הפרת סימן מסחר בשם מסעדה

האם ניתן לבטל חוזה בעקבות משבר הקורונה?

משבר הקורונה כתוצאה מהתפרצות הנגיף הינו המשבר העולמי החמור ביותר מאז מלחמת העולם השנייה. עסקים בכל רחבי העולם נאלצים להיסגר, מאות אלפי שכירים מפוטרים או יוצאים לחופשה ללא תשלום, עסקים שלמים קורסים, תעשיות התעופה והתיירות עומדות בפני קריסה מוחלטת וקרוב לוודאי שתהיינה למשבר השלכות כלכליות וחברתיות חמורות במיוחד ברחבי העולם כולו.

בימים אלו, בעלי עסקים רבים פונים למשרדנו בשאלה, האם הם רשאים לבטל עסקאות כתוצאה ממשבר הקורונה, ובכלל זה עסקאות שכירות, עסקאות ייבוא, עסקאות הפצה ועוד.

סביר להניח כי לבתי המשפט בישראל יוגשו תביעות הפרה רבות נגד צדדים לחוזה, שיטענו להגנתם כי לא קיימו את החוזה בשל נסיבות הכרוכות בהתפרצות הקורונה, שכן לטענתם מדובר ב"כוח עליון" או force majeure.

טענת "כוח עליון" מוגדרת במשפט הישראלי כטענת ה"סיכול" בהתאם לסעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א – 1970.

בהתאם לסעיף 18 לחוק החוזים כאשר הפרת החוזה מתרחשת בנסיבות של "סיכול" (כמפורט להלן) לא תהייה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר או לקבלת פיצויים.

לטענת סיכול ישנם שלושה תנאים מצטברים:

  • ההפרה היא תוצאה של נסיבות שהמפר, בעת כריתת החוזה, לא ידע ולא היה על לדעת או שלא ראה ושלא היה עליו לראותן מראש
  • המפר לא יכול היה למנוע את הנסיבות
  • קיום החוזה באותן הנסיבות הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו בין הצדדים

התשובה לשאלה האם ניתן לבטל חוזה כתוצאה ממשבר הקורונה תלויה בשאלה האם התקיימו כל התנאים המפורטים לעיל.

המצב המשפטי – טענת הסיכול

כבר כעת, חשוב לציין, כי הפסיקה בישראל נוטה להעדיף את הכלל הידוע "חוזים יש לקיים" על פני נסיבות המקשות על המפר לקיים את החוזה ועל כן הנטייה של בתי המשפט בישראל הייתה שלא להתיר למפרים לחסות תחת הגנת הסיכול אלא במקרים חריגים בלבד.

בתי המשפט בישראל ובית המשפט העליון נקטו במשך שנים גישה מצמצמת מאוד בנוגע לפרשנות סעיף 18 לחוק החוזים וקבעו כי "במדינת ישראל הכל בגדר הצפוי".

כך למשל, קבע נשיא בית המשפט העליון לנדוי, כי אף בנסיבות בהן ההפרה התרחשה כתוצאה מהשפעות מלחמת יום הכיפורים, הרי ש"בענייני מלחמה ושלום הבלתי צפוי הוא לעולם בגדר הצפוי עבור אדם בישראל" וכי "כל עוד השלום אינו שרוי בין ישראל לבין כל שכנותיה, סכנת מלחמה תמיד קיימת, ולכן לא מן הנמנע, כי סכנה צפויה זו שוללת את טענת סיכול עקב פרוץ מלחמה" (ע.א 715/78, אריה כץ נ' נדחוני מזרחי בע"מ, פד"י לג (3) 639(. בתיק זה טען קבלן משנה שסיפק חומרי בניה לקבלן, כי בעקבות פרוץ המלחמה ועליית מחירי החומרים הוא פטור מלעמוד במחירים המקוריים שנקב בהם בטרם פרוץ המלחמה. בית המשפט דחה את טענתו.

הגישה הרווחת בפסיקה קבעה, כי כמעט כל אירוע ניתן לצפייה, בחינת "הכל צפוי" (פרידמן וכהן, בעמ' 443; ושלו בעמ', 628-629 סורקים שורה ארוכה של פסקי דין בהם לא הוכרו מאורעות שונים – החל מירידת גשמים שלא בעונתם (ע"א 736/82 כפר חסידים, מושב עובדים דתי בע"מ נ' אברהם, פ"ד לט(2) 490 (1985)), וכלה בגירוש אזרחים ישראליים מאוגנדה כתוצאה מהפיכה שם (ע"א  101/74 חירם לנדאו עבודות עפר כבישים ופתוח בע"מ נ' פיתוח מקורות מים (ארצות חוץ) בע"מ, פ"מ ל(3) 661 (1976)) – ככאלה שנקבע כי היו צפויים; וראו גם: זמיר וכץ-קריכלי, בעמ' 348, ושם בה"ש 36).

גישה זו רוככה במעט מאוחר יותר במספר פסקי דין. כך למשל בע"א 6328/97 רגב נ' משרד הביטחון, פ"ד נד(5), 506 (2000) נקבע מבחן המחיל את מבחן הצפיות לא על עצם צפיות האירוע המסכל, אלא יש לבחון האם ההשלכות המעשיות של אירוע בלתי צפוי על מהות היחסים החוזיים הינן צפויות.

בעניין רגב התקשרה חברה מסחרית עם משרד הביטחון בעסקה לרכישת סכות אב"כ ישנות שפג תוקפן. בעקבות פרוץ מלחמת המפרץ הודיע משרד הביטחון לחברה, כי הוא משוחרר מקיום החוזה עימה בשל הצורך בשמירת המסכות עבור הגנת העורף הישראלי.

בית המשפט העליון קבע בערכאת ערעור כי מלחמת המפרץ שינתה את הנסיבות לחלוטין ונוצר צורך להשתמש במסכות אלה שימוש נוסף החיוני להגנת הציבור. את הנסיבות האלה לא יכל היה משרד הביטחון  לראות מראש ואף לא למונען. נקבע, כי נוצרו נסיבות בהן גבר האינטרס הציבורי של אספקת מסכות אב"כ לכמות מירבית של אנשים על פני חובת קיום החוזה. עוד נקבע כי המדינה הייתה רשאית, ואף חייבת, להימנע מקיום החוזה על מנת להגן על אזרחיה.

האם תקנות משרד הבריאות בנושא הקורונה מקנות לצד המפר טענה של סיכול חוזה?

להערכתנו, התשובה לשאלה זו תלויה בנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה, בהתאם לסוג העסק לאופיו ולתקנות החלות עליו.

ביטול חוזה שכירות

ניקח סיטואציה לפיה ביום 1.1.2020 נחתם חוזה שכירות של שנתיים בין מפעיל בר לבעל הנכס.

ביום 15.3.2020 הוטלו על ידי ממשלת ישראל בעקבות משבר הקורונה הוראות האוסרות כניסה לישראל ללא שהייה בת שבועיים בבידוד, אוסרות על פתיחה וניהול עסקים שונים, סגירת עסקי הפנאי והבידור, איסור על התכנסות של יותר מ- 10 אנשים ועוד.

ביום 21.3.2020 הותקנו תקנות לשעת חירום (נגיף הקורונה החדש הגבלת פעילות) התש"ף 2020.

בתקנות אלו נאסרה הפעלתם של פאבים או ברים ונקבעה סנקציה של עד חצי שנת מאסר וקנס למי שמפר את התקנות.

נשאלת השאלה האם מפעיל הבר רשאי לבטל את חוזה השכירות שלו על רקע משבר הקורונה, ההגבלות והתקנות החדשות?

המשמעות של ביטול החוזה הינה פינוי הנכס והפסקת תשלומי השכירות החודשיים לתקופה של שנתיים.

השאלה הראשונה שיש לשאול היא האם מפעיל הבר ידע או היה עליו לדעת בעת החתימה על החוזה כי תיתכן מגפה שתשבית את המשק כולו ותגרום לכך שלא יוכל עוד לקבל לקוחות או להפעיל את הנכס. התשובה לכך היא בוודאי שלא. על כן מבחן העדר הידיעה או העדר הציפייה התקיים.

השאלה השנייה אותה יש לשאול היא האם מפעיל הבר יכול היה למנוע את הנסיבות העומדות בבסיס טענת הסיכול? כמובן שמפעיל הבר לא יכל למנוע את חקיקתן של התקנות החדשות האוסרות עליו הפעלת הבר ואינו יכול למנוע את הסיטואציה שבה לקוחות אינם מגיעים לבר ואף אינם רשאים להצטופף במקומות ציבוריים עקב מגבלות משרד הבריאות.

השאלה השלישית היא האם קיום החוזה בנסיבות האלו הוא בלתי אפשרי או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם עליו? מבחינתו של מפעיל הבר, נדמה כי קיום החוזה לא רק שאינו אפשרי, אלא שאם יפעל בהתאם לחוזה יסתכן בעבירה פלילית שדינה מאסר עד חצי שנה וקנס. משמע, קיום החוזה הוא בלתי אפשרי, לכל הפחות זמנית.

ברור אם כן, שלא ניתן לקיים את החוזה לצורת מטרת השכירות שנאסרה בדין. יש להניח כי בהסכם השכירות הוגבלה מטרת השכירות להפעלת בר בלבד, מטרה המסוכלת באופן חד משמעי בהתאם לתקנות החדשות (גם נאסרה הצטופפות במרחק של מתחת 2 מטר בין אדם לאדם מה שמעמיד את הפעלת הבר לכמעט בלתי אפשרית).

לדעתנו, ישנו סיכוי סביר כי בתי המשפט יקבלו את הטענה, כי לכל הפחות בתקופה שלגביה הוטלו התקנות האוסרות הפעלת ברים ובכפוף לכך כי מדובר יהיה בתקופה קצרה של חודש – חודשיים לכל היותר, ניתן יהיה לכל הפחות לפטור את מפעיל הבר מתשלום דמי שכירות מבלי שזה ייחשב כהפרה המזכה את בעל הנכס בפיצויים וזאת על יסוד טענת הסיכול.

להערכתנו, בתי המשפט ייטו לקבל טענה של "הקפאת תשלומים" לפיה מפעיל הבר יהיה רשאי שלא לשלם דמי שכירות בתקופה המוגבלת בהן התקנות מגבילות ולמעשה אוסרות על פעילותו. זאת ועוד, בית המשפט אף רשאי להשיב תשלומים ששולמו על ידי מפעיל הבר לבעל הנכס.

כלומר ייתכן ובתי המשפט ייטו לקבל טענת סיכול כהגנה בפני תביעת פיצויים, אולם כהגנה זמנית למשך תקופת המשבר בלבד.

יחד עם זאת, הכרה בכך שמפעיל הבר יוכל להשתחרר מחוזה השכירות לחלוטין על בסיס סיכול זמני ומוגבל של חודש חודשיים בלבד נראית בלתי סבירה ועלולה לגרום להתדרדרות במוסר העסקי במשק ולפגיעה חמורה בעיקרון כיבוד החוזים.

עם זאת, ככל שההגבלה תימשך מעבר לתקופה של חודש – חודשיים, נראה כי בתי המשפט ייטו לקבל טענה של סיכול לגבי ביטול החוזה כולו, כלומר גם לגבי יתרת תקופת השכירות.

דומה, כי קשה יהיה לדעת כיצד יתייחסו בתי המשפט לטענות הסיכול ממן אלו בטרם נדע מהו היקפו ומשכו של המשבר.

בכל הנוגע לבתי עסק אחרים יש לבחון היטב ובאופן ספציפי את השפעת המשבר על יכולתו של המפעיל לעשות שימוש במושכר, על היקף הנזק שנגרם לו כתוצאה מתחולתן של התקנות החדשות ומהשפעתן על עסקו. כך למשל, עסקים כדוגמת מסעדות, שהפעלתן לא נאסרה בתקנות, ושבהן ניתן להפעיל משלוחי מזון ולקיים לכל הפחות 50% מהשימוש המוגדר במטרת השכירות, במקרים כגון אלו סביר להניח, כי בית המשפט לא ייטה לקבל את טענת הסיכול.

בתי המשפט בישראל יידרשו להכריע בקרוב מאוד בשאלות כבדות משקל שיש להן השלכות רוחב על פני כל מערכת הכלכלה והמסחר בישראל.

נדמה כי בתי המשפט ייטו לגלות גמישות ולהתיר הגנת סיכול במקרים מסוימים, אולם להערכתנו, לא תהייה פסיקה רוחבית המקנה הגנת סיכול במשק עקב משבר הקורונה, אלא בתי המשפט יצטרכו לדון בכל מקרה לגופו ולקבוע האם המפר זכאי להגנת הסיכול או לא בהתאם לנסיבות עצמן, לסוג ההפרה לאופי העסק ולהשפעות המשבר על תפקודו של העסק.

האמור לעיל אינו מהווה חוות דעת משפטית מכל סוג שהוא ואין להסתמך עליה, מומלץ להיוועץ בעורך דין מוסמך ובקיא בתחום ולבחון את הסוגיה הספציפית בכל מקרה ומקרה.