן מופיע כיתוב של הסיסמא, בדרך כלל במלואה. בחלקן הסיסמא אף נאמרת. המסר שעובר הוא, שהמים המינרלים הם כמו שמפניה. יש להם את האיכויות של שמפניה. באחת הפרסומות רואים את בקבוקי המים כמשקה שמוגש בחתונה והחתן והכלה מחזיקה בקבוק של מי עדן והחתן שותה מבקבוק של מי עדן. בפרסומת אחרת רואים בקבוקים של מי עדן מוגז שהפקקים שלהם  מוקפצים ולאחר מכן נכתב “השמפניה של הטבע” (ללא “מי עדן” לפני כן

לסיכום שאלת ההטעיה פסק בית המשפט, כי ביחוס האיכויות של שמפניה למים המינרליים של הנתבעים יש משום הטעיה כלפי הצרכנים בנוגע לטיב המוצר, וגם יותר מרמז שהתכונות הגיאוגראפיות של חבל שמפניה דומות לאלה של מקום הפקתם של המים המינרליים.

האם הכינוי “שמפניה” מוגן מכוח הגנת כינויי מקור?

בית המשפט סקר את הוראות החוק הרלוונטיות לרבות סעיף 22 לחוק הגנת כינויי מקור וציונים גאוגרפיים, תשכ”ה-1965 (להלן – “חוק כינויי מקור”) הקובע כדלקמן:

 “שימוש שלא כדין בכינוי מקור רשום הוא הפרת זכות כינוי מקור, אפילו צויין המקור האמיתי של הסחורה על יד כינוי המקור, ואף אם הכינוי מופיע בצורה מתורגמת או מלווה בביטויים כגון “מין”, “טיפוס”, “סוג”, “חיקוי” או ביטויים דומים”.

 “כינוי מקור” לפי סעיף 1 לחוק האמור הינו “השם הגיאוגרפי של ארץ, אזור או מקום, הכלול בשמו של מוצר ובא ללמד שמקורו שם ושאיכותו או תכונותיו הן, בעיקרן, פרי אותה סביבה גיאוגרפית, טבעה ואנשיה”.

 כינוי מקור רשום הינו כינוי מקור שנרשם בפנקס כינויי מקור המנוהל ברשות הפטנטים במשרד המשפטים תחת פיקוחו של רשם סימני המסחר.

השם  “CHAMPAGNE”, הוא כינוי מקור רשום מס’ 231 בישראל, והנתבעים עשו שימוש בכינוי מקור זה. השאלה אם הנתבעים הפרו זכות כינוי מקור תלויה בשאלה אם השימוש שנעשה הינו שימוש שלא כדין (סעיף 22 לחוק, כפי שצוטט לעיל).

אם התשובה לשאלה האחרונה היא חיובית, עולה השאלה אם חרף ההפרה, החל מינואר 2000,  הנתבעים היו רשאים להמשיך להשתמש בכינוי מקור מכוח סעיף 33א לחוק [שהוסף בשנת 1999 במסגרת חוק לתיקון דיני הקנין הרוחני (התאמה להוראות הסכם הטריפס), תש”ס-1999.

שימוש שלא כדין

חוק כינויי מקור אינו מגדיר מהו שימוש שלא כדין בכינוי מקור. לטענת התובעת, כל שימוש בכינוי מקור רשום ללא הרשאה הינו שימוש שלא כדין.

לטענת הנתבעים, שימוש שלא כדין בכינוי מקור הינו שימוש בכינוי על ידי מי שאינו מורשה לצורך ציון מוצר מאותו סוג שלגביו נרשם כינוי המקור. לטענתם, ההגנה על כינוי מקור לא נועדה למנוע שימוש בכינוי ביחס למוצרים אחרים.

בית המשפט קבע כי חוק כינויי מקור, כפי שצויין לעיל, נועד להבטיח הגנה על כינויי מקור מפני חיקוי או גזילה, כלומר שימוש לצורכי עסק במוניטין שגלום בכינוי מקור של מוצר השייך לעוסק אחר ללא הסכמתו. שימוש כאמור אינו מחייב זהות בין המוצר של העוסק אחד למוצר של העוסק השני, אלא שהתכונות שהמוניטין מייצג – והן פרי  האזור הגאוגרפי שבכינוי המקור –  רלבנטיות גם להאדרת המוצר השני. לפיכךאין מקום להגביל את ההגנה רק למוצרים מאותו סוג. מאידך, אני מוכן להניח בשלב זה ומבלי לטעת מסמרות, כי אין להחיל את ההגנה ביחס לכל מוצר שהוא, וכי יש לבחון כל מקרה לנסיבותיו.

”      בענייננו, מדובר בשני סוגים של משקאות – יין תוסס ומים מינרלים, שמקורם מהטבע, ומושפעים מטיב האדמה ומאיכות הסביבהבנסיבות אלה התכונות של איכות, טעם וצלילות שכינוי המקור “שמפניה” מייצג בשל טיבו של חבל שמפיין בצרפת רלבנטיות גם לקידום המוצר של הנתבעים, ולכן יש כאן שימוש במוניטין שגלום בכינוי מקור, קרי שימוש שלא כדין בכינוי מקור, קרי הפרה של כינוי מקור.

 האם הנתבעים רשאים להמשיך להשתמש בכינוי מקור חרף הפרתו?

סעיף 33א לחוק הגנה על כינויי מקור קובע תנאים להמשך שימוש בסימן מסחר שכולל כינוי מקור (או ציון גיאוגרפי) מוגן.

“על אף האמור בחוק זה, הוגשה בקשה לרישום סימן מסחר כהגדרתו בפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל”ב-1972 (להלן – סימן המסחר), נרשם סימן מסחר בתום לב, או נרכשו זכויות בסימן מסחר בדרך של שימוש בו בתום לב, לא ייפגעו כשירותו לרישום, תוקף הרישום או זכות השימוש בסימן המסחר, בשל כך בלבד שסימן המסחר זהה או דומה לציון גאוגרפי, או לכינוי מקור, ובלבד שהגשת הבקשה לרישום סימן המסחר, הרישום או רכישת הזכויות כאמור נעשו לפני כ”ג בטבת תש”ס (1 בינואר 2000) או לפני היום שבו ניתנה לציון הגאוגרפי או לכינוי המקור, הגנה במדינה חברה שבה נמצא האזור הגאוגרפי המצוין בציון הגאוגרפי, או בארץ המקור לפי הענין”.

 בית המשפט קבע כי מי עדן לא רכשה את הזכויות בתום לב ועל כן סעיף זה לא יוכל לעמוד להגנתה.

“.…מסקנתי, המושתתת על הראיות שהובאו בפניי היא שזכויות הנתבעים בסימני מסחר רשומים ובסיסמה שבמחלוקת נרכשו שלא בתום לב, ולכן הגנת סעיף 33א הנ”ל אינה עומדת להם” .

 בהמשך נקבעו הדברים הבאים:

כאמור לעיל, מכיוון שהשימוש ב”שמפניה” כמילת שבח עצמאית אינו מוכר ורווח בישראל והואיל והשימוש כאן נעשה ביחס לסוג של משקה, בדומה למשמעות המקורית של הביטוי, בהכרח נוצר קשר אסוציאטיבי למשקה השמפניה. לפיכך, גם אם ניתן היה לקבל את הטענה, כי הנתבעים ביקשו לעשות שימוש במשמעות סמנטית שנוספה למותג “שמפניה”, ברי כי בפועל המסר שהועבר לציבור הינו שלמים הטבעיים יש את התכונות והאיכויות של שמפניה וכי המשמעות המקורית של הביטוי היא שיהווה מוקד משיכת תשומת הלב של הציבור. סרטון הפרסומת של מי עדן המוגזים הנ”ל ושלט החוצות הגדול שנכתב במרכזו “השמפניה של הטבע” במנותק מ”מי עדן”, העדר עדות אנשי הפרסום המעורבים ביצירת הקמפיינים בארץ ובאירופה, כל אלה מטים את הכף לכך, שהשימוש במשמעות המקורית של “שמפניה” היה מכוון.

בנסיבות אלה, גם אם אין בשימוש ב”שמפניה” לגרום לצרכן לחשוב בטעות שמדובר באותו מוצר או מותג,  הרי יש בכך ניצול של המוניטין.

סיכומו של דברהשימוש ב”שמפניה” בסיסמא “מי עדן – השמפניה של הטבע” מהווה הפרת כינוי מקור.

 האם הכינוי “שמפניה” מוגן מכוח הגנת סימן מסחר?

בעניין סוגיית הפרת סימן המסחר קבע בית המשפט כי השימוש של מי עדן אינו מהווה הפרה של סימני המסחר הרשומים, כי הססיסמא “מי עדן השמפניה של הטבע” אינה דומה עד כדי הטעייה לסימנים הרשומים של החברה הצרפתית.

 נקבע כי די בבחינת המבחן הראשון והמרכזי כדי לקבוע לא נעשה שימוש בסימן מסחר דומה, ומכאן שלא נעשתה הפרה. במרבית הפירסומים וכן על מוצרי הנתבעים הביטוי “השמפניה של הטבע” בא בהמשך ל”מי עדן”. על מוצרי החברה מופיע, בדרך כלל, הביטוי באותיות קטנות יחסית, כאשר האלמנטים שבולטים ומודגשים הם הביטוי “מי עדן” ולוגו הקשת הצבעונית. הכיתוב והרקע הם בצבעים כחול, תכלת ולבן.

כמו כן נקבע כי החברה הצרפתית לא הוכיחה כי סימניה הפכו לסימני מסחר מוכרים היטב בישראל: ” גם אם הייתי סבור כי נעשה שימוש בסימן מסחר דומה, עדיין מסקנתי היתה שלא נעשתה הפרה. התובעת לא הוכיחה כי סימני המסחר הנ”ל של יצרני השמפניה, בניגוד לכינוי המקור “שמפניה”, הם סימני מסחר מוכרים היטב בישראל. כאמור לעיל, מדובר בסימני מסחר שונים וסך המכירות של  יינות שמפניה בישראל מסתכם ב– 50,000 בקבוקים בשנה. היקף מכירות זה מהווה כ- 0.02% בלבד מסך מכירות השמפניה השנתיות בעולם. ברשימת שוקי הייצוא של שמפניה, ישראל נמצאת בין המקום ה-60 ל-70  (מרטין, עמ’ 19-22 לפרט’ 9.10.13). כמו כן, בסקרים שנערכו מטעם התובעת לא הוצגו לנשאלים סימני המסחר השונים.

האם הכינוי “שמפניה” מוגן מכוח הגנת גניבת עין?

לעניין עילת גניבת העין קבע בית המשפט את הדברים הבאים:

השימוש שעשו הנתבעים בסיסמה הכוללת את המונח Champagne בעברית איפשר להם למשוך את שימת-לבו של ציבור הצרכנים המוצף בסיסמאות פרסומת ובמודעות.  השימוש במילה שמפנייה לא רק שמייחד את המשתמש מהמתחרים האחרים על שימת-לבו של הצרכן, אלא עלול גם ליצור רושם של מעין אישור endorsement של הבעלים של המותג הידוע. כל אלה פוגעים במוניטין של בעל הסימן/הכינוי/המותג, עליו נועדה העוולה של גניבת עין להגן.

 דילול מוניטין

החבהר הצרפתית טענה כי גם אם אין הטעיה לגבי מהות המוצר ומקורו, עדיין יש בסיסמא של הנתבעים כדי לפגוע ביצרני השמפניה, בכך שהיא מביאה לשחיקה וטשטוש של התדמית הייחודית והאיכותית של הכינוי או סימן המסחר “שמפניה”. בסיכומי התשובה הבהירה התובעת, כי הערך של הכינוי “שמפניה” נפגע במיוחד כתוצאה מהקישור בין משקה השמפניה למשקה זול. פגיעה נטענת זו מכונה דילול מוניטין.

 הפסיקה מכירה בעילה של דילול מוניטין כעילת תביעה בגין שימוש ללא הרשאה בסימן מסחר של עסק מפורסם, בעל הכרה בין-לאומית ומוניטין בעלי עוצמה החורגת מעבר למוצר ספציפי. אך גם נפסק כי המקרים בהם ראוי לקבוע שהתקיים דילול מוניטין גם אם לא הוכחה הטעיה כלשהי, הם מקרים יוצאי דופן (ע”א 563/11 ADIDAS SALOMON A.G נ’ ג’לאל יאסין (פורסם בנבו, 27.8.2012), סעיף 19 לפסק הדין של השו’ א’ חיות).

הנתבעים השתמשו ב”שמפניה” במסגרת סיסמא לצורך שיווק המוצר שלהם והפיכתה של הסיסמה למותג מוכר. הסיסמא נועדה להעביר מסר חיובי לגבי מוצר ובכך למשוך את תשומת לב הצרכנים אליו ולגרום להם לרכוש אותו. אין ספק, ששימוש על-ידי פעילים בשוק ובתחרות על תשומת לבו של הצרכן בסימן הידוע בהיקף נרחב עלול לגרום לדילולו.  בהינתן היוקרה והפירסום של הסימן הנדון, נראה לי, בהמשך לדיון דלעיל, כי ענייננו במקרה חריג המצדיק הכרה בדילול המוניטין כעילה העומדת לתובעת.

בסופו של דבר נעתר בית המשפט לצו המניעה הקבוע וחייב את הנתבעים כולל מנכ”לי החברות, בסך של 400,000 ₪ וכן בהוצאות שכ”ט עו”ד בסך 200,000 ₪.

להלן נקודות חשובות לציון העולות מפסק הדין, מלבד הסוגיה החדשנית של כינויי מקור:

א. דילול מוניטין

בית המשפט קבע כי במקרה זה התקיימו התנאים החריגים לקיומו של דילול מוניטין. מדובר בעילה שבתי המשפט ממעטים לקבלה בתביעות קניין רוחני.

ב. פיצוי כספי לפי אומדן

חרף קיומה של תקרה בחוק עוולות מסחריות לפיצוי ללא הוכחת נזק עד לסך של 100,000 ₪ בגין כל הפרה, קבע בית המשפט פיצוי בהתבסס על אומדנה בסכום גבוה באופן משמעותי מהסכום המכסימלי הנקוב בחוק וזאת אף שלא הוכח נזק. בכך יש כדי לתמוך במקרים של הפרה ארוכת שנים או הפרה משמעותית בה קשה להוכיח נזק ועל כן בית המשפט נחלץ לטובת התובעת ופוסק פיצוי גבוה על בסיס אומדן.

ג. אחריות אישית של מנכ”ל הנתבעים

בית המשפט חייב באופן אישי את מנכ”לי הנתבעים אף שלא הוכחה באופן חד משמעי מעורבות ישירה שלהם בבחירת הסיסמא כקמפיין הפרסומי של מי עדן. בכך יש כדי להגדיל את החשיפה של מנהלי חברות לקמפיינים פרסומיים של החברות בהן הם עובדים.

 

dreamstime_xs_11928184

חוזר רשם סימני המסחר – רישום סימן מסחר תלת ממדי

שלום רב,

להלן חוזר רשם סימני המסחר שהתקבל לאחרונה בעניין רישום סימן מסחר תלת ממדי. חוזר זה חשוב ביותר עבור חברות המייצרות מוצרי צריכה שונים ומעוניינות להגן על הצורה הייחודית של המוצר במסגרת רישום סימן מסחר תלת ממדי, בכפוף לכך שהתקיימו כל הדרישות כאמור להלן:

  1. הוראות חוזר זה מתייחסות למדיניות הרשות לעניין כשרות הרישום של דמויות תלת ממדיות כסימני מסחר לאור ע”א 11487/03 August Storck KG נ’ אלפא אינטואיט מוצרי מזון בע”מ (פורסם בנבו, 23.3.2008) והחלטות בתי המשפט והחלטות הרשם השונות שניתנו לאחר פסק דין זה.
  2. הוראות חוזר זה אינן מתייחסות לדמויות תלת ממדיות שאינן הטובין או אריזותיהם.
  3. ככלל, הדרך הראויה לקבל הגנה על עיצובים תלת ממדיים של טובין או אריזותיהם היא באמצעות הגשת בקשה לרישום מדגם.
  4. דמות תלת ממדית של טובין או אריזותיהם אינה כשירה להירשם כסימן מסחר על בסיס היותה בעלת אופי מבחין אינהרנטי.
  5. ניתן יהיה לשקול רישום דמויות תלת ממדיות כסימני מסחר במקרים בהם יוכח באמצעות חומר ראיות, כי התקיימו 3 תנאים מצטברים כדלהלן:
    • הדמות המבוקשת לרישום ממלאת בפועל תפקיד של סימן מסחר;
    • הדמות המבוקשת לרישום אינה בעלת תפקיד אסתטי או פונקציונאלי ממשי;
    • כתוצאה משימוש, רכשה הדמות אופי מבחין.
  6. סימן מסחר תלת ממדי, ככל סימן מסחר אחר, נבחן בכללותו ורישומו אינו מקנה זכות לשימוש ייחודי בכל רכיב בסימן בנפרד. לפיכך, במידה והדמות התלת ממדית כוללת רכיבים נוספים המאפשרים לזהות את מקור הטובין, כגון סימן הבית של המבקש, תישקל האפשרות לפטור את המבקש מהצורך בהוכחה כי שלושת התנאים המצטברים בסעיף 5 דלעיל מתקיימים.
  7. במידה שיוחלט כי הסימן ראוי לרישום, יותנה רישומו בהוספת הודעה, המבהירה כי הסימן הנו תלת ממדי.

תחולה:

חוזר זה ייכנס לתוקפו ממועד פרסומו, ביום 16 מרץ 2015.

הוראות העבודה של מחלקת סימני מסחר יעודכנו בהתאם במהדורה הבאה.

חוזרים והודעות מבוטלים:

חוזר זה מבטל את חוזר מס’  מ.נ. 61 מיום 29.4.2008.

 

גראפיטי תמונה

ארה”ב : תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים נגד Roberto Cavalli – האם ציורי גראפיטי מוגנים בזכויות יוצרים?

רוברטו קוואלי, מעצב אופנה בינלאומי הידוע בזכות דגמיו הצבעוניים משווק מותג אופנה תחת השם המסחרי Just Cavalli. בשנת 2014 השיק רוברטו קוואלי ליין מוצרי אופנה ואקססוריז מקושטים בהדפסי גראפיטי צבעוניים (קולקציית הגראפיטי).

שלושה אמנים צעירים, רווק, רייס וסטיל, פנו לרוברטו קוואלי וטענו כי קולקציית הגראפיטי נעשתה תוך העתקתה מציורי הקיר שלהם וכי זה נעשה ללא הסכמתם תוך הפרת זכויות יוצרים. בהתאם דרשו שלושת האמנים להסיר את קולקציית הגראפיטי ממדפי החנויות.

משגילו כי דרישתם לא נענית הגישו שלושת האמנים תביעה לבית המשפט המחוזי בקליפורניה ארה”ב נגד רוברטו קוואלי ושורה ארוכה של מפיצים וריטיילרים, כגון חנויות אופנה, אמאזון, נורדסטורם ועוד.

שלושת האמנים טענו כי קולקציית הגראפיטי של רוברטו קוואלי הועתקה מציורי הקיר שאוירו על ידם בסאן פרנסיסקו. עוד טענו, כי יצירותיהם הוצגו במוזיאונים תערוכות אומנות שונות וכי מעולם לא נתנו הרשאה לרוברטו קוואלי להעתיק את יצירותיהם ולהדפיסם על גבי קולקציית האופנה שלו.

בכתב התביעה נטען כי רוברטו קוואלי אף הגדיל לעשות כאשר הוסיף את חתימתו “Just Cavalli ” על גבי ההדפסים, ובכך פגע בזכותם לקרדיט ואף פגע בשלמות היצירה. לטענתם הוספת חתימתו של קוואלי נעשתה באופן הגורם לצרכן לחשוב כאילו איורים אלו נעשו על ידו או בהזמנתו.

עוד נודע לאחרונה, כי בקשה שהוגשה על ידי רוברטו קוואלי לדחות את התביעה נגדו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בקליפורניה כך שההליך המשפטי יימשך כסדרו.

תביעה זו מעלה שאלה מעניינת האם ציורי הגראפיטי המופיעים כיום על גבי קירות ברחובות רבים ברחבי העולם מוגנים בזכויות יוצרים?

אכן סוגיה חדשנית אשר לאחרונה תופסת תאוצה בעקבות מקרים רבים של שימוש בהדפסי גראפיטי על ידי חברות אופנה בינלאומיות מבלי לקבל את הסכמתם של האומנים. יש הטוענים כי הסיבה לכך הינה הסברה של חברות מסחריות רבות, כי מאיירים אלו (בדרך כלל אנונימיים) לא יטרחו או יחששו להגיש תביעה בגין זכויות יוצרים או שהם כלל אינם מודעים לכך.

לדעתנו, איורי גראפיטי מוגנים בזכויות יוצרים ממש כמו כל יצירה אחרת המוגנת על פי דין (היצירות מקוריות ועומדות בתנאי הקיבוע) ועצם העלאתם על גבי קיר ציבורי אינה מפקיעה את זכותם של האומנים לתבוע בעלות בזכויות היוצרים ביצירות אלו, בטח בנסיבות שבהן לא נעשה שימוש הוגן ביצירה אלא שימוש מסחרי, שנועד למטרות רווח ולא למטרות ציבוריות.

יחד עם זאת, האם אכן האומנים הינם בעלי זכויות היוצרים באיורים אלו? למעשה שאלה רלוונטית היא האם ריסוס איורים על קירות ציבוריים בניגוד לדין ותוך עבירה על החוק מפקיע את זכותם של האומנים לטעון לבעלות בזכויות היוצרים? ואולי בעל הבניין שעל קירותיו אוירו ציורי גראפיטי הוא הבעלים בזכויות היוצרים? מה גובר דיני הרכוש או דיני זכויות היוצרים?

נראה כי מאיירי גראפיטי שיינסו לטעון לבעלות על זכויות היוצרים בציורי הקיר שלהם עלולים למצוא עצמם בפני כתב אישום על זיהום הסביבה או נזק לרכוש ולמעשה יצא שכרם בהפסדם. דומה כי, בנסיבות שבהן בעל הבניין מאפשר למאיירים להעלות את יצירותיהם על גבי הקירות, דווקא אז יהיה קל יותר למאיירים לטעון לבעלות בזכויות היוצרים, אולם גם אז, לבעל הבניין עשויות להיות טענות טובות ביחס לבעלות באיורים אלו.

כך או כך, נושא זה טרם הוכרע וסביר להניח שיתקבלו הכרעות חשובות בנושא חדשני זה.

copyright-30343_1280 (1)

האם מתכונים מוגנים בזכויות יוצרים?

מנהלים מסעדה, שפים או סתם חובבנים קולינריים, יש לכם מתכון למנה מנצחת? האם תוכלו להגן על המתכון מפני העתקה? כדי לענות על כך נבחן תחילה האם מתכון מוגן בזכויות יוצרים?

מתכון הוא רשימה של מצרכים והוראות לשילובם יחד לצורך השגת תוצאה קולינרית מסוימת. בהתאם לחוק זכות יוצרים מתכון אינו מוגן בזכות יוצרים מאחר ומדובר בשיטה עובדתית להכנת מזון. שיטה כשלעצמה אינה מוגנת בזכות יוצרים על פי החוק. בפסק הדין בעניין על השולחן, קבעה השופטת אביגיל כהן, כי “מתכון” אינו נכנס לגדר יצירה מוגנת ואינו מהווה תוכן מקורי (תא’ 41022/04 (שלום, תל-אביב) “על השולחן” מרכז גסטרונומי בע”מ נ’ אורט ישראל.

יחד עם זאת, המתכון עשוי להיחשב כטקסט המוגן כ”יצירה ספרותית” ועל כן העתקת המתכונים במלואם, לרבות ניסוח המשפטים הייחודי, הביטויים והמלל שבו, עשויה לעלות כדי הפרת זכויות יוצרים. במילים אחרות, יש להבחין בין שימוש במתכון כהוראות יבשות להכנת מנה מסוימת לבין העתקת הטקסט עצמו ולבחון כל מקרה לנסיבותיו.

בפסק דין שניתן לאחרונה בבית משפט מחוזי באוהיו ארה”ב נקבע, כי מתכונים אינם מוגנים בזכויות יוצרים מאחר ומדובר בעובדות. במקרה זה הקימו שתי נשים (קרול ומור) מסעדה לחטיפים ופיצות, כאשר לאחר מכן רכשה קרול את חלקה של מור במסעדה. מור, שמכרה את חלקה כאמור, הקימה מסעדה חדשה עם אדם אחר. קרול הגישה נגד מור ושותפה תביעה בטענה שהם מעתיקים את המתכונים של המסעדה שלה ובכל מפרים זכויות יוצרים במתכונים המקוריים שלה .

בית המשפט דחה את התביעה וקבע כי במתכון אין כל ביטוי של הרעיון המוגן בזכויות יוצרים וכי לכל היותר מדובר בהוראות פונקציונאליות להשגת תוצאה מסוימת ועל כן אינם מוגנים בזכויות יוצרים.

 Tomaydo-Tomahhdo, LLC, et al. v. George Vozary,  1:14 CV 469

אז מה עושים כדי להגן על מתכונים מיוחדים מפני חשיפתם בפני מתחרים שלכם? 

הפתרון  המומלץ הנו להגן עליהם באמצעות סודות מסחריים. חוק עוולות מסחריות מאפשר להגן על מתכונים כסודות מסחריים. מתכון עשוי להיחשב כסוד מסחרי ממש כפי שהמתכון של קוקה קולה נחשב לאחד הסודות המוגנים ביותר בעולם.

יחד עם זאת, על מנת שמתכון ייחשב לסוד מסחרי עליו לעמוד בתנאים הקובעים בחוק לקיומו של סוד מסחרי, קרי שיהיה מדובר במתכון שלא פורסם ברבים, שאינו ניתן לגילוי בנקל על ידי אחרים, ושבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמירה על סודיותו.

על כן, במידה וברצונכם לעמוד בתנאים הקבועים בחוק עליכם לוודא, כי המתכון נשמר בסודיות בכספת או בקובץ מחשב המוגן בשם משתמש וסיסמא בלבד אשר הגישה אליו מפוקחת ולפעול בהתאם להנחיות התוכנית להגנה על סודות מסחריים.

בנוסף, רצוי להחתים את העובדים במסעדה על סעיפי סודיות המחייבים אותם לשמור את סודיות המתכונים ולא לחשוף אותם בפני מעסיקים חדשים.

חשוב לציין, במידה והמתכונים שלכם לא יעמדו בתנאים שנסקרו לעיל סביר להניח שלא תוכלו להוכיח כי מדובר ב”סוד מסחרי” ולא תוכלו למנוע ממי שהעתיק את המתכון שלכם לעשות בו שימוש עסקי.

שילוב של נקיטת אמצעים להגנה על המתכונים כסודות מסחריים, יחד עם סעיפי סודיות בחוזי העסקה יסייעו לכם להגן בצורה אופטימלית על המתכונים שלכם.

אין באמור כדי להוות משום חוו”ד משפטית כלשהי ומומלץ להיוועץ בעורך דין הבקיא בתחום.

 

copyright-30343_1280 (1)

קיבלת מכתב התראה על הפרת זכויות יוצרים במאמר? דרוש לדעת מי המחבר !

הנושא: זכויות יוצרים במאמר

לאחרונה ייצגתי נתבע בתביעה שבו הוגשה נגדו תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים במאמר שהוצג באתר האינטרנט שלו.

המדובר בטכנאי טלויזיה אשר באתר האינטרט שלו הועלה על ידי מקדם אתרים מאמר בנושא טכנאות ללא הסכמתו.

חברה מסחרית העוסקת בקידום אורגני וכתיבת מאמרים, לכאורה, הגישה תביעה נגד טכנאי הטלויזיה בגין העתקת המאמר מתוך מאמר כלשהו באתר האינטרנט שלה והפרת זכויות יוצרים במאמר.

במהלך הייצוג טענתי, כי לא הוכחה כל העתקה וכי למעשה היה מדובר במאמר שונה לחלוטין, כאשר הדמיון היחידי בחלק מזערי בלבד של המשפטים נבע מכך שהמדובר במאמרים העוסקים באותו נושא ומשלבים מונחים מקצועיים הפתוחים לשימוש הציבור העוסק בתחום ולא יכולים להיות קניינו של אדם כלשהו.

עוד טענתי, אף אם ישנן זכויות יוצרים במאמר נשוא התביעה, הרי שהתובעת לא הוכיחה מיהו הבעלים בזכויות היוצרים במאמר שכן לא טענה וממילא שלא הוכיחה, מי חיבר את המאמר בפועל, אלא הסתפקה בטענה כללית, כי המאמר חובר על ידי עובד החברה שכבר אינו עובד בחברה ועל כן החברה הינה בעלת הזכויות במאמר מכוח חוק זכות יוצרים, המקנה זכויות ביצירה שחוברה על ידי עובד למעסיקו.

משרדנו טען, כי חברה בע”מ לא יכולה להית בעלת זכויות במאמר מבלי להוכיח, כי אדם כשלהו, בשר ודם, חיבר את המאמר וערך אותו. מאחר והתובעת לא הצליחה להוכיח מי חיבר בפועל את המאמר, בית המשפט קיבל את טענתנו שהתובעת לא הצליחה להוכיח זכויות יוצרים במאמר ודחתה את הטענה, כי חברה יכולה להיות בעלת זכויות יוצרים במאמר מבלי להוכיח בפועל מי חיבר את המאמר.

מסקנה:

לכל מי שהוגשה נגדו תביעה בגין העתקת מאמרים באינטרנט על ידי חברה כלשהי, בדרך כלל מאותן החברות המגישות תביעות סדרתיות, הדבר הראשון שיש לבחון אותו הוא מי חיבר את המאמר בפועל ולדרוש לכך הוכחות מוצקות ואין לקבל AS IS  את טענת החברה התובעת, שהמאמר בבעלותה.

למאמר נוסף  – זכויות יוצרים במאמר באינטרנט בדקו מי בעל הזכויות.

אין באמור כדי להוות משום חוו”ד משפטית כלשהי ומומלץ לפנות לעו”ד הבקיא בתחום הקניין הרוחני.

צור קשר עם יוסי סיוון , עו”ד קניין רוחני

Cyber crime, online piracy and internet web hacking concept: macro view of metal handcuffs on laptop notebook keyboard with selective focus effect

מנכ”ל ! איך תדע להגן על הסודות המסחריים של החברה שלך ?

גזל סודות מסחריים על ידי עובדים – תופעה חמורה

תארו לכם את הסיטואציה הבאה: אתם מנהלים חברת הייטק מצליחה והחלטתם לקדם עובד מצטיין לתפקיד של מנהל פיתוח. אחד העובדים שלכם לא בדיוק מרוצה מכך שחברו קודם במקומו והוא מחליט להתחיל לחפש עבודה במקום אחר. הוא שולח קורות חיים ממחשבי החברה ואף ניגש לראיונות עבודה, כאשר באחד הראיונות מול מתחרה ישירה שלכם הוא נשאל לגבי תחום עיסוקו בחברה ולאיזה מידע הוא נחשף.

העובד מציג עצמו כמי שנחשף למידע רב ויקר ערך ומספר למעסיקו הפוטנציאלי הרבה מעבר למה שמותר לו במטרה להרשימו. בעקבות הראיון העובד מתקבל לעבודתו החדשה בחברה המתחרה ומגיש לכם מכתב התפטרות. בנקודה הזו העובד עדיין עובד בחברה.

במהלך ימיו האחרונים בחברה ניגש העובד למחשבי החברה ומוציא כמות נכבדה של מידע סודי ממחשבי החברה במטרה להעבירו לחברה המתחרה (ייתכן שקיבל הבטחה ממעסיקו החדש שאילו יצליח להשיג מידע כזה או אחר יקודם באופן משמעותי או שהוא עושה כן מטעמי נקמנות או מכל סיבה אחרת). העובד שומר על גבי דיסק און קיי כמות נכבדה מאוד של מסמכים ונתונים פיננסיים ומקצועיים על פעילותה של החברה, נתונים המהווים סודות מסחריים מוגנים של החברה, רשימות לקוחות, נתונים אודות הרגלי הלקוחות ועסקאות רכישה ועוד. חלק נכבד מהמידע שאסף העובד הוא שולח באמצעות המייל לתיבת הדואר הפרטית שלו.

אתם מגלים זאת לתדהמתכם רק לאחר שהעובד כבר סיים את תקופת העסקתו בחברה ועבר לעבוד אצל המתחרה וזאת בדרך מקרה במסגרת בדיקה שגרתית של שרתי החברה. נדהמים לנוכח עזות המצח, החוצפה והחומרה הרבה שבמעשי העובד אתם נתקלים בבעיה קשה – מה עושים? שהרי הנזק כבר נגרם והמידע מן הסתם כבר הועבר לחברה המתחרה. מאחר ואתם עומדים בראש החברה, הרי שנזקים כאלו עשויים להיות מיוחסים אליכם כמנהלי החברה ועלולה להיות לכך השפעה מהותית גם על הקריירה שלכם כמנהלים.

אז ראשית, זוהי סיטואציה מוכרת ואנו נתקלים בה רבות. לצערנו, תופעת העובדים הממורמרים שמוכנים לעשות הכל בכדי למצוא תפקיד מתגמל יותר בחברה מתחרה, ידועה מזה זמן רב ומנהלים רבים מתמודדים עמה מידי יום.

במקרה וגיליתם מקרה כזה בחברתכם אנו ממליצים לפנות באופן מיידי לעורך דין בעל ניסיון הבקיא בתחום הסודות המסחריים. ככל שהפניה תיעשה מהר יותר כך ניתן יהיה לטפל במשבר תוך הקטנת הנזקים הצפויים. יובהר, כי המדובר בתחום ספציפי הדורש מומחיות וידע רב בתחום הקניין הרוחני וניסיון רב בהתמודדות עם מצבים כגון אלו הן במישור המשפטי הכרוך בקניין הרוחני של החברה והן במישור הנוגע לדיני עבודה.

בכדי למנוע מלכתחילה מצבים כאלו אנו ממליצים לגבש תוכנית מסודרת להגנה על סודותיה המסחריים של החברה: (TRADE SECRETS PROTECTION PROGRAM) (TSPP). מדובר בתוכנית ייחודית שאומצה על ידי ארגונים רבים ברחבי העולם. כפי שיפורט להלן, תוכנית ייחודית זו תסייע לכם להתמודד עם מצבים כאלו הן ברמת המניעה והן ברמת הטיפול במשבר לאחר היווצרותו בערכאות המשפטיות.

מהו סוד מסחרי?

על מנת להבין את הצורך בגיבוש תוכנית מוסדרת להגנה על סודות מסחריים יש צורך בהבנת המונח “סוד מסחרי”, שכן כפי שנראה להלן, תוכנית זו מבוססת בעיקרה על עמידה בתנאים הבסיסיים הגלומים בהגדרות ההופכות מידע כלשהו לסוד מסחרי. חוק עוולות מסחריות, תשנ”ט 1999 קובע מהו “סוד מסחרי” ומהן האיסורים החלים על שימוש ב”סוד מסחרי” שלא בהסכמת בעליו. בהתאם לחוק עוולות מסחריות, ההגדרה של “סוד מסחרי” הינה כדלקמן:

“סוד מסחרי”, “סוד” – מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו ;

כלומר, על מנת שמידע כלשהו ייחשב “סוד מסחרי” על פי דין עליו לעמוד בכל התנאים המפורטים להלן:

א. “מידע עסקי” – תנאי זה לכאורה הוא הפשוט ביותר, שכן למעשה כל מידע יכול להיחשב כעסקי, בין אם מדובר במידע ששייך לעסק כלשהו בין אם המדובר במידע שנוגע לעסקים אחרים.

ב. “מכל סוג שהוא” – כאן הכוונה שלא רק מידע פיננסי, מסחרי יכול להיחשב כמידע עסקי, אלא גם נוסחאות, תרשימים, רשימת לקוחות, שרטוטים, תהליכי עבודה וכו’.

ג. “שאינו נחלת הרבים” – כלומר, מידע שאינו נחלת הכלל, מידע שאינו מפורסם או ידוע לציבור או לעוסקים בתחום.

ד. “ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים” – מידע שלא ניתן לגלותו בקלות כגון חיפוש באינטרנט או במקורות מידע ציבוריים.

ה. “אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו” – כאן הדרישה היא שסודיות המידע מקנה לבעל המידע איזשהו יתרון עסקי על פני המתחרים שלו, כלומר מידע חיוני ברמה העסקית תחרותי.

ו. “ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו” – כאן הדרישה היא שבעל העסק ינקוט באמצעים סבירים לשמור על סודיותו כגון: שמירה במערבת ממוחשבת עם כניסה מוגבלת לבעלי הרשאה תחת שם משתמש וסיסמא, שמירה בכספת, נקיטת אמצעי הגנה שונים על המידע, חשיפת המידע בפני עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם ואי-חשיפתו לעובדים אחרים או שמירת החומר במקום מוגן.

מה נחשב ל”סוד מסחרי”?

בתי המשפט בישראל קבעו כי “רשימת לקוחות” עשויה להיחשב “סוד מסחרי” בנסיבות בהן יוכח שדרוש מאמץ מיוחד להשיגה, ובאותם מקרים שיוכח שיש ערך מוסף כלשהו בקבלת הרשימה ‘מן המוכן’. כמו כן, נוסחאות מתמטיות, קוד תוכנה, שיטות עבודה ייחודיות, ומידע טכנולוגי, תוצאות ניסויים (חיוביות ושליליות) נוסחאות הנדסיות, תוכניות, תרכובות, תרשימים, אמצאות , מידע המעניק לבעליו יתרון תחרותי, עשויים להיחשב כסוד מסחרי מוגן.

עיקרי תוכנית ה – TRADE SECRETS PROTECTION PROGRAM  (TSPP) –  תוכנית להגנת סודות מסחריים

אנו ממליצים לנקוט בכל הפעולות הבאות במטרה לעמוד בנטל הראייתי המוטל על החברה להוכיח כי המידע שנגזל ממנה הינו אכן “סוד מסחרי”. המלצות אלו הינם חלק מעיקרי תוכנית ה- TSPP המקובלת כיום בארגונים מסחריים רבים ברחבי העולם. נציג בפניכם חלק מעיקרי התוכנית:

1.  הקניית מידע וחתימה על הסכמי סודיות

מומלץ ליידע את העובדים באופן מפורש וברור, כי המידע אשר בו הם עושים שימוש במסגרת עבודתם בחברה הינו מידע סודי. ניתן לעשות כן באמצעות הרצאות פרונטאליות בתוך החברה, הודעות בכתב והבהרות המופיעות במקומות שונים במשרדי החברה ואף במחשבי החברה. כמו כן, מומלץ להחתים את העובדים על הסכם סודיות מפורט המגדיר באופן רחב איזה מידע נחשב לסוד מסחרי מוגן מבחינתה של החברה.

2.  הגבלת גישה למידע סודי במחשבי החברה לדרג ניהולי בלבד

מומלץ להגביל את הגישה של עובדי החברה למידע סודי הנמצא בשרתי החברה לדרג ניהולי בלבד, כך שלעובדים שאינם שייכים לדרג הניהולי תהיה גישה למידע זה. ניתן לעשות כן באמצעות הטמעת אמצעי נגישות בשרתי החברה למשתמשים ספציפיים בלבד או באמצעות שם משתמש וסיסמא.

3.  הצפנת מידע סודי

אנו ממליצים להצפין מידע הנמצא בתיקיות או בשרתי החברה באופן שלא ניתן יהיה לעיין בו אלא בהורדת תוכנה מסוימת, שאינה בהישג יד של עובדי החברה. הצפנה כזו הינה רובד נוסף במעטפת ההגנה שניתן ליישם לשמירת סודיותו של המידע.

4. שמירת המסמכים הסודיים בכספת

 אנו ממליצים שלא לתייק מסמכים שיש בהם מידע סודי בקלסרים המונחים במשרדי החברה ולא לאפשר לעובדי החברה נגישות למסמכים אלו. הדרך המועדפת, על אף הקושי המנהלתי הכרוך בכך, הינה שמירת הקלסרים בכספת סגורה. במקרים רבים בהם נתקלנו במשרדנו ניטלו מסמכים מסווגים, שפשוט היו מונחים על שולחני החברה או בספריית החברה ללא כל השגחה, דבר שהקל על נטילתם וגרם נזקים רבים לחברה.

5. מידור מידע וסיווג למחלקות  

חשוב מאוד למדר את האופן שבו נחשפים העובדים למידע באמצעות התוויית מערכת נגישות למידע שתהיה מותאמת למחלקה שבה עובד העובד, לפי רמת הסיווג הנחוצה. אנו מציעים שלא לאפשר מצב שבו לעובדים תהיה נגישות למסמכים כאלו ואחרים ללא קשר לרלוונטיות של מסמכים אלו לתחום עיסוקם הישיר. כך למשל, עובד העוסק בפיתוח תוכנה לא יוכל להיחשף למסמכים הכרוכים בעבודה מול לקוחות החברה או בביצועים הפיננסיים של החברה.

6. ביטול האפשרות של הורדת קבצים או שמירתם על גבי התקנים חיצוניים

מומלץ להגביל את האפשרות של עובדי החברה להוריד קבצים משרתי החברה למחשבים שבשימושם ללא היתרים ממנהלי המערכת הממוחשבת וכן לחסום את אפשרות שמירת קבצים כלשהם על גבי דיסק און קיי או התקן חיצוני כלשהו. כמו כן, מומלץ ליישם במערכת הממוחשבת של החברה חסימה של האפשרות לשליחת קבצים באמצעות הדוא”ל המשמש את העובדים, אלא דרך תיבת דוא”ל אחת בלבד שתנוהל על ידי מנהלי החברה ותהיה תחת פיקוחה. חסימה שכזו תמנע שליחת קבצים מסווגים באמצעות הדוא”ל לגורמים זרים.

7. אימוץ מדיניות פיקוח וניטור על תכתובות דוא”ל מקצועי של עובדים 

דוא”ל הנו אחד מאמצעי התקשורת הנגישים ביותר המאפשרים זליגת מידע באופן המהיר ביותר. כמות הקבצים שניתן כיום לשלוח בדוא”ל אחד בלבד מגדילה באופן משמעותי את סיכון חשיפתו של המידע הסודי המצוי במחשבי החברה. הנזקים שעלולים להתרחש כתוצאה מהוצאת מידע מסווג בדרך זו הנם אדירים.

אנו ממליצים להקפיד לעקוב, לפקח ולנטר את פעילות העובדים במטרה לאתר סיטואציה של הוצאת מידע מסווג ממחשבי החברה באמצעות הדוא”ל וכן במטרה להרתיע עובדים מלעשות כן. בהתאם להלכה המשפטית (ע”ע 90/08 טלי איסקוב ואח’ נ’ מדינת ישראל- הממונה על חוק עבודת נשים ואח’) מעביד רשאי לבצע פעולות ניטור ופיקוח על תיבת הדוא”ל המקצועית של עובדיו לרבות חדירה לתיבת דוא”ל זו ובלבד שהמעביד יידע את העובד על כך מראש במפורש. מומלץ להחתים את העובדים על נספח נפרד להסכם ההעסקה המודיע להם אודות פעולות הניטור והפיקוח על תיבות הדוא”ל המקצועיות. מומלץ שהעובד גם יסכים לכך במפורש, שכן פעמים רבות עושה העובד גם שימוש פרטי בתיבת הדוא”ל המקצועי שלו. חתימה על כתב הסמכה מפורש עשויה להקל על המעביד להגן על פעולותיו בבית הדין לעבודה וכן ולמנוע להדוף טענות של פגיעה בפרטיות על ידי העובד. חשוב לציין בעניין זה כי התנאים שנקבעו בפסק הדין איסקוב לעיל הנם מורכבים ביותר והנטל המוטל על המעסיקים הנו כבד. על כן מומלץ להיוועץ בעורך דין באופן מעמיק בטרם ביצוע פעולה של חדירה או ניטור דוא”ל המשמש את עובדי החברה.

לסיכום, אימוץ עיקרי התוכנית שפורטו לעיל עשוי להקל על החברה לעמוד בנטל להוכחת קיומו של “סוד מסחרי” ובכך לשפר את סיכויי התביעה במקרה ונגזלו סודות מסחריים על ידי עובדים כאמור. ברמת המניעה המלצות אלו יסייעו בהקטנת הסיכויים לגזל סודות מסחריים על ידי עובדים וכן ביצירת הרתעה חשובה בקרב עובדי החברה. חשוב לזכור, במקרה של גזל סוד מסחרי הנזק כבר נגרם ויהיה זה בלתי אפשרי להחזיר את הגלגל אחורה, על כן חשוב  לגבש תוכנית מניעה מסודרת ולהקפיד על יישומה היום יומי בחברה.

אין באמור לעיל כדי להוות משום ייעוץ משפטי כלשהו והינכם מופנים להיוועץ בעו”ד הבקיא בתחום בכל מקרה ומקרה.

converse

האם קונברס זכאית לבלעדיות בעיצוב נעלי האול סטאר ולהגנה של סימן מסחר?

אתם בוודאי מכירים את נעלי האול סטאר, נעלי בד עם סוליית גומי, שלושה פסים, מגן פלסטיק קדמי ולוגו בצורת כוכב המופיע בדרך כלל בצידי הנעל. אלו נעליים ידועות שזכו לתהילה עוד בשנות ה – 80 ונקראו על שמו של  שחקן הכדורסל צ’אק טיילור (Chuck Taylor All star). הנעליים יוצרו לראשונה ב-1917 כנעלי כדורסל ושמן המקורי היה “אול סטאר”  .

בשנות ה- 60 החלו נעלי אולסטאר להימכר בצבעי שחור לבן בלבד, אולם במרוצת השנים החלו להימכר בצבעים ובגזרות שונות וזכו לפופולאריות מאין כמוה. על פי הערכה כללית נמכרו עד היום קרוב ל 750 מיליון זוגות נעליים. אולסטאר נחשבת לנעל הנמכרת ביותר בהיסטוריה עד היום. בשנת 2003 קנתה חברת נייק את חברת קונברס בסכום של כ- 310 מיליון דולר.

לאחרונה החלה חברת קונברס להגיש תביעות נגד שורה ארוכה של חברות אופנה (31 חברות) המפיצות נעליים בעלי מאפיינים הדומים למאפייני נעלי אול סטאר, למשל Sketchers, FILA, Ed Hardy   Kmart , H&M ועוד.

בכתבי התביעה טענה חברת קונברס כי חברות אלו מוכרות חיקויים מטעים של נעלי צק טיילור המקוריות, תוך הטעיית ציבור הצרכנים ומפרות את סימנה המסחרי הרשום מס’ 4398753 כפי שנראה בתמונה:

Converse-Registration_Page_1

סימן המסחר הרשום שבבעלות קונברס מתאר את המאפיינים הבאים:

  • מעטפת הגומי המקיפה את הסוליה בעלת שני הפסים והכיסוי הקדמי של הנעל
  • המגן הקדמי מגומי (BUMPER)
  • העיצוב של המגן הקדמי ותבנית היהלומים בקדמת הנעל.

קונברס טענה כי הנעליים הנמכרים על ידי חברות אלו עולים כדי הטעיית הצרכן, הפרת סימן מסחר רשום, דילול סימן מסחר, תחרות בלתי הוגנת ועילות תביעה נוספות.

האם קונברס זכאית לבלעדיות במאפיינים אלו של נעלי האול סטאר?

שאלה טובה ובתי המשפט בארה”ב טרם הכריעו בסוגיה. מחד מדובר אכן בנעל אשר שמה הולך לפניה ואשר העיצוב הייחודי שלה זכה למוניטין רב בשנים כתוצאה משימוש אינטנסיבי בינלאומי, המצדיק פרישת מטריית ההגנה המשפטית על העיצוב הייחודי שלה בין אם נרשם ובין אם לא (אגב, הסימן נרשם רק בשנת 2013) בדומה להגנה שניתנה (ולו באופן חלקי)  לנעלי הנשים של מעצב האופנה הנודע לובוטין בעלות הסוליה האדומה.

מאידך, מתן בלעדיות על מעטפת הגומי בחלק הקדמי של הנעל למשל משמעו מתן הגנה לאלמנט פונקציונאלי, והרי לפי פסיקות בתי המשפט לא ניתן לפרוש את הגנה על מאפיין עיצובי פונקציונאלי שימושי של מוצר אופנה.

הפסים השחורים שבצידי הסוליה אינם פונקציונאליים ונראה כי ניתן יהיה להגן עליהם. לגבי הבמפר מגומי בחלק הקדמי של הנעל, מחד ניתן לטעון, כי מדובר באלמנט פונקציונאלי, שנועד להגן על האגודל ומאידך ניתן לומר כי, מדובר באלמנט עיצובי ויזואלי בלבד, שכן אין בו כשלעצמו כדי להגן על האגודלים מעבר לכל נעל אחרת. יצוין, כי ההגדרה בחוק האמריקאי לנושא הפונקציונאליות אינה פשוטה כלל.

חברת ניו באלנס המייצרת את נעלי PF FLAYERS החליטה מצידה להקדים תרופה למכה והגישה לאחרונה תביעה לבית המשפט בארה”ב להצהיר על כך, כי קונברס אינה זכאית לבלעדיות בשימוש במאפייני נעלי האול סטאר בהקשר לנעלי ספורט (במפר מגומי, כיסוי גומי ופסים בסוליה). ניו בלנס אף הגישה בקשה לבטל את סימנה המסחרי הרשום של קונברס מאחר ולטענתה המאפיינים האלו אינם בעלי אופי מבחין ואין בהם כדי להצביע על קונברס דווקא כיצרנית הנעליים.

ראו כיצד נראים נעלי ה-  PF FLAYERS ושפטו בעצמכם:

PF FLAYERS

כמובן שיש לשאול גם את השאלה הבאה, האם המאפיינים הייחודיים של נעלי אולסטאר הפכו במרוצת השנים לכה רווחים ומקובלים בתעשיית האופנה עד שקהל הצרכנים לאו דווקא מזהה את המאפיינים האלו עם קונברס? במידה וזה המקרה ייתכן וניתן יהיה לבטל את הסימן המסחרי של קונברס באופן שמאפיינים אלו יהפכו לחופשיים לשימוש ציבור הצרכנים.

מה אתם חושבים כשאתם רואים נעליים כאלו? על מה אתם חושבים ? על נעלי קונברס או  על נעלי H&M או סקטצ’רס?

כך או כך, בקרוב נהיה עדים לאחד מקרבות הענקים היקרים ביותר בעולם האופנה. מעניין יהיה לעקוב אחר תוצאות ההליכים האלו להן עשויות להיות השפעה מכרעת על הגנת הקניין הרוחני בתעשיית האופנה.

מאמר זה הנו לצורכי התרשמות בלבד, אין באמור לעיל כדי להוות משום ייעוץ משפטי כלשהו ומומלץ להיוועץ בעו”ד הבקיא בתחום.

לכל שאלה אתם מוזמנים לפנות לעו”ד יוסי סיוון, עורך דין אופנה וקניין רוחני.

vans

ביהמ”ש האירופי: סימן הגל של חברת VANS אינו כשיר לרישום כסימן מסחר

האיחוד האירופי: סימן הגל של vans  לא ניתן לרישום כסימן מסחר

 

חברת אופנה האמריקאית  VANS הידועה בעיקר במוצרי ההנעלה והספורט שלה ניסתה בשנת 2011 לרשום את הלוגו שלה הנראה בצורת גל לאורך הנעל כסימן מסחר באיחוד האירופי במטרה למנוע ממתחריה לעשות שימוש במאפיין הגל.  רשם סימני המסחר באיחוד האירופי דחה את הבקשה ולאחרונה נדחה אף הערעור שהגישה חברת VANS לבית המשפט האירופי לצדק.

סימן הגל אותו ניסתה לרשום חברת VANS נראה כך:

 

vans wave

על מנת שניתן יהיה לרשום לוגו כסימן מסחר בעל הסימן חייב להוכיח כי סימן המסחר הינו בעל אופי מבחין אינהרנטי או לחילופין כי הלוגו זכה למשמעות משנית (secondary meaning), כלומר שהלוגו הינו כה מפורסם עד  כדי כך שעקב השימוש האינטנסיבי בו, הפך להיות מזוהה עם בעל הסימן בלבד.

 

במקרה זה עלתה השאלה האם הצרכן הסביר היה מזהה את הלוגו המבוקש עם חברת VANS. דוגמא ללוגו בתחום האופנה שזכה ל – משמעות משנית הינו הוא סימן שלושת הפסים של אדידס למשל. סימן שלושת הפסים של אדידס הינו כה ידוע עד כי ציבור הצרכנים בענף מוצרי הספורט יזהה כל פריט לבוש הנושא עליו את שלושת הפסים המקבילים עם חברת אדידס.

 

בענייננו, ערכאת הערעור קבעה, כי סימן הגל פשטני מידי ומשמש כתבנית או קישוט גרידא ולא כסימן המצביע על מקור הטובין וכי כאשר מדובר בסימנים פשטניים הבנויים מצורת גיאומטרית בסיסית קשה לקהל הצרכנים לזהות סימנים אלו עם יצרן כלשהו. כך פסק בית המשפט הגבוה לצדק בעניין זה:

 

However, a sign which is excessively simple and is constituted by a basic geometrical figure, such as a circle, a line, a rectangle or a conventional pentagon, is not, in itself, capable of conveying a message which consumers will be able to remember, with the result that they will not regard it as a trade mark unless it has acquired distinctive character through us…”

 

חברת ונס כשלה מלהוכיח כי הלוגו שלה זכה למשמעות משנית כתוצאה משימוש, בעיקר מאחר והראיות שהגישה התייחסו לנתונים שהיא עצמה אספה ולא הסתמכו על סקרי דעת קהל אובייקטיבים.

 

ערכאת הערעור של בית המשפט האירופי לצדק קבעה, כי ונס כשלה מלהוכיח שחלק גדול מהציבור באיחוד האירופי מזהה את הלוגו הגלי כמייצג את חברת VANS.

 

המסקנה שניתן ללמוד מההחלטה היא שעל מנת להצליח לזכות בבלעדיות במותג אופנה יש לאמץ לוגו או שם בעל אופי מבחין כשלעצמו, לוגו ייחודי שניתן לזיהוי ואבחנה על ידי הצרכן ויש להימנע ככל הניתן מאימוץ סימנים גראפיים, שניתן לראות בהם כסוג של קישוט, או עיטור, המקובלים בתחום האופנה.

אין באמור לעיל כדי להוות משום חוו”ד משפטית כלשהי אין להסתמך על האמור ומומלץ להיוועץ בעורך דין הבקיא בתחום.

לכל שאלה הנכם מוזמנים לפנות לעו”ד יוסי סיוון, עו”ד קניין רוחני

 

image004

ביהמ”ש : לא ניתן לקבל מונופולין על השימוש בצבע הכחול ובאות X 

בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב’ השופט גדעון גינת) קבע בפסק דין שניתן לאחרונה, כי לא ניתן לקבל במסגרת דיני סימני המסחר מונופולין על השימוש בצבע הכחול, באות X או בבועות בתחום משקאות האנרגיה, שכן המדובר ברכיבים מקובלים בשוק רווי זה.

יחד עם זאת, קבע בית המשפט כי במקרה זה חלק מהמוצרים המיובאים מהווים הפרה של הסימן המסחרי של התובעת.

נוכח ההתעניינות הגוברת של יבואנים רבים בתחום משקאות האנרגיה נביא לפניכם סקירה קצרה של החלטתו של בית המשפט המחוזי.

עובדות המקרה:

חברת  XL Energy International Corp הינה חברה בינלאומית המייצרת משקאות אנרגיה תחת המותג .XL

חברת XL הגישה תביעה נגד Cool Trade & Industry יבואן של משקה אנרגיה בגין ייבוא של שני משלוחים של פחיות משקה האנרגיה, אשר לטענתה מהוות הפרת סימן מסחר וגניבת עין של פחית משקה האנרגיה XL.

יובהר, כי משלוחים אלו עוכבו על ידי רשות המכס בהתאם לפקודת המכס אף שאלו נועדו לשטחי הרשות הפלסטינית ולא לישראל.

להלן נערוך לפניכם השוואה בין מוצרי התובעת (חברת XL) למוצרי היבואן (הנתבע):

מוצרי חברת XL      

image004image008

מוצרי היבואן (הנתבע):

משלוח ראשון                                  משלוח ראשון                             משלוח שני

image018image002image022

סימן מסחר רשום של חברת  XL :

image006

חברת XL רשמה סימן מסחרי על שילוב הצבע הכחול כפי שניתן לראות למעלה ובו תבנית של נקודות בצבע כחול כהה הפרושות על פני הצבע.

חשוב לציין, כי התביעה הוגשה בגין שני משלוחים נפרדים:

המשלוח הראשון כלל פחיות משקה אנרגיה בצבע כחול עם תבנית הדומה לזו של סימן המסחר הרשום של XL (ראו למעלה).

המשלוח השני כלל משקאות אנרגיה בצבע כחול אולם ללא התבנית המופיעה בסימנה הרשום של חברת XL.

המשלוח הראשון:

הגם שאין כל דמיון מהותי בין השמות המסחריים המתנוססים על גבי הפחיות שבמשלוח הראשון (מלבד האות X) קבע בית המשפט את הדברים הבאים: ” אני סבור שהדמיון בין אלה מוּשׂא המשלוח הראשון לבין אלה של התובעת, אכן עלול להטעות ויש בו אמנם הפרה של סימני המסחר של התובעת, כמו גם פגיעה בזכויות התובעת מכוח העוולה של גניבת עין, בעיקר בשל כך שהרקע הכחול בו נעשה שימוש דומה עד כדי זהות לסימן המסחר הרשום של התובעת (וככזה נהנה מחזקת התקפות)”. כפי שניתן לראות, פחית המשקה של היבואן במשלוח הראשון מעוצבת בגוון כחול עם תבנית נקודות כחולות באופן הדומה עד מאוד לסימן המסחרי הרשום וכן לפחית המשקה של חברת XL. מכאן שהתקיימה הפרת סימן מסחר.

המשלוח השני

במשלוח השני לעומת זאת, לא נעשה שימוש בתבנית הנקודות הכחולות שהופיעה בפחיות המשקה של XL ועל כן דן בית המשפט בשאלה האם ניתן להקנות לחברת XL מונופולין בצבע בכחול וכן באות X. בענין זה קבע בית המשפט כי את הדברים הבאים:

הגנה על צבעים:

“בית-המשפט באנגליה הסתייג בדרך כלל ממתן מונופולין לגבי שימוש בצבע. ..ראו החלטתו של עמיתי השו’ ד”ר ע’ בנימיני ב-בש”א מח’ ת”א 10603/09 גלידות שטראוס נ’ נגה גלידות [פורסם בנבו] (2.7.2009, עמ’ 4 סעיף 3(ב)).

בדרך כלל, גם אות בפני עצמה אינה נושא להגנה. ראו:  ע”א 1677/05 Deutsche Telekom AG נ’ E! Entertainment Television [פורסם בנבו] (29.6.2006, סעיף 12, עמ’ 8 למטה), בעקבות ד”ר א.ח. זליגסון, “דיני סימני מסחר ודינים הקרובים להם” (הוצאת “שוקן” 1972).

הפסיקה של בתי-המשפט בארה”ב הכירה באפשרות של רישום סימן מסחר לגבי צבע. ראו: Qualitex v. Jacobson Products 514 U.S. 159 (1995)

ובעניין: Christian Louboutin v. Yves Saint Laurent America (5 Sep. 2012)

וראו בעניין זה מאמר שפורסם על ידי המשרד : ביהמ”ש בארה”ב לכריסטיאן לובוטין בלעדיות על הסוליה האדומה בנעלי נשים…למעט נעליים אדומות 

ערכאת הערעור בעניין Yves Saint Laurent הנ”ל ציינה (שם, עמ’ 19-24) כי חלה גם הגבלה בהכרה של סימן מסחר המגן על צבע הנובעת מעקרון הפונקציונליות Aesthetic Functionality Doctrine.

לשון אחר: לא יוענק מונופולין מכוח סימן מסחר המגן על צבע (בלבד) כאשר הגנה מעֵין זו, תעמיד את המתחרה בעמדת נחיתות, שאינה קשורה למוניטין של הבעלים של הסימן.

בית-המשפט ציין, כי ההחלטה אם להגביל את המונופולין של בעל סימן המסחר מחמת עקרון הפונקציונליות והאבחנה  בין מידת הפונקציונליות של הסימן לבין הצלחתו כמותג מסחרי תלויים מאוד בנסיבות העובדתיות של המקרה -highly fact specific.

בסופו של דבר, לאחר שבית המשפוט בחן את הפּחיוֹת השונות שהובאו בפניו קבע את הדברים הבאים:

“.. אני סבור כי לא ניתן להתעלם מאלמנטים המשותפים לכלל היצרנים: הצורה הכללית של הפּחית, שימוש בצבע כחול, ושימוש באות X. אינני סבור שיצרן העושה שימוש באלמנטים ראשוניים המקובלים בשׂפה (כמו אותיות או מושגים הכלולים       במילון), יכול לקבל מונופולין לגביהם, כאשר השימוש הוא תיאוּרִי ועולה בקנה אחד עם המובן הלשוני של המושג. במקרה הנוכחי השימוש באות X,   בצבע הכחול או באיוּר של בּועות, לגבי משקה, אינו יכול להקנות מונופולין לתובעת, כאשר ההתייחסות היא למשקאות אנרגיה מוגזים. לגבי המשלוח השני קבע בית המשפט כי נעשה שינוי ברקע הכחול, והמראה הכללי, על רקע משקאות האנרגיה  שהובאו בפניו, אין בו כדי להטעות את הצרכן ועל כן אין בפּחיוֹת המשלוח השני כדי להפר את זכויות התובעת מכוח סימני המסחר הרשומים או מכוח העוולה של גניבת עין.

לדעתנו ההחלטה מאזנת בצורה ראויה בין חופש התחרות לבין זכויות הקניין של התובע, כאשר בין המשפט עשה את האבחנה הראויה ונמנע ממתן מונופולין רחב מידי ליצרן על אלמנטים מקובלים בשוק. חשוב לציין, כי ללא השימוש שנעשה בתבנית הנקודות הכחולות שנרשמו כסימן מסחר על ידי חברת XL סביר להניח שבית המשפט היה פוסק כי גם במשלוח הראשון אין משום הפרת סימן מסחר ויש לשחררו.

– אין באמור לעיל כדי להוות משום חוות דעת משפטית כלשהי ומומלץ להיוועץ בעו”ד-

בכל שאלה ניתן לפנות לעו”ד יוסי סיוון 077-231-2126 או בצור קשר

download

ייבואן מקביל שים לב ! בית המשפט העליון קובע לראשונה מהן המגבלות השיווקיות החלות עליך

בפסק דין חשוב שניתן לאחרונה על ידי בית המשפט העליון בעניין טומי הילפיגר נ’ מחסני היבואן נקבעו לראשונה מהן המגבלות החלות על הפעולות השיווקיות של ייבואן מקביל, העוסק בייבוא מותגים בינלאומיים לישראל.

במאמר זה נסקור בקצרה מהו ייבוא מקביל ומהם הכללים המנחים שנקבעו על ידי בית המשפט העליון.

מהו ייבוא מקביל?

ייבוא מקביל הנו ייבוא המתבצע שלא דרך היבואן “הרשמי” הקשור במערכת חוזית מול היצרן בחו”ל. לעיתים רבות היבואן הרשמי מקבל אף זכות בלעדית לשווק מטעמו של היצרן את הסחורה בישראל.

היבואן המקביל לעומת זאת, רוכש את סחורתו המקורית של היצרן בחו”ל מספקים שונים ולא ישירות מהיצרן, מייבא ומשווק אותה בישראל, בדרך כלל במחירים נמוכים יותר מהיבואן הרשמי ובאופן זה מתחרה עמו באופן ישיר.

נקודת המוצא היא כי ייבוא מקביל מותר בישראל ואף במדינות רבות בעולם ואולם בכל מדינה כללים ומגבלות שונות בנושא ייבוא מקביל. כך למשל הכללים באיחוד האירופי שונים לחלוטין מהכללים הנהוגים בישראל או בארה”ב.

חשוב לציין, כי ייבוא מקביל חשוב מאוד למשק הכלכלי המודרני בשל תרומתו לפתיחת השוק לתחרות, להורדת מחירים ולבלימת ניצול לרעה של יבואן בלעדי. מצד שני, ישנו חשש כי בחלק מן המקרים היבואן המקביל יעשה שימוש לרעה בזכות זו ויהיה מעין “טרמפיסט” שייהנה מן ההפקר מעלויות החדירה לשוק וההשקעה של בעל הזכויות בסימן המסחר ובכך יקצור פירות שלא לו. על כן קבע בית המשפט שורה של כללים מנחים מה אסור ומה מותר בכל הנוגע לייבוא מקביל.

דיני סימני המסחר

מאחר ובייבוא מקביל משווקים מוצרים הנושאי על גבם סימנים מסחריים רשומים ומוכרים היטב של מותגים בינלאומיים, עולה השאלה באילו נסיבות ייחשב ייבוא מקביל להפרה של סימן המסחר של בעל הזכויות (היצרן)?

ראשית, נקודת המוצא היא כי ככל והמדובר בייבוא של סחורה מקורית לא מתקיימת הפרה של סימן מסחר. בית המשפט העליון קבע בהלכה בעניין פזכים, כי לא תיתכן הפרה כל עוד מדובר במוצר המקורי ואילו בפסק הדין בעניין טוטו זהב שניתן מאוחר יותר נקבע, כי ייבוא מקביל של סחורה מקורית עולה כדי”שימוש אמת” בסימן המסחר וחוסה תחת ההגנה שבבסעיף 47 לפקודת סימני המסחר.

על מנת לקבוע האם מדובר ב”שימוש אמת” קבע בית המשפט העליון את מבחני העזר הבאים:

  • מבחן הזיהוי
  • מבחן חיוניות השימוש
  • מבחן חסות היצרן

מבחן הזיהוי – ייבואן המייבא חולצות מקוריות של מותג בינלאומי למשל, עונה על המבחן הראשון שכן מדובר בסחורה מקורית שנושאת על גבה סימן זהוי מקורי של היצרן.

מבחן חיוניות השימוש – לצורך שיווק המוצרים המיובאים על ידי היבואן המקביל נדרש היבואן המקביל לעשות שימוש בסימן המסחר המקורי המזוהה עם המותג, שאחרת לא ניתן יהיה לשווק, לפרסום או להציג את מוצריו בפני הצרכן. בית המשפט קבע כי יש לראות בכל שימוש בסימן המסחר לצורך שיווק הסחורה שאליה הוא צמוד כשימוש חיוני שאינו מהווה הפרת סימן מסחר.

מבחן חסות היצרן – במסגרת מבחן זה יצטרך היבואן המקביל להוכיח כי השימוש בסימן המסחר המוגן אינו יוצר הסתברות לכך שהצרכן הסביר יקבל את הרושם לכך שמדובר בפעילות שיווקית הנהנית מחסותו של היצרן, בעל הסימן.

מתי חלה חובת הבהרה לגבי העדר חסות של היצרן?

במקרים בהם ישנה מערכת יחסים נמשכת בין היבואן המקביל לרוכש כגון מכירת כלי לרכב למשל, אשר האחריות בינה בעלת חשיבות עליונה, יצטרך המשווק להדגיש באופן בולט בערוצי השיווק שלו, כי אינו פועל בחסותו של יצרן הרכב, שהוא בעל הסימן.

לעומת זאת, בתחום שבו המוצרים נמכרים מהיבואן המקביל לצרכן במחירים נמוכים וכאשר הצרכן אינו מצפה לרכוש אותם דווקא בחסות היצרן וכן במקרים שישנה חשיבות פחותה לשאלת האחריות, תוטל חובה פחותה בהדרגתה להבהיר כי המוכר אינו פועל בחסות היצרן.

בית המשפט העליון הדגיש, כי במקרים אשר היבואן המקביל מוכר מוצרים נחותים בעלי איכות פחותה (סוג ב’) של אותו יצרן תחול עליו החובה להדגיש את השוני האמור.

מתי יכול להיווצר רושם מוטעה כאילו היצרן נותן חסותו ליבואן המקביל?

רושם מוטעה כאמור עלו להיווצר כאשר היבואן המקביל עושה שימוש בסימן המסחרי במסגרת שם של עסקו או החנות שלו.

בנסיבות פסק הדין בעניין טומי הילפיגר כאמור, כינה היבואן המקביל את חנותו בשם: “מחסן היבואן טומי הילפיגר”. בית המשפט העליון קבע, כי השימוש בשם המסחרי טומי הילפיגר במסגרת שמה של החנות עצמה עלול ליצור הטעיה פוטנציאלית כאילו המדובר בסוכן רשמי של טומי הילפיגר בישראל ועל כן מהווה הפרה של סימן מסחר.

יחד עם זאת, נקבע כי, בנסיבות אלו שבהן נמכרו חולצות ופריטי אופנה מקוריים של טומי הילפיגר לא חלה על היבואן המקביל חובת ההבהרה כי אין מדובר בסוכן מורשה של טומי הילפיגר, שכן אין מדובר במוצרים המחייבים מערכת יחסים מתמשכת בין היבואן המקביל לצרכן. המדובר בסך הכל בפריטי לבוש הנרכשים ברכישה חד פעמית. כמו כן, חנות היבואן המקביל במקרה זה עוצבה באופן שונה מחנות היבואן הבלעדי (סקאל) ובסביבה פחות יוקרתית מזו של היבואן הבלעדי באופן שהצרכן לא היה מתרשם כי היבואן המקביל פועל בחסות טומי הילפיגר.

עוד נקבע כי השימוש שעושה היבואן המקביל בכתובת הדומיין www.tommy4less.co.il

אינו מהווה הפרת סימן מסחר על אף שהוא מכיל חלק מסימן המסחר הרשוםמאחר ולא מתקיים מבחן חסות היצרן, שכן שם המתחם כולל תוספת משמעותית לשם “טומי” (4LESS) באופן המונע כל חשש להטעיית הצרכנים כאילו המדובר באתר שבחסות חברת טומי הילפיגר.

דיני עשיית עושר ולא במשפט

דיני עשיית עושר ולא במשפט קובעים, כי מי שהתעשר שלא כדין על חשבון חברו חייב להשיב לו  את ערך זכייתו. במישור עשיית עושר ולא במשפט ייתכן ותקום עילה לבעל הסימן או ליבואן הרשמי מקום בו מאמצי השיווק של היבואן המקביל “תופסים טרמפ” על מאמצי השיווק וההשקעה בשיווק של בעל סימן המסחר הרשום.

אלא שעל מנת לעמוד בתנאי זה ישנה דרישה כי לפעולותיו של הייבואן המקביל יתווסף “יסוד נוסף” ההופך את ההתעשרות של היבואן המקביל לבלתי צודקת, כגון פעולות פסולות ובלתי הוגנות, פרסום מידע כוזב, והפרת עוולות אחרות.

נסיבות אלו עשיות להתקיים למשל כאשר היבואן המקביל עוקב אחר מסע פרסום משמעותי שנועד לאפשר “חדירה” של מותג חדש לשוק הישראלי, אשר בו השקיע היבואן הבלעדי משאבים ניכרים. חשוב לציין, כי בית המשפט העליון הבהיר את דעתו, כי עילה זו מתקיימת רק בנסיבות חריגות כגון: “טפילות” יוצאת דופן או הטעייה של היבואן המקביל.

בסופו של דבר קבע כית המשפט העליון בפסק הדין בעניין טמי הילפיגר כי השימוש של מחסני היבואן בשם “מחסן היבואן טוי הילפיגר” מהווה הפרת סימן מסחר ואסר עליו לעשות שימוש בשם זה.

כמו כן, הורה בית המשפט העליון למחסני היבואן להבהיר ללקוחותיו כי אינם פועלים בחסות חברת טומי הילפיגר וזאת באופן אקטיבי ושוטף. כן הורה בית המשפט העליון למחסני היבואן לציין באופן בולט בדף הפתיחה של אתר האינטרנט שלהם, כי החנות אינה פועלת בחסות טומי הילפיגר.

לפסק הדין בעניין טומי הילפיגר חשיבות עצומה בכל הנוגע להתנהלות השיווקית של ייבואנים מקבילים ולחשיפתם לתביעות משפטיות מצד יבואנים בלעדיים ומצד היצרנים בחו”ל. על יבואן מקביל להקפיד היטב כי הוא עומד במבחנים שנקבעו על ידי בית המשפט לעיל, אחרת הוא עשוי למצוא עצמו חשוף לתביעות משפטיות יקרות ומיותרות הן מצד היבואנים הבלעדיים והן מצד היצרנים בחו”ל.

בכל שאלה בנושא ייבוא מקביל הינכם מופנים לעו”ד יוסי סיוון, עו”ד קניין רוחני המתמחה בדיני הייבוא המקביל בישראל ובמדינות נוספות ברחבי העולם

אין באמור לעיל כדי להוות משום חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי כלשהו ומומלץ להיוועץ בעו”ד.

לכל שאלה או הבהרה הינכם מוזמנים לפנות לעו”ד יוסי סיוון 077-231-2126