חוק העיצובים החדש – הגנה חדשה למוצרים תעשייתיים

ב-7 באוגוסט 2018 ייכנס לתוקפו חוק העיצובים הישראלי החדש (חוק העיצובים, התשע"ז-2017), וחשוב להכיר את השינויים שהוא מביא בעניין עיצובים בישראל, שכן אלו ישפיעו על עיצובים חדשים וקודמים כאחד.

שינויים אלו מקרבים את הדין הישראלי עם הדין האירופאי והמגמות הבינלאומיות בקניין רוחני. להלן השינויים הבולטים בחוק החדש אל מול פקודת הפטנטים והמדגמים משנת 1924 שאותו הוא מחליף.

  • עיצובים לא רשומים יזכו להגנה

אמנם על פי החוק הקודם עיצובים לא רשומים לא זכו להגנה, אך החוק החדש מספק הגנה מסוימת למשך 3 שנים עבור עיצובים לא רשומים.

עיצובים לא רשומים יהיו מוגנים רק כאשר העתקתם נעשתה על ידי מי שהיה מודע לעיצוב המקורי. מנגד, בדין הקודם עיצוב שפורסם לפני שנרשם לא היה זכאי לרישום ומכך גם לא זכה להגנה.

  • תקופת חסד

החוק החדש מעניק "תקופת חסד" בת 12 חודשים, בה ניתן לרשום מדגמים שטרם נרשמו אך משווקים בישראל וזאת למרות שכבר פורסמו. הוראות אלה מאפשרות הגנה מוגבלת על עיצובים לא רשומים, בדומה למשפט האירופי.

  • הגדרה רחבה יותר של הפריטים המוגנים

החוק החדש יחליף את המונח "חפץ" במונח "מוצר". לכן, הוא יכסה גם סמלים גרפיים ותצוגות  מסכי מחשב, ובכך יתאים את החוק לשינויים הטכנולוגיים האחרונים.

  • הרחבת משך ההגנה

משך תקופת ההגנה על עיצובים רשומים על פי החוק החדש יוארך ל -25 שנים (לעומת 15 שנים בחוק הקיים בכפוף לחידוש כל 5 שנים).

בעקבות שינוי זה תוקנה גם פקודת הפטנטים והמדגמים, וכעת זו מאפשרת תקופת הארכה נוספת של 3 שנים, ובכך מסתכמת ב-18 שנים עבור מדגמים שנרשמו לפני כניסת החוק לתוקף.

  • הדרישה לחדשנות

החוק החדש שינה את הדרישה לחדשנות, אשר לפיה עיצובים ייחשבו חדשים רק אם לא פורסמו בעבר בישראל או מחוצה לה. לעומת זאת, החוק הקודם דרש כי העיצוב יהיה חדש בישראל בלבד (אלא אם כן פורסם באינטרנט תחת תנאים מסוימים).

  • פיצויים סטטוטוריים

תוספת נוספת לחוק הינה ההוראה הקובעת כי בית המשפט מוסמך להעניק פיצויים סטטוטוריים (ללא הוכחת נזק) בסך של עד 100,000 ₪ בגין כל הפרה. פיצויים סטטוטוריים עבור מדגמים לא נדונו בפקודת הפטנטים והמדגמים ולכן שינוי זה אף הוא מתאים את הדין לעידן המודרני.

בקביעת גובה הפיצוי הסטטוטורי, רשאי בית המשפט להתחשב בשיקולים כגון היקף וחומרת ההפרה, הנזקים שנגרמו לתובע, הרווח שצמח לנאשם מההפרה וכו'.

  • עיצובים שנוצרו על ידי עובד ועבודות מוזמנות

על פי החוק החדש, הזכויות לעיצוב שיצר עובד בעת מילוי תפקידו או שיוצר באמצעות המשאבים של מעבידו יהיו בבעלות המעביד. כמו כן, כל הזכויות על עיצוב שנעשה בהזמנה (עבודה קבלנית) יהיה בבעלות המזמין.

עם זאת, חריגים אלה לכלל ("הזכויות לעיצוב שייכות למעצב") תקפים רק כאשר אין הסכם אחר בין הצדדים.

אין באמור לעיל כדי להוות משום חוות דעת משפטית מכל סוג שהיא ומומלץ להיוועץ עם עורכי דין הבקיאים בתחום הקניין הרוחני.

drone

מצלם עם רחפן? בדוק האם הצילומים שלך מוגנים בזכויות יוצרים  

צילום באמצעות רחפנים הינו אחת ההתפתחויות המרתקות ביותר בעולם הצילום בשנים האחרונות. תעשיית הרחפנים הבינלאומית משגשגת ועמה מגוון האפשרויות העומדות בפני כל צלם, חובבן או מקצועי כאחד, להעלות כלי טיס לאוויר בדומה לטייסים ולהפיק צילומים מרהיבים ממעוף הציפור ואף להגיע למקומות שכף רגל אדם לא דרכה בהם.

יכולת הצילום הייחודית הקיימת ברחפנים מאפשרת לצלם לתפוס בעדשתו זוויות ייחודיות שעד לפני מספר שנים היו כמעט בלתי ניתנות להשגה ללא השקעה של כספים ומשאבים רבים הכרוכים בשימוש בכלי טיס כגון מסוקים או מטוסים. עם ירידת מחירי הרחפנים בשנים האחרונות, הפך הרחפן לכלי זול יחסית המאפשר צילומים יחודיים באופן זמין לכל צלם.

לאלו מכם העוסקים בתחום צילומים באמצעות הרחפנים ולאלו המתכוונים לעסוק בכך, ישנן סוגיות חשובות שיש לתת עליהן את הדעת בכל הנוגע לזכויות הקניין הרוחני הקיימים בצילומים אלו.

הסוגיה הראשונה היא שאלת הגנת זכויות יוצרים בצילומי רחפנים.

אדם המעלה רחפן לאוויר ומצלם תמונה, יוצר למעשה יצירה המוגנת בזכויות יוצרים מאחר והוא יוצר "יצירת צילום". באופן עקרוני "יצירת צילום" נחשבת בהתאם לחוק זכות יוצרים ל"יצירה אומנותית" ועל כן מוגנת בדיני זכויות יוצרים. הבעלים בזכויות היוצרים ביצירת צילום הוא הצלם שכן הוא נחשב ל"יוצר" היצירה.

על כן, גם צילום שנוצר באמצעות רחפן זכאי להגנת זכויות יוצרים בדומה לכל צילום אחר ובאופן עקרוני אין זה משנה האם הצילום בוצע באמצעות מצלמה או באמצעות מצלמה המותקנת ברחפן. המשמעות של כך היא שלאף אחד אסור לעשות שימוש בצילום זה ללא קבלת רשות ממפעיל הרחפן, בכפוף לחריגים מסוימים הקבועים בחוק.

אלא שכאן נשאלת השאלה מה קורה בסיטואציה שבה הרחפן מבצע צילומים אוטומטיים של הנוף או הסביבה ללא כל התערבות של מפעיל הרחפן, כלומר רחפן המחליט בעצמו באופן אוטומטי מה לצלם, היכן ומתי באמצעות תוכנה כלשהי המותקנת בו. האם גם צילום שמופק באופן אוטומטי באמצעות הרחפן, כגון באמצעות שימוש במסלול מונחה GPS לרחפן או/ו תוכנה המפיקה באופן אוטומטי תמונות מוגן בזכויות יוצרים?

למרות ההתקדמות המהירה של הטכנולוגיה, עולם המשפט מתקדם באיטיות. נכון לעתה, ביהמ"ש בישראל לא עסק בשאלה בדבר זכויות יוצרים בצילומי רחפנים לא בחן את שאלת הגנת זכויות היוצרים כאשר היצירות נוצרות באופן עצמאי באמצעות מחשב. ולכן, לא ברור כיצד יפעל כאשר שאלה זו תעלה לראשונה.

באופן דומה נשאלת השאלה האם סרטון שצלמה מצלמת אבטחה המצלמת באופן לא מבוקר ואוטומטי מוגן בזכויות יוצרים, שכן הוא נערך באופן אוטומטי באמצעות התוכנה ולא באמצעות בן אנוש. בכלל, האם קיימת דרישה בחוק לכך שהיצירה תבוצע באמצעות אדם ולא באמצעות מכונה או מחשב?

הדין בישראל אינו מספק מענה לשאלה זו והחוק בישראל לכאורה אינו מכיל דרישה, כי היוצר יהא בשר ודם. יחד עם זאת, מפסיקת בתי המשפט ניתן ללמוד כי תנאי לקיומה של זכות יוצרים הינו מעורבותו של בן אנוש בתהליך היצירה. בפסיקה נקבע כי "היצירה צריכה להיות פרי מאמץ, כישרון והשקעה של המחבר, שיקנו לה אופי שונה משל החומרים שמהם עוצבה."[1]

מכך ניתן לכאורה ללמוד, כי ישנה דרישה כלשהי למעורבות אנושית בתהליך היצירה, שכן מאמץ וכישרון של המחבר הינם מאפיינים אנושיים שאינם תואמים לתוכנת מחשב או מכונה כלשהי.

בהתאם לפסיקת בתי המשפט, על מנת שיצירה תהיה מוגנת באמצעות חוק זכויות היוצרים בישראל, עליה לעמוד בשני קריטריונים אשר הופכים אותה ליצירה מקורית:

  • יצירה עצמאית – עליה להיות פרי יצירתו של המחבר (דרישת המקוריות)
  • יצירתיות או משאב רוחני השקול ליצירתיות (דרישת היצירתיות)

בסיטואציה שבה צילום מבוצע באופן אוטומטי באמצעות רחפן לא ניתן לקבוע בוודאות, כי מפעיל הרחפן הוא מחבר היצירה. עוד עולה השאלה, האם בנסיבות בהן הצלם לא מבצע את ההחלטות היצירתיות כמו זוויות הצילום, הקומפוזיציה וכדומה תחשב התמונה או סרטון, פרי יצירתו שהיא יצירה מקורית? בנוסף, לא ניתן לומר כי מתקיים קריטריון היצירתיות שכן היצירתיות יכולה להיותך מיוחסת רק לאדם ולא לתוכנה כלשהי.

על כן, על פניו, נראה כי צילומי רחפנים המבוצעים באופן אוטומטי על ידי התוכנה המותקנת ברחפן ללא הכוונה, התמקדות או מעורבות ספציפית של מפעיל הרחפן בתהליך צילום התמונה עלולה שלא להיות מוגנת בדיני זכויות היוצרים בישראל.

בארה"ב ביהמ"ש עסק בתמונת "סלפי" שצילם קוף כאשר לקח מצלמה של צלם ולחץ בעצמו על כפתור הצילום. ביהמ"ש בארה"ב קבע, כי התמונה אינה מזכה את הקוף בזכויות יוצרים על התמונה מכיוון שלא מדובר באדם המצלם אלא בבעל חיים שאינו זכאי להגנה שכזו. יש לציין כי בפסק הדין כלל לא עלתה לדיון השאלה האם לבעל המצלמה, אשר הניח את המצלמה בכדי לאפשר לקוף לשחק עמה, הוא בעל זכות יוצרים.

מנגד, באנגליה יצירות שנוצרו על ידי מחשב יכולות באופן מפורש להקנות זכות יוצרים בתנאי שאלו יעמדו בתנאים שכל יצירה צריכה לעמוד בה בכדי לזכות בהגנה (תנאים הדומים לאלו שבישראל). לכן, נדמה כי אף צילום אוטומטי יכול באופן פוטנציאלי להיות זכאי להגנה.

ומה עליכם לעשות בפועל?

לאור הספק הקיים בעניין זכות היוצרים בצילומים שנערכו באופן אוטומטי על ידי רחפן, אלו הטיפים שלנו לאופן שבו מומלץ לצלמים לפעול:

  1. העדיפו צילום באופן עצמאי, כלומר תפעול רציף של הרחפן על צילום אוטומטי.
  2. הוסיפו לתמונה סימן מים במידה ואתם מפרסים אותה בכל צורה. בכך, תוכלו להדוף טענות בדבר בעלות בצילום.
  3. הקפידו לשמור עותק מקורי של התמונה/סרטון המכיל את המידע הרלוונטי שמוכיח את בעלותכם.
  4. הקפידו כי הקובץ המקורי יכיל תאריך ושעת צילום ושמו המקורי של הקובץ, כפי שניתן על ידי המחשב/מצלמה בתצורה המקורית.
  5. שימרו ראיה לכך שהרחפן היה בבעלותכם/בהחזקתכם בעת הצילום (למשל באמצעות הצגת קבלה לרכישתו או השכרתו). ראיה זו עשויה לסייע לכם בהוכחת העובדה כי אתם ביצעתם את הצילום באמצעות הרחפן ולא רחפן אחר.

[1] ע"א 360/83 סטרוסקי נ' גלידת ויטמן, פ"ד מ(3) 340, 346 (1985).

אין באמור לעיל כדי להוות משום ייעוץ משפטי או חוות דעת משפטית כלשהי ומומלץ להיוועץ עם עורכי דין הבקיאים בתחום.

מעוניין בייעוץ בתחום זכויות היוצרים בצילומים? פנה אלינו בטלפון 03-6966484 או באמצעות הדוא"ל office@sivan-law.com

אהבתם את המאמר? שתפו אותו בפייסבוק או בלינקדין.

זכויות יוצרים בצילום

האם צלם שהופרה זכותו לקרדיט זכאי לפיצוי כספי מבלי שהוכיח נזק?

הזכות לקרדיט בצילום: בית המשפט המחוזי בנצרת דן לאחרונה בשאלה האם צלם שהופרה הזכות לקרדיט שלו בצילום זכאי לפיצוי כספי אף אם לא הוכח נזק.

להלן עובדות המקרה:

אפרים שריר הינו צלם במקצועו. ביום 21.2.2007, במסגרת עבודתו כצלם בעיתון "ידיעות אחרונות", צילם שריר את התמונה, אשר בה נראה שר הביטחון דאז מר עמיר פרץ, מביט על תרגיל צבאי דרך משקפת סגורה (להלן: "התמונה").

חברת נירית זרעים בע"מ, שכרה את שירותיה של חברת הפרסום ערמוני תקשורת שיווקית בע"מ, על מנת ליצור מודעת פרסום בו מופיעה התמונה.

ביום 15.7.2014 פורסמה בעיתון "הארץ" מודעה, הכוללת את התמונה וכן כיתוב 'קופירייט', ללא אזכור שמו של הצלם. לשון הכיתוב: "מה שהוא ראה עם משקפת סגורה, לא ראיתם עם עיניים פקוחות. נירית זרעים, נתיב העשרה".

שריר הגיש תביעה לבית המשפט השלום תביעה נגד חברת נירים זרעים ונגד חברת הפרסום ערמוני בגין הפרת זכות יוצרים ובגין הפרת הזכות המוסרית, אשר במסגרתה עתר לפיצוי כספי בסך של 25,000 ₪.

לטענת שריר התמונה נחתכה לצורך הפרסום, הן בכך שלדבריו ניתן לתמונה מסר פוליטי ששריר אינו מזדהה איתו והן בכך שלא ניתן לו "קרדיט" על גב התמונה, כמי שצילם אותה.

טענות נירית ופרסום ערמוני:

נירית טענה כי רכשה, כדין, את זכות השימוש בתמונה מחברת AP, זאת באמצעות צד ג' שהינה חברת פרסום, היא פרסום ערמוני. עוד טענה נירית, כי לא ידעה שהתשלום עבור זכות השימוש בתמונה אינו כולל את גם את הזכות המוסרית, ולכן, בנסיבות אלה, היא חוסה תחת הגנת המפר התמים הקבועה בסעיף 58 לחוק זכות יוצרים.

לחילופין, טענה נירית, כי עומדת לה הגנת שימוש הוגן, שכן לטענתה לא היה במודעה מסר פוליטי אלא הבעת הערכה לשר הביטחון דאז מר עמיר פרץ, על תרומתו למערכת "כיפת ברזל" ללא מטרות רווח או שיקולים מסחריים.

פרסום ערמוני טענה כי רכישת הזכויות נעשתה במקצועיות, בתום לב וכפי הנהוג והמקובל בענף זה. היא הכחישה כי נעשה שינוי או עיוות בתמונה. לעניין מתן הקרדיט טענה כי לא קיימת חובה בדין, בהסכם או בנוהג לציין את שם הצלם במסגרת מודעת פרסום, זאת בשונה מכתבה שהיא מערכתית. מכיוון שאין חובה, הרי שפרסום התמונה ללא ייחוס, אינו מהווה הפרה.

ביום 4.7.2016 דחה בית משפט השלום את התביעה וקבע כי יסוד הראיות שהובאו בפניו,  כי נירית וערמוני לא ערכו כל שינוי בתמונה, כולל החיתוך שנעשה על ידי חברת AP. נקבע כי שריר  לא הוכיח כי החיתוך נעשה על ידי נירית וערמוני, שהוכיחו כי רכשו את התמונה חתוכה בדיוק באופן שבו פורסמה.

בית המשפט אף דחה את טענת שריר בדבר מסר פוליטי כלשהו העולה מן הפרסום וקבע גם לעניין זה, כי שריר לא עמד בנטל להוכחת טענתו.

לגבי הזכות המוסרית קבע בית משפט השלום, כי גם אם קיימת דרישה כלשהי ליתן "קרדיט" לצלם, הרי שבנסיבות המקרה, לאור מבחן הסבירות, הוא אינו רואה בפועלה של נירים כהפרה של הזכות המוסרית (סעיף 39 לפסק דין קמא), בין היתר, משום הנוהג בתחום ולאור ההיקף המוגבל שבו נעשה במקרה זה השימוש בתמונה.

ערעור לבית המשפט המחוזי

שריר הגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בנצרת. בית המשפט המחוזי קבע כי, אין מנוס מהקביעה, כי נירים הפרה את זכות הייחוס החוסה תחת הזכות המוסרית בכך שלא ניתן קרדיט לצלם.

יחד עם זאת, בכל הנוגע לשאלה האם בנסיבות כאן בהן הופרה זכותו המוסרית של הצלם, יש לחייב את המפר בתשלום פיצוי, קבע בית המשפט כי חרף ההפרה, אין מקום לחיוב בפיצוי כלשהו וזאת בהתחשב בעובדה כי שריר  לא טען וגם לא הוכיח כל נזק אשר נגרם לו כתוצאה מפרסום זה.

בעניין זה נקבעו הדברים הבאים:

"בחינת השיקולים השונים המפורטים בסעיף 56(ב) לחוק, מובילה למסקנה כי אין מקום לפסוק לטובת המערער פיצוי כלשהו (ראו לעניין שאלת הפיצוי ללא הוכחת נזק ע"א (ת"א) 1195/08  עוזי קרן נ' הוצאת עיתון הארץ בע"מ [פורסם בנבו] (24.11.08); רע"א 8626/13 יוסף טאובר (תבור) נ' ישראל 10 – שידורי הערוץ החדש בע"מ [פורסם בנבו] (5.5.14)).

עיון בחוק ובפסיקת בתי המשפט מלמד כי לבית המשפט מרחב הכרעה הכולל שיקולים שונים, חלקם מפורטים בחוק עצמו. במקרה שבו לא נגרם נזק, רשאי בית המשפט לפצות, אולם כמובן שהפיצוי אינו צריך להעשיר את התובע שלא כדין על חשבון המפר, הכל תלוי, כמובן, בנסיבות כל מקרה ומקרה (ע"א 1007/10 מזל כהן נ' יאיר מדינה ואח' [פורסם בנבו] (17.2.2013))."

בכל הנוגע לנימוקים המצדיקים הימנעות מפסיקת פיצוי נפסקו הדברים הבאים:

"ראשית, המערער לא טען לנזק כלשהו ואף בחינת הראיות אשר הובאו בפני בית המשפט קמא מלמדת כי לא הוכח נזק ממשי כלשהו בפני בית המשפט. שנית, הוכח בפני בית המשפט קמא כי עסקינן בפרסום אחד ויחיד. בנוסף, המשיבה 1 טענה כי לא ביקשה לעצמה כל ריווח מן הפרסום ואף לא נבע לה רווח כלשהו כתוצאה מן הפרסום וטענתה זו לא נסתרה.  ועוד, בין המערער למשיבות אין מערכת יחסים כלשהי והאירוע הנדון כאן הוא אירוע בודד הנוגע למערער ולמשיבות.

לטעמים אלו שהובאו, יש להוסיף את העובדה כי התמונה נרכשה על ידי המשיבות, כדין, ולא מצאתי כי הוכח שהשימוש בתמונה נעשה בחוסר תום לב."

בסופו של דבר קבע בית המשפט המחוזי, כי נירים ופרסום ערמוני אכן הפרו את הזכות המוסרית של הצלם בכך שפרסמו את התמונה במסגרת מודעת הפרסומת מיום 14.7.14, בלא שצויין שמו של הצלם כיוצר התמונה. עם זאת, בית המשפט לא מצא כי יש לחייב את הנתבעים בתשלום פיצוי בלא הוכחת נזק.

מסקנה: הפרת הזכות המוסרית אינה מזכה בפיצוי אוטומטי ללא הוכחת נזק והדברים תלויים בנסיבותיו של כל מקרה לגופו.

אין באמור לעיל כדי להוות משום חוות דעת משפטית כלשהי ומומלץ להיוועץ בעורך דין הבקיא בתחום.

יש לכם שאלה בנושא זכויות יוצרים בצילומים? פנו אלינו לקביעת פגישת ייעוץ

 

Bangkok Thailand - June 17 2015 : A close-up photo of Apple iPad mini 2 start screen focused on App Store application icon. App Store is a digital distribution service for mobile apps on iOS platform developed by Apple Inc.

4 טיפים חשובים על איך להגן על ה UX\UI שבאפליקציה שלכם מפני העתקה

בכל אפליקציה ישנם שני אלמנטים חשובים, שיקבעו את גורלה, קרי, האם האפליקציה שלכם תקצור הצלחה ותניב אלפי או מיליוני הורדות, או שהיא תיזנח ב"מחסני" חנות האפליקציות, העמוסה במיליוני אפליקציות של יזמים מכל רחבי העולם (ליתר דיוק 2,200,000 אפליקציות בגוגל פליי ו- 2,000,000 אפליקציות בחנות האפסטור של אפל, לפי סטטיסטיקה לשנת 2016 באתר סטטיסטה) .

האלמנט הראשון הוא ה- UI User Interface))  ובעברית ממְשַׁק מִשְׁתַּמֵּש. מממשק המשתמש הינו המערכת בה עושה המשתמש שימוש כדי להפעיל את האפליקציה. ממשק המשתמש כולל את אופן העיצוב, אופן ההפעלה, התצוגה הויזואלית, מהירות ההפעלה וכד'. ממשק המשתמש מורכב ממסכים, לחצנים ותצוגות ויזואליות, שבהם מנווט המשתמש את דרכו באפליקציה.

האלמנט השני הינו UX ( User Experience) ובעברית "חווית המשתמש". חווית המשתמש הינה החוויה והרושם של המשתמש, כאשר הוא מפעיל את ממשק המשתמש באפליקציה. כלומר, האם המשתמש מצליח להפעיל את האפליקציה בקלות ובמהירות? האם המשתמש נהנה מייחודיות העיצוב ומהויזואליות של האפליקציה? האם השימוש מותיר בו חוויה הממריצה או מעודדת אותו לעשות שימוש באפליקציה או מותירה בו טעם רע? חווית המשתמש הפכה בשנים האחרונות לאחד המרכיבים החשובים ביותר בפיתוח אפליקציות          (Critical Success Factor)

פיתחתם אפליקציה מבריקה, והצלחתם ליצור ממשק משתמש ייחודי בעל לחצנים אטרקטיביים, אופן הפעלה קל ומהיר ועיצוב מושך את העין, שילמתם עשרות או מאות אלפי שקלים לחברה לפיתוח אפליקציות ולמעצבים מוכשרים והגעתם לשלב שבו האפליקציה כמעט מוכנה להעלאה לחנות האפליקציות.

אתם בטח שואלים את עצמכם איך תוכלו להגן על חווית המשתמש וממשק המשתמש הייחודיים באפליקציה שלכם מפני העתקה? איך תוכלו למנוע מצב שבו תקופה קצרה לאחר השקת האפליקציה מתחרה שלכם פשוט יעתיק את הממשק וישיק אותו על אפליקציה משלו תחת שם אחר או זהות אחרת? במאמר זה נציג בפניכם אילו כלים משפטיים עומדים לרשותכם כדי לזכות בבלעדיות בממשק המשתמש שלכם.

פטנטים

פטנט מגן על האלמנט הפונקציונאלי שבממשק האפליקציה. פטנט רשום יעניק לכם זכות למנוע מהמתחרים שלכם לעשות שימוש באמצאה שלכם. הגנה על ממשק המשתמש באמצעות רישום פטנט אפשרית, אולם במקרים חריגים בלבד.

בפברואר 2016 בית המשפט המחוזי בארה"ב קבע, כי פטנט ה-  slide-to-unlock של חברת אפל אינו תקף שכן מדור במנגנון ברור מאליו ועל כן לא ניתן לאכוף אותו כנגד חברת סמסונג שעשתה שימוש במנגנון דומה. בהחלטה זו הפך בית המשפט החלטה קודמת בה נפסקו לטובת אפל פיצויים בסך של 120 מיליון דולר.

על רקע הקושי הקיים ברחבי העולם בהגנה על ממשק משתמש כפטנט, נראה כי הגנה זו בעייתית ובדרך כלל אינה מתאימה לתעשיית האפליקציות. נזכיר כי מדובר גם במסלול יקר ולעיתים אף לא יעיל.

 

הגנת זכויות יוצרים – הגנה יעילה על מסכים, אך מוגבלת

חוק זכות יוצרים בישראל וכן דיני זכויות יוצרים מסביב לעולם מאפשרים הגנה על יצירה מקורית כגון יצירה אומנותית, יצירה ספרותית, איורים וכד'. לכן האפשרות הראשונה והיעילה ביותר מבחינתכם הינה לבחון אפשרות הגנה על ממשק המשתמש שלכם באמצעות זכויות יוצרים. ניתן לראות במסכי המשתמש כיצירה אומנותית הניתנת להגנה ואולם בכפוף לכך שמדובר בעיצוב מקורי.

במידה ואתם מעוניינים בהפצה בינלאומית של האפליקציה שלכם, מומלץ לבחון את האפשרות להגן על ממשק המשתמש שלכם באמצעות רישום זכויות יוצרים בחו"ל.

היתרונות בהגנה על ממשק המשתמש באמצעות הגנת זכויות יוצרים הינן : ראשית, מדובר בהגנה יעילה ומיידית. באופן כללי, הממשק יהיה מוגן בזכויות יוצרים (הגנה חלקית בלבד) החל מהעלאתו לחנות האפליקציות, אף מבלי שתצטרכו לרשום זכויות יוצרים באופן אקטיבי במשרד המשפטים בארה"ב.

שנית, מדובר בהגנה אטרקטיבית מבחינת העלות, שכן גם אם תחליטו לחזק את ההגנה המשפטית ולזכות ביתרונות העצומים שמקנה לכם רישום זכויות מסודר במשרד המשפטים בארה"ב, הרי שמדובר בפעולה זולה באופן משמעותי מרישום פטנט.

על מנת לנקוט בהליך משפטי אפקטיבי תצטרכו להוכיח, כי המתחרה העתיק חלקים משמעותיים מהאלמנטים העיצוביים שבממשק המשתמש שלכם. יחד עם זאת, יש לזכור כי לעיתים המתחרה שלכם יכול להעתיק חלקים ספורים ולבצע שינויים עיצוביים ספציפיים בלבד ובכך להתחמק מאחריות.

רישום זכויות יוצרים בארה"ב למשל יעניק לכם יתרונות משמעותיים, כגון: יכולת טובה יותר בניהול הליכים משפטיים נגד מפרים וקבלת פיצויים ללא הוכחת נזק ושכר טרחת עורכי דין. חשוב לציין, כי בהעדר רישום זכויות יוצרים בארה"ב תהיו חייבים להוכיח את הנזק שנגרם לכם בפועל, מלאכה קשה ביותר לעיתים בלתי אפשרית.

לכן רישום זכויות יוצרים על ממשקי אפליקציה הינו מסלול מומלץ בדרך כלל.

סימני מסחר: הגנה חזקה לאייקונים, לוגו ושמות

דיני סימני מסחר נועדו לאפשר לכם לקבל בלעדיות על שם או סימן מסחרי מסוים בכדי להגן על המוניטין שלכם בשירות או במוצר מסוים. באמצעות רישום סימן מסחר תוכלו להגן על מילים, לוגו, צלילים ובמקרים מסוימים גם על אלמנטים עיצוביים ייחודיים המזוהים עמכם.

במידה ותצליחו לרשום סימן מסחר על לוגו או שם מסחרי כלשהו תוכלו למנוע מהמתחרים שלכם לעשות שימוש בשם או בלוגו המסחרי או בכל סימן הדומה לו עד כדי הטעייה.

האם ניתן להגן על אלמנטים כלשהם מממשק המשתמש באמצעות סימני המסחר? 

על מנת לזכות בבלעדיות בממשק משתמש עליכם לעמוד במספר תנאים:

  1. שממשק המשתמש יכיל רכיב עיצובי ייחודי בעל אופי מבחין, כלומר שניתן יהיה לזהותו ולאבחן אותו מרכיבים של המתחרים;
  2. שהממשק ישמש הלכה למעשה כסימן מסחרי שלכם ויזוהה על ידי המשתמשים כסימן המסחרי שלכם;
  3. במידה והנכם עומדים בכל התנאים תצטרכו להגיש בקשה לרישום סימן מסחר במדינה הרלוונטית;
  4. במידה ותזכו לקבל תעודת רישום סימן מסחר תוכלו למנוע מהמתחרים שלכם לעשות שימוש בממשק העיצובי הרשום

שלא כמו זכויות יוצרים, בסימני מסחר אינכם צריכים להוכיח העתקה של האלמנט העיצובי אלא כל שתצטרכו להראות הוא, כי העיצוב הייחודי של המתחרה שלכם דומה עד כדי הטעייה לעיצוב הייחודי שלכם שנרשם כסימן מסחרי. ההגנה של סימן מסחר תקפה ל- 10 שנים וניתן לחדש את הרישום מידי תקופה.

ברחבי העולם נרשמו סימני מסחר רבים על אלמנטים עיצוביים. כך למשל האייקונים הבאים המשמשים כסימן הזהות של האפליקציות נרשמו כסימני מסחר ברחבי העולם. סימני מסחר אלו מאפשרים לבעליהם למנוע מהמתחרים מלעשות שימוש באייקונים זהים או דומים עד כדי הטעייה.

אייקון המספרים של אפל – נרשם כסימן מסחר

icon apple numbers

אייקון המעטפה של גוגל – נרשם כסימן מסחר

google envelop

אייקון גוגל+ – נרשם כסימן מסחר

Google-plus-icon

האייקון של פייסבוק – נרשם כסימן מסחר

פייסבוק

אפליקציית אינסטגראם הידועה למשל, אף החלה לאכוף את זכויותיה לא רק כלפי אפליקציות שעושות שימוש ברכיב "גראם" המזוהה עימה, אלא גם כלפי אפליקציות העושות שימוש בעיצובים הדומים לממשקים שלה.

האייקון של אינסטגראם: 

instagram-icon-956

דוגמא מובהקת לחשיבות רישום סימן המסחר על אייקון באפליקציות הינה ניסיונה הכושל של חברת אפל לרשום סימן מסחר על אייקון המוזיקה בצבע כתום המורכב משני תווים מחוברים יחדיו על רקע כתום. רשם סימני המסחר בארה"ב דחה את בקשת אפל לרישום סימן מסחר עבור אייקון זה על סמך הטענה, כי קיים חשש להטעיה עם אייקון אחר של חברת מייספייס, גם הוא אייקון של שני תווים בצבע כתום שנרשם כסימן מסחר.

האייקון של אפל:

apple orange

הסימן הרשום של חברת מייספייס:

myspace logo

כפי שניתן להתרשם ממקרה אפל, הבעלות בסימן מסחר רשום המעוצב בסגנון וצבע מסוים על מרכיב עיצובי כגון האייקון שהינו דלת הכניסה לכל אפליקציה וחלק בלתי נפרד מחוויית המשתמש, הינו חשוב ביותר ויכול להניב לבעליו יתרונות בעלי ערך כלכלי רב. יש להניח כי חברת אפל הציעה סכומי כסף נכבדים ביותר למייספייס תמורת השימוש באייקןו הנחשק אולם בסופו של דבר, אפל זנחה את האייקון ובחרה באייקון אחר.

הגנת דיני המדגמים

מאחר וממשק משתמש מורכב מעיצובים ויזואליים שונים, יש לבחון האם ניתן יהיה לרשום את העיצוב הייחודי, ה- LOOK AND FEEL כמדגם ובכך להגן על הוויזואליות.

רישום מדגם יכול להעניק לכם הגנה על העיצוב הויזואלי של הממשק בכפוף לכך שמדובר בעיצוב חדשני שטרם פורסם. בארה"ב ניתן להגן על ממשק אפליקציה באמצעות רישום מדגם הנקרא PATENT DESIGN. בישראל ניתן להגיש בקשה למדגם בגין תצוגות מסך ואייקונים.

חשוב לציין, כי רישום מדגם כאמור יכול לספק כלי אכיפה אפקטיבי בפני כל מי שעושה שימוש בממשק הדומה לממשק שלכם וזאת אף מבלי שתצטרכו להוכיח כי המתחרה העתיק את הממשק מכם.

יחד עם זאת, חשב לזכור גם את החסרונות במסלול זה. למשל, לא תינתן הגנה למרכיבים הפונקציונאליים שבממשק, אלא רק למרכיבים העיצוביים הוויזואליים שלו. כמו כן, בישראל למשל יהיה צורך להאריך תוקף של מדגם ולשלם אגרות כל חמש שנים. תוקף ההגנה הוא ל-15 שנה בלבד כאשר בתום תקופה זו יפקע תוקף המדגם.

לסיכום:

ממשק המשתמש וחוויית המשתמש הינם מרכיבים חשובים להצלחתה של כל אפליקציה. במהלך הפיתוח ובטרם השקת האפליקציה מומלץ ביותר לבחון באמצעות עורך דין קניין רוחני הבקיא בתחום, מהן האפשרויות הטובות ביותר העומדות בפניכם להגן על ממשק המשתמש בצורה הטובה ביותר בכדי להגן על הייחודיות, הסגנון והויזואליות של האפליקציה.

אימוץ אסטרטגיית קניין רוחני בטרם השקת האפליקציה הינה מומלצת ביותר והיא עשויה להניב לכם יתרונות משמעותיים הן ככלי לקידום השקעה והן ככלי למאבק במתחרים.

יש לציין כי, לרישום זכויות בקניין רוחני יתרונות חשובים ביותר למי שמבקש לגייס השקעות מקרנות סיכון, חברות השקעה, אנג'לים ומשקיעים פרטיים מרחבי העולם. הצגת אישור לסימן מסחרי, למדגם או לזכויות יוצרים (ולו רק אישור להגשת בקשה) מקרינה רצינות ומקצועיות בפני משקיעים פוטנציאלים ואף יכולה לשדר מסר, כי הינכם מאמינים במיזם ובפוטנציאל שלו.

משקיעים רבים בוחנים לא רק את ההון האנושי של כל מיזם, אלא גם את היקף נכסי הקניין הרוחני הגלום בו. במקרים שבהם ניתן להבחין כי המיזם לא דאג להגן על זכויותיו ולסמן את הטריטוריה שלו בסביבה התחרותית, הדבר יכול לפגוע ברצונו של המשקיע לקחת סיכונים פיננסיים לאור החשש מהעתקה ומתחרות אגרסיבית.

רישום סימן מסחר על שם האפליקציה, על הלוגו או האייקון למשל, אף יאפשר לכם לנהל במשא ומתן על שווי הסימן המסחרי בנפרד ובכך להגדיל את השווי הפיננסי שבמיזם שלכם.

יוסי סיוון הינו עורך דין המתמחה בקניין רוחני ואפליקציות. פנו אלינו או התקשרו ל- 03-6966484.

אין באמור לעיל כדי להוות משום ייעוץ משפטי כלשהו ומומלץ להיוועץ עם עורכי דין הבקיאים בתחום.

Man take photo of you - take a portrait. Guy photographs - take pictures. Photographer holding old retro vintage camera

פיצוי של 7,000 ₪ לכל תמונה בגין הפרת הזכות לקרדיט בצילום תדמית

עו"ד הזמין צלם מקצועי למשרדו, כדי שיצלם אותו לצורך יחסי ציבור. עורך הדין שילם עבור הצילום ולאחר מכן העבירו לחברת יחסי ציבור לצורך פרסומו.

משרד יחסי הציבור העביר את הצילום למקומון באמצעות המייל שם נתבקש קרדיט לצלם.

המקומון פרסם סדרה של כתבות על עורך הדין לא למטרת תדמית, תוך שהוא עושה שימוש בצילום שנשלח לו מבלי שניתן קרדיט לצלם.

האם הצלם זכאי לפיצוי עבור הזכות לקרדיט למרות שקיבל תמורה מלאה עבור הצילום מאותו עורך דין?

שאלה זו עמדה בפני בית המשפט המחוזי בנצרת בפסק דין שניתן אך לאחרונה.

סיפור המקרה:

התובע הינו צלם במקצועו. שנים רבות עבד עבור העיתון מעריב וכן מעביר את צילומיו לכלי תקשורת שונים וצרכנים אחרים. הצלם זומן לצלם את בא כוחו דהיום – עורך דין הירש – כשהוא במשרדו (להלן: "הצילום").

הצילום הועבר באמצעות משרד יחסי ציבור לכלי תקשורת שונים וביניהם המקומון.

הצילום נשלח בדואר אלקטרוני למשרדו ולצידו מבזק חדשותי לפרסום אודות פעילות משרד עורך הדין. בשולי המכתב האלקטרוני נרשם כדלקמן: "הודעה קצרה + תמונה – קרדיט: יגאל לוי".

המקומון בשם "עובדה" (המתפרסם בתחומי העיר עפולה – עירו של עורך הדין) המקומון פרסם 5 כתבות אודות עורך הדין ולא ניתן קרדיט לצלם עבור השימוש בצילום. בגין פרסומים אלו תבע הצלם את המקומון ובעליו על סך של 90,000 ₪ בגין הפגיעה בזכות המוסרית.

המקומון טען להגנתו כי שררו בינו לבין הצלם יחסי ידידות והדדיות, במסגרתם הם נהגו לפרסם מצילומיו מבלי ליתן לו קרדיט. עוד טען המקומון כי השוק רווי בצילומים וצלמים אשר מפיצים צילומים לתקשורת, מבלי שיהיה צורך לשלם להם וכך גם נהג הצלם במסגרת יחסי הידידות ביניהם.

לטענת המקומון התביעה דנן מקורה בכך שפרץ עימות קשה בין עורך דין הירש לבינם, כאשר במקומון עובדה הם פרסמו את הצילום – אשר הגיע אליהם ממשרד יחסי ציבור שהעסיק עו"ד הירש לקידומו ולקידום משרדו ואיתור לקוחות – אך שלא לצורך אליו כיוון עו"ד הירש ומכאן חמתו עליהם.

בית המשפט קבע כי אין  מחלוקת שהצילום פורסם במקומון. אף אין מחלוקת כי הצילום פורסם לא בהקשר אליו כיוון משרד יחסי הציבור כאשר העביר את הצילום למקומון.

לטענת המקומון הצילום צורף לידיעה רלוונטית שיש בה משום עניין לציבור, שהיא עובדת השעייתו הזמנית של עו"ד הירש מלשכת עורכי הדין לתקופת זמן. ומכאן יצא קצפו.

לטענת המקומון הצילום הנ"ל הפך להיות נחלת הכלל מכוח פרסומה באתרי פייסבוק שונים, ועל כן אין מקום ליתן לה קרדיט כפי שלא ניתן לה בפייסבוק.

עוד טען המקומון כי התמונה אינה מעשה אמנות ולא הושקעו בה כל מאמצים וכל צלם חובב, בעל טלפון נייד. יעיד כי התמונה הינה בנאלית.

פסק הדין:

בית המשפט דחה את מרבית טיעוני המקומון וקבע את הדברים הבאים:

למעשה אין מחלוקת כי הצילום מושא תביעה זו נעשה על ידי הצלם. אין אף מחלוקת כי הצלם  הינו צלם מקצועי בעל ותק ומוניטין. חרף כל טענות הנתבעים לעניין זה, האמין בית המשפט לצלם, ללא סייג כאשר העיד כי הוא צילם את הצילום האמור וקיבל תמורת העבודה 3,000 ₪.

הצלם אינו חולק על כך כי הצילום נמכר לעו"ד הירש, אולם הוא טוען בתוקף לזכותו המוסרית בצילום זה ועומד על כך כי הינו זכאי לקרדיט בגין הצילום.

בית המשפט קיבל את עדותו של הצלם, השוללת את טענת המקומון, לפיה נהג להעביר צילומים לפרסום מבלי לקבל קרדיט.

בית המשפט מצא כי המקומון ידע היטב לתת קרדיט לצלם בהזדמנויות אחרות שהיו, כעולה מעדותו של אחד הנתבעים.

עוד קבע בית המשפט כי אף אם העביר הצלם או מכר את זכותו הקניינית בצילום לאחר, עדיין לזכויותיו המוסריות יש תוקף בלתי פגיע.

הקניין המוסרי רחב כמה מונים מזכות היוצרים. בעוד שאת זכות היוצרים ניתן להעביר, הרי הזכות המוסרית הינה זכות אישית בלתי עבירה, ותישאר זכותו של היוצר גם כאשר מכר את זכות היוצרים.

על כן, גם אם העביר הצלם את זכות היוצרים לעו"ד הירש, עדיין עומדת לו הזכות המוסרית ובהתאם להוראת סעיף 46 קיימת לו הזכות הבלתי מסויגת כי שמו יקרא על יצירתו.

בית המשפט קבע כי אין ויכוח כי ההיקף והמידה הראויים בנסיבות העניין ידועים היטב לשני הצדדים. כך הוצגו צילומים שונים, חלקם צילומים שצולמו על ידי הצלם ואף צילום אחד שצולם על ידי המקומון וזכה לקרדיט בעיתון מעריב. הקרדיט נרשם תמיד באותיות קטנות בשולי הצילום.

כך למשל רואים ידיעה שפורסמה על ידי הנתבעים בתיק זה בעיתון חדשות קריות ביום 4.1.15, כאשר בשוליה נרשמו המילים "עו"ד דב הירש. צילום יגאל לוי" (ראה ת/1). עוד רואים צילום שפורסם במקומון עובדה מיום 21.8.15 לצד הכיתוב "מי אתה דב הירש?" ולצידו הכיתוב "צילום: יגאל לוי".

שיעור הפיצויים – הזכות המוסרית: 

בית המשפט קבע כי אין ספק כי אי מתן הקרדיט לצלם מהווה משום פגיעה ברת פיצוי כקבוע בסעיף 52 לחוק זכויות יוצרים. המחוקק קבע מפורשות בסעיף 56 כי הפרת זכות יוצרים או זכות מוסרית מאפשרת לבית המשפט אף לפסוק פיצויים בלא הוכחת נזק בסכום שלא יעלה על 100,000 ₪. בית המשפט דחה את הטענה כי פרסום יצירה של צלם מקצועי שעיסוקו בצילומים הזוכים לפרסום בכלי התקשורת הכתובה והדיגיטלית, יכול להיחשב כדבר של מה בכך שאינו ראוי למתן קרדיט.

בית המשפט קבע כי העובדה כי הפרסום בא במטרה לשרת את האינטרסים של העומדים מאחורי המקומון "עובדה", במסגרת מאבק לא ברור, אשר מתנהל בינם לבין עו"ד הירש, יש בה רק כדי להוסיף נופך נוסף של חומרה לעצם הפרת זכותו של הצלם ושרבובו למחלוקת לא לו.

נקבע כי כיום אף אין ספק בכך כי מספר פרסומים של צילום אחד במסגרת ידיעות שונות, יש בהם מספר הפרות כמספר הצילומים שפורסמו (ראה דבריו של כבוד השופט צבי זילברטל בבית המשפט המחוזי בירושלים בת"א 3560/09 אבי ראובני נגד מפה – מיפוי והוצאה לאור [פורסם בנבו] [6.1.11]). אין במקרה שלפנינו משום הפרה אחת, המתבצעת במסכת אחת של מעשים, אלא מעשים שונים שנעשו במועדים שונים ובמסגרת פרסומים שונים, אשר כל אחד מהם נוגע בנפרד בעו"ד הירש.

בסופו של דבר בית המשפט שקל את השיקולים השונים שנקבעו בפסיקה והמפורטים בסעיף 56(ב) לחוק זכויות יוצרים, וקבע כי מן הראוי לזכות את הצלם  בפיצויים בסך של 7,000 ₪ בגין כל אחת מחמשת ההפרות שנקבעו ובסה"כ בסכום כולל של 35,000 ₪.

כן קבע בית המשפט כי כל הפרסומים המפרים יוסרו מן האינטרנט, תוך 7 ימים, ולחילופין כי יתווסף לצידם קרדיט מתאים לתובע, אשר יכתב בצורה מכובדת ומכבדת. כמו כן, ניתן צו מניעה של קבע, האוסר על המקומון לפרסם את הצילום, או כל צילום אחר שצולם על ידי הצלם, מבלי שינתן בו הקרדיט ההולם לצלם כמקובל.

לסיכום, בית המשפט חייב את המקומון בפיצוי בסך 35,000 ₪ ובשכ"ט עורך דין בסך 7,000 ₪.

הערה:

במקרה זה נעשה שימוש על ידי המקומון בצילום למטרה שונה מזו שלשמה הועבר הצילום. (נוצר סכסוך בין עורך הדין למקומון ופורסמה כתבה אודות עובדת השעייתו הזמנית של עו"ד הירש מלשכת עורכי הדין).

נשאלת השאלה האם היה ראוי לפסוק פיצוי נגד המקומון במקרה ופרסם כתבת תדמית בלבד למטרות יחסי ציבור ללא קרדיט?

קחו למשל דוגמא שבה עו"ד משלם לצלם תדמית עבור צילום ליחסי ציבור ושולח את הצילום לעיתון לצורך כתבת תדמית. העיתון מפרסם כתבת תדמית אודות עורך הדין ללא קרדיט. האם גם אז נאמר שיש זכות לצלם לדרוש קרדיט מעורך הדין או מהעיתון ולקבל פיצוי בגינו?

נראה כי במקרה כזה יש להיזהר פן נעניק במסגרת זכות לקרדיט שליטה בלתי ראויה של צלמים על תמונות תדמית, שצולמו בתמורה לתשלום לצורך פרסום כתבת תדמית על ידי עיתונים שונים.

ההנחה היא כי במסגרת ההתקשרות בין הצלם לעורך הדין במסגרת צילומי תדמית ברור לשני הצדדים, כי לעורך הדין יש זכות מוחלטת לעשות שימוש בצילום ללא כל הגבלה וכי במסגרת זכות זו רשאי עורך הדין לשלוח את התמונה לעיתון ולעשות בה כרצונו.

כן ניתן להניח כי אין עורך הדין מחויב במתן קרדיט לצלם במסגרת כתבת תדמית שפורסמה עליו וכי גם אין זה מקובל בנסיבות העניין לתת קרדיט לצלם התדמית.

יחד עם זאת, על פי הוראות החוק היבש פרסום צילום ללא קרדיט בנסיבות אלו עלול לעלות כדי הפרת הזכות המוסרית.

לאור הוראות החוק ובייחוד לנוכח פסיקה שכזו, ראוי להחתים את הצלם על מסמך שבו הצלם מוותר על כל זכות יוצרים, לרבות על הזכות לקרדיט וזאת כדי למנוע מצב שבו הצלם יתבע את העיתון או את עורך הדין על אי מתן קרדיט.

לכן בעת הזמנת הצילום חשוב מאוד להתייחס לזכות המוסרית. זכות זו הינה זכות אישית שאינה ניתנת להעברה סעיף 45(ב)), אולם ניתנת לוויתור לכל דבר ועניין.

אין באמור לעיל כדי להוות משום חוות דעת משפטית כלשהי ומומלץ להיוועץ עם עורכי דין בקיאים בתחום.

פייסבוק

האם תמונות שהועלו לפייסבוק מוגנות בזכויות יוצרים?

נושא: זכויות יוצרים בפייסבוק.

ראיתם תמונה מעניינת שמישהו שיתף בפיד שלו בפייסבוק והחלטתם שאתם רוצים להשתמש בתמונה הזו לאתר שלכם, לשלוח את התמונה לחברים או אפילו לעשות בה שימוש כלשהו בפרופיל העסקי שלכם. האם מותר לכם לעשות שימוש בתמונה הזו?

רבים סבורים, כי אדם המשתף תמונה שצולמה על ידו בפייסבוק, מאבד את זכותו לבלעדיות בתמונה וכי זכויות היוצרים אינן חלות על תמונות שצולמו על ידי משתמשים והועלו לפייסבוק מיוזמתם או שותפו על ידם. ובכן זוהי טעות.

בהתאם לתקנון השימוש של פייסבוק, שכפוף לשינויים מעת לעת, בהעלאת תמונה, וידאו או תוכן הנכם מעניקים לפייסבוק רישיון בינלאומי, לא בלעדי, ללא תמורה, שניתן להעברה הלאה, לעשות שימוש בכל תמונה או תוכן שהעליתם לפייסבוק. ובנוסח בשפה האנגלית:  transferable, sub-licensable, royalty-free, worldwide license.

המשמעות של רישיון רחב זה הינה שפייסבוק רשאית להעניק רישיון לכל משתמשיה לעשות שימוש בתמונות שלכם בחינם ללא קבלת כל רשות או הסכמה שלכם. מרגע שהעליתם תמונה או תוכן בפייסבוק או מרגע שמישהו שיתף את התכנים או התמונות, איבדתם את הזכות לשלוט בהפצת התכנים או התמונות בפייסבוק על ידי רשת הפייסבוק. לא ניתן יהיה למחוק את התמונות או התכנים, אלא בפרוצדורה מורכבת וספק אם ניתן יהיה לעשות כן.

חשוב להדגיש, בשיתוף או העלאת התכנים שלכם בפייסבוק אינכם מוותרים על זכויות היוצרים שלכם, אלא בסך הכל מעניקים לפייסבוק רישיון כללי להפיץ, להעתיק ולשתף את התמונות או התכנים שלכם לפי שיקול דעתה הבלעדי של פייסבוק.

כלומר אם משתמש כלשהו צילם תמונה מצחיקה של הכלב שלו מזנק מעל חומה, או תמונה של נוף מקסים אותו צילם במהלך טיול בחו"ל ושיתף את התמונות האלו בפייסבוק, הרי שהוא אינו מאבד את זכות היוצרים שלו כלפי משתמשים אחרים, אלא רק מגביל בצורה גורפת את זכויות היוצרים שלו כלפי פייסבוק.

מכאן שזכויות היוצרים בתמונות עדיין נמצאות בבעלותו של מי שצילם אותן. בהקשר זה חשוב לציין כי, בהתאם לסעיף 33 (1) לחוק זכות יוצרים,  היוצר של יצירה הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה. יוצר היצירה בצילום הינו הצלם על כן הצלם הינו הבעלים בזכויות היוצרים בצילום, לא המשתף ולא כל אדם אחר.

אז במידה ונתקלתם בתמונה ייחודית של נוף הרים קסום, שמישהו העלה לפיד שלו, אינכם רשאים לעשות שימוש כלשהו בתמונה הזו מלבד שיתוף התמונה בפייסבוק בהתאם לערוצי השיתוף האפשריים שבתוך אתר הפייסבוק. אסור לכם למשל, להעתיק את התמונה באמצעות הורדתה מרשת הפייסבוק או להעלות אותה לדף העסקי שלכם למשל או לעשות שימוש כלשהו בתמונה הזו. לתשומת ליבכם, כל פעולה של "העתקה" של צילום (מלבד בנסיבות מסוימות) ללא הרשאה מטעם בעל הזכויות מהווה הפרת זכויות יוצרים.

האמור לעיל אינו מהווה חוות דעת משפטית או ייעוץ משפטי. מומלץ להתייעץ עם עורכי דין המומחים בתחום הקניין הרוחני בכל שאלה בנושא. לקביעת פגישה נא להתקשר ל- 03-6966484 או בדוא"ל:  Yossi@sivan-law.com

גראפיטי תמונה

ארה"ב : תביעה בגין הפרת זכויות יוצרים נגד Roberto Cavalli – האם ציורי גראפיטי מוגנים בזכויות יוצרים?

רוברטו קוואלי, מעצב אופנה בינלאומי הידוע בזכות דגמיו הצבעוניים משווק מותג אופנה תחת השם המסחרי Just Cavalli. בשנת 2014 השיק רוברטו קוואלי ליין מוצרי אופנה ואקססוריז מקושטים בהדפסי גראפיטי צבעוניים (קולקציית הגראפיטי).

שלושה אמנים צעירים, רווק, רייס וסטיל, פנו לרוברטו קוואלי וטענו כי קולקציית הגראפיטי נעשתה תוך העתקתה מציורי הקיר שלהם וכי זה נעשה ללא הסכמתם תוך הפרת זכויות יוצרים. בהתאם דרשו שלושת האמנים להסיר את קולקציית הגראפיטי ממדפי החנויות.

משגילו כי דרישתם לא נענית הגישו שלושת האמנים תביעה לבית המשפט המחוזי בקליפורניה ארה"ב נגד רוברטו קוואלי ושורה ארוכה של מפיצים וריטיילרים, כגון חנויות אופנה, אמאזון, נורדסטורם ועוד.

שלושת האמנים טענו כי קולקציית הגראפיטי של רוברטו קוואלי הועתקה מציורי הקיר שאוירו על ידם בסאן פרנסיסקו. עוד טענו, כי יצירותיהם הוצגו במוזיאונים תערוכות אומנות שונות וכי מעולם לא נתנו הרשאה לרוברטו קוואלי להעתיק את יצירותיהם ולהדפיסם על גבי קולקציית האופנה שלו.

בכתב התביעה נטען כי רוברטו קוואלי אף הגדיל לעשות כאשר הוסיף את חתימתו "Just Cavalli " על גבי ההדפסים, ובכך פגע בזכותם לקרדיט ואף פגע בשלמות היצירה. לטענתם הוספת חתימתו של קוואלי נעשתה באופן הגורם לצרכן לחשוב כאילו איורים אלו נעשו על ידו או בהזמנתו.

עוד נודע לאחרונה, כי בקשה שהוגשה על ידי רוברטו קוואלי לדחות את התביעה נגדו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בקליפורניה כך שההליך המשפטי יימשך כסדרו.

תביעה זו מעלה שאלה מעניינת האם ציורי הגראפיטי המופיעים כיום על גבי קירות ברחובות רבים ברחבי העולם מוגנים בזכויות יוצרים?

אכן סוגיה חדשנית אשר לאחרונה תופסת תאוצה בעקבות מקרים רבים של שימוש בהדפסי גראפיטי על ידי חברות אופנה בינלאומיות מבלי לקבל את הסכמתם של האומנים. יש הטוענים כי הסיבה לכך הינה הסברה של חברות מסחריות רבות, כי מאיירים אלו (בדרך כלל אנונימיים) לא יטרחו או יחששו להגיש תביעה בגין זכויות יוצרים או שהם כלל אינם מודעים לכך.

לדעתנו, איורי גראפיטי מוגנים בזכויות יוצרים ממש כמו כל יצירה אחרת המוגנת על פי דין (היצירות מקוריות ועומדות בתנאי הקיבוע) ועצם העלאתם על גבי קיר ציבורי אינה מפקיעה את זכותם של האומנים לתבוע בעלות בזכויות היוצרים ביצירות אלו, בטח בנסיבות שבהן לא נעשה שימוש הוגן ביצירה אלא שימוש מסחרי, שנועד למטרות רווח ולא למטרות ציבוריות.

יחד עם זאת, האם אכן האומנים הינם בעלי זכויות היוצרים באיורים אלו? למעשה שאלה רלוונטית היא האם ריסוס איורים על קירות ציבוריים בניגוד לדין ותוך עבירה על החוק מפקיע את זכותם של האומנים לטעון לבעלות בזכויות היוצרים? ואולי בעל הבניין שעל קירותיו אוירו ציורי גראפיטי הוא הבעלים בזכויות היוצרים? מה גובר דיני הרכוש או דיני זכויות היוצרים?

נראה כי מאיירי גראפיטי שיינסו לטעון לבעלות על זכויות היוצרים בציורי הקיר שלהם עלולים למצוא עצמם בפני כתב אישום על זיהום הסביבה או נזק לרכוש ולמעשה יצא שכרם בהפסדם. דומה כי, בנסיבות שבהן בעל הבניין מאפשר למאיירים להעלות את יצירותיהם על גבי הקירות, דווקא אז יהיה קל יותר למאיירים לטעון לבעלות בזכויות היוצרים, אולם גם אז, לבעל הבניין עשויות להיות טענות טובות ביחס לבעלות באיורים אלו.

כך או כך, נושא זה טרם הוכרע וסביר להניח שיתקבלו הכרעות חשובות בנושא חדשני זה.

זכויות יוצרים בצילום

של מי זכויות היוצרים בצילום? של הצלם או של המזמין?

זכויות יוצרים בצילום

של מי זכויות היוצרים בצילום? של הצלם או של המזמין?

צילומים נחשבים על פי חוק זכות יוצרים ל"יצירה אומנותית" כאמור בסעיף ההגדרות וכן בסעיף 4(א)(1) לחוק זכות יוצרים ועל כן הם מוגנים בזכויות יוצרים (בכפוף למקרים מסוימים שבהם אין הצילום מקורי דיו בכדי לחסות תחת ההגנה).

המשמעות של כך הינה שהעתקה של הצילום ללא רישיון מאת בעל זכויות היוצרים תהווה הפרת זכויות יוצרים. מיהו אם כן בעל זכויות היוצרים בצילום?

בהתאם לסעיף 33 (1) לחוק זכות יוצרים, היוצר של יצירה הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה. יוצר היצירה בצילום הינו הצלם על כן הצלם הינו הבעלים בזכויות היוצרים בצילום.

אלא שלא תמיד ייחשב הצלם לבעל זכויות היוצרים, שכן קביעת הבעלות תהיה תלויה תמיד בסוג הצילום ובנסיבות השונות הכרוכות בהפקתו.

ישנן שתי סיטואציות עיקריות:

סיטואציה ראשונה – הצלם מצלם את הצילום לצרכים מסחריים ומוכר את הצילומים שלו ללקוחותיו. במקרה זה אין כל ספק כי, הצלם הינו בעל זכויות היוצרים בצילום.

סיטואציה שנייה – הצלם מצלם את הצילום עבור אדם אחר או בעל עסק. זוהי יצירה מוזמנת. יצירה מוזמנת היא יצירה שהופקה בהזמנה על ידי אדם אחר, שאינו יוצר או מחבר היצירה, כגון חברה מסחרית שמזמינה צילום של אירוע שיווקי שלה, בעל עסק שמזמין צילום של המוצרים המסחריים שלו, תיאטרון המזמין צילום של המחזות וההצגות שבאולם, עיתון המזמין צילום של אירועים שונים וכד'.

בנושא יצירה מוזמנת ישנם ישנו הכלל והחריג:

הכלל:

במסגרת הזמנת עבודה משלם בעל העסק לצלם עבור הפקת התמונה, בהנחה כי כל זכויות היוצרים בצילום שייכות לבעל העסק, שכן הוא שילם את התמורה המלאה עבור צילום זה. ובכן, הנחה זו הינה מוטעית. החוק קובע במפורש, כי בסיטואציה של יצירה מוזמנת בעל זכויות היוצרים אינו המזמין אלא היוצר, אלא אם כן הוסכם אחרת במפורש או במשתמע.

כלומר הצלם הוא שמחזיק בזכויות היוצרים בצילומים אלו אלא אם כן "הוסכם אחרת במפורש או במשתמע".

"במפורש" הכוונה להסכמה מפורשת, כגון מכתב, הסכם, הודעת דוא"ל או כל מסמך אחר שמשמעותו היא שהצלם וויתר על זכויותיו לטובת המזמין.

"במשתמע" הכוונה היא לכך שאף שהצדדים לא הסכימו במפורש או בכתב על כך שהזכויות תהיינה שייכות למזמין, הרי שניתן להוכיח שהייתה כוונה משתמעת לכך. הוכחת כוונה משתמעת אינה קלה, והיא תלויה בנוהג שהשתרש בתחום, בכוונת הצדדים ובסיטואציה עצמה. לעיתים רבות יהיה צורך בהבאת עדויות נוספות שיתמכו בטענת המזמין, כי זכויות היוצרים שייכות לו, לרבות הצגת מסמכים וראיות נוספות.

בכדי להימנע מהצורך בהוכחת כוונה משתמעת ומהבאת ראיות נוספות, מומלץ ביותר לכל עסק המזמין הפקת צילום מצלם כלשהו להחתים אותו על מסמך המאשר כי, מלוא הזכויות בצילומים שייכות למזמין.

 נוסח לדוגמא של מסמך כזה יכול להיות כדלקמן:

"הריני מאשר באופן בלתי חוזר, כי מלוא זכויות היוצרים בתמונות שיצולמו על ידי עבורך, במסגרת ההפקה של _______ תהיינה בבעלותך הבלעדית על אף האמור בכל דין ואני מתחייב, כי לא ייעשה על ידי כל שימוש בתמונות אלו ללא הסכמתך מראש ובכתב".

חתימת הצלם על מסמך זה הינה למעשה הוכחה מפורשת כהגדרת הדין, כי הזכויות בתמונה תהיינה של המזמין ולא של הצלם, על אף האמור בחוק זכות יוצרים והיא אף מטילה על הצלם איסור לעשות שימוש בצילומים לשימושו השיווקי, כגון לפרסם את עסקו ללא קבלת אישור על כך.

החריג:

צילום דיוקן, צילום אירוע משפחתי או אירוע פרטי שנוצרה לפי הזמנה

החוק קובע, כי בכל הנוגע לצילומי דיוקן, אירוע משפחתי או אירוע פרטי שנוצרה לפי הזמנה, הבעלים הראשון של זכות היוצרים בה הוא דווקא המזמין, אלא אם הוסכם אחרת.

לתשומת ליבכם, רק במקרה ומדובר בצילום דיוקן או צילום אירוע משפחתי או פרטי בלבד, בעל האירוע שהזמין את הצילום, יהיה בעל זכויות היוצרים, אלא אם הוסכם אחרת.

אין באמור לעיל כדי להוות משום חוות דעת כלשהי ומומלץ להיוועץ עם עורכי דין הבקיאים בתחום.

פנה אלינו בטלפון 03-6966484

זכויות יוצרים בצילום

האם כל תמונה (צילום) מוגנת בזכויות יוצרים?

כוסות

האם כל תמונה (צילום) מוגנת בזכויות יוצרים?

נקודת המוצא היא שכל צילום מוגן בזכויות יוצרים באשר הוא. צילום (יצירת צילום) נחשב על פי חוק זכות יוצרים כ"יצירה אומנותית" ועל כן הוא מוגן בזכויות יוצרים. הצילום הוא בדרך כלל תוצר של מחשבה, השקעה ויצירתיות. בדרך כלל משקיע הצלם זמן, אנרגיה ומשאבים רבים בהפקת צילום מדויק, בפוזיציה המתאימה, לרבות התאמת האור והצל העמדת מושא הצילום במקומו הנכון וכו'. על כן, צילום בהגדרתו מוגן בזכויות יוצרים על פי החוק.

אלא שבתי המשפט בישראל החלו לאחרונה לצמצם את מרחב ההגנה על כל צילום באשר הוא בהתייחס לצילומים סטנדרטים של מוצרים מסחריים למשל.

כך למשל, בעניין שטיינברג נ' סמבירא פסקה השופטת חנה ינון בבית המשפט השלום בתל אביב, כי אין זכויות יוצרים בתמונות של כלי בית ומתנות. בית המשפט בעניין זה את הדברים הבאים:

"מדובר בצילומים של כלי בית שונים אשר, לטעמי, אינם צילומים בעלי אופי אומנותי, אלא כאלו שנועדו להציג את מוצרי חברת קורנינג ולפרסם אותם לצרכיה".

על פי הדין, לצורך הקמתה של זכות יוצרים, יש לעמוד בשני תנאים מצטברים והם: האחד, שהמדובר ביצירה "מקורית", שמשמעה, שהיצירה היא פרי עמלו הרוחני של היוצר, והתנאי השני הוא, כי מדובר ביצירה שהיא תוצר של השקעה מינימאלית, של משאב כלשהו .

חשוב לציין, כי גם צילום שאינו בעל ערך אומנותי, העומד בסטנדרט נמוך של מקוריות, ראוי להגנת זכות יוצרים בדין הישראלי .

בהתייחס לצילומי כלי הבית והמתנות קבע בית המשפט את הדברים הבאים:

"התרשמתי כי בצילומים אין כל ייחודיות או מקוריות, והתובע לא הוכיח בפני כי יש בהם משהו מעבר לצילומי כלי בית אחרים ולגישתי הם אינם שונים מאלה אשר מופיעים באתרים אחרים, כפי שניתן להתרשם בדוגמאות לאתרי אינטרנט אותם הציג בפני הנתבע"

בית המשפט הסתמך בפיסקתו על דוקטרינת המיזוג. בהתאם לדוקטרינת המיזוג, כאשר היצירה, מעצם אופיה, ניתנת לביטוי במספר מצומצם של אפשרויות הבעה, אין צידוק להעניק זכות יוצרים. הנחת היסוד היא שבמקרה של רעיון שהאפשרויות לבטאו הן מוגבלות במיוחד, ההגנה על הביטוי תגביל למעשה גם את השימוש ברעיון החשש העומד בבסיס כלל זה הוא כי מקרים אלה הגנת החוק משמעותה המעשית תהא הענקת הגנה על 'הרעיון' ויצירת מונופול שיחסום דרכם של יוצרים אחרים בעתיד.

נראה כי לאור פסיקת בתי המשפט לעיל, יהיה זה סביר להניח כי, בתי המשפט עשויים לגלות הסתייגות  מפסיקת פיצוי בגין העתקת תמונות של מוצרים מסחריים סטנדרטים שאין בהם כל יצירתיות או מקוריות, אולם יש לבחון זאת בכל מקרה לגופו ולהתייעץ עם עורכי דין בקיאים בתחום.

הינכם מוזמנים לפנות לעו"ד יוסי סיוון, עורך דין קניין רוחני, בכל שאלה או הבהרה בנושא.

האמור לעיל אינו מהווה חוות דעת משפטית כלשהי ואין להסתמך עליו.

Touchscreen smartphone with cloud of colorful application icons isolated on white background

נקודות ודגשים חשובים ליזמים בהסכם לפיתוח אפליקציה, מאת עו"ד יוסי סיוון

נקודות ודגשים חשובים ליזמים בהסכם לפיתוח אפליקציה, מאת עו"ד יוסי סיוון

המאמר פורסם גם במגזין START ISRAEL תחת הכותרת: " 8 נקודות חשובות ליזמים בהסכם לפיתוח אפליקציה" 

פיתחתם רעיון לאפליקציית מובייל מדהימה, ערכתם את כל הבדיקות המקדימות, הכנתם מודל עסקי מתקדם ואפילו הצלחתם לגייס משקיע או שניים. אפשר לומר שהשלב הראשון בפיתוח האפליקציה  – שלב תכנון ופיתוח הקונספט, הסתיים בהצלחה.

אתם ניגשים כעת לשלב השני – פיתוח ועיצוב האפליקציה. ליזמים שביניכם, שאינם מפתחי אפליקציות בעצמם, ככל הנראה תצטרכו להתקשר בהסכם עם חברה מקצועית לפיתוח אפליקציות.

בטרם תבחרו בחברה כלשהי לפיתוח האפליקציה שלכם, חשוב מאוד לערוך סקר שוק ולבדוק היטב את איכותה ומקצועיותה של החברה ולא להתרשם אך ורק מאתר האינטרנט שלה. כך למשל, רצוי לעיין ולבדוק היטב את תיק העבודות של החברה, ליצור קשר עם לקוחות קודמים של החברה ולהתייעץ עמם ולוודא כי מדובר בחברה שיש לה ניסיון בפועל בפיתוח אפליקציות.

בקשו לראות אפליקציות שפותחו בעבר על ידי החברה, הורידו את האפליקציות ובדקו בעצמכם את אופן התפעול שלהן, הגראפיקה והאם הן ידידותיות למשתמש. שאלו שאלות וגלו כמה שיותר פרטים אודות החברה, כגון עמידה בלוח זמנים, מקצועיות, זמינות, שירות לקוחות, תמיכה וכו'.

לאחר שהגעתם להחלטה באיזו חברה לבחור, מגיע שלב החתימה על הסכם לפיתוח אפליקציה. בדרך כלל תידרשו לחתום על הסכם לפיתוח אפליקציה שנוסח על ידי עורכי הדין של החברה. זכרו כי הסכם זה נועד בראש ובראשונה להגן על האינטרסים של החברה לפיתוח אפליקציות ולא על האינטרסים שלכם, כיזמים וכמי שממן את פיתוח האפליקציה מכיסו ונושא במרבית הסיכונים. במאמר זה נפרט עבורכם כמה מהנקודות החשובות שראוי לזכור אותן כאשר אתם מנהלים משא ומתן עם חברה לפיתוח אפליקציה.

 א.      הגדרת היקף העבודה

רצוי לנסח באופן מדויק ככל האפשר את היקף העבודה הנדרשת מהחברה. מומלץ לצרף לחוזה נספח טכני  ובו רשימה מפורטת של כל מאפייני האפליקציה.

רשימת האפיונים חייבת לכלול לפחות את הפרטים הבאים:

תיאור ויזואלי של תצוגת כל המסכים החל מהמסך הראשון הכולל התחברות לממשק האפליקציה ועד למסך האחרון. מומלץ לצרף תצוגה ויזואלית ערוכה בפאור פוינט או בוורד של כל מסך בנפרד; פירוט כל הלחצנים והאייקונים; חיבורים לרשתות חברתיות; תרשים זרימה לאיזה מסך מוביל כל לחצן, תיאור טכני של עבודת החברה בצד הקליינט ובצד השרת, הגדרות עיצוב ספציפיות, ליווי בכל תהליך האחסון לרבות העלאת האפליקציה לאישור באפסטור. זכרו, ככל שנספח ההגדרות יהיה מדויק יותר, כך יהיו פחות אי הבנות לגבי היקף העבודה.

ב.   הגדרת התמורה ותנאי התשלום

בדקו שבהתאם להסכם התמורה הינה סופית ומוחלטת עבור כל שלבי בניית האפליקציה, כדי שלא תהיינה הפתעות. כן מומלץ לקבוע מנגנון תשלום המורכב מאבני דרך לכל אורך בניית האפליקציה. דאגו לצרף לחוזה נספח תשלומים ולהתאים את התשלומים להתקדמות הפרויקט ולא לשלם את מרבית התמורה בטרם תחילת העבודה.

ג. הגדרת תקופת ההתקשרות

הגדרה ברורה של תקופת ההתקשרות הינה חיונית ביותר. מומלץ לוודא כי ההסכם יהיה בתוקף עד להשלמת פיתוח האפליקציה לשביעות רצון הלקוח בהתאם לאפיונים ולאבני הדרך או עד לסיום תקופת האחריות שנקבעה בהסכם.

ד.     שירותי תמיכה ואחריות

הקפידו שעל החברה תוטל אחריות לתמיכה שוטפת הן במהלך הפיתוח והעלאת התכנים והקבצים והן לאחר העלאת האפליקציה על גבי השרתים. מומלץ לקבוע כי, החברה תהייה מחויבת בשירותי תמיכה ואחריות (באגים, תיקון תקלות ועדכונים) למשך לפחות 36 חודשים לאחר שלב העלאת האפליקציה. בכל הנוגע לעדכונים הגבילו מראש את עלותו של כל עדכון לאפליקציה.

 ה.     סעיפי סודיות ואי תחרות

הקפידו כי בהתאם להסכם תוטל על החברה חובת סודיות מוחלטת להימנע מלחשוף את האפליקציה, הקונספט או איזה ממרכיביה ללא הסכמתכם בכתב ומראש. מומלץ שלא להסכים לחשיפת האפליקציה עוד בטרם השלמתה, בתיק עבודות או בפרסום שיווקי כלשהו מטעם החברה. כן בדקו שבהסכם ישנו סעיף המטיל חובה על החברה להימנע מלהתחרות באופן ישיר באמצעות פיתוח אפליקציה מתחרה עבור לקוח אחר.

ו.       לוחות זמנים ועיכובים

      לוחות זמנים בפיתוח אפליקציה תלויות הן בחברה לפיתוח אפליקציה והן ביזם עצמו. נושא זה הנו מקור קבוע לסכסוכים ואי הבנות. הקפידו על קיומו של סעיף המגדיר, כי כל עיכוב בפרויקט משמעותו הפרה יסודית של ההסכם, אלא אם כן מדובר בעיכוב צפוי הנובע מנסיבות התלויות ביזם בלבד.

ז.      זכויות הקניין הרוחני באפליקציה

ישנה הנחה הרווחת בקרב יזמים רבים, לפיה זכויות היוצרים באפליקציה, בקוד המקור ובעיצובים המפותחים על ידי החברה שייכות להם, שכן הם היזמים ובעלי הרעיון והם גם שילמו תמורה עבור פיתוח האפליקציה. מדובר בהנחה מוטעית באופן כללי. ראשית, יש לזכור, כי חוק זכות יוצרים אינו מגן על רעיון לכשעצמו, אלא רק על אופן ביטויו, כלומר על אופן היישום של הרעיון כאפליקציה. שנית, בהתאם לחוק זכות יוצרים, זכויות היוצרים ביצירה שחוברה לפי הזמנה שייכות בראש ובראשונה ליוצר, אלא אם כן הוסכם אחרת בין היוצר לבין המזמין, במפורש או במשתמע.

על כן, בכדי להבטיח את זכויותיכם ולמנוע טענות כאלו ואחרות מצד החברה במקרה של סכסוך כלשהו, מומלץ להקפיד, כי בהסכם יהיה סעיף הקובע במפורש, כי כל זכויות הקניין הרוחני בכל מה שיפותח על ידי החברה במסגרת הפרויקט ללא יוצא מן הכלל יהיה בבעלותו הבלעדית של היזם.

 ח.    העדר ניגוד אינטרסים

 חשוב לבדוק היטב עם החברה בטרם חתימתכם על ההסכם, כי אין לחברה ניגוד אינטרסים. ניגוד אינטרסים יכול להיווצר כאשר החברה מפתחת במקביל אפליקציה דומה ומתחרה ליזם אחר וייתכן מצב שבו היא תרכז את מירב מאמציה עבור האפליקציה המתחרה על חשבונכם, באופן שיביא לידי כך שהאפליקציה שלכם תהיה נחותה יותר משל המתחרה שלכם שפותחה גם היא על ידי אותה החברה. בקשו מהחברה לחשוף בפניכם כבר בשלב המשא ומתן, אם היא מפתחת אפליקציה מתחרה.

המוצג במאמר הנו מידע כללי בלבד, אין להסתמך עליו ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית.

 יוסי סיוון ושות' הינו משרד המתמחה בקניין רוחני ומשפט מסחרי ובכלל זה הקמת יזמויות עסקיות בתחום הטכנולוגיה, האינטרנט והסלולאר, פיתוח והגנה על אפליקציות מובייל, ליווי יזמים בהקמת סטארטאפים, חוזים ועסקאות מסחריות.