Logo WTR

משרדנו דורג על ידי World Trademark Review כמשרד מומלץ המומחה בסימני מסחר

אנו שמחים להודיעכם כי משרדנו דורג לאחרונה על ידי מגאזין סימני המסחר מהידועים ברחבי העולם  World Trademark Review כמשרד מומלץ המומחה בסימני מסחר בטקגוריית  Other recommended experts וכך נאמר אודות המשרד:

"Yossi Sivan & Co’s storied entertainment star Yossi Sivan has represented giants such as Sony, Electronic Arts and Microsoft; he is as formidable at enforcing trademarks as he is at filing them".

 

Top_tier_firms

משרדנו דורג על ידי LEGAL 500 כמשרד מוביל בתיקי קניין רוחני

אנו שמחים לבשר לכם כי משרדנו דורג השנה על ידי חברת הדירוג הבינלאומית LEGAL 500 כמשרד מוביל בתחום הקניין רוחני וייצוג בבתי המשפט בתחום הקניין הרוחני.

בדירוג לשנת 2017 נכתבו על המשרד הדברים הבאים:

"Yossi Sivan & Co. has ‘extraordinary knowledge and expertise in trade mark and copyright litigation’. The ‘practical and personable’ Yossi Sivan has extensive experience of IP cases involving international clients …" Legal 500 (2017 edition, April 2017). 

diamomd

זכייה של משרדנו בהליך צו מניעה זמני בסימני מסחר

משרדנו זכה לאחרונה בהחלטה חשובה במסגרת בקשה לצו מניעה זמני, שהוגשה נגד לקוחות המשרד בתחום הערכת יהלומים. להלן תמצית הרקע, טענות הצדדים והחלטת בית המשפט, כפי שמופיעים בהחלטה:

רקע

המבקשים, המנהלים מעבדה גמולוגית המספקת שירותי הערכה, ניתוח ודירוג ליהלומים תחת הסימן IGL הגישו בקשה לצו מניעה זמני נגד המשיבים, המספקים שירותי הערכה ניתוח ודירוג יהלומים תחת הסימן CGL.

במסגרת הבקשה לצו מניעה טענו המבקשים, כי שימוש המשיבים בשם CGL עולה כדי הפרת סימן מסחר רשום IGL וכי המשיבים מנצלים לרעה את המוניטין של המבקשים, תוך שהם מטעים את ציבור הלקוחות באמצעות עיצוב דומה, אותיות דומות, לוגו עגול בצבעים זהים וכיתוב  דומה.

המשיבים טענו באמצעות משרדנו, כי אין כל ממש בבקשה לצו מניעה זמני וכל תכליתה נועדה לסכל את הצלחתם המסחרית. כן טענו המשיבים, כי השימוש באותיות IGL הינו נפוץ ואוניברסלי וכי מעבדות רבות בעולם עושות שימוש באותיות אלו וכי אין מדובר בפרי יצירתם של המבקשים.

יתרה מכך, טענו המשיבים, כי מעבדות רבות בישראל ובעולם עושות שימוש במבנה הכללי של ראשי תיבות עם האותיות G ו- L   ביחד עם לוגו דמוי חותמת מעגלית ולפיכך אין מדובר בשימוש הייחודי למבקשים דווקא.

עוד טענו המשיבים, כי הם מספקים שירותי הערכת יהלומים ואבני חן מקצועיים בעיקר לסוחרי יהלומים. זהו קהל מתוחכם המכיר היטב את החברות העוסקות בתחום ויודע להבחין היטב בין השירותים שמספקים המבקשים לבין שירותי המשיבים, קרי הערכות מקצועיות מתועדות התעודות חתומות ובעזרים מקצועיים (חותמת SEAL), העטופים בסימנים המעוצבים על ידי הצדדים, על כן אין חשש להטעיה בין הסימנים השונים. בפרט נכון הדבר שעה שמדובר ביהלומים שנחשבים לטובין יקרים ביותר, ומחייבים בדיקה דקדקנית.

עוד טענו המשיבים כי המשיב 2 הוא בעל מוניטין של 40 שנה בהערכת יהלומים, וכי אין סיכוי שסוחר יהלומים יגיע לפתח המעבדה שהוא מפעיל ויסבור בטעות, כי מדובר בעסק של המבקשים, שהם דמויות בלתי מוכרות וחסרי מוניטין בתחום.

המשיבים טענו והסבירו כי אין דמיון מטעה בין הסימנים, על פי המבחנים המקובלים בפסיקת בתי המשפט, קרי מבחן החוזי, מבחן הצליל, ומבחן קהל הלקוחות וסוג הלקוחות.

מבחינת קהל הלקוחות וסוג הסחורות טענו המשיבים, כי קיים הבדל במובן שלקוחות המשיבים הינם בעיקר סוחרים מקצועיים שמבקשים לקבל הערכות מקצועיות ליהלומים המיובאים על ידם מרחבי העולם ועל כן אין חשש להטעיה. המשיבים אף טענו כי אין כל דמיון מטעה בתעודות או בחומרים השיווקיים.

החלטת בית המשפט המחוזי מרכז 

מכיוון שמדובר בסימנים שאינם זהים קבע בית המשפט המחוזי כי חל מבחן ההטעיה, קרי בחינה האם הסימן דומה לסימן הזכאי להגנה, עד כדי קיומו של חשש סביר להטעיה.

בית המשפט המחוזי סקר את שלושת מבחני העזר להכרעה באם קיים דמיון מטעה שיש בו להוות הפרה של סימן רשום: המבחן הראשון הוא מבחן המראה והצליל – עניינו השוואת החזות והצליל של שני הסימנים, בכדי לבחון את הדמיון שביניהם.

המבחן השני הוא מבחן סוג הסחורות וסוג הלקוחות – עיינו עוסק בהשפעת סוג המוצרים ומידת הסכנה להטעיה וכן שוק הלקוחות אליהם פונה סוג המוצרים והשפעת זהותם של הלקוחות על הסיכוי להטעיה.

המבחן השלישי הוא מבחן כללי באשר לנסיבות העניין – זהו "מבחן כוללני, בלתי מסוים, שבמסגרתו נשקלות שאר הנסיבות הספציפיות של המקרה, אשר לא נכללו במסגרת המבחנים הקודמים".

בית המשפט המחוזי ערך השוואה חזותית של סימני הצדדים המובאים כאן להתרשמות:

סימן המבקשים

IGL Logo

סימן המשיבים

CGL Logo

בית המשפט המחוזי מצא, כי חרף הדמיון הלכאורי בעצם הצורה העגולה שמסמנת חותמת, קיימים הבדלים של ממש בעיטורים המרכיבים את הלוגו, אשר מצטרפים ליתר ההבדלים באותיות ובכיתוב וקבע, כי כל אלה שוללים אפשרות סבירה של הטעייה חזותית בין הסימן הרשום לבין סימן CGL.

מבחינת סוג הסחורות וחוג הלקוחות קיבל בית המשפטי המחוזי את עמדת המשיבים, כי שירותי הערכת יהלומים ואבני חן הינם שירותים המבוססים על קריטריונים מקצועיים, שכוללים בחינה קפדנית של מעבדה, עריכת דו"ח, הערכה ולבסוף הנפקת תעודה מתאימה. סוג שירותים זה אינו נעשה כדבר שבשגרה והוא יתלווה על פי רוב לרכישה של אבנים יקרות בהיקף כספי נכבד. אין מדובר ב"מוצר מדף", אלא במוצר ייחודי שמופנה לקהל לקוחות מתוחכם, דבר שמפחית את החשש להטעיה.

מבחינת יתר נסיבות העניין, בית המשפט המחוזי התרשם, כי המשיבים הינם גורמים ותיקים ומוכרים בתחום היהלומים וכי נסיבות אלו אינן תומכות בקיומה של הטעייה באשר לסימן הרשום מצד המשיבים וממילא אינן תומכות בטענה הכלית לפיה המשיבים "רוכבים" על גב המוניטין שיצרו לעצמם המבקשים בפרק הזמן הקצר יחסית בו הם פועלים בשוק אבני החן והיהלומים.

בית המשפט המחוזי אף נשען על סימני מסחר רבים שצורפו על ידי המשיבים, אשר הסימן שלהם מורכב ממבנה של חותמת מעגלית, כיתוב בשלוש אותיות רישיות באנגלית וכיתוב נילווה לצד או מתחת הצירוף של האותיות והלוגו. מטבע הדברים, וכיאה למוצרים של אבני חן, שילוב הצבעים באותם הסימנים והאותיות נעשה בזהוב, בשחור ובכחול, צבעים המסמלים יוקרה.

בית המשפט המחוזי אף קיבל את עמדת המשיבים, כי ראשי התיבות שבסימן המבקשים IGL מסמלים את המילים INTERNATIONAL GEMOLOGICAL   ו- LABORATORY  וכי מדובר בשמות גנריים שעל פי רוב נהנים מהגנה פחותה בהשוואה לשמות שרירותיים.

בנסיבות אלו קבע בית המשפט המחוזי, כי הסימן הרשום של המבקשים הוא בעל אופי מבחין מולד חלש, וכי המבקשים לא הציגו כל ראיות משמעותיות המלמדות כי לסימן הרשום אופי מבחין נרכש, קרי שציבור הצרכנים כבר מקשר בינו לבין השירותים שמספקת המבקשת.

לסיכומו של דבר קבע בית המשפט המחוזי, כי המבחן המשולש אינו תומך בקיומה של הטעייה.

גם בכל הנוגע לעילת גניבת עין דחה בית המשפט המחוזי את טענת המבקשים וקבע, כי אין חשש להטעיה וכי המבקשים לא הוכיחו מוניטין.

גם מבחינת שיקולי מאזן הנוחות קבע בית המשפט המחוזי, כי לא שוכנע שהשימוש בסימן CGL גורם לנזק בלתי הפיך או לנזק חמור למבקשים.

לסיכומו של דבר דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לצו מניעה זמני וחייב את המבקשים בשכ"ט עו"ד ב"כ המשיבים בסך של 9,500 ₪.

הבהרה: אין באמור לעיל כדי להוות משום ייעוץ משפטי או חוות דעת כלשהי, מדובר במאמר התרשמותי בלבד ומומלץ להיוועץ עם עו"ד


The Legal 500 - The Clients Guide to Law Firms

Trademark Chrome Sign Isolated on White Background with Shadow 3D illustration

זכייה של משרדנו בהליך בקשה להפקדת ערובה ברשם סימני המסחר

מצ"ב החלטה של רשם סימני המסחר בה זכה במשרדנו לאחרונה:

 

 

התנגדות לרישום סימן מסחר מס' 256843 

(בקשה להפקדת ערובה)

 

 

 

 

המבקש (מבקש הרישום): מר דוד איבגי
    ע"י ב"כ עוה"ד עמיר פרידמן

 

המשיבה (המתנגדת):                                            Lifestyle Equities CV

ע"י ב"כ עוה"ד יוסי סיוון

 

 

 

ה  ח  ל  ט  ה

 

  1. לפני בקשה שהוגשה מטעם מר דוד איבגי (להלן: "המבקש"), להורות על הפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו בהליך זה בתוספת רכיב של הוצאות לדוגמא בגין ניסיון להטעות את הרשות. לפני תגובת חברת Lifestyle Equities CV (להלן: "המשיבה"), וכן תשובת המבקש לתגובה זו.
  2. ברקע הבקשה להפקדת ערובה, מצויה התנגדות שהגישה המשיבה, לרישום סימן מסחר מס' 256843 אשר הוגש מטעם המבקש בסוג 25 (ביגוד והלבשה) (להלן: "הסימן המבוקש"). להלן יובא הסימן המבוקש לצד סימן המתנגדת לצורך ההמחשה:
סימן מסחר מס' 256843 סימן המתנגדת

 

 

  1. המבקש טוען כי המשיבה היא חברה זרה נטולת נכסים בישראל ולפיכך קיים קושי להיפרע ממני במידה שהתנגדותה תדחה. בנוסף נטען כי סיכויי ההתנגדות קלושים שכן אין ברישום הסימן המבוקש כל חשש לדמיון מטעה ביחס לסימן המתנגדת או ליצירת תחרות בלתי הוגנת במסחר. לגישתו קיים בסיס משפטי לחיוב המשיבה בערובה. לבקשה צורף תצהיר חתום על ידי המבקש.
  2. המשיבה הגישה תגובתה לבקשה להפקדת ערובה, אמנם ללא תצהיר תומך, במסגרתה נטען כי דין הבקשה להידחות. ראשית נטען כי לרשם סימני המסחר מסור שיקול דעת נרחב בבואו לשקול את הצורך בהפקדת ערובה לטובת בעל דין. בנוסף נטען כי המבקש לא הוכיח כי המשיבה לא תוכל לעמוד בתשלום הוצאותיו במידה שההתנגדות תדחה. לגישתה, העובדה כי המשיבה היא חברה זרה אינה מצדיקה כשלעצמה הטלת ערובה עליה. מעבר לכך, נטען כי המשיבה היא בעלת איתנות כלכלית גבוהה וכי בבעלותה סימן מסחר (BEVERLY HIILS POLO CLUB), שהינו מפורסם וידוע ברחבי העולם ולפיכך בעל ערך כלכלי רב ממנו ניתן להיפרע.  עוד טענה המשיבה כי יש ברשותה נכסים בישראל, הם סימני המסחר הרשומים על שמה, ותמורת השימוש בהם גובה היא דמי רישיון גבוהים. כמו כן נטען כי סיכויי ההתנגדות הינם גבוהים ביותר כפי שעולה לגישתה מכתב הטענות והראיות שהוגשו זה מכבר. לבסוף נטען כי חיוב בהפקדת ערובה בנסיבות העניין תהווה פגיעה בזכות היסוד קניינית שבידי המשיבה ובזכות הגישה לערכאות.
  3. בתשובתו טוען המבקש כי המשיבה נמנעה בתגובתה לצרף תצהיר ראיות אשר יתמוך בטענתה ביחס ליכולתה הכלכלית הגבוהה, והרי על פי דין נטל ההוכחה להוכחת היותה ברת פירעון מוטל על כתפיה. עוד נטען כי לא הוצגו ולא פורטו כדבעי נכסי המשיבה בישראל. בנוסף נטען כי הטענה לפיה הפקדת ערובה תפגע בזכות הגישה לערכאות, שמורה למי שהפרוטה אינה בכיסו, ואילו המשיבה טוענת (אך אינה מוכיחה) כי כוחה הכלכלי רב הוא. לבסוף חזר המבקש וטען כי בנסיבות העניין בהיעדר כל דמיון מכל סוג בין סימן המתנגדת לבין הסימן המבוקש, סיכויי ההתנגדות קלושים.

דיון והכרעה

  1. סמכות רשם סימני המסחר להורות על הפקדת ערובה להבטחת הוצאות, אינה במחלוקת בין הצדדים להליך שבפני. סמכותו זו נידונה לראשונה בהחלטת כב' רשם סימני המסחר (כתארו אז) מ. גולדברג, בבקשה בקשה למחיקת סימן מסחר מס' 69909 "במבינו" (בקשה לחיוב בהפקדת ערובה להוצאות), אקטרינה גוטמן נ' שלמה עיני, פורסם בנבו (14.12.1998)). במהלך השנים, ניתנו החלטות רבות המעגנות את סמכותו של רשם סימני המסחר להורות על הפקדת ערובה לכיסוי הוצאות הנתבע (ראו למשל: החלטת רשם סימני המסחר בהתנגדות לרישום סימן מסחר 242256 (בקשה להפקדת ערובה) מזרח ומערב חנויות בע"מ נ' מזרח ומערב יבוא ושיווק בע"מ (פורסם באתר רשות הפטנטים 27.8.2012).
  2. אחד מן הנימוקים בבקשה להפקדת ערובה המונחת לפני הוא זה לפיו המשיבה הינה חברה זרה המאוגדת בהולנד. לעניין זה טענה המשיבה לתחולת הוראות אמנת האג (הפרוצדורה האזרחית), 1954 (להלן: "אמנת האג") והתקנות אשר הותקנו לצידה מכוחן אין לחייבה בהפקדת ערובה רק משום היותה חברה זרה. המבקש אינו כופר בטענתה זו של המשיבה, ולראיה לא התייחס לכך המבקש בתשובתו לתגובת המשיבה.
  3. אכן, תכלית אמנת האג היא למנוע אפליה בין חברת חוץ לבין חברה שהתאגדה בישראל, ולמנוע הטלת חיובים על חברה תובעת זרה, אשר אינם נדרשים מחברה ישראלית, רק מחמת היותה זרה או מחמת שאין לה בישראל מקום מושב או מקום מגורים. בספרו של ד"ר יואל זוסמן "סדר הדין האזרחי" (מהדורה שביעית, 1995), עמ' 902, נכתבו הדברים הבאים באשר לרעיון העומד בבסיס אמנת האג:

  "רעיון האמנה הנ"ל, שלביצועה הותקנו התקנות, הוא לפטור את אזרחי המדינות שהצטרפו לאמנה ואף מתגוררים באחת המדינות האלה – בין במדינה שאזרחיה הם ובין במדינה אחרת בעלת האמנה – ממתן ערובה להוצאות של משפט שהגישו במדינה בעלת האמנה, ותמורת הפטור האמור נקבעו סידורים המאפשרים ביצוע פסק דין המחייב תובע כזה בתשלום הוצאות המשפט בכל אתר ואתר".

 

  1. אם כן, מקום מושבן של המשיבה בהולנד, אשר הינה חברה באמנת האג,  אינו יכול לשמש כשיקול המחזק את המסקנה כי יש לחייבן בהפקדת ערובה לטובת המבקשות. (לעניין זה ראו גם ת"א 717-09-09 EDT MARINE CONSTRUCTION LTD נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, וכן ספרו של אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, 2009, עמוד 751).
  2. לפיכך, יש לבחון את הבקשה להפקדת ערובה המונחת לפני, על פי הוראות סעיף 353א' לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") החלות על חברה בע"מ באשר היא, לרבות חברות זרות. סעיף זה מעניק ליושב בדין שיקול דעת להורות לחברה-תובעת על הפקדת ערובה לכיסוי הוצאות הנתבע. סעיף 353א' לחוק החברות קובע כדלקמן:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

 

  1. כאמור לעיל, סעיף 353א' מונה שתי חלופות, אשר בהתקיימן לא יורה בית המשפט על הפקדת ערובה על ידי חברה-תובעת להבטחת הוצאות הנתבע: האחת, במסגרתה החברה-תובעת הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין. השנייה, אם בית המשפט סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה-תובעת בהפקדת ערובה.
  2. הפסיקה פירשה את סעיף 353א' לחוק החברות כמקים חזקה, לפיה חייבת חברה-תובעת בהפקדת ערובה, ולפתח האחרונה רובץ הנטל לסתור חזקה זו. ראה לעניין זה רע"א 9618/11 ארט יודאיקה בע"מ נ' ג. טלי עד שינוע בע"מ (פורסם בנבו 29.12.2011) וכן רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות נ' זיסר (פורסם בנבו, 13.7.2008). העיקרון העומד בבסיס החזקה הנ"ל, כך אף הוסבר בפסיקה הנ"ל, הוא הצורך למנוע מחברה-תובעת להתחמק מתשלום הוצאות הנתבע, לו תדחה תביעתה, תוך הסתתרות מאחורי מסך האישיות המשפטית של החברה.
  3. ברע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת נ' בנק הפועלים (פורסם בנבו, 11.2.2009) (להלן: "פרשת ל.נ. הנדסה ממוחשבת") נקבעו שלושה השלבים על פיהם יש לילך בעת הכרעה בבקשה להורות לחברה-תובעת להפקיד ערובה לכיסוי הוצאות הנתבע, וכך נקבע:

 "13. מן האמור לעיל עד כה עולה כי על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו… זהו שלב הבדיקה השני… אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה… משמסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים".  

 

  1. ראשית אם כן יש לבחון את מצבה הכלכלי של החברה התובעת. בפסיקה נקבע כי איתנות כלכלית נלמדת בעיקר ממאזני חברה, התנהלותה ויכולתה לפרוע חובות מוכחים וכד'. נטל ההוכחה להראות כי החברה-התובעת הינה בעלת יכולת לשאת בתשלום הוצאות המשפט, רובץ הוא לפתחה (ראו ת.א. (מחוזי ת"א) 1593-09 מיטרוניקס בע"מ נ' GEFG NEKAR antriebssysteme GmbH (פורסם בנבו 27.12.2010).
  2. בפסיקה נקבע כי על מנת להרים את הנטל הרובץ לפתחה, לא די בטענת החברה-תובעת לפיה הינה בעלת חוסן כלכלי וכי עליה להקים תשתית עובדתית-פיננסית לשם כך:

"על המשיבה, הטוענת ליכולת כלכלית איתנה, היה להתכבד ולפרוס בפני בית המשפט תמונה עובדתית מלאה אודות חוסנה הכלכלי ויכולתה לעמוד בהוצאות, בין היתר על ידי ראיות אודות נכסיה, זכויותיה, חובותיה, והתחייבויותיה. נתונים אלו יש לבסס על דפי חשבון, מסגרות אשראי, מאזנים, חוות דעת של רואי חשבון, זכויות רשומות בנכסים, זכויות החברה מכוח הסכמים וכד'". (ת"א (מחוזי ת"א) 40653-12-09 יובלים – נדל"ן וקמעונאות (2002) בע"מ נ' דלק נדל"ן בע"מ (פורסם בנבו 31.1.2011).

 

  1. יושם אל לב, והדבר מהותי בענייננו, כי בפסיקה נקבע (הן בפרשת ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ והן בפסקי דין מאוחרים לה), כי אפילו הגיע בית המשפט לקביעה כי החברה-תובעת לא הראתה כי תוכל לשאת בהוצאות הנתבע, אין זה סוף פסוק. זהו רק השלב הראשון, ועל בית המשפט להמשיך ולבחון האם יש בנסיבות העניין כדי לפטור את המשיבה מהפקדת ערובה לטובת הנתבע. (ראו למשל: רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ (פורסם בנבו, 23.5.2011); רע"א 7706/12 עירית ירושלים נ' שירותי מזון בע"מ (פורסם בנבו 7.11.2012)).
  2. ומן הכלל אל הפרט.
  3. כאמור, הוראת סעיף 353א' לחוק החברות מקימה חזקה שבדין לפיה על חברה-תובעת להפקיד ערובה לטובת כיסוי הוצאות הנתבע. די בכך כי המשיבה הינה חברה אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, כדי להקים את החזקה הנ"ל. יחד עם זאת יש לזכור כי ליושב בדין שיקול דעת לפטור את החברה-תובעת מהפקדת ערובה, זאת אם הוכיחה את היותה ברת פירעון, או שקיימות נסיבות אחרות המצדיקות מתן פטור כאמור.
  4. הצדק הוא עם המבקש בטענתו כי בתגובתה לבקשה להפקדת ערובה, נמנעה המשיבה מלהציג ראיות מפורטות, כגון מסמכים פיננסיים כאלו ואחרים התומכות בחוסנה הכלכלי.  מן הראוי היה כי יוצגו על ידה מסמכים, אשר יציגו בפני ערכאה זו תמונה מלאה באשר למצבה הכלכלי של החברה, כפי שנדרש מחברה-תובעת אשר כנגדה מוגשת בקשה להפקדת ערובה במסגרת הליך משפטי.
  5. אף על פי כן, מתוך עיון בתצהיר ראיותיה העיקריות אשר הוגשו מטעם המשיבה בהליך, עולה כי המדובר בחברה ידועה ומכרת ברחבי העולם. בנוסף המדובר בחברה אשר לה פעילות כלכלית משמעותית בישראל, והיא גובה דמי רישיון בלתי מבוטלים עבור השימוש בישראל בסימני המסחר אשר בבעלותה. מכאן כי יש ממש בטענת המשיבה לפיה סימני המסחר הרשומים על שמה בישראל, הינם בעל ערך כלכלי מהם ניתן יהא להיפרע במידת הצורך. סימני מסחר רשומים הינם נכס סחיר ועביר (ראו: ת.א. (ת"א) 38462-12-09 Proneuron נ' טבע (פורסם בנבו, 17.10.2010)). ככאלה, סימני מסחר, הם בבחינת נכסים אשר דבר קיומם עשוי לפעול לטובת בעליהם, ולפטרם בנסיבות העניין מהצורך בהפקדת ערובה. כך נקבע בת.א (ת"א) 63707-01-14  טוגו – הנעלה והלבשה בע"מ ואח' נ   River Light V.L.Pתקדין-מחוזי (21.5.2014). להלן יובאו הדברים כלשונם:

"צודקים המבקשים בטענתם, כי המשיבה נמנעה מלהציג מסמך פיננסי התומך באיתנותה הפיננסית. עם זאת, מדובר בחברה מוכרת בעולם, אשר הצהרותיה בנוגע לאיתנותה הפיננסית לא נסתרו ואף נתמכו בתצהיר, ויש ממש בטענתה כי רשומים על שמה סימני מסחר בישראל, המהווים "נכס", לענייננו." (הדגשות אינן במקור)

  

  1. בענייננו, הצדדים טענו ארוכות באשר לסיכויי ההתנגדות להתקבל/להידחות. מפי המבקש נשמעו טענות הנוגעות להעדר חשש לדמיון מטעה בין הסימן המבוקש לבין סימן המתנגדת. זאת בעוד שמפי המתנגדת נשמעו טענות הפוכות, כמו גם טענות ביחס לחשש מפני יצירת תחרות בלתי הוגנת במסחר, לו ירשם הסימן המבוקש.
  2. איני סבורה כי במסגרת ההחלטה דנן יש להידרש לדיון בסיכויי ההתנגדות להתקבל או להידחות. הכרעה בעניין זה מצריכה קיומו של דיון הוכחות במסגרתו ישמעו העדים מטעם הצדדים ויושמעו סיכומי הצדדים. החלטה בבקשה להפקדת ערובה אינה המקום לדיון בסוגיות אשר עלו במסגרת הליך ההתנגדות כנגד הסימן המבוקש. כך, אף איני רואה מקום לדון בפסיקות השונות אשר ניתנו על ידי ערכאות שיפוטיות ברחבי העולם, וצורפו מטעם המבקש כתמיכה לטענתו בדבר סיכוייה הנמוכים לכאורה של ההתנגדות להתקבל. בהקשר זה, כבר נפסק כדלקמן בפרשת ל.נ. הנדסה ממוחשבת, בעמ' 10:

"בדרך כלל אין זה ראוי להכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד או קלושים מאוד."

 

  1. יחד עם זאת, מהתבוננות בסימן המבוקש אל מול סימן המתנגדת, קיים קושי מה להשתחרר מהרושם הקיים לפחות לכאורה ועל פני הדברים, בדבר דמיון כלשהו ביניהם. זאת כמובן מבלי שיוכרע דבר בשלב זה בשאלת קיומו של דמיון מטעה בין הסימנים שמהותו היא בלבול ציבור הצרכנים. לפיכך, אין בידי לקבוע בשלב זה כי המדובר בהתנגדות שסיכוייה להתקבל מופרכים אפריורית.
  2. לאור כל האמור לעיל, מאחר שעולה מראיות המתנגדת כי הינה חברה-תובעת מוכרת וידועה בעולם, בעלת סימני מסחר רשומים בישראל אשר הינם, על פניו, בעלי ערך כלכלי לא מבוטל ואשר הם-הם הבסיס לפעילותה הכלכלית של המתנגדת בישראל; ובהתחשב בכך שהמדובר, לכאורה בהתנגדות שסיכוייה להתקבל אינם קלושים או מופרכים, סבורה אני כי במקרה שלפני חל החריג הקבוע בסעיף 353א' לחוק החברות לפיו "נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיובה בערובה" של המשיבה. זאת, מבלי להכריע בשלב זה דבר לגופו של עניין בטענות אשר הועלו במסגרת הליך ההתנגדות.
  3. לסיכום, לא מצאתי כי יש לתהות באשר ליכולתה של המשיבה לשלם את הוצאות המבקש במידה שהתנגדותה תדחה. מעבר לכך, ספק בלבי האם חששו של המבקש שמא לא יעלה בידי המשיבה לשאת בהוצאותיו כנה הוא, אם לאו.
  4. סוף דבר, בהתחשב בכלל נסיבות המקרה שלפני ובשיקולים הקבועים בדין לעניין  חיובה של חברה-תובעת בהפקדת ערובה לטובת הנתבע, הריני דוחה את הבקשה. המבקש יישא בהוצאות שכ"ט המשיבה, כתוצאה מהצורך להשיב לבקשה זו, בסך 1,500 ₪ (לא כולל מע"מ). סכום זה ישולם תוך 20 ימים מהיום, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד ההחלטה ועד ליום התשלום בפועל.

 

 

 

 

 

 

 

יערה שושני כספי

פוסקת בקניין רוחני

 

 

 

 

 

 

 

ניתן בירושלים ביום       ט' טבת תשע"ו

31 דצמבר 2015

modern fashion shop storefront and showcase

עו"ד יוסי סיוון בכלכליסט: רוצים להביא מותג בינלאומי חדש לישראל? כך עושים זאת שלב אחר שלב

יבואנים, יזמים ובעלי עסקים רבים מעוניינים להביא את המותג הבא לישראל, מותג בינלאומי שיקפיץ את המכירות ויהפוך אותם מעסקים קטנים לזכיינים של רשת בינלאומית משגשגת עם סניפים בכל הארץ.

ובכן, זה לא כל כך פשוט עבור יבואנים קטנים או בעלי עסקים אנונימיים, אולם זה בהחלט אפשרי – אם יש לכם את הכלים הנכונים, הידע, המוטיבציה וסכום השקעה קטן להתחלה.

חשוב להבין, כי ליווי משפטי צמוד להליך של התקשרות עם בעל מותג בינלאומי הינו הדרך הבטוחה והמומלצת ביותר להשיג מותג מצליח ולשמור על זכויותיכם במהלך ההתקשרות עם בעל המותג.

אז איך עושים את זה?

מתקשרים אלינו, קובעים פגישה על כוס קפה ומקבלים את כל המידע שצריך בכל הנוגע להתקשרות עם בעלי מותגים, מקבלים ליווי שוטף בכל התהליך החל משלב איתור בעל המותג, עובר לשלב הסכם ההתקשרות, תחילת הייבוא וההפצה בישראל מעורך דין מותגים, שהוא עורך המתמחה במותגים בינלאומיים.

קחו את העסק שלכם צעד אחד קדימה והתחילו לשחק במגרש של הגדולים באמת. בשביל זה צריך עורך דין טוב ובעל ניסיון, עורך דין המתמחה במותגים וזו בדיוק ההתמחות שלנו. ראו כתבה בכלכליסט שפורסמה על משרדנו: רוצים להביא מותג חדש לישראל? כך תעשו זאת שלב אחר שלב, כלכליסט 17.2.16.  

רוצים לייבא את המותג הבא של ישראל? אל תעשו זאת לבד ! פנו אלינו עוד היום ! התקשרו 03-6966484 לפגישת היכרות ללא תשלום. 

 

EBAY LOGO

ניצחון למשרד בצו מניעה זמני – האם מותר לשווק מוצרי קוסמטיקה ישראלים ב-EBAY למרות התנגדות היצרן?

ניצחון נוסף למשרדנו בבקשה לצו מניעה זמני, הפעם בנושא ייצוא מקביל ב- EBAY של מוצרי קוסמטיקה ודיני זכויות יוצרים.

השאלה שעמדה בהליך זה הייתה האם מותר לחנות ב- EBAY לשווק מוצרי קוסמטיקה שיוצרו בישראל למרות התנגדות היצרן בישראל ובנסיבות בהן המוצרים נרכשו מצדדים שלישיים.

משרדנו ייצג חנות EBAY בשם Beauty Shop שנגדה הוגשה תביעה על סך 400,000 ₪ ובקשה לצו מניעה זמני על ידי חברת הקוסמטיקה פארמה קוסמטיקס, המשווקת מוצרי קוסמטיקה תחת השם   HOLYLAND.

במסגרת הבקשה לצו מניעה זמני טענה פארמה, כי מכירת מוצרי הקוסמטיקה מתוצרתה באתר EBAY גורמת לה נזק, גורמת להפרת הסכמים עם מפיצים בלעדיים ברחבי העולם.

כמו כן, לטענתה, מכירת מוצרי הקוסמטיקה באיביי מהווה אף הפרת חוזה. לטענתה, הוספת סעיף האוסר מכירה בחו"ל על גבי חשבוניות שנמסרו בעבר לביוטי שופ במסגרת יחסי מסחר קודמים,  עולה כדי חוזה הפצה לכל דבר ועניין המונע מביוטי שופ מלשווק את מוצרי הקוסמטיקה באיביי, אף אם מדובר במוצרים אחרים שנרכשו בתמורה וכדין מצדדים שלישיים ולא מפארמה.

כן טענה פארמה, כי ביוטי שופ הפרה את זכויות היוצרים שלה בתצלומים של אריזות קוסמטיקה ובטקסטים אינפורמטיביים שהסבירו אודות המוצרים.

ביוטי שופ, באמצעות משרדנו, טענה כי כל מטרת הבקשה לצו מניעה זמני היא לחסום תחרות הוגנת בשוק ולשלוט שלא כדין במחירי מוצרי הקוסמטיקה באופן הפוגע בסופו של דבר בצרכנים. כן טענה ביוטי שופ, כי מן הראוי להכיל את ההלכה בדבר ייבוא מקביל גם בנסיבות בהן מדובר בייצוא מקביל של מוצרים מישראל לחו"ל.

בכל הנוגע לטענה בדבר הפרת הסכם עם מפיצים בלעדיים בחו"ל טענה ביוטי שופ, כי טענות אלו לא הוכחו וכי לא נגרם כל נזק לפרמה ובכל מקרה אין לכך כל קשר לביוטי שופ.

עוד טענה ביוטישופ, כי לא נשתכלל כל הסכם הפצה בינה לבין פארמה בכל הנוגע לאיסור שיווק  המוצרים בחו"ל  וכי חשבונית מס אינה יכולה להיות תחליף להסכם הפצה המחייב קיומו של משא ומתן, גמירות דעת ומסוימות באשר לתוכן ההתחייבות.

כן טענה ביוטי שופ, כי אף אם קיימת מגבלת מכירה (קרי אף אם השתכלל הסכם הפצה) הרי שמאחר ומדובר במוצרים שנרכשו בתמורה וכדין מצדדים שלישיים, אשר לגביהם לא התקיימה כל מגבלת הפצה, הרי שמכירת מוצרים אלו באיביי מותרת וזאת בהתאם להלכה של בית המשפט העליון בעניין רע"א 371/89 אילן ליבוביץ נ' את י.אליהו בע"מ ואח', לפיה "יצרן המוצר בוחר לו את אפיקי השיווק הרצויים0 לו. דרכם הוא מבקש לשווק את סחורתו. ההחלטה למי למכור את סחורתו היא בידו. עם זאת, לאחר /שמכר את סחורתו והעביר לרוכש את זכות הקניין בה, אין הוא יכול, מכוחו של המוניטין, להמשיך ולשלוט על אפיקי ההפצה של הסחורה…."

בכל הנוגע לטענה בדבר הפרת זכויות יוצרים, טענה ביוטי שופ, כי צילומים סטנדרטים של אריזות מוצרי קוסמטיקה או טקסטים אינפורמטיביים אינם מוגנים בזכויות יוצרים בהתאם לדוקטרינת המיזוג (כלל שהתפתח בפסיקה הקובע, כי כאשר היצירה, מעצם אופיה, ניתנת לביטוי במספר מצומצם של אפשרויות הבעה, אין צידוק להעניק זכות יוצרים) בוודאי כאשר מדובר בצילומי מוצרים שנועדו לשיווק המוצרים עצמם.

בית המשפט המחוזי (כב' השופט מגן אלטוביה) דחה את הבקשה לצו מניעה זמני וקבע כי בכל הנוגע לטענת הפרת זכויות יוצרים ספק אם יש משום הפרת זכויות יוצרים במקרה של שימוש לצרכי שיווק שנעשה בתמונת המוצר או בטקסטים המופיעים על מוצר שנרכש כדין על ידי עוסק. על כן, סירב בית המשפט המחוזי ליתן צו מניעה זמני ביחס לצילומים אלו.

בכל הנוגע לעתירת פארמה למנוע את הפצת המוצרים באיביי, קיבל בית המשפט המחוזי את טענת ביוטי שופ, כי מדובר במוצרים שנרכשו בתמורה וכדין מצדדים שלישיים, שלא היו כבולים במגבלת הפצה כלשהי ועל כן אין מניעה מהפצתם בחו"ל וזאת על יסוד ההלכה של בית המשפט העליון בעניין אילן ליבוביץ.

בעניין זה פסק בית המשפט המחוזי את הדברים הבאים:

"יוער, כי זהות הספקים של המשיבה ידועה למבקשות (ש' 21 ע' 6 לפרוטוקול הדיון מיום 20.4.15) ובידי המבקשות האפשרות שלא למכור לספקים של המשיבה מוצריHL  או לאסור עליהם למכור מוצרים אלה למשיבה או לחוץ לארץ. בחקירתו התחמק מנכ"ל המבקשות ממתן תשובה לשאלה : האם הוא יכול לחייב את לקוחותיו, הספקים של המשיבה שלא למכור למשיבה, וכך השיב: "זאת סוגיה" (שם, ש'23 ע' 6). לכך יש להוסיף כי בהמשך נשאל מנכ"ל המבקשות אם חלה הגבלה כזו על הספקים של המשיבה וכך העיד: "לא יודע. אני חושב שלא" (שם, ש' 29 ע' 6). לכך יש להוסיף, כי המבקשות לא צירפו חשבוניות מכירה לספקי המשיבה, ומשכך לא הוכיחו שנאסר על ספקים אלה למכור מוצרי HL לחוץ לארץ או למשיבה. מטעם זה, איני מקבל את טענת המבקשות כאילו ספקי המשיבה לא היו יכולים למכור לה את הזכות למכור מוצרי HL בחוץ לארץ, כי זכות כזאת לא הייתה בידיהם (סעיף 22 לסיכומי המבקשות)."

בסופו של דבר דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לצו מניעה וחייב את המבקשות בהוצאות בסך 39,500 ₪.

לסיכומו של דבר, דומה כי בית המשפט המחוזי אימץ את ההלכה בדבר ייבוא מקביל גם בסיטואציות של ייצוא מקביל של מוצרים באמצעות האינטרנט.

האמור לעיל מתייחס להחלטה בנושא בקשה לצו מניעה זמני בלבד, מדובר במאמר התרשמותי בלבד, אין המדובר בחוות דעת כלשהי ואין להסתמך על מאמר זה, אלא מומלץ להיוועץ עם עורך דין הבקיא בתחום הייצוא המקביל / ייבוא מקביל / קניין רוחני. בכל שאלה הנכם מוזמנים ליצור קשר עם עו"ד יוסי סיוון  בטלפון 03-6966484 או באמצעות שליחת דוא"ל למשרד בצור קשר.

ייבוא מקביל

ניצחון למשרד בצו מניעה זמני – יבוא מקביל – האם מותר לייבא עגלות תינוקות ללא מספר סידורי של היצרן?

האם ייבוא של עגלות תינוקות מדגם STOKKE על ידי יבואן מקביל ללא מדבקה הנושאת את המספר הסידורי של היצרן עולה כדי הפרת זכויות של היצרן?

שאלה זו נדונה לאחרונה בהחלטה מפי בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת הדס עובדיה) (החלטה בסעד זמני בלבד) במסגרת תיק בו משרדנו ייצג את היבואן המקביל.

חברת STOKKE  מנורווגיה, יצרנית עגלות התינוקות הגישה נגד חברת אריאל תינוקות בע"מ (בייבי לאב) תביעה ובקשה לצו מניעה זמני שיורה לבייבי לאב לחדול מייבוא ושיווק עגלות המיובאות על ידי בייבי לאב בייבוא מקביל, ללא מדבקות הנושאות את המספר הסידורי של היצרן.

טענות STOKKE

STOKKE טענה כי המדבקות שמדביקה בייבי לאב על גבי העגלות נושאות מספר סידורי מזויף וכי העגלות מסירות הלכה למעשה את האחריות והביטוח שיכולה STOKKE להעניק לצרכן ופוגעות באפשרות שלה לעקוב אחר העגלות ולספק שירות ואחריות.

עוד טענה STOKKE כי העגלות של בייבי לאב פוגעות במוניטין שלה וביחסיה ההסכמיים עם היבואן המורשה מטעמה חברת שב טוב בע"מ.

STOKKE  אף טענה כי מעשים אלו פוגעים ביכולתה לבצע RECALL לכל בעיה שמתעוררת בעגלה.

בנושא האחריות טענה STOKKE כי מעשי בייבי לאב גורמים לצרכן לחשוב שרכש עגלה של STOKKE עם אחריות מלאה אך אין הדבר כך.

STOKKE אף הוסיפה וטענה כי הדבקת מספר סידורי מזויף מסכנת את הציבור פשוטו כמשמעו.

טענות היבואן המקביל

כפי שעולה מההחלטה, טענה בייבי לאב באמצעות משרד עו"ד יוסי סיוון המתמחה בקניין רוחני, כי המטרה העומדת מאחורי הבקשה היא לחסום שלא כדין את פעילותה המסחרית של בייבי לאב כדי למנוע תחרות ולהפקיע מחירים ללא הפרעה.

בייבי לאב טענה כי היא אינה מסירה את המדבקות אלא רוכשת את העגלות AS IS מהספק בחו"ל. מדובר בעגלות זהות לעגלות המיובאות על ידי היבואן המורשה והן נמכרות במחיר מוזל יחסית למחירים הגבוהים של שב טוב.

הסרת המספר הסידורי נובע מהאילוץ של הספק בחו"ל שSTOKKE מעוניינת להתחקות אחריו כדי למנוע שלא כדין את הייבוא המקביל לישראל, לשלוט על מחירי העגלות בישראל ולהכתיב מחירים מופקעים תוך פגיעה קשה בתחרות.

ביביי לאב טענה כי ליצרן אין זכות מוקנית לשלוט באפיקי ההפצה של העגלות והיא מיצתה את זכויותיה בשעה שמכרה את העגלות לספק כלשהו ברחבי העולם על פי כלל מיצוי הזכויות.

עוד טענה בייבי לאב כי האינטרס של STOKKE לשלוט בשוק ולהפקיע מחירים על ידי חסימת השוק ליבוא מקביל צריך לסגת מפני האינטרס שבהתרת היבוא המקביל בדרך של מניעת פרטי הספק.

בנוסף, טענה בייבי לאב כי העגלות אינן מחויבות בRECALL לפי הוראות מכון התקנים וכי אין מדובר במוצרים המחייבים רף בטיחות גבוה כגון כסאות בטיחות לרכב למשל.

בייבי לאב אף הבהירה כי אין כל הטעייה של הצרכן, כי שמה מופיע בכל מסמכי הרכישה וכי הצרכן יודע שמדובר ביבוא מקביל.

החלטת בית המשפט

בית המשפט המחוזי מרכז קבע, כי לכאורה אין כל הטעייה של הצרכן שמודע לכך שהוא רוכש עגלה בייבוא מקביל ושהאחריות בגינה ניתנת על ידי היבואן המקביל ולא על ידי היבואן המורשה.

כן נקבע כי בייבי לאב אינה מסירה את המדבקות ואינה מזייפת את מדבקות היצרן, אלא מדביקה מדבקות משלה המכילות מספר סידורי שלה, העומדות בהוראות מכון התקנים.

בית המשפט אף ציין כי מעורבותו העזה של היבואן המורשה של חברת STOKKE מצביעה על כך שעיקר הנזק מפעילות הייבוא המקביל הוא נזק מסחרי שנגרם לו ולא ליצרן.

בית המשפט הבהיר כי ייבוא המקביל הינה תופעה חיובית ביסודה לאור פסק הדין שניתן בבית המשפט העליון בעניין טומי הילפיגר (ע"א 7629/12 סוויסה נ' TOMMY HILFIGER LICENSING   ) וכי ההכרה בלגיטימיות של היבוא המקביל הנשענת על דוקטרינת "מיצוי" הזכויות בקניין רוחני, שהינה מבוססת וברורה. בית המשפט המחוזי אף ציין את תזכיר חוק ההגבלים העסקיים (הסרת חסמים בתחום הייבוא), התשע"ה – 2015 המוצע ביחס להחלת איסורים על ניצול מעמד יבואן רשמי לרעה בנוגע לפעולותיו ביחס לתחרות מייבוא מקביל.

בית המשפט דחה את הטענה כאילו הסרת המדבקות "מסכנת את הציבור פשוטו כמשמעו" וקבע כי זו טענה מרחיקת לכת ונעדרת עוגן ראייתי. בית המשפט אף דחה את ההשוואה בין מספר שלדה ברכב מנועי למדבקת מספר סידורי על עגלה וקבע כי השוואה זו מצביעה על חולשת טיעונה של STOKKE.

בסופו של דבר דחה בית המשפט המחוזי מרכז את הבקשה לצו מניעה וחייב את STOKKE   בהוצאות בסך 15,000 ₪ וכן בהפקדת ערבות בסך 75,000 ₪ כתנאי להמשך ניהול התביעה.

החלטה זו הנה ניצחון נוסף לעקרון התחרות החופשית ולגיטימיות הייבוא המקביל, התורמים להורדת המחירים בשוק ופועלים לטובתו של הצרכן הישראלי.

חשוב לציין כי מדובר בהחלטה בצו מניעה זמני ולא בפסק דין סופי.

היבואן המקביל יוצג על ידי משרדנו.

הבהרה: אין באמור לעיל כדי להוות משום חוות דעת מכל סוג שהוא , מדובר בהצגת מאמר התרשמותי בלבד על החלטה של בית משפט הנוגעת לעובדות הספציפיות בלבד ומומלץ להיוועץ עם עורכי דין הבקיאים בתחום.

ראו כתבה שפורסמה במגאזין ממון ידיעות אחרונות 31.12.15:

מוסף ממון ידיעות אחרונות 31.12.15

calcalist

עו"ד סיוון מתראיין באתר כלכליסט אודות הגנה על מותגי אופנה

"רוצים להיות ורסצ'ה הבאים? כך תבחרו במותג הנכון ותגנו עליו מפני מתחרים"
עו"ד יוסי סיוון, נותן 10 טיפים למעצבי אופנה המעוניינים לפתוח עסק עצמאי ומסביר כיצד בוחרים שם ואיך מונעים מהמתחרים לפגוע במותג שלכם, כלכליסט יולי 2013